Teshuvot Maharam · Berlin Edition, Part III, Chapter 370
1
ראובן טען על שמעון שכנתי בידך חפצים שוים י' ליטרין בל' דינר והא לך מעותיך ואפדם ושמעון משיב הנה השכנתי חפצך ליד הקדיש והכל במצותיך ולא עשיתי עם חפצך אלא כדין וכשורה וראובן טוען עוד הלא ראייתי ברורה שחפצי בידך עדיין ושמעון משיב אלו קניתי מיד הק"ו ז"רשינ"ש ואיני חייב לך כלל ועוד טען ראובן הנה העדת עדות שקר עלי ובזה הפסדתי י"א ליטרי' ואני תובע ממך כל ההיזק שעלה עלי ושמעון משיב ח"ו להד"ם ואני שואל ממך דין וקובלני ממך לרבותי שכתבת כתב שקר בשמי וחתמת שמי עליו אשר לא דברתי ולא עלה על לבי ועוד טוען ראובן הנה נקדתי לך חומש ועדיין לא נתת לי כירותי ויש לי עדים שאתה חייב לי ג' ליטרי' ושמעון משיב פרעתי. מקור בין מעיין שכל ... הכל יודעין כי שפתי כהן ישמרו דעת וידוע כי כבר מקדם כו' אכתוב אשר עם לבבי בדין זה מסיפא לרישא ירצה כקרבן אשה על שכר הניקוד ישבע שמעון שפרעו ויפטר וכן ר' מן העדות שקר יורה ע"פ אותה שבועה ויפטר ומן המשכון אם שמעון מודה כי ראובן בתחלה השכינה לו בל' דינר נמצא שקנאה לענין יתומים ולענין חמץ בפסח ולענין לקדש בו אשה אפילו בשעת הלואה ואם אח"כ א"ל להשכין לגוי ברבית לא יגבה ראובן הרבית אלא הל' דינר ויחזור לראובן החפצים דלא אשכחן היתר ברבית אך בעומד אצל הגוי ואפילו אם הוא עשוי למכור לגוי את כליו הנה אין כאן מכר אבל אם שניהם מודים כי א"ל בתחלה להוליך העבוט לגוי הדין עם שמעון אפילו אם אינו עשוי למכור הרי הוא עשוי להשכין אבל אם ראובן אומר שהשכינו לשמעון ושמעון אומר שהשכינו לגוי על ידו ולקחו מן הגוי ישבע שמעון בפני הגוי בכמה קנאו ואם רוצה זה עצמו לתן לו ראובן יחזירם לו מפני שורת הדין וגם דדמי לגבאי צדקה דפורטים לאחרים ואין פורטים לעצמן וראיה מפ' הכותב (כתובות פ"ה ע"א) כי אמר לההיא אתתא אית לך סהדי דתבעתינהו מחיים אלמא כי בא הדבר דרך המשכונות לאו כל כמיניהו לומר לקוחי' הם בידי וגם לא דמי למבריח ארי מנכסי חבירו דהתם מפרש בירושלמי במזונות וכיו"ב אפילו אם יש לו משכון דלמא מפייסינא ליה אבל הכא לגבי גוי שנאמר בהם כתוא מכמר לא.
Q. A claims to have pawned with B, for thirty schillings, objects worth ten pounds. He is now willing to repay the thirty schillings and demands that B return the pawned objects. B, on the other hand, claims to have followed A's instructions and to have pawned the objects with the Cahorsin. To A's charge that the objects are still in B's possession, B retorts that he subsequently bought them from the Cahorsin. A also claims that B gave false testimony against him and caused him a loss of eleven pounds. B denies this charge. A further claims that he has provided B's Pentateuch with punctuation marks, that he was not paid for his labor, and that he can prove through witnesses that B owes him three pounds. B, however, claims to have already paid his obligations to A. A. Regarding B's claim that he had paid his obligations to A, if he will take an oath to this effect, he will be free from obligation to A. Regarding A's first claim, however, the following distinction must be made: If B admits that A had originally pawned the objects with him for thirty schillings, even though subsequently thereto A told him to pawn them with the Gentile, he must return the objects to A upon the receipt of thirty schillings; but, if both A and B admit that originally A merely sent B to pawn the objects with the Gentile, B must state under oath the amount he paid to the Gentile for the return of the objects, and must return them to A upon the receipt of such amount. SOURCES: B. p. 292, no. 370.
ראובן טען על שמעון שכנתי בידך חפצים שוים י' ליטרין בל' דינר והא לך מעותיך ואפדם ושמעון משיב הנה השכנתי חפצך ליד הקדיש והכל במצותיך ולא עשיתי עם חפצך אלא כדין וכשורה וראובן טוען עוד הלא ראייתי ברורה שחפצי בידך עדיין ושמעון משיב אלו קניתי מיד הק"ו ז"רשינ"ש ואיני חייב לך כלל ועוד טען ראובן הנה העדת עדות שקר עלי ובזה הפסדתי י"א ליטרי' ואני תובע ממך כל ההיזק שעלה עלי ושמעון משיב ח"ו להד"ם ואני שואל ממך דין וקובלני ממך לרבותי שכתבת כתב שקר בשמי וחתמת שמי עליו אשר לא דברתי ולא עלה על לבי ועוד טוען ראובן הנה נקדתי לך חומש ועדיין לא נתת לי כירותי ויש לי עדים שאתה חייב לי ג' ליטרי' ושמעון משיב פרעתי. מקור בין מעיין שכל ... הכל יודעין כי שפתי כהן ישמרו דעת וידוע כי כבר מקדם כו' אכתוב אשר עם לבבי בדין זה מסיפא לרישא ירצה כקרבן אשה על שכר הניקוד ישבע שמעון שפרעו ויפטר וכן ר' מן העדות שקר יורה ע"פ אותה שבועה ויפטר ומן המשכון אם שמעון מודה כי ראובן בתחלה השכינה לו בל' דינר נמצא שקנאה לענין יתומים ולענין חמץ בפסח ולענין לקדש בו אשה אפילו בשעת הלואה ואם אח"כ א"ל להשכין לגוי ברבית לא יגבה ראובן הרבית אלא הל' דינר ויחזור לראובן החפצים דלא אשכחן היתר ברבית אך בעומד אצל הגוי ואפילו אם הוא עשוי למכור לגוי את כליו הנה אין כאן מכר אבל אם שניהם מודים כי א"ל בתחלה להוליך העבוט לגוי הדין עם שמעון אפילו אם אינו עשוי למכור הרי הוא עשוי להשכין אבל אם ראובן אומר שהשכינו לשמעון ושמעון אומר שהשכינו לגוי על ידו ולקחו מן הגוי ישבע שמעון בפני הגוי בכמה קנאו ואם רוצה זה עצמו לתן לו ראובן יחזירם לו מפני שורת הדין וגם דדמי לגבאי צדקה דפורטים לאחרים ואין פורטים לעצמן וראיה מפ' הכותב (כתובות פ"ה ע"א) כי אמר לההיא אתתא אית לך סהדי דתבעתינהו מחיים אלמא כי בא הדבר דרך המשכונות לאו כל כמיניהו לומר לקוחי' הם בידי וגם לא דמי למבריח ארי מנכסי חבירו דהתם מפרש בירושלמי במזונות וכיו"ב אפילו אם יש לו משכון דלמא מפייסינא ליה אבל הכא לגבי גוי שנאמר בהם כתוא מכמר לא.
Q. A claims to have pawned with B, for thirty schillings, objects worth ten pounds. He is now willing to repay the thirty schillings and demands that B return the pawned objects. B, on the other hand, claims to have followed A's instructions and to have pawned the objects with the Cahorsin. To A's charge that the objects are still in B's possession, B retorts that he subsequently bought them from the Cahorsin. A also claims that B gave false testimony against him and caused him a loss of eleven pounds. B denies this charge. A further claims that he has provided B's Pentateuch with punctuation marks, that he was not paid for his labor, and that he can prove through witnesses that B owes him three pounds. B, however, claims to have already paid his obligations to A.
A. Regarding B's claim that he had paid his obligations to A, if he will take an oath to this effect, he will be free from obligation to A. Regarding A's first claim, however, the following distinction must be made: If B admits that A had originally pawned the objects with him for thirty schillings, even though subsequently thereto A told him to pawn them with the Gentile, he must return the objects to A upon the receipt of thirty schillings; but, if both A and B admit that originally A merely sent B to pawn the objects with the Gentile, B must state under oath the amount he paid to the Gentile for the return of the objects, and must return them to A upon the receipt of such amount.
SOURCES: B. p. 292, no. 370.