דפוס ברלין, שער ב 45

שאלה. וששאלת על אודות ראובן שיש לו בע"ח הרבה ובא אחד ותובעו והודה שהוא חייב לו ולשאר בע"ח ואומר שהוא רוצה לחלוק את נכסיו בין בעלי חוביו אם יכול הדיין לכופו לפרוע לזה כל חובו. נ"ל דאין יכול להגבות כל חובו ממטלטלי אלא יפרע לכל בעלי חוביו בשוה אע"פ שחייב לזה יותר מלזה חולקי' כל הנמצא בידו בשוה ממש כמו שפי' רבי' האלפסי זצ"ל פ' מי שהי' נשוי ולא אמר' כל חד שקיל לפי חשבון מעות כמ"ש בשערים שלו בשער י"ט כי נ"ד דמאי דפי' תלמודא דאחרניתא הוא והדר בי' ממאי דפי' בשערים שלו כי בשערי' כתב בסתם דשקיל כל חד וחד לפי חובו אבל בתלמוד בפ' מי שהי' נשוי כתב דברי האומר לפי החוב ודברי האומר חולקי' בשוה ממש וסתר דברי האומר לפי המעות הלכך כיון דידעי' בודאי דאית לי בע"ח אחריני האי דיינא דמזדקק לי' לחד מיניהו ומפיק מלוה לאו שפיר עבד דהא תנן סתמא חולקי' וקא פסיק ותני חולקי' בין דאתו כלהו קמן בין דלא אתא אלא חד מיניהו ודאי אי תפיס איהו גופי' לא מפקי' מיני' במטלטלי כמו שהוכיח ר"ח מגמרא דפ"ב דערכין (ז' ע"ב) אבל אנן לא מזדקקי' לאתפוסי לחוב לאחרי' כמו תופס לבע"ח במקום שחב לאחרי' לא קנה כדאי' פ' הכותב (כתובות פ"ד ע"ב) ה"נ ב"ד אין להם להשתדל להתפיסו למיחב לאחריני כיון דאלו מתפסי בה לא מצי לאפוקי מיני' לכך לא תפסי' כיון דאי תפיס לא מפיק אלא כל דאלים גבר כי דינא דההוא ארבא (ב"ב ל"ד ע"ב) דהאי אמר דידי הוא והאי אמר דידי הוא דלא מזדקקי' להו אלא כל דאלים גבר. מיהו בזה יש חילוק דהכא כיון דאיכא דררא דממונא למר ולמר אמרי' חולקי' לכתחלה אבל בההיא ארבא דליכא דררא דממונא דתרוייהו דייני' לכתחלה כל דאלים גבר והאי דהכא דמי לדין המחליף פרה בחמור (ב"מ ק' ע"א) דאית להו דררא דממונא לתרוייהו דאמר סומכוס חולקי' ואפי' רבנן ל"פ עליו אלא התם דאזלי' בתר חזקת מרא קמא אבל הכא דליכא חזקה טפי להאי מלהאי מודו ליה דחולקי' לכתחלה ואי לתפס חד מינייהו לא מפקי' מיניה. ובהאי דהמחליף נמי אמרי' דאי תפס חד מיניהו לא מפקי' מיני' כדפריך וליחזי ברשותי' דמאן קיימ' וליהוי אידך המע"ה ומשני בעומדת באגם וטעמא הוי התם משום דבלא טענותיהם איכא ספיקא לב"ד והכא אע"ג דליכא ספיקא דינא הכי דלכתחלה חולקי' ואי תפיס חד מיניהו לא מפקי' מיניה כיון דליכא לחד מיניהו אלא שעבוד בעלמא על הנכסי' אמרו רבנן דבלא ספיקא דינא הכי דאי תפיס לא מפקי' מיניה אבל לכתחלה דייני' להו חולקי' ואפי' שמואל דאמר בפ' מי שהיה נשוי (כתובות צ"ד ע"א) בשני שטרות היוצאי' ביום אחד שודא דדייני ה"מ בשטרי מתנות ומכר אבל בשט"ח מודה דחולקי' דאמתני' לא פליג כמ"ש רבי' האלפסי הלכך בנדון זה אי תפס הלוה גופי' לכל א' מבע"ח לפי חלקו שפיר עבד ולא מפקי' מיני'. וכל בע"ח לא שקלי אלא בשבועה כדין הבא לפרע מנכסי' משועבדי' דלא יפרע אלא בשבועה ל"ש מטלטלי ול"ש מקרקעי וכ"כ בשערים.

Q. A owed money to several persons. When B demanded his money from A, the latter admitted the debt but claimed that since he did not possess enough money or valuables to cover all his obligations, he preferred to divide his possessions equitably among his creditors. Since A admits, in court, his debt to B, may the latter force A to repay that debt in full, before he divides his property?
A. Since A owes money to several persons, and since he owes more than the total value of his possessions, each creditor is entitled to receive an equal share of such possessions irrespective of the amount due him. The debtor, however, may distribute his assets among his creditors in proportion to the amount due to each, before they come to court; such distribution would be irrevocable, and would even constitute a praiseworthy act. Since A is willing so to divide his possessions, no judge can force him to favor one creditor at the expense of the other creditors. However, before receiving his share of A's possessions, movables or immovables, each creditor will have to take a creditor's oath — the same oath that a creditor takes upon collecting his debt from encumbered property.
SOURCES: Cr. 219; Am II, 45; Tesh. Maim. to Mishpatim, 41.