דפוס ברלין, שער ב 209

בפנינו חתומי מטה טען ראובן על שמועון אודות פירושי יבמות שנשאלו לאביו של שמעון ולי ולאחי אותם פירושים והוצרכנו לתן ליטרא עבורם ואני ואחי נתננו ב' חלקים ואביו של שמעון חלק אחד ולאחר מיתה אביו מצא שמעון אותם הפירושם ועכשיו אומר ראובן תל לי חלקי וחלק אחי כי פרענו שני חלקים ושמעון משיבו אינו יודע מפריעתכם כלום אלא מצאתי אותם אחר מיתת אבי ומכח ירושה נטלתים ואיני משיב אלא בעבור חלקי כי אחי ירש עמי ועוד החזקתי לאחר שמצאתים ג' שני ואפי' אם תמצא אותם בדין איני פורע אלא כדי שווין עכשיו וראובן משיב נתת אותם לבעל חובך באמוד כמו פשרענו אותם ויש לי עדים על אותו הפשר שפשרו ביניך ובין בע"ח ומחזקה שלך לא ידעתי עד עכשיו ועבור אחיו אינו יודע כי מצאתים בידך ועוד אומר שמעון הוצאתי עליהן קודם שהוחזרו יותר מכדי שויין וראובן אומר מהוצאה שלך איני יודע גם לא היית צריך כי היו מוחזרים לנו בטוב בלא הוצאה ועוד אומר שמעון כי לפי ראות עיניך נתתי אותם לבע"ח ושתקת וראובן אומר אמת שתקתי וזה עשיתי כדי לידע בכמה הוא נותן אותם בחובו מה ששמענו כתבנו וחתמנו נתנאל ב"ר נחמן, אפרים בר' אפרים והורינו נא אשר יראוך מן השמים להשקיט הריב. וזה תשו' מורי הר"ם.

Q. A claims that certain commentaries to the tractate Yebamot were once lent to B's father, to A's brother, and to himself; that when these commetaries were lost (or stolen) the three borrowers were required to compensate the lender to the extent of one pound; that his brother and he, A, paid two thirds of this compensation; that after B's father died, B found (or recovered) the commentaries; and that in A's presence, B evaluated them at one pound upon delivering them to his creditor. A, therefore, demands from B two thirds of a pound, for his brother and himself. B avers that he has no knowledge of A's having paid anything for the commentaries; that he received them as part of his father's estate; that he was answerable for only half of their value since he shared the estate with his brother; that he kept them for a period of three years without any protest on A's part; and that even if he were forced by the court to pay A for his alleged share in the commentaries, he would pay such share of their present, depreciated, value only. A rejoins that he holds B responsible for the entire sum, since he found the commentaries in B's possession; and that he learned only recently that they were in B's possession. B further claims that in order to retrieve the commentaries he paid (the thief) more than their actual value; and that he gave them to his creditor in A's presence without any protest on A's part. A avers that he has no knowledge of B's having paid anything for the commentaries; that B should not have paid anything for them, since they would have been returned at no cost, and that the reason for his failing to protest against B's delivering them to his creditor, was that he sought to discover at what price B would evaluate them. Signed: Nethanel b. Nahman, Ephraim b. Ephraim.
A. If A claims that B knows that A and his brother paid two thirds of a pound when the commentaries were lost, B must take an oath denying such knowledge and be free from obligation. But, if A is not positive in his claim, B is not required to take an oath. A general ban should be pronounced against anyone (including B) who knows anything about this matter and does not report it to the court. If, however, B admits A's claim, but claims to have spent money in retrieving the commentaries, he is entitled to a refund of his expenses. If, however, he paid such money to the thief himself, he is entitled to no refund. Thus, one who buys a stolen object from a person known to be a thief is not entitled to a refund of expenses; he who buys an object from a thief knowing definitely it to be a stolen object, is surely not entitled to a refund. A did not lose his rights by failing to protest against B's delivering the commentaries to his creditor; and he is entitled to receive his share of the amount they were evaluated at, when so delivered.
SOURCES: Am II, 209.

בקצרה אשיב לכם אחי וריעי מיודעי הרשומים מעבר נ"ל ודאי אם ראובן טוען טענת ודאי על שמעון ואומר בודאי אתה ידעת שאותם פירושים נשאלו לי ולאביך ונאבדו ממנו ופרענום וכו' כדאמר מעבר בכתב השאלה ושמעון משיב איני יודע מזה כלום אלא ירשתים מאבי הו"ל כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפטור וישבע שמעון שאינו יודע ויפטור אבל אם ראובן אינו טוען על שמעון טענה לומר אתה יודע בודאי אלא כך טוען שמא אתה יודע שכך הענין שנשאלו לי ולאביך וכו' אז אין כאן אפי' שבועה על שמעון דאין נשבעי' בטענת שמא אלא הנך דפ' כל הנשבעי' השותפי' והאפטרופסים וכל הנך דחשיב בהדיהו דמורו התירא אבל אחרינא לא. והא דאמרי' דיורש נשבע שבועת יורשי' שלא פקדנו אבא כו' דוקא שיש להם שטר והם באים לגבות מן היתומים אבל לא אשכחן כשהם נתבעי' שיהו צריכים לשבע כדי לפטור וכן שמעתי מפי קרובי ה"ר שמואל מבבנבורק זצ"ל וכן שמעתי בשם רבינו ישעי' מטרנא וכן מצאתי בתוס' רבינו יהודה מפרי"ש זצ"ל שכ' בס"פ המוכר את הבית בשם ר"י גבי שטר כיס היוצא על היתומי' נשבע וגובה מחצה ואידך מחצה פטורי' היתומי' בלא שבועה אע"פ שרבי' שמואל לא פי' כן ושוב מצאתי כן בתשו' רב פלטוי גאון זצ"ל וז"ל וששאלתם ראובן משכן שדותיו לשמעון וכו' עד ומת שמעון ואכלו בנו יותר מכ' שנה ומת ראובן במדה"י ובא בנו של ראובן ומצא אותן שדות ביד בנו של שמעון וא"ל מה אתה עושה בתוך שלי ואל שירשם אביו א"ל אביך ממושכנת הי' בידו שמשכנם לו אבי א"ל אם משכנם לו חוזר ולקחם ממנו אבל אני אינו יודע אלא שירשתים מאבי וכו' עד ואי תבע בן ראובן בנפשי בר שמעון דלא שמיע ליה מן שמעון אבוה ולא פקדי' ארעתא דראובן משכנתא אינון בידי אית ליה מן דינא דומי' דשבועת שלא פקדנו אבא שלא אמר לנו אבא שלא מצאתיו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע אבל שבועה ודאי לא אית לי' על בר שמעון מ"ט דל"ד לשטר הלואה דהתם קא בעי בר שמעון לאפוקי מן בר ראובן מאי דאית ליה בהאי שטר הלואה אי משתבע שבועת היורשי' גבי ואי לא לא גבי הכא ארעתא בחזקת דבר שמעון קיימא ול"ל לבר ראובן אלא לשמותי בב"ד בעלמא עכ"ל וכן אנו דנין שאין אנו משביעי' אטת היורשי' שבועה גמורה בארור כדין שאר נשבעי' אלא משביעי' בסלתם כל מי שיודע דבר מזה בין היורשי' בין אחרי' שיאמרו בפני ב"ד. ואם יודה שמעון שידע שהיו שאולים לאביו ולראובן ונגנבו מהם ושהוצרכו ראובן ואביו לפרעם לבעליהם והוא טוען שהוציא עליהם עד שהוחזרו לו ישבע כמה הוצי ויטול כדתנן בפ' הגוזל בתרא (בבא קמא קי"ד ע"ב) מיהו אם לקחם מגנב מפורסם לא עשו בו תקנת השוק (שם קט"ו ע"א) א"נ אפי' לקחם מן הגנב עצמו אע"ג דלאו גנב מפורסם הוא לשאר גנבות כיון דידע דגנוב הוא אתו דבר זה יחזיר בחנם דגנב מפורסם הו"לללוקח להעלות אל לבו דלמא גנוב הוא כ"ש היכא דידוע דדבר זה גנוב הוא בידו אע"ג דלאו מפורסם הוא יחזיק לבעליהם בחנם. ומה שטוען שבפני ראובן נתנם לבע"ח בפרעון חובו ושתק ראובן בזה לא איבד ראובן זכותו כדאמרי' פ' חזקת הבתים (בבא בתרא ל' ע"ב) ההוא דא"ל לכבירה מאי בעית בההוא ארא כו' עד והא אית לי סהדי דאתאי ואימלכי בך ואמרת לי זיל זבין א"ל דאמרי השני נח לי והראשון קשה וכו' עד כמאן כאדמון דאמר העורר על השדה וכו' אפי' תימא רבנן וכו' ע"כ לא פליגי רבנן אלא התם דקא עביד מעשה אבל הכא דבורא עביד איניש דמקרי ואמר כ"ש הכא דאפי' דבורא לא הוי אלא שתיקה בעלמא. ומה שטוען שמעון אפי' אם יזכה ראובן בדין איני רוצה לפרוע אלא כמו ששוי' עכשיו נראה שיש לו לשלם לראובן כמו ששמאום שמעון בעצמו לבע"ח בליטרא אפי' אם לא היה אז כל כך דכיצד הלה עושה סחורה בפירושי' של זה אלא יחזיר כהכל לבעלים הראשונים פי' לראובן וכדתנן בפ' אלמנה (צ"ח ע"א) אלמנה שמכרה שוה מנה במאתים נתקבלה כתובתה ופריך בגמ' תימא אני ארווחי אר"נ כאן שנה רבי הכל לבעל המעות ובדבר שאין קצבה פי' הנמכר באומד וכר' יוסי וכ"ש אי מעיקרא הוי' שרים ועתה מפני שלמדו בהם נתקלקלו כל הגזלני' משלמי' כשעת הגזילה ואין פנאי להאריך רק שלום לכם כנפש שוחר טובתכם מאיר בר' ברוך שיחי'.