רפו. וששאלת על הב' זקוקים שטוען שמעון שנתנם לו להרויח בהם ולתת מהם כך וכך לשנה להזכיר [נשמת זוגתו] ותובעו שיחזיר עתה גם [קרן] גם פרי וראובן משיב שנתנם לו לחלקם גם קרן גם פרי כאשר יכשור בעיניו ואין רוצה להחזירם לו נראה שאם שמעון אומר שנדר לצדקה אך אין רוצה שיחו עוד תחת ידו של ראובן אך הוא בעצמו רוצה לחלקם אז א"צ ראובן להחזיר לו ולא לשבע על ככה שהיא כדבריו דלכאורה נראה דהלכה דטובת הנאה אינו ממון [כעולא] ורב אסי דסוף [פ' ב'] דקידושין (נ"ח ע"א) ודלא כרב הונא התם טוה"מ [דאין] דבריו של א' במקום שנים וכיון דאינו ממון לאו בע"ד דידי' הוא וא"כ כיון דאין לשמעון אלא טובת הנאה אינו ממון לשבע עלי' ואע"ג דרבא [דבתרא] הוא דאוקי מתני' פ' בתרא דנדרים (פ"ה ע"א) דטו"ה ממון היינו משום [דבעי] לאוקמי' כחד תנא משום דקשיא רישא לסיפא מיהו רבא גופי' דלמא ס"ל טו"ה א"מ כדמשמע פ"ק דב"מ (י"א ע"ב) במעשה [דר"ג] וזקנים שהי' באי' בספינה ומיהו יש לדחות דאליבא דעולא קאמר. ומיהו נראה לכאורה בנדון זה דאפי' למ"ד טוה"מ מ"מ לא נתקנה שבועת היסת עלה ואפי' לל"ק דשבועות הדיינים (מ"א ע"א) דנתקנה שבועת היסת אפי' היכא דליכא ררא דממונא מ"מ דררא דממונא איכא לגבי תובע אבל הכא שאין לתובע בו אלא טו"ה הי' נ"ל שלא להשביע ע"ז אלא בראיי' ברורה וכ"ש אי ס"ל דטוהא"מ שאין להשביע ושלום מאיר בר' ברוך זלה"ה.
Q. B gave A two marks to invest and, from the profits, to pay every year a certain amount to charity to commemorate the soul of his departed wife. Now B demands that A pay him back the principal plus the accrued interest. A, however, claims that he received the two marks from B in order to give it, together with the interest, to any charity he pleases. He, therefore, refuses to return the money to B. A. If B admits that the principal was also meant for charity, but claims that he wants to distribute it himself, A is free from any obligation to B, and is not even required to take an oath, since no actual money loss to B is involved. SOURCES: Cr. 87; Pr. 286; Mord. Shebu. 767.
רפו. וששאלת על הב' זקוקים שטוען שמעון שנתנם לו להרויח בהם ולתת מהם כך וכך לשנה להזכיר [נשמת זוגתו] ותובעו שיחזיר עתה גם [קרן] גם פרי וראובן משיב שנתנם לו לחלקם גם קרן גם פרי כאשר יכשור בעיניו ואין רוצה להחזירם לו נראה שאם שמעון אומר שנדר לצדקה אך אין רוצה שיחו עוד תחת ידו של ראובן אך הוא בעצמו רוצה לחלקם אז א"צ ראובן להחזיר לו ולא לשבע על ככה שהיא כדבריו דלכאורה נראה דהלכה דטובת הנאה אינו ממון [כעולא] ורב אסי דסוף [פ' ב'] דקידושין (נ"ח ע"א) ודלא כרב הונא התם טוה"מ [דאין] דבריו של א' במקום שנים וכיון דאינו ממון לאו בע"ד דידי' הוא וא"כ כיון דאין לשמעון אלא טובת הנאה אינו ממון לשבע עלי' ואע"ג דרבא [דבתרא] הוא דאוקי מתני' פ' בתרא דנדרים (פ"ה ע"א) דטו"ה ממון היינו משום [דבעי] לאוקמי' כחד תנא משום דקשיא רישא לסיפא מיהו רבא גופי' דלמא ס"ל טו"ה א"מ כדמשמע פ"ק דב"מ (י"א ע"ב) במעשה [דר"ג] וזקנים שהי' באי' בספינה ומיהו יש לדחות דאליבא דעולא קאמר. ומיהו נראה לכאורה בנדון זה דאפי' למ"ד טוה"מ מ"מ לא נתקנה שבועת היסת עלה ואפי' לל"ק דשבועות הדיינים (מ"א ע"א) דנתקנה שבועת היסת אפי' היכא דליכא ררא דממונא מ"מ דררא דממונא איכא לגבי תובע אבל הכא שאין לתובע בו אלא טו"ה הי' נ"ל שלא להשביע ע"ז אלא בראיי' ברורה וכ"ש אי ס"ל דטוהא"מ שאין להשביע ושלום מאיר בר' ברוך זלה"ה.
Q. B gave A two marks to invest and, from the profits, to pay every year a certain amount to charity to commemorate the soul of his departed wife. Now B demands that A pay him back the principal plus the accrued interest. A, however, claims that he received the two marks from B in order to give it, together with the interest, to any charity he pleases. He, therefore, refuses to return the money to B.
A. If B admits that the principal was also meant for charity, but claims that he wants to distribute it himself, A is free from any obligation to B, and is not even required to take an oath, since no actual money loss to B is involved.
SOURCES: Cr. 87; Pr. 286; Mord. Shebu. 767.