Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part II, Chapter 48
1
שאלה. הארכתם עלינו אלופינו ומיודעינו הרשומים ואני בא בקצרה לפני כבודכם מרבי המשרה אע"פ שפסקו ר"ת ור"י דאין קנין לאשה בלא בעלה בע"מ שאין לבעלך רשות בהם בין לרב ששת בין לר"א (פ"ק דקידושין כ"ג ע"ב) וראיותיהם הכתובי' נ"ל דה"מ משנשאת משזכה הבעל באשה זכה בנכסים אבל בנדון זה שעד שלא נשאת נתן לה ע"מ שאי לבעלה רשות בה מהני תנאה כדאמרי' ר"פ הכותב (כתובות פ"ג ע"א) דאע"ג דהכותב לאשתו נשואה דין ודברי' אין לי בנכסייך לא אמר כלם משום דהוי לשון גריע אפ"ה אי כתב לה בעודה ארוסה מהני דאע"ג דאין אדם מקנה דשלב"ל מסתלק מדשלב"ל כ"ש בנדון זה דאבי הנערה נתן לה קודם שנשאת ע"מ שאין לבעלה רשות בו מהני כיון דבההיא שעתא לא זכה בשה ובנכסים וכיון דבההיא שעתא מהני תנאו במאי לפקע תנאו בתר הכי כי ע"מ שאין לבעלה רשות בהם לשון טוב הוא אלא דלגבי אשה נשואה לא מהני וא"כ בארוסה מועיל כיון דלשון דין ודברי' שהו לשון גרוע מועיל כ"ש לשון זה שהוא לשון טוב שיועיל בעודה ארוסה. ומה"ט נמי לא זכה הבעל לא בריוח של הממון ולא בפירי פירות עד סוף כל העולם כיון דאתני הכי בעודה ארוסה כדאשכחן נמי בר"פ הכותב כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן וכו' עד ה"ז אינו אוכל פירות כיון דכתב לה בעודה ארוסה. ולענין דין שבין החתן והחותן אם יוכל לתבעו נדוניתו דהן הן הדברי' הנקני' באמירה נראה דלא יכול לתבעו דאזלי' בתר אומדן דעתי' כמו שפסק ר"ת בנדונית חתנים שלא גבו דמתה הבת לא זכה הבעל בדברי' הללו אע"פ שנשאת דלא עלתה על דעתו אלא ע"מ שתהנה בתו ממה שהוא מכניס וכן היה ר"ת מורה ואף לפרש"י דמוקי לפלוקתא דר' נתן ורבנן (כתו' מ"ז ע"א) בנתארסה דוקא אבל מתה אחר נישואין ליכא אומדנא משום אחתוני ומשום אנסובי הוא והא אינסבא אבל הכא הא גלי האב דעתיה בהדי' שהוא ירא שלא תמרוד בתך שנתה והא מרדה. כל מה שנשאתי ונתתי אם יתברר שהיא מורדת מחמת לבה טינא על בעלה וא"א להיות עמו כלל. ועל הקהל יש להחרים על כל היודע ועד אם שום אדם יש שגרם לה כל זה ואם ימצא שיד אחרי' במעל עליהם להכריעה שתשב תחת בעלה ולא יחזרו לה הממון דב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה במגדר מלתא ונוסרו כל הנשים ולא יוסיפו לעשות זאת. ועוד אחרת אם לא תחזור בה ממרדה והוא ישאל מרבותי' אם יוכל לשא אחרת כמדומה אני שאפשר להיות שיתירו לו לשא אשה אחרת לזרוק לה הגט אחר שהעכבה ממנה ואתם וכל כנותכם שלום כנפש סר למשמעתכם מאיר בר' ברוך זלה"ה.
Q. Within the first year of her marriage to A, L claimed that she detested him and could not live with him. Before their marriage, money had been given to L by her father, as a present, on condition that A never have a right to it. L, therefore, demanded this money and the accrued income thereof. On the other hand, L's father had promised a dowry to A but had postponed the date of delivery of such dowry, having expressed the fear that L might rebel against her husband within the first year of her marriage. A, therefore, demands the dowry from L's father. A. Although no present can be given to a married woman on condition that her husband have no right thereto, such a present may be given to her during the period of betrothal and thereupon the husband will have no right to such present or the income thereof. Therefore, the present and the accrued income must be returned to L. This decision is effective only if L's dislike of A is deep and genuine and is not induced by anyone. The community must pronounce the ban (herem) against anyone holding information relative to this matter; and if it be discovered that someone has induced L to rebel against A, then the money may be withheld from her as a punishment until she repents. The court always has a right to punish one even unduly, if such punishment will help to check lawlessness and indecency. In this case the punishment of L will serve as a warning to other women. Moreover, should A desire to marry another woman, I believe that he should be permitted to throw a bill of divorcement to L even against her will, since she is the rebellious party. A, however, is not entitled to the dowry promised to him by L's father, since the latter had expressed his intention of giving such dowry only in the event that L and A lived happily together. SOURCES: Am II, 48.
שאלה. הארכתם עלינו אלופינו ומיודעינו הרשומים ואני בא בקצרה לפני כבודכם מרבי המשרה אע"פ שפסקו ר"ת ור"י דאין קנין לאשה בלא בעלה בע"מ שאין לבעלך רשות בהם בין לרב ששת בין לר"א (פ"ק דקידושין כ"ג ע"ב) וראיותיהם הכתובי' נ"ל דה"מ משנשאת משזכה הבעל באשה זכה בנכסים אבל בנדון זה שעד שלא נשאת נתן לה ע"מ שאי לבעלה רשות בה מהני תנאה כדאמרי' ר"פ הכותב (כתובות פ"ג ע"א) דאע"ג דהכותב לאשתו נשואה דין ודברי' אין לי בנכסייך לא אמר כלם משום דהוי לשון גריע אפ"ה אי כתב לה בעודה ארוסה מהני דאע"ג דאין אדם מקנה דשלב"ל מסתלק מדשלב"ל כ"ש בנדון זה דאבי הנערה נתן לה קודם שנשאת ע"מ שאין לבעלה רשות בו מהני כיון דבההיא שעתא לא זכה בשה ובנכסים וכיון דבההיא שעתא מהני תנאו במאי לפקע תנאו בתר הכי כי ע"מ שאין לבעלה רשות בהם לשון טוב הוא אלא דלגבי אשה נשואה לא מהני וא"כ בארוסה מועיל כיון דלשון דין ודברי' שהו לשון גרוע מועיל כ"ש לשון זה שהוא לשון טוב שיועיל בעודה ארוסה. ומה"ט נמי לא זכה הבעל לא בריוח של הממון ולא בפירי פירות עד סוף כל העולם כיון דאתני הכי בעודה ארוסה כדאשכחן נמי בר"פ הכותב כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן וכו' עד ה"ז אינו אוכל פירות כיון דכתב לה בעודה ארוסה. ולענין דין שבין החתן והחותן אם יוכל לתבעו נדוניתו דהן הן הדברי' הנקני' באמירה נראה דלא יכול לתבעו דאזלי' בתר אומדן דעתי' כמו שפסק ר"ת בנדונית חתנים שלא גבו דמתה הבת לא זכה הבעל בדברי' הללו אע"פ שנשאת דלא עלתה על דעתו אלא ע"מ שתהנה בתו ממה שהוא מכניס וכן היה ר"ת מורה ואף לפרש"י דמוקי לפלוקתא דר' נתן ורבנן (כתו' מ"ז ע"א) בנתארסה דוקא אבל מתה אחר נישואין ליכא אומדנא משום אחתוני ומשום אנסובי הוא והא אינסבא אבל הכא הא גלי האב דעתיה בהדי' שהוא ירא שלא תמרוד בתך שנתה והא מרדה. כל מה שנשאתי ונתתי אם יתברר שהיא מורדת מחמת לבה טינא על בעלה וא"א להיות עמו כלל. ועל הקהל יש להחרים על כל היודע ועד אם שום אדם יש שגרם לה כל זה ואם ימצא שיד אחרי' במעל עליהם להכריעה שתשב תחת בעלה ולא יחזרו לה הממון דב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה במגדר מלתא ונוסרו כל הנשים ולא יוסיפו לעשות זאת. ועוד אחרת אם לא תחזור בה ממרדה והוא ישאל מרבותי' אם יוכל לשא אחרת כמדומה אני שאפשר להיות שיתירו לו לשא אשה אחרת לזרוק לה הגט אחר שהעכבה ממנה ואתם וכל כנותכם שלום כנפש סר למשמעתכם מאיר בר' ברוך זלה"ה.
Q. Within the first year of her marriage to A, L claimed that she detested him and could not live with him. Before their marriage, money had been given to L by her father, as a present, on condition that A never have a right to it. L, therefore, demanded this money and the accrued income thereof. On the other hand, L's father had promised a dowry to A but had postponed the date of delivery of such dowry, having expressed the fear that L might rebel against her husband within the first year of her marriage. A, therefore, demands the dowry from L's father.
A. Although no present can be given to a married woman on condition that her husband have no right thereto, such a present may be given to her during the period of betrothal and thereupon the husband will have no right to such present or the income thereof. Therefore, the present and the accrued income must be returned to L. This decision is effective only if L's dislike of A is deep and genuine and is not induced by anyone. The community must pronounce the ban (herem) against anyone holding information relative to this matter; and if it be discovered that someone has induced L to rebel against A, then the money may be withheld from her as a punishment until she repents. The court always has a right to punish one even unduly, if such punishment will help to check lawlessness and indecency. In this case the punishment of L will serve as a warning to other women. Moreover, should A desire to marry another woman, I believe that he should be permitted to throw a bill of divorcement to L even against her will, since she is the rebellious party. A, however, is not entitled to the dowry promised to him by L's father, since the latter had expressed his intention of giving such dowry only in the event that L and A lived happily together.
SOURCES: Am II, 48.