Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part II, Chapter 64
1
שאלה. וששאלתם שבאים בני אשתו ליטול כתו' בנין דכרין בהא מלתא איכא פלוגתא דרבוותא וכ' ר"י בעל העיטור זצ"ל וז"ל ודוקא מתה אחת בחייו ואחת במותו הא לא מתה אותה שבמותתו היתה חיה אין נותנין לבני ראשונה כתו' בנין דכרין אע"ג דאיכא מותר דינר וכן פי' ר"ח והגאוני' נשאל גאון נשא אשה ומתה בחייו ונשא אחרת ומת הוא לזו בנים ולזו בנים ונטלה שנייה כתו' ועודה בחיים יש להם לבני ראשונה כתו' בנן דכרין או לא והשיב דבר זה אינו מפורש בגמ' ואין דנין בדבר שאינו מפורש ולא שמענו בשתי ישיבות מי שנתן כב"ד לבנים ואשת אביהם קיימת אבל בתשו' רבינו קלונימוס זצ"ל מלוקא דייק שנייה דומי' דיורשי' ובין היא ובין יורשיה מקדם הוא דקדמי הא איכא שקלי והכי אפזיקא במתיבתא וכתיבא לכל גדול וליכא למיזז מינה עכ"ל וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אנן לא עבדי' בה עובדא. ועוד שיש גאונים שפסקו דבטלה לגמרי בזה"ז כתו' בנין דכרין שהרי כ' רב חנני' גאון וז"ל היום כמה שנים בטלה כתו' בנין דכרין מישיבתינו ולמה בטלה לפי שצריך דקדוק בנכסים שיש להם בראוי ובמוחזק ובמותר דינר ואם אמרו היתומי' הרי אנו מעלין על נכסי אבינו מותר דינר אין שומעי' להם וצריך חקירת ב"ד ושומת זקנים שלא להוסיף על הדמים ועוד דעיקר תקנה כדי שיתן לבתו כבנו והיום ולואי שיתן לבנו כבתו וכמה פעמים הוצרך הדבר לנדות כל מי שירבה בכתו' בתו וכיון שכך הוא בטלו כתו' בנין דכרין. ומר רב דוסא אמר לא חזי' רבוותא דהי' קמן דדייני להו כתו' בנין דכרין ומשני נפישותא לא דייני להו בתרי מתיבתא וכיון דעברי להו כמה שני אנן נמי לכתחלה לא דייני' להו בהכי אלא למר רב האי אמר היאך מבטלי' רבנן כב"ד ואמר רב שמואל אמר הרבה חכמים הורו שכבר בטלו כב"ד בזה"ז ומסתבר טעמי' ואפי' למ"ד לא בטלה ה"מ בקרקעי אבל במטללי בטלה לפי שלא מצינו בה לא תקנה ולא מנהג עכ"ל וכ"כ רמב"ם אע"פ שתקנו הגאוני' שתהא אשה גובה כתו' במטלטלי' וכן כל שאר תנאי כתו' ככתו' הם וישנו במטלטלי' כמו במקרקעי חוץ מכתו' בנין דכרין שלא מצאנו מנהג ירושתה פשוט בכל הישיבות לפיכך אומר אני מעמידי' אותו על דין התלמוד שאין יורשי' בכתו' אמם אלא מן הקרקע אבל התוס' פסקו אף ממטלטלי ותנאי כתו' ככתו' דמי לכל מילי.
Q. According to talmudic law, after the death of a person who had children by two wives, the sons of each wife first collect (from the father's estate) the ketubah of their mother; whatever is left of the estate is, then, divided among the heirs. Is this collection of a mother's ketubah, called ketubat benin dichrin, enforced nowadays? A. Many Geonim are of the opinion that the ketubat benin dichrin is not collectible nowadays. But R. Hai Gaon is of the opinion that it is collectible; and I am inclined to decide, in accordance with the opinion of R. Hai, that it is collectible even from movable property, unless a custom exists in a particular community that it is not collectible. This decision is based on R. Meir's Responsum as recorded in Pr. 248; Am. II, 64, 65; Tesh. Maim. to Nashim 26; and the opinion expressed in Mord. Ket. 162. But Cr. 116 records the following decision: Since a difference of opinion exists between the Geonim, the burden of proof [to prove according to which authority the law is to be decided] lies on the person who wants to collect money from the other person. Tesh. Maim. ibid. continues: The ketubat benin dichrin is collectible nowadays from both real property and from personal property. As the ordinance of R. Tam, providing that a woman's dowry be returned to her heirs if the woman dies within the first year of marriage, is enforced; surely the ordinance of talmudic scholars, of a similar nature, should be enforced. According to the custom of the communities, the dowry is thus returned to the woman's heirs if she died within two years after her marriage. But R. Meir is of the opinion that the dowry should not be returned to her heirs, but to those who have given it originally. Similarly, R. Meir gave a dowry to his granddaughter Rachel. When she died in the second year of her marriage, R. Meir demanded that the dowry be returned to him although she had other heirs. In some communities only half of the dowry is returned when the woman dies in the second year of her marriage. The ordinance of the communities, which bears the signature of R. David of Merseburg, also has a similar provision. SOURCES: Cr. 116; Pr. 248; Am. II, 64, 65; Tesh. Maim. to Nashim, 26; Mord. Ket. 162. Cf. Asheri Ket. 4, 24.
שאלה. וששאלתם שבאים בני אשתו ליטול כתו' בנין דכרין בהא מלתא איכא פלוגתא דרבוותא וכ' ר"י בעל העיטור זצ"ל וז"ל ודוקא מתה אחת בחייו ואחת במותו הא לא מתה אותה שבמותתו היתה חיה אין נותנין לבני ראשונה כתו' בנין דכרין אע"ג דאיכא מותר דינר וכן פי' ר"ח והגאוני' נשאל גאון נשא אשה ומתה בחייו ונשא אחרת ומת הוא לזו בנים ולזו בנים ונטלה שנייה כתו' ועודה בחיים יש להם לבני ראשונה כתו' בנן דכרין או לא והשיב דבר זה אינו מפורש בגמ' ואין דנין בדבר שאינו מפורש ולא שמענו בשתי ישיבות מי שנתן כב"ד לבנים ואשת אביהם קיימת אבל בתשו' רבינו קלונימוס זצ"ל מלוקא דייק שנייה דומי' דיורשי' ובין היא ובין יורשיה מקדם הוא דקדמי הא איכא שקלי והכי אפזיקא במתיבתא וכתיבא לכל גדול וליכא למיזז מינה עכ"ל וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אנן לא עבדי' בה עובדא. ועוד שיש גאונים שפסקו דבטלה לגמרי בזה"ז כתו' בנין דכרין שהרי כ' רב חנני' גאון וז"ל היום כמה שנים בטלה כתו' בנין דכרין מישיבתינו ולמה בטלה לפי שצריך דקדוק בנכסים שיש להם בראוי ובמוחזק ובמותר דינר ואם אמרו היתומי' הרי אנו מעלין על נכסי אבינו מותר דינר אין שומעי' להם וצריך חקירת ב"ד ושומת זקנים שלא להוסיף על הדמים ועוד דעיקר תקנה כדי שיתן לבתו כבנו והיום ולואי שיתן לבנו כבתו וכמה פעמים הוצרך הדבר לנדות כל מי שירבה בכתו' בתו וכיון שכך הוא בטלו כתו' בנין דכרין. ומר רב דוסא אמר לא חזי' רבוותא דהי' קמן דדייני להו כתו' בנין דכרין ומשני נפישותא לא דייני להו בתרי מתיבתא וכיון דעברי להו כמה שני אנן נמי לכתחלה לא דייני' להו בהכי אלא למר רב האי אמר היאך מבטלי' רבנן כב"ד ואמר רב שמואל אמר הרבה חכמים הורו שכבר בטלו כב"ד בזה"ז ומסתבר טעמי' ואפי' למ"ד לא בטלה ה"מ בקרקעי אבל במטללי בטלה לפי שלא מצינו בה לא תקנה ולא מנהג עכ"ל וכ"כ רמב"ם אע"פ שתקנו הגאוני' שתהא אשה גובה כתו' במטלטלי' וכן כל שאר תנאי כתו' ככתו' הם וישנו במטלטלי' כמו במקרקעי חוץ מכתו' בנין דכרין שלא מצאנו מנהג ירושתה פשוט בכל הישיבות לפיכך אומר אני מעמידי' אותו על דין התלמוד שאין יורשי' בכתו' אמם אלא מן הקרקע אבל התוס' פסקו אף ממטלטלי ותנאי כתו' ככתו' דמי לכל מילי.
Q. According to talmudic law, after the death of a person who had children by two wives, the sons of each wife first collect (from the father's estate) the ketubah of their mother; whatever is left of the estate is, then, divided among the heirs. Is this collection of a mother's ketubah, called ketubat benin dichrin, enforced nowadays?
A. Many Geonim are of the opinion that the ketubat benin dichrin is not collectible nowadays. But R. Hai Gaon is of the opinion that it is collectible; and I am inclined to decide, in accordance with the opinion of R. Hai, that it is collectible even from movable property, unless a custom exists in a particular community that it is not collectible.
This decision is based on R. Meir's Responsum as recorded in Pr. 248; Am. II, 64, 65; Tesh. Maim. to Nashim 26; and the opinion expressed in Mord. Ket. 162. But Cr. 116 records the following decision: Since a difference of opinion exists between the Geonim, the burden of proof [to prove according to which authority the law is to be decided] lies on the person who wants to collect money from the other person.
Tesh. Maim. ibid. continues: The ketubat benin dichrin is collectible nowadays from both real property and from personal property. As the ordinance of R. Tam, providing that a woman's dowry be returned to her heirs if the woman dies within the first year of marriage, is enforced; surely the ordinance of talmudic scholars, of a similar nature, should be enforced. According to the custom of the communities, the dowry is thus returned to the woman's heirs if she died within two years after her marriage. But R. Meir is of the opinion that the dowry should not be returned to her heirs, but to those who have given it originally. Similarly, R. Meir gave a dowry to his granddaughter Rachel. When she died in the second year of her marriage, R. Meir demanded that the dowry be returned to him although she had other heirs. In some communities only half of the dowry is returned when the woman dies in the second year of her marriage. The ordinance of the communities, which bears the signature of R. David of Merseburg, also has a similar provision.
SOURCES: Cr. 116; Pr. 248; Am. II, 64, 65; Tesh. Maim. to Nashim, 26; Mord. Ket. 162. Cf. Asheri Ket. 4, 24.