Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part II, Chapter 221
1
ועל ראובן ששלח ביד שמעון שיוליכם ללוי לשומרם וכן עשה ועתה טוען ללוי ששמעון נתנם לו לשומרם לו לראובן ואחר זמן בא שמעון אחריהם והלך ונתנם לו וכתבתי דנראה בעיני דלוי חייב משום שומר שמסר לשומר שהרי כשקבלם מיד שמעון לשומרם לראובן נעשה שומר של ראובן ולא הי' לו למוסרם אחר זמן לשמעון בלא רשות ראובן אתה תרצה לפטרו והבאת ראי' מההוא דהמפקיד (ל"ו ע"א) דהנהו גינאי דכל יומי הוי מפקדי מרייהו גבי ההיא סבתא וכו' עד שאני התם דכל יומי הוי מפקדי גבה פי' כיון דמהמי לה כל יומי דמפקדי גבה לא מצי למימר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר דהוי כאלו נתנו לו רשות להפקיד בידה שהרי מסתמא כיון דכל יומא מפקדי מרייהו גבה ומעולם לא מצאו בה עול גם היום חפצים בה יותר מבחריהם והאי דל מפקדי מעיקרא גבה שמא לא היתה בבית אבל בנדון זה דהימניה לפי שעה להיות שליח להולכה לא מהימני' שמירת עולם וכן גלה בדעתו שלא היה מאמינו ולא היה חפץ שיהא פקדונו ביד שמעון כי אם עד יבא ליד לוי מדאמר ליה להוליכו ללוי ולא א"ל שהוא בעצמו ישמור אותו אלמא דלא הימניה וע"כ נ"ל מדפריך תלמודא לר"י ממתני' דהשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר וכו' עד ולימא ליה ואין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ואצטרך לשנויי בדוחק כגון שנתנו לו הבעלים רשות להשאיל ופריך עלה א"ה לבעלים בעי שלומי ומשני דא"ל לדעתך וכ"ז דוחק ולשני ליה בלי שום דוחק שהשאילה לאותו אדם שהבעלים רגילים להפקיד אצלו דכיון דהבעלים מאמינים לו לא שייך למימר אין רצוני שיהא פקדוני כו' אע"כ משמע דאפי' אם הבעלים היו רגילים להאמין לו שמא עתה אין מאמינים לו ואם אפי' באותו יום עצמו האמין לו מצי למימר דמה שהפקיד אצלו הימניה טפי לא הימניה ולעולם לא משכחת לה דשומר שמסר לשומר פטור לר' יוחנן אלא היכא שנתנו לו הבעלים רשות או דומי' דההיא סבתא דכל יומי הוי מפקדי גבה אותן חפצי' עצמן ולא מצאו בה עול וההוא יומא אתנסו שלא היתה בבית דמסתמא היו מפקידי' אצלה כתמול שלשום אלו היתה בבית וכיון דיש רגלים לדבר להכי פטור אפי' לר"י אבל היכא דאין רגלים לדבר חייב וכ"ש בנדון זה דיש רגלים לדבר דלא הימניה אלא בהאי שעתא להוליכה הימניה טפי לא הימניה ותדקדק בדברים ותמצאם כנים.
Q. A sent his valuables, through C, to be deposited with B. Subsequently, C left for a distant country without informing A whether or not he had carried out A's instructions. Are we to presume that a deputy generally carries out his commission, and that A therefore may claim to be positive that his valuables had been delivered to B, thus obligating the latter to take an oath in support of his denial? A. In money matters we do not presume that a deputy has carried out his commission. Q. B admits that C had delivered the valuables to him, but claims that he subsequently returned them to C. A. B is to be held responsible for A's valuables, for, the fact that A trusted C to be his deputy in delivering the valuables to B, does not mean that he trusted C as a depositee for an extended period of time. Therefore, B had no right to redeposit A's valuables with C. This Responsum was addressed to Rabbi Asher. SOURCES: Cr. 26, 28; Am II, 221. Cf. Moses Minz, Responsa 92; ibid. 107.
ועל ראובן ששלח ביד שמעון שיוליכם ללוי לשומרם וכן עשה ועתה טוען ללוי ששמעון נתנם לו לשומרם לו לראובן ואחר זמן בא שמעון אחריהם והלך ונתנם לו וכתבתי דנראה בעיני דלוי חייב משום שומר שמסר לשומר שהרי כשקבלם מיד שמעון לשומרם לראובן נעשה שומר של ראובן ולא הי' לו למוסרם אחר זמן לשמעון בלא רשות ראובן אתה תרצה לפטרו והבאת ראי' מההוא דהמפקיד (ל"ו ע"א) דהנהו גינאי דכל יומי הוי מפקדי מרייהו גבי ההיא סבתא וכו' עד שאני התם דכל יומי הוי מפקדי גבה פי' כיון דמהמי לה כל יומי דמפקדי גבה לא מצי למימר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר דהוי כאלו נתנו לו רשות להפקיד בידה שהרי מסתמא כיון דכל יומא מפקדי מרייהו גבה ומעולם לא מצאו בה עול גם היום חפצים בה יותר מבחריהם והאי דל מפקדי מעיקרא גבה שמא לא היתה בבית אבל בנדון זה דהימניה לפי שעה להיות שליח להולכה לא מהימני' שמירת עולם וכן גלה בדעתו שלא היה מאמינו ולא היה חפץ שיהא פקדונו ביד שמעון כי אם עד יבא ליד לוי מדאמר ליה להוליכו ללוי ולא א"ל שהוא בעצמו ישמור אותו אלמא דלא הימניה וע"כ נ"ל מדפריך תלמודא לר"י ממתני' דהשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר וכו' עד ולימא ליה ואין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ואצטרך לשנויי בדוחק כגון שנתנו לו הבעלים רשות להשאיל ופריך עלה א"ה לבעלים בעי שלומי ומשני דא"ל לדעתך וכ"ז דוחק ולשני ליה בלי שום דוחק שהשאילה לאותו אדם שהבעלים רגילים להפקיד אצלו דכיון דהבעלים מאמינים לו לא שייך למימר אין רצוני שיהא פקדוני כו' אע"כ משמע דאפי' אם הבעלים היו רגילים להאמין לו שמא עתה אין מאמינים לו ואם אפי' באותו יום עצמו האמין לו מצי למימר דמה שהפקיד אצלו הימניה טפי לא הימניה ולעולם לא משכחת לה דשומר שמסר לשומר פטור לר' יוחנן אלא היכא שנתנו לו הבעלים רשות או דומי' דההיא סבתא דכל יומי הוי מפקדי גבה אותן חפצי' עצמן ולא מצאו בה עול וההוא יומא אתנסו שלא היתה בבית דמסתמא היו מפקידי' אצלה כתמול שלשום אלו היתה בבית וכיון דיש רגלים לדבר להכי פטור אפי' לר"י אבל היכא דאין רגלים לדבר חייב וכ"ש בנדון זה דיש רגלים לדבר דלא הימניה אלא בהאי שעתא להוליכה הימניה טפי לא הימניה ותדקדק בדברים ותמצאם כנים.
Q. A sent his valuables, through C, to be deposited with B. Subsequently, C left for a distant country without informing A whether or not he had carried out A's instructions. Are we to presume that a deputy generally carries out his commission, and that A therefore may claim to be positive that his valuables had been delivered to B, thus obligating the latter to take an oath in support of his denial?
A. In money matters we do not presume that a deputy has carried out his commission.
Q. B admits that C had delivered the valuables to him, but claims that he subsequently returned them to C.
A. B is to be held responsible for A's valuables, for, the fact that A trusted C to be his deputy in delivering the valuables to B, does not mean that he trusted C as a depositee for an extended period of time. Therefore, B had no right to redeposit A's valuables with C.
This Responsum was addressed to Rabbi Asher.
SOURCES: Cr. 26, 28; Am II, 221. Cf. Moses Minz, Responsa 92; ibid. 107.