מרוב תחבולות סיבות. והרהורי דברי ריבות. פלאות רבות. מרוב כתיבות. לכל סביבות. אין פנאי להאריך לכם. ובקצרה אשיב. אין האלמנה יכולה להוציא את שמעון מן הבית אחרי שהיא מודה שהשכרתו ללוי. אפילו השכרתו ללוי בסתם. אם רוצה לוי לצאת מן הבית יכול להשכירו לאדם אחר במקומו אם ירצה. כמו שאפרש בע"ה. כ"ש בנדון זה אחרי שהתנה לוי עם האלמנה להושיב אחר במקומו אם ירצה. וראיה מהא דאמר פרק האומנין (בבא מציעא דף עט) השוכר את הספינה ופירקה לה בחצי הדרך נותן שכרו על חצי הדרך. ואין לו עליו אלא תרעומת וכולי. עד דפירקה לטעונה בגווה. ופירש ר"ח שמכר סחורתו לאדם אחר שקנאה. ונכנס בה להוליכה עד מקום שהתנה הראשון. ותרעומת הוי משום טירחא יתירה שצריך הראשון להכניס כלים של שני א"נ לשינוי דעת שהספן אינו מכיר זה האדם השיני ועניינו. אלמא השוכר ספינה סתם מחבירו. אם רצה למכור סחורתו לאדם אחר ולהשתמש בספינתו של הספן כל ימי השכירות הרשות בידו. ואין הספן יכול לעכב ולומר לך השכרתי ולא לאחר. דאי מצי לעכב תרעומת מאי עבידתיה. לא ליקבליה עליה. ולא תרעומת תהוי ליה. דמצי למימר אי אפשי אלא כך. וכיון דמצי לעכב שלא יכניס אחר במקומו. אם כן אם ירצה הראשון לצאת יכול לומר הספן תן לי שכרי: מיהו יש לדחות דהא ודאי איני חפץ שתשכיר אותה לאחר כדי שיצטרך הראשון לתת לו שכרו אם ירצה לחזור כיון דמשכח לאוגורי. מיהו היכא דספן אינו שואל אלא שכר הדרך שהלך כבר ורצה למחול שכירות דמכאן כמו בנדון אכתי אין לנו ראייה שלא יוכל לומר כן. איני חפץ שתשכיר אותה לאדם אחר בחריקך: אבל יש להביא ראייה מזה אם רצה לוי למלאות בו הבית דיורין. הרשות בידו. לרבות בו מלמדים וסופרים כדרך כל שוכרי בית שאין לדבר קצבה כמה בני אדם יכניס. ומהאי טעמא נמי תנן בחזקת הבתים (דף נט) אם רצה בונה את החדר לפנים מביתו. ובונה עלייה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתי ומפרש חדר שחלקו לשנים ומאי עלייה אפתא. וטעמא דאם רצה למלאות ביתו דיורין הרשות בידו. ובשכבר ראיתי בספר רבינו משה אב"ן מיי"מון זצ"ל שהשוכר בית מחבירו ורוצה להשכירו לאחר הרשות בידו. ולא נפניתי עתה לחפש עם כניסתהמלכה. ומה שכתבתי היינו בשוכר בית לחבירו סתם אבל בנדון זה ששכר לוי הבית מן האלמנה התנה עמה להושיב בו כל מי שירצה לית דין ולית דיין שהרשות בידו להושיב כל מי שירצה. ולית דין צריך בשש. מאיר בר ברוך:
Q. A, a widow's trustee, leased half of the widow's house, for a term of ten years, to C, who, in turn, leased it to B. After B moved into the house, A became greatly dissatisfied with him and demanded that B move out of the house immediately, on the ground that he had leased the house to C, and therefore was under no obligation to B. He told B, however, that should C have any claims against him on account of the eviction of B, he, A, would answer these charges in court. B, however, claimed: that C rented the house from A on condition that he (C) lease it to whomever he wants; that he, B, was willing to partition off the part of the house he occupies from the rest of the house; and that he would guarantee to pay the widow for any damages she may sustain as a result of his remaining on the premises. A, however, claimed that he feared that grave damages to the widow will result if B stays, and that the widow cannot dwell in one house with a snake (meaning B). A. Since A admits that C had the right to lease the house to anyone he pleased, A cannot evict B from the widow's house. SOURCES: Cr. 259; Pr. 680; Mord. B. M. 357; Agudah B. M. 125. Cf. Hag. Maim. to Sekirut 5, 20; Weil, Responsa 10.
מרוב תחבולות סיבות. והרהורי דברי ריבות. פלאות רבות. מרוב כתיבות. לכל סביבות. אין פנאי להאריך לכם. ובקצרה אשיב. אין האלמנה יכולה להוציא את שמעון מן הבית אחרי שהיא מודה שהשכרתו ללוי. אפילו השכרתו ללוי בסתם. אם רוצה לוי לצאת מן הבית יכול להשכירו לאדם אחר במקומו אם ירצה. כמו שאפרש בע"ה. כ"ש בנדון זה אחרי שהתנה לוי עם האלמנה להושיב אחר במקומו אם ירצה. וראיה מהא דאמר פרק האומנין (בבא מציעא דף עט) השוכר את הספינה ופירקה לה בחצי הדרך נותן שכרו על חצי הדרך. ואין לו עליו אלא תרעומת וכולי. עד דפירקה לטעונה בגווה. ופירש ר"ח שמכר סחורתו לאדם אחר שקנאה. ונכנס בה להוליכה עד מקום שהתנה הראשון. ותרעומת הוי משום טירחא יתירה שצריך הראשון להכניס כלים של שני א"נ לשינוי דעת שהספן אינו מכיר זה האדם השיני ועניינו. אלמא השוכר ספינה סתם מחבירו. אם רצה למכור סחורתו לאדם אחר ולהשתמש בספינתו של הספן כל ימי השכירות הרשות בידו. ואין הספן יכול לעכב ולומר לך השכרתי ולא לאחר. דאי מצי לעכב תרעומת מאי עבידתיה. לא ליקבליה עליה. ולא תרעומת תהוי ליה. דמצי למימר אי אפשי אלא כך. וכיון דמצי לעכב שלא יכניס אחר במקומו. אם כן אם ירצה הראשון לצאת יכול לומר הספן תן לי שכרי: מיהו יש לדחות דהא ודאי איני חפץ שתשכיר אותה לאחר כדי שיצטרך הראשון לתת לו שכרו אם ירצה לחזור כיון דמשכח לאוגורי. מיהו היכא דספן אינו שואל אלא שכר הדרך שהלך כבר ורצה למחול שכירות דמכאן כמו בנדון אכתי אין לנו ראייה שלא יוכל לומר כן. איני חפץ שתשכיר אותה לאדם אחר בחריקך: אבל יש להביא ראייה מזה אם רצה לוי למלאות בו הבית דיורין. הרשות בידו. לרבות בו מלמדים וסופרים כדרך כל שוכרי בית שאין לדבר קצבה כמה בני אדם יכניס. ומהאי טעמא נמי תנן בחזקת הבתים (דף נט) אם רצה בונה את החדר לפנים מביתו. ובונה עלייה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתי ומפרש חדר שחלקו לשנים ומאי עלייה אפתא. וטעמא דאם רצה למלאות ביתו דיורין הרשות בידו. ובשכבר ראיתי בספר רבינו משה אב"ן מיי"מון זצ"ל שהשוכר בית מחבירו ורוצה להשכירו לאחר הרשות בידו. ולא נפניתי עתה לחפש עם כניסתהמלכה. ומה שכתבתי היינו בשוכר בית לחבירו סתם אבל בנדון זה ששכר לוי הבית מן האלמנה התנה עמה להושיב בו כל מי שירצה לית דין ולית דיין שהרשות בידו להושיב כל מי שירצה. ולית דין צריך בשש. מאיר בר ברוך:
Q. A, a widow's trustee, leased half of the widow's house, for a term of ten years, to C, who, in turn, leased it to B. After B moved into the house, A became greatly dissatisfied with him and demanded that B move out of the house immediately, on the ground that he had leased the house to C, and therefore was under no obligation to B. He told B, however, that should C have any claims against him on account of the eviction of B, he, A, would answer these charges in court. B, however, claimed: that C rented the house from A on condition that he (C) lease it to whomever he wants; that he, B, was willing to partition off the part of the house he occupies from the rest of the house; and that he would guarantee to pay the widow for any damages she may sustain as a result of his remaining on the premises. A, however, claimed that he feared that grave damages to the widow will result if B stays, and that the widow cannot dwell in one house with a snake (meaning B).
A. Since A admits that C had the right to lease the house to anyone he pleased, A cannot evict B from the widow's house.
SOURCES: Cr. 259; Pr. 680; Mord. B. M. 357; Agudah B. M. 125. Cf. Hag. Maim. to Sekirut 5, 20; Weil, Responsa 10.