Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part II, Chapter 136
1
שאלה מרוב נתיבות נחצתי לכתוב לכם מיודעי הנקובים מעבר הלז. נראה אום כשירד שמעון לדין עם מקצת הקהל הי' ראובן בעיר וראה ששמעון ירד לדין על עסק אותו החוב אין לו לשמעון לחזור ולירד עם ראובן על ככה בין שגם ראובן הוא מן הקהל כדאמ' ס"פ מי שהי' נשוי (צ"ד ע"א) הני תרי אחי ותרי שותפי דאית להו דינא בהדי חד ואזל חד מיניהו בהדיה לדינא לא מצי אידך למימר לאו בע"ד דידי את אלא איבעי לי' למיתי' היכא דאיתא במתא ואפי' ליתא במתא אם עשה שמעון מה שאמרו לו לעשות אותם שהברררו עפ"י הקהל די לו בזה ופטור מראובן ועוד אחרי שראובן אומר כך וכך נשבעת לתן לפי מה שהי' החוב בשעת גביית המס ושמעון אומר לא נשבעתי כך ואין לראובן עדי' ולא ע"א כשר שהוא כדבריו א"צ שמעון לחזור ולשבע כי אף לפי דברי ראובן כבר נשבע לעשות כן ואין שבועת היסת על שבועה כדמשמע בפ"ק דב"מ (י"ז ע"א) היה חייב לחבירו שבועה ואמר נשבעתי והעדי' מעידי' אותו שלא נשבע וחזר ואמר נשבעתי הוחזק כפרן לאותה שבועה טעמא דהעדי' מעידי' אותו הא לא"ה א"צ לחזור ולשבע ופי' ר"י שם דמסתברא דאף בתר דנתקנה שבועת היסת אין שבועה חלה על שבועה וכן פי' רבי' יוסף בר' יצחק ורבי' יצחק בר' מנחם בתשו' אחת אבל בשביל שסייעו בפרשת החוב ואמר אינו דין שתתן כדמעיקרא בשביל זה הטעם אין לפטרו דעביד איניש דלא מגלי טענתא אלא בבי דינא אלא יש לפטור את שמעון מטעמא אחרינא כדפי' ושלום לכם ולכל כנותכם כנפש נאמן בריתכם מאיר בר' ברוך שיחיה.
Q. At the time the tax was collected B did not pay any tax on an apparently bad debt. Shortly thereafter, A helped B to settle with the debtor for part payment of this debt. A, then, said to B that he would not be expected to pay taxes on the original value of the debt. Subsequently some members of the community summoned B to court regarding the tax on the debt, and the court reached a certain decision. A, however, was not satisfied and, as a member of the community, summoned B to court again. The latter claims that A's statement mentioned above proves that A had no case against him. A, on the other hand, contends that B swore to pay a tax on the value of the debt at the time the tax was collected. B denies this claim, while A has no disinterested witnesses to support his contention. A. If A was in town when B was first summoned to court, he should have appeared in court at that time to press his claims. Even if A was out of town at the time, if B has complied with the court's decision in the matter, he is under no obligation to A. B is not required to take an oath denying A's claim, since no oath is imposed for the purpose of forcing compliance with an alleged former oath. On the other hand, A's statement to B did not, in itself, absolve B from obligation to A, since a person, sometimes, does not reveal his real arguments and claims to his opponent until they both appear at court. SOURCES: Cr. 167; Am II, 136.
שאלה מרוב נתיבות נחצתי לכתוב לכם מיודעי הנקובים מעבר הלז. נראה אום כשירד שמעון לדין עם מקצת הקהל הי' ראובן בעיר וראה ששמעון ירד לדין על עסק אותו החוב אין לו לשמעון לחזור ולירד עם ראובן על ככה בין שגם ראובן הוא מן הקהל כדאמ' ס"פ מי שהי' נשוי (צ"ד ע"א) הני תרי אחי ותרי שותפי דאית להו דינא בהדי חד ואזל חד מיניהו בהדיה לדינא לא מצי אידך למימר לאו בע"ד דידי את אלא איבעי לי' למיתי' היכא דאיתא במתא ואפי' ליתא במתא אם עשה שמעון מה שאמרו לו לעשות אותם שהברררו עפ"י הקהל די לו בזה ופטור מראובן ועוד אחרי שראובן אומר כך וכך נשבעת לתן לפי מה שהי' החוב בשעת גביית המס ושמעון אומר לא נשבעתי כך ואין לראובן עדי' ולא ע"א כשר שהוא כדבריו א"צ שמעון לחזור ולשבע כי אף לפי דברי ראובן כבר נשבע לעשות כן ואין שבועת היסת על שבועה כדמשמע בפ"ק דב"מ (י"ז ע"א) היה חייב לחבירו שבועה ואמר נשבעתי והעדי' מעידי' אותו שלא נשבע וחזר ואמר נשבעתי הוחזק כפרן לאותה שבועה טעמא דהעדי' מעידי' אותו הא לא"ה א"צ לחזור ולשבע ופי' ר"י שם דמסתברא דאף בתר דנתקנה שבועת היסת אין שבועה חלה על שבועה וכן פי' רבי' יוסף בר' יצחק ורבי' יצחק בר' מנחם בתשו' אחת אבל בשביל שסייעו בפרשת החוב ואמר אינו דין שתתן כדמעיקרא בשביל זה הטעם אין לפטרו דעביד איניש דלא מגלי טענתא אלא בבי דינא אלא יש לפטור את שמעון מטעמא אחרינא כדפי' ושלום לכם ולכל כנותכם כנפש נאמן בריתכם מאיר בר' ברוך שיחיה.
Q. At the time the tax was collected B did not pay any tax on an apparently bad debt. Shortly thereafter, A helped B to settle with the debtor for part payment of this debt. A, then, said to B that he would not be expected to pay taxes on the original value of the debt. Subsequently some members of the community summoned B to court regarding the tax on the debt, and the court reached a certain decision. A, however, was not satisfied and, as a member of the community, summoned B to court again. The latter claims that A's statement mentioned above proves that A had no case against him. A, on the other hand, contends that B swore to pay a tax on the value of the debt at the time the tax was collected. B denies this claim, while A has no disinterested witnesses to support his contention.
A. If A was in town when B was first summoned to court, he should have appeared in court at that time to press his claims. Even if A was out of town at the time, if B has complied with the court's decision in the matter, he is under no obligation to A. B is not required to take an oath denying A's claim, since no oath is imposed for the purpose of forcing compliance with an alleged former oath. On the other hand, A's statement to B did not, in itself, absolve B from obligation to A, since a person, sometimes, does not reveal his real arguments and claims to his opponent until they both appear at court.
SOURCES: Cr. 167; Am II, 136.