Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part III, Chapter 366
1
היא לעיל בסי' של"ד וחזרה ונשנית בכ"י כאן ואין מן הצורך לחזור ולשנותה.
2
ועל ימי ההיפוך ששאלת כמה הם עד כמה יהא נקרא עני המהפך בחררה אי יום או יומים או יותר או פחות נ"ל דלא שייך בקרקע זה של הגוי עני המהפך בחררה אא"כ גמר ראובן כבר הפיסוק עם הגוי ולא הי' חסרים אלא כתיבת השטר ולהעלות בערכאותיהם ולברר המקח ובכה"ג אם הלך שמעון וקידם לקנותו מן הגוי נקרא רשע אבל אם היה ראובן מתעצל בדבר ודוחה אותו שמא יזלזל לו הגוי וקידם שמעון וקנהו לא מקרי רשע וכמדומה אני דאדרבא שפיר עביד ותבא עליו ברכה דאריא אבריח ממצרי' כדי שלא ילמוד ממעשיו ואלו היה ממתין שמא היה מוכרה לגוי אחר ומה"ט דאמרי' זבין מגוי לית בה משום דדב"מ ואע"ג דבעלמא זבין מישראל צריך לתתו למצרן משום ועשית הישר והטוב הכא בזבין מגוי אמרו רבנן דזהו טוב וישב הממהר לסלק הגוי מעל לגבול ישראל מה"ט נמי אמרי' הכא דשמעון לאו רשע הוא ותבא עליו ברכה. ובלוקח מישראל נמי נ"ל דלא מקרי עני המהפך אלא היכא דגמרו כבר הפיסוק המוכר והלוקח ונתרצו זה לזה ולא הי' חסרים אלא הקנין והלך זה וקנאה או באותם הדמים או מוסיף על דמים נקרא רשע אבל אם המוכר לא נתרצה למכור בכך והלך אחר וקנאה לאו רשע מקרי דאי אמרת דאפילו בבה"ג מקרי רשע א"כ מפסידנא למוכר שאם יבא ראובן לקנות קרקע של שמעון ולא רצה לתת לו אלא דבר מועט ולא כדי שויה לא יהא רשאי שום אדם לקנותה ולהוסיף אפילו עד כדי דמי שויה ורבנן חשו טובא לפסידא דמוכר העני ומוכר מחמת דחקו וכן משמע בשמעתא דמצרנות דאמוכר לא תקינו רבנן ועשית הישר והטוב וגו' וכן הני ציירי והני כו' שכלל כלל אין לנו לעשות שום תקנה שיבא המוכר בה לידי שום פסידא לעולם.
Q. A negotiated to buy from a Gentile a house which bordered on B's property. After A agreed with the Gentile on the terms of the sale, he withdrew his offer so that the Gentile should lower his price. He warned B not to negotiate with the Gentile since he, A, was still negotiating with him. B, however, disregarded A's warning and bought the house from the Gentile. In defense B claims that he had sought to purchase the house from the Gentile before A began his negotiations. Should B be punished for his act as violating the talmudic injunction against "a poor man turning a cake, and another coming and taking it (Kidd. 59a)?" How long should one refrain from offering to purchase an article which another Jew is seeking to buy? A. R. Jacob Tam applies the aforesaid talmudic injunction only to mercantile pursuits but not to cases where a person is about to pick up a lost or ownerless object and another snatches it away. For finding a lost object is a rare opportunity and the second person is just as much entitled to the ownerless object as the first person. Buying abutting property from a Gentile is also a rare opportunity and is in the same category as picking up lost objects. Therefore, B is free from any obligation to A. A Jew should not approach a seller where another Jew had already agreed with the seller for the sale of the article, and where the writing of the contract and the scrutiny and transfer of the deed in the Gentile courts are the only things lacking in order to complete the sale. But, the mere offer of a Jew to buy something without the seller's acceptance of the offer, does not restrain another Jew from buying it. If such were the case, it would be very unfair to the seller who would be forced to sell his possessions to the very first bidder, no matter how low the offer, since no other purchasers would dare to buy it. The Torah was very careful, however, not to jeopardize the rights and opportunities of the sellers. The author claims that the same question was sent to him from Neustadt. SOURCES: Cr. 276–7; Pr. 1011; Berl. p. 284 no. 334; B. p. 292, no. 366.
היא לעיל בסי' של"ד וחזרה ונשנית בכ"י כאן ואין מן הצורך לחזור ולשנותה.
ועל ימי ההיפוך ששאלת כמה הם עד כמה יהא נקרא עני המהפך בחררה אי יום או יומים או יותר או פחות נ"ל דלא שייך בקרקע זה של הגוי עני המהפך בחררה אא"כ גמר ראובן כבר הפיסוק עם הגוי ולא הי' חסרים אלא כתיבת השטר ולהעלות בערכאותיהם ולברר המקח ובכה"ג אם הלך שמעון וקידם לקנותו מן הגוי נקרא רשע אבל אם היה ראובן מתעצל בדבר ודוחה אותו שמא יזלזל לו הגוי וקידם שמעון וקנהו לא מקרי רשע וכמדומה אני דאדרבא שפיר עביד ותבא עליו ברכה דאריא אבריח ממצרי' כדי שלא ילמוד ממעשיו ואלו היה ממתין שמא היה מוכרה לגוי אחר ומה"ט דאמרי' זבין מגוי לית בה משום דדב"מ ואע"ג דבעלמא זבין מישראל צריך לתתו למצרן משום ועשית הישר והטוב הכא בזבין מגוי אמרו רבנן דזהו טוב וישב הממהר לסלק הגוי מעל לגבול ישראל מה"ט נמי אמרי' הכא דשמעון לאו רשע הוא ותבא עליו ברכה. ובלוקח מישראל נמי נ"ל דלא מקרי עני המהפך אלא היכא דגמרו כבר הפיסוק המוכר והלוקח ונתרצו זה לזה ולא הי' חסרים אלא הקנין והלך זה וקנאה או באותם הדמים או מוסיף על דמים נקרא רשע אבל אם המוכר לא נתרצה למכור בכך והלך אחר וקנאה לאו רשע מקרי דאי אמרת דאפילו בבה"ג מקרי רשע א"כ מפסידנא למוכר שאם יבא ראובן לקנות קרקע של שמעון ולא רצה לתת לו אלא דבר מועט ולא כדי שויה לא יהא רשאי שום אדם לקנותה ולהוסיף אפילו עד כדי דמי שויה ורבנן חשו טובא לפסידא דמוכר העני ומוכר מחמת דחקו וכן משמע בשמעתא דמצרנות דאמוכר לא תקינו רבנן ועשית הישר והטוב וגו' וכן הני ציירי והני כו' שכלל כלל אין לנו לעשות שום תקנה שיבא המוכר בה לידי שום פסידא לעולם.
Q. A negotiated to buy from a Gentile a house which bordered on B's property. After A agreed with the Gentile on the terms of the sale, he withdrew his offer so that the Gentile should lower his price. He warned B not to negotiate with the Gentile since he, A, was still negotiating with him. B, however, disregarded A's warning and bought the house from the Gentile. In defense B claims that he had sought to purchase the house from the Gentile before A began his negotiations. Should B be punished for his act as violating the talmudic injunction against "a poor man turning a cake, and another coming and taking it (Kidd. 59a)?" How long should one refrain from offering to purchase an article which another Jew is seeking to buy?
A. R. Jacob Tam applies the aforesaid talmudic injunction only to mercantile pursuits but not to cases where a person is about to pick up a lost or ownerless object and another snatches it away. For finding a lost object is a rare opportunity and the second person is just as much entitled to the ownerless object as the first person. Buying abutting property from a Gentile is also a rare opportunity and is in the same category as picking up lost objects. Therefore, B is free from any obligation to A. A Jew should not approach a seller where another Jew had already agreed with the seller for the sale of the article, and where the writing of the contract and the scrutiny and transfer of the deed in the Gentile courts are the only things lacking in order to complete the sale. But, the mere offer of a Jew to buy something without the seller's acceptance of the offer, does not restrain another Jew from buying it. If such were the case, it would be very unfair to the seller who would be forced to sell his possessions to the very first bidder, no matter how low the offer, since no other purchasers would dare to buy it. The Torah was very careful, however, not to jeopardize the rights and opportunities of the sellers.
The author claims that the same question was sent to him from Neustadt.
SOURCES: Cr. 276–7; Pr. 1011; Berl. p. 284 no. 334; B. p. 292, no. 366.