על מה ששאלת על המעות שהלוה לך הבחור ואתה נותן לו ההוצאה והוא חוזר עם בנך אם מתחילה היה תנאי ביניכם שילוה לך מעות ושאתה תתן לו ההוצאה והוא יחזור עם בנך אף על פי שהייתה נותן לו ההוצאה בשכר שחוזר עם בנך. נמצא ההוצאה שאתה נותן לו אינה שכר המעות מכל מקום כיון שהתנאי היה כך שילוה לך מעות אסור כדאמרינן פרק איזהו נשך (בבא מציעא דף סד) הלוני ודור בחצרי צריך להעלות לו שכר אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר. ואף על פי שקבל עליו הבחור האונסין כיון דאחריות גניבה ואבידה עליו אסור משום רבית. כיון שקצבת עמו ליתן לו ההוצאה הוה ליה רבית קצוצה כדאמרינן פר' איזהו נשך (בבא מציעא דף סט) רב חמא הוה מוגר זוזי בפשיטי ביומא וכלו זוזי דרב חמא ופריך מאי שנא ממרא. ומשני משום דלא הדרי בעינייהו ולא ידיע פחתייהו. וכן משמע בתוספתא דגרסינן התם משכיר אדם מעותיו לשולחני להתנאות בהן ולהתלמד בהן. נגנבו או שאבדו חייב באחריותן. נטלו מלפניו באונס הרי הוא כנושא שכר וכו' אלמא אפילו כי האי גוונא דאחריות אונסין על הנותן ואחריות גניבה ואבידה על המקבל. ולא שרי לנותן לקבל שכר מעותיו אלא בכי האי גוונא להתנאות בהן ולהתלמד בהן. ולהתעשר בהן. דהדרי זוזי ולאו הלואה היא דלהוצאה נתנה. ולא הדרי זוזי בעינייהו. אבל הלואה אפילו אם מקבל נותן אחריות אונסין אסור ליטול שכר מעותיו. ולא דמי להא דאמרינן בפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף סד) דפריך האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא. ומשני כיון דמקבל עליו יוקרא וזולא קרוב לזה ולזה הוא. ולההיא דרב דיהיב זוזי לחמרא וקביל עליה אונסא ושקיל חמשא. ופירש ר"י כיון דקביל עליה אונסא דאורחא לישקול שיתא וכו'. דשאני התם דדרך מקח וממכר הוא.. דכל רבית דרך מקח וממכר הוא. וכי האי גוונא שרו רבנן כיון דקביל עליה נותן קצת זולא או אונסא. אבל בהלואה דרבית קצוצה הוי דאורייתא אסיר אפילו קביל עליה נותן אונסין כדפירשתי. וכדמוכחא תוספתא. וכדמוכח רב חמא. ואף על גב דרב חמא קביל עליה אונסא. דלכולי עלמא שוכר לא מיחייב באונסין אפילו הכי משמע דאסור. אבל אם כן הוא שנתן לו הקרן במתנה גמורה כמו שכתבת לבסוף שאם תרצה להחזיר לו תעשה. ואם תרצה לעכבו הרשות בידך כי האי גוונא נראה דמותר. ושלום מאיר בר ברוך:
Q. A young man lent money to A stipulating that the latter be responsible for the loss of it through theft, but not through unavoidable accident. The former also tutored A's son. In return for both services A paid the young man's living expenses. Is the lending of the aforesaid money considered a legitimate transaction? A. If while the arrangement was made with the young man to rehearse the lessons with A's son in return for receiving his sustenance, the stipulation was made that the young man lend money to A, the transaction is considered usurious, even though A would have been content to pay the young man's living expenses in return for his tutoring alone. The fact that the money was not given as an actual loan, since A was not to be responsible for its loss through unavoidable accident, does not materially change the situation, since the Talmud considers the renting of money a usurious transaction (B. M. 69b). But, if it is true, what you write at the end of your letter, that the young man gave A his money as an outright gift so that he is at liberty, should he so desire, never to return the money to the young man, the transaction is a legitimate one. SOURCES: Cr. 257; Am II, 151; Mord. B.M. 316; Tesh. Maim. to Mishpatim, 45; Agudah B.M. 88. Cf. Maharil, Responsa 37; Moses Minz, Responsa 72; Terumat Hadeshen 302.
על מה ששאלת על המעות שהלוה לך הבחור ואתה נותן לו ההוצאה והוא חוזר עם בנך אם מתחילה היה תנאי ביניכם שילוה לך מעות ושאתה תתן לו ההוצאה והוא יחזור עם בנך אף על פי שהייתה נותן לו ההוצאה בשכר שחוזר עם בנך. נמצא ההוצאה שאתה נותן לו אינה שכר המעות מכל מקום כיון שהתנאי היה כך שילוה לך מעות אסור כדאמרינן פרק איזהו נשך (בבא מציעא דף סד) הלוני ודור בחצרי צריך להעלות לו שכר אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר. ואף על פי שקבל עליו הבחור האונסין כיון דאחריות גניבה ואבידה עליו אסור משום רבית. כיון שקצבת עמו ליתן לו ההוצאה הוה ליה רבית קצוצה כדאמרינן פר' איזהו נשך (בבא מציעא דף סט) רב חמא הוה מוגר זוזי בפשיטי ביומא וכלו זוזי דרב חמא ופריך מאי שנא ממרא. ומשני משום דלא הדרי בעינייהו ולא ידיע פחתייהו. וכן משמע בתוספתא דגרסינן התם משכיר אדם מעותיו לשולחני להתנאות בהן ולהתלמד בהן. נגנבו או שאבדו חייב באחריותן. נטלו מלפניו באונס הרי הוא כנושא שכר וכו' אלמא אפילו כי האי גוונא דאחריות אונסין על הנותן ואחריות גניבה ואבידה על המקבל. ולא שרי לנותן לקבל שכר מעותיו אלא בכי האי גוונא להתנאות בהן ולהתלמד בהן. ולהתעשר בהן. דהדרי זוזי ולאו הלואה היא דלהוצאה נתנה. ולא הדרי זוזי בעינייהו. אבל הלואה אפילו אם מקבל נותן אחריות אונסין אסור ליטול שכר מעותיו. ולא דמי להא דאמרינן בפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף סד) דפריך האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא. ומשני כיון דמקבל עליו יוקרא וזולא קרוב לזה ולזה הוא. ולההיא דרב דיהיב זוזי לחמרא וקביל עליה אונסא ושקיל חמשא. ופירש ר"י כיון דקביל עליה אונסא דאורחא לישקול שיתא וכו'. דשאני התם דדרך מקח וממכר הוא.. דכל רבית דרך מקח וממכר הוא. וכי האי גוונא שרו רבנן כיון דקביל עליה נותן קצת זולא או אונסא. אבל בהלואה דרבית קצוצה הוי דאורייתא אסיר אפילו קביל עליה נותן אונסין כדפירשתי. וכדמוכחא תוספתא. וכדמוכח רב חמא. ואף על גב דרב חמא קביל עליה אונסא. דלכולי עלמא שוכר לא מיחייב באונסין אפילו הכי משמע דאסור. אבל אם כן הוא שנתן לו הקרן במתנה גמורה כמו שכתבת לבסוף שאם תרצה להחזיר לו תעשה. ואם תרצה לעכבו הרשות בידך כי האי גוונא נראה דמותר. ושלום מאיר בר ברוך:
Q. A young man lent money to A stipulating that the latter be responsible for the loss of it through theft, but not through unavoidable accident. The former also tutored A's son. In return for both services A paid the young man's living expenses. Is the lending of the aforesaid money considered a legitimate transaction?
A. If while the arrangement was made with the young man to rehearse the lessons with A's son in return for receiving his sustenance, the stipulation was made that the young man lend money to A, the transaction is considered usurious, even though A would have been content to pay the young man's living expenses in return for his tutoring alone. The fact that the money was not given as an actual loan, since A was not to be responsible for its loss through unavoidable accident, does not materially change the situation, since the Talmud considers the renting of money a usurious transaction (B. M. 69b). But, if it is true, what you write at the end of your letter, that the young man gave A his money as an outright gift so that he is at liberty, should he so desire, never to return the money to the young man, the transaction is a legitimate one.
SOURCES: Cr. 257; Am II, 151; Mord. B.M. 316; Tesh. Maim. to Mishpatim, 45; Agudah B.M. 88. Cf. Maharil, Responsa 37; Moses Minz, Responsa 72; Terumat Hadeshen 302.