וששאלת ראובן חוזר לקנות בית שהזה שמעון מצרן בו. וגמרו הקנייה לגמרי הוא והגוי. חזר בו ראובן מן המקח בשביל ערמה. כי היכי דלוזיל גוי גביה ואמר לשמעון כל מי שיקנהו הכי והכי תיהוי. כי לא חזרתי בי כי אם לשם כך דלוזיל גוי גבאי. ולא חש שמעון וקנאו מן הגוי בתוך כך. אף לדברי ראובן לא הוי כעני המהפך בחררה ובא שמעון ונטלה הימנו נקרא רשע. לפי' רבינו תם דפירש דבמציאה והפקר לא נקרא רשע משום דכל שעתא ושעתא לא מיתרחיש ניסא. למצא מציאה אלא במכר דוקא אמרינן הכי. ומי שיש לו מעות ימצא הרבה לקנות דזוזי דאיניש עבדי להו ספסירותא. והכא נמי כיון דהבית עומד על מצר שלו לאו כל שעתא ושעתא מתרחש שימצא לקנות על מצר שלו. ונראה דכמציאה דמי. וכל שכן הכא ששמעון טוען ואומר אני הייתי מהפך עליו תחילה לקנותו. ומי מיפיס לדעת מי היפך בהתחלה. וכבר נשאלתי על דין זה כסבור אני שהוא הוא. ומה שטוען ראובן למה לא קנית אותו בתחלה. הרי עומד על מצר שלך י' שנים. ועוד טען הרבה דברים שאין בהם ממש כי שמא לא היו לו מעות באותה שעה או הגוי לא רצה למוכרו כל כך בזול. כמו עכשיו:
Q. A negotiated to buy from a Gentile a house which bordered on B's property. After A agreed with the Gentile on the terms of the sale, he withdrew his offer so that the Gentile should lower his price. He warned B not to negotiate with the Gentile since he, A, was still negotiating with him. B, however, disregarded A's warning and bought the house from the Gentile. In defense B claims that he had sought to purchase the house from the Gentile before A began his negotiations. Should B be punished for his act as violating the talmudic injunction against "a poor man turning a cake, and another coming and taking it (Kidd. 59a)?" How long should one refrain from offering to purchase an article which another Jew is seeking to buy? A. R. Jacob Tam applies the aforesaid talmudic injunction only to mercantile pursuits but not to cases where a person is about to pick up a lost or ownerless object and another snatches it away. For finding a lost object is a rare opportunity and the second person is just as much entitled to the ownerless object as the first person. Buying abutting property from a Gentile is also a rare opportunity and is in the same category as picking up lost objects. Therefore, B is free from any obligation to A. A Jew should not approach a seller where another Jew had already agreed with the seller for the sale of the article, and where the writing of the contract and the scrutiny and transfer of the deed in the Gentile courts are the only things lacking in order to complete the sale. But, the mere offer of a Jew to buy something without the seller's acceptance of the offer, does not restrain another Jew from buying it. If such were the case, it would be very unfair to the seller who would be forced to sell his possessions to the very first bidder, no matter how low the offer, since no other purchasers would dare to buy it. The Torah was very careful, however, not to jeopardize the rights and opportunities of the sellers. The author claims that the same question was sent to him from Neustadt. SOURCES: Cr. 276–7; Pr. 1011; Berl. p. 284 no. 334; B. p. 292, no. 366.
וששאלת ראובן חוזר לקנות בית שהזה שמעון מצרן בו. וגמרו הקנייה לגמרי הוא והגוי. חזר בו ראובן מן המקח בשביל ערמה. כי היכי דלוזיל גוי גביה ואמר לשמעון כל מי שיקנהו הכי והכי תיהוי. כי לא חזרתי בי כי אם לשם כך דלוזיל גוי גבאי. ולא חש שמעון וקנאו מן הגוי בתוך כך. אף לדברי ראובן לא הוי כעני המהפך בחררה ובא שמעון ונטלה הימנו נקרא רשע. לפי' רבינו תם דפירש דבמציאה והפקר לא נקרא רשע משום דכל שעתא ושעתא לא מיתרחיש ניסא. למצא מציאה אלא במכר דוקא אמרינן הכי. ומי שיש לו מעות ימצא הרבה לקנות דזוזי דאיניש עבדי להו ספסירותא. והכא נמי כיון דהבית עומד על מצר שלו לאו כל שעתא ושעתא מתרחש שימצא לקנות על מצר שלו. ונראה דכמציאה דמי. וכל שכן הכא ששמעון טוען ואומר אני הייתי מהפך עליו תחילה לקנותו. ומי מיפיס לדעת מי היפך בהתחלה. וכבר נשאלתי על דין זה כסבור אני שהוא הוא. ומה שטוען ראובן למה לא קנית אותו בתחלה. הרי עומד על מצר שלך י' שנים. ועוד טען הרבה דברים שאין בהם ממש כי שמא לא היו לו מעות באותה שעה או הגוי לא רצה למוכרו כל כך בזול. כמו עכשיו:
Q. A negotiated to buy from a Gentile a house which bordered on B's property. After A agreed with the Gentile on the terms of the sale, he withdrew his offer so that the Gentile should lower his price. He warned B not to negotiate with the Gentile since he, A, was still negotiating with him. B, however, disregarded A's warning and bought the house from the Gentile. In defense B claims that he had sought to purchase the house from the Gentile before A began his negotiations. Should B be punished for his act as violating the talmudic injunction against "a poor man turning a cake, and another coming and taking it (Kidd. 59a)?" How long should one refrain from offering to purchase an article which another Jew is seeking to buy?
A. R. Jacob Tam applies the aforesaid talmudic injunction only to mercantile pursuits but not to cases where a person is about to pick up a lost or ownerless object and another snatches it away. For finding a lost object is a rare opportunity and the second person is just as much entitled to the ownerless object as the first person. Buying abutting property from a Gentile is also a rare opportunity and is in the same category as picking up lost objects. Therefore, B is free from any obligation to A. A Jew should not approach a seller where another Jew had already agreed with the seller for the sale of the article, and where the writing of the contract and the scrutiny and transfer of the deed in the Gentile courts are the only things lacking in order to complete the sale. But, the mere offer of a Jew to buy something without the seller's acceptance of the offer, does not restrain another Jew from buying it. If such were the case, it would be very unfair to the seller who would be forced to sell his possessions to the very first bidder, no matter how low the offer, since no other purchasers would dare to buy it. The Torah was very careful, however, not to jeopardize the rights and opportunities of the sellers.
The author claims that the same question was sent to him from Neustadt.
SOURCES: Cr. 276–7; Pr. 1011; Berl. p. 284 no. 334; B. p. 292, no. 366.