Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part II, Chapter 4
1
שאלה וששאלת אם הלכה כאנשי יהודה או כאנשי גליל איני כדאי להכריע בזה כי דבר זה נפתח בגדולים ורבו מחלוקות בדבר זה אמנם מנהגינו לפסוק בכל דבר כדברי רבי' אלפסי בדבר שלא נחלקו עליו התוס' אמנם איני זוכר בשום דבר שהתוס' חלוקי' עליו כי כל דרכיו משפט צדק וכ"ש בנדון הזה שהתוס' פסקו בהדי' כמותו הלכה כאנשי גליל. ואין להביא ראיה ממנהג עירכם שיש בני אדם שנים ושלשה שכתבו לנשותיהן שכל זמן שתהי' רוצי' לישב כך באלמנות חיות להתחזק בכל נכסיהם זה אינו ראי' כלל שנהגתם כאנשי יהודה מדהוצרכו לכתוב כך חדא וכי מפני שכתבו כך ליפות את כוחה בעלמא נביא ראי' מזה ועוד אפי' לאנשי גליל מועיל מה שכתב לה כך דאנשי גליל נהי דניזונת בע"כ של היתומי' ואין יכולי' לסלקה בכתו' מ"מ אין מחזיקי' אותה בכל הנכסי' לכך אהני בכל מה שכותב לה כך דלכתחלה מחזקי' לה בכל הנכסי' לישא ולתת בהן ואי לא כתב לה לא יהיבנן בידה אלא כדי מזון שלשים יום כל שעה ושעה מל' לל' כדפי' פ' אלמנה ניזונית. ועוד דאטו כולי נשי הדין גמירא דידעי דלא יכלו לסלקן בע"כ מה שלא מיחו הנשים לפי שהי' סוברות דדניא הכי.
Q. Does the custom of the Galileans prevail, which provides that the widow is entitled to receive her sustenance out of her husband's estate all the days of her widowhood until she demand her ketubah; or is the custom of the Judeans to be followed, which provides that the heirs may discontinue providing her sustenance as soon as they are ready to pay her the ketubah (Ket. 52b, 54a)? A. Opinions differ on this subject and I should not dare to decide between the authorities. However, we always follow the decisions of Alfasi whenever they are not contradicted by the Tosaphists. In this case the Tosaphists specifically agree with Alfasi that the custom of the Galileans was to be followed. The fact that two or three members of your community found it necessary to insert, in the ketubot they gave to their wives, the clause: "after my death, should you desire to remain a widow the rest of your life you may take possession of all my property" does not prove that your community has adopted the Judean custom. These individuals may have merely reiterated the accepted custom for the sake of emphasis. Moreover, this clause is not entirely superflous even in a community where the Galilean custom prevails; for it strengthens the widow's position inasmuch as it makes her master of the estate, while according to the Galilean custom she is only to receive thirty-day allowances at a time. Neither does the fact that some widows in your community have been ousted from their husbands' estates by being paid their ketubah, prove that you have adopted the Judean custom. Mere ignorance of their rights may have been the only reason these widows did not protest against such an ouster. SOURCES: P. 281; Am. II, 4; Mord. Ket. 170. Cf. Moses Minz, Responsa 5; ibid. 17; Terumat Hadeshen 335, Isserlein, Pesakim 223.
שאלה וששאלת אם הלכה כאנשי יהודה או כאנשי גליל איני כדאי להכריע בזה כי דבר זה נפתח בגדולים ורבו מחלוקות בדבר זה אמנם מנהגינו לפסוק בכל דבר כדברי רבי' אלפסי בדבר שלא נחלקו עליו התוס' אמנם איני זוכר בשום דבר שהתוס' חלוקי' עליו כי כל דרכיו משפט צדק וכ"ש בנדון הזה שהתוס' פסקו בהדי' כמותו הלכה כאנשי גליל. ואין להביא ראיה ממנהג עירכם שיש בני אדם שנים ושלשה שכתבו לנשותיהן שכל זמן שתהי' רוצי' לישב כך באלמנות חיות להתחזק בכל נכסיהם זה אינו ראי' כלל שנהגתם כאנשי יהודה מדהוצרכו לכתוב כך חדא וכי מפני שכתבו כך ליפות את כוחה בעלמא נביא ראי' מזה ועוד אפי' לאנשי גליל מועיל מה שכתב לה כך דאנשי גליל נהי דניזונת בע"כ של היתומי' ואין יכולי' לסלקה בכתו' מ"מ אין מחזיקי' אותה בכל הנכסי' לכך אהני בכל מה שכותב לה כך דלכתחלה מחזקי' לה בכל הנכסי' לישא ולתת בהן ואי לא כתב לה לא יהיבנן בידה אלא כדי מזון שלשים יום כל שעה ושעה מל' לל' כדפי' פ' אלמנה ניזונית. ועוד דאטו כולי נשי הדין גמירא דידעי דלא יכלו לסלקן בע"כ מה שלא מיחו הנשים לפי שהי' סוברות דדניא הכי.
Q. Does the custom of the Galileans prevail, which provides that the widow is entitled to receive her sustenance out of her husband's estate all the days of her widowhood until she demand her ketubah; or is the custom of the Judeans to be followed, which provides that the heirs may discontinue providing her sustenance as soon as they are ready to pay her the ketubah (Ket. 52b, 54a)?
A. Opinions differ on this subject and I should not dare to decide between the authorities. However, we always follow the decisions of Alfasi whenever they are not contradicted by the Tosaphists. In this case the Tosaphists specifically agree with Alfasi that the custom of the Galileans was to be followed. The fact that two or three members of your community found it necessary to insert, in the ketubot they gave to their wives, the clause: "after my death, should you desire to remain a widow the rest of your life you may take possession of all my property" does not prove that your community has adopted the Judean custom. These individuals may have merely reiterated the accepted custom for the sake of emphasis. Moreover, this clause is not entirely superflous even in a community where the Galilean custom prevails; for it strengthens the widow's position inasmuch as it makes her master of the estate, while according to the Galilean custom she is only to receive thirty-day allowances at a time. Neither does the fact that some widows in your community have been ousted from their husbands' estates by being paid their ketubah, prove that you have adopted the Judean custom. Mere ignorance of their rights may have been the only reason these widows did not protest against such an ouster.
SOURCES: P. 281; Am. II, 4; Mord. Ket. 170. Cf. Moses Minz, Responsa 5; ibid. 17; Terumat Hadeshen 335, Isserlein, Pesakim 223.