Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part II, Chapter 161
1
ששאלת אהא דקיי"ל הלוהו על המשכון ש"ש אם דוקא בכדי מעותיו או בכל שיווי של המשכון אפילו מה שהוא שוה יותר מכדי מעותיו למאי דפסק ר"י דהלכתא כרבה לגבי רב יוסף (ב"מ פ"ט ע"א) לגבי שומר אבדה דש"ח הוי אלמא לא הוי אלא ש"ח דנהי דכדי מעותיו חייב ואם אבד המשכון אבדו מעותיו מטעמא דשמואל דאמר (ב"מ פ"ב ע"א) אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי ואפי' לפר"ח וה"ג דמוקמי מלתא דשמואל דוקא בדפריש וכדי מעותיו כמפורש דמי ואבד מעותיו אע"ג דלא פריש ה"מ בכדי מעותיו אבל ביתר מכדי מעותיו דלא שייכא דשמואל לא הוי אלא ש"ח דהלכתא כרבה דש"ח הוי ואע"פ שיש גאונים שפסקו כרב יוסף כיון דפלוגתא דרבוותא היא לא מפקי' מספיקא ממונא ועוד כי נראי' דברי ר"י שפסק כרבה כי הביא ראי' לדבריו וההוא דשבועות (מ"ג ע"ב) סלע הלויתני עליו וב' הי' שוה דמשמע דהמלוה חייב באבדת המשכון אפי' ביתר מכדי מעותיו פ"ה דרבה מוקי לה באבד בפשיעה ומשכנו שלא בשעת הלואה נמי לא הוי ש"ש אלא בכדי מעותיו וכן משמע מדברי ר"י שפי' מאיזה טעם הוי עלי' ש"ש מאי אגרא קא שקי ותי' דמצי לקדש בו את האשה ואע"ג דבמעותיו נמי שיש לו על המשכון הי' יכול לקדש את האשה מ"מ בשעה שנטלו לא הי' מעותיו בידו אלמא דדוקא כשיעור מעותיו הוי ש"ש ועוד דמאי חילוק איכא בין שעת הלואה לשלא בשעת הלואה אלא דבשעת הלואה לזכרון דברים ושלא בשעת הלואה לגובינא ולגובינא לא שייך אלא כדי מעותיו ואתה שלום ותורתך וכל כנותך כנפש סר למשמעתך מאיר בר' ברוך זלה"ה.
Q. It is the law that the responsibility of a creditor toward a pledge he received as security for a loan is that of a paid bailee. Does this responsibility also extend to the amount by which the pledge exceeds the loan? A. Since Ri ruled that the opinion of Rabba prevails, that the responsibility of a keeper of a lost object is that of a gratuitous bailee (B. M. 82a), the responsibility of the creditor toward the excess value of the pledge is also that of a gratuitous bailee. Although some authorities are of the opposite opinion, the very fact that a difference of opinion exists creates a doubt as to the law; and in case of doubt we do not render a verdict to collect. SOURCES: Am II, 161; Mord. Sheb. 774; Tesh. Maim. to Mishpatim, 56; Agudah Sheb. 36; cf. Pr. 185; ibid. 699b.
ששאלת אהא דקיי"ל הלוהו על המשכון ש"ש אם דוקא בכדי מעותיו או בכל שיווי של המשכון אפילו מה שהוא שוה יותר מכדי מעותיו למאי דפסק ר"י דהלכתא כרבה לגבי רב יוסף (ב"מ פ"ט ע"א) לגבי שומר אבדה דש"ח הוי אלמא לא הוי אלא ש"ח דנהי דכדי מעותיו חייב ואם אבד המשכון אבדו מעותיו מטעמא דשמואל דאמר (ב"מ פ"ב ע"א) אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי ואפי' לפר"ח וה"ג דמוקמי מלתא דשמואל דוקא בדפריש וכדי מעותיו כמפורש דמי ואבד מעותיו אע"ג דלא פריש ה"מ בכדי מעותיו אבל ביתר מכדי מעותיו דלא שייכא דשמואל לא הוי אלא ש"ח דהלכתא כרבה דש"ח הוי ואע"פ שיש גאונים שפסקו כרב יוסף כיון דפלוגתא דרבוותא היא לא מפקי' מספיקא ממונא ועוד כי נראי' דברי ר"י שפסק כרבה כי הביא ראי' לדבריו וההוא דשבועות (מ"ג ע"ב) סלע הלויתני עליו וב' הי' שוה דמשמע דהמלוה חייב באבדת המשכון אפי' ביתר מכדי מעותיו פ"ה דרבה מוקי לה באבד בפשיעה ומשכנו שלא בשעת הלואה נמי לא הוי ש"ש אלא בכדי מעותיו וכן משמע מדברי ר"י שפי' מאיזה טעם הוי עלי' ש"ש מאי אגרא קא שקי ותי' דמצי לקדש בו את האשה ואע"ג דבמעותיו נמי שיש לו על המשכון הי' יכול לקדש את האשה מ"מ בשעה שנטלו לא הי' מעותיו בידו אלמא דדוקא כשיעור מעותיו הוי ש"ש ועוד דמאי חילוק איכא בין שעת הלואה לשלא בשעת הלואה אלא דבשעת הלואה לזכרון דברים ושלא בשעת הלואה לגובינא ולגובינא לא שייך אלא כדי מעותיו ואתה שלום ותורתך וכל כנותך כנפש סר למשמעתך מאיר בר' ברוך זלה"ה.
Q. It is the law that the responsibility of a creditor toward a pledge he received as security for a loan is that of a paid bailee. Does this responsibility also extend to the amount by which the pledge exceeds the loan?
A. Since Ri ruled that the opinion of Rabba prevails, that the responsibility of a keeper of a lost object is that of a gratuitous bailee (B. M. 82a), the responsibility of the creditor toward the excess value of the pledge is also that of a gratuitous bailee. Although some authorities are of the opposite opinion, the very fact that a difference of opinion exists creates a doubt as to the law; and in case of doubt we do not render a verdict to collect.
SOURCES: Am II, 161; Mord. Sheb. 774; Tesh. Maim. to Mishpatim, 56; Agudah Sheb. 36; cf. Pr. 185; ibid. 699b.