על אשר שאלת כמה הוא מאה ליטרא שכותבין בכתובה אודיע לך שבו"ירצבורק נותנין לגבות מאתים זקוקים מהילכו' מדינה ומלתא בלא טעמא שמפרשין ליטרא היא משקל ליטרא דהיינו ב' זקוקי'. ולא נהירא דא"כ היה לו לכתוב מתקל מאה ליטרא דכסף. וכן ראיתי פעם אחת שצוה מ"ו קרובי הר"ר יהודא כהן וכל לכתוב מתקל לאחת מקרובותיו. אבל השתא דכתבי סתמא ק' ליטרא מטבע קאמר ומטבע הגדול שבעיר משמע: ורבי' שמחה זצ"ל הנהיג ק' זקוקי כי רוצה היה לפרש ק' ליטר' של מעות כבידים שקורי' ליבר"יינש שליטרא מהם הוא זקוק אמנם שמעתי שבוו"ירימש אין נוהגין ליתן רק ק' ליטרא הלי"יש. וזה נראה לי יותר מן הכל דנותן לו מטבע שבעיר. ואם יש מנהג בעירכם הכל הולך אחר המנהג. ואי ליכא מנהגא ליחזו מהיכא אתו כדאיתא בפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פג). ליחזי מהיכא קא אתו בנקוטאי נראה לי יותר דק' ליטרא ממטבע הגדול שבעיר קאמ' ואם נשאה במקום אחר דאיכא מנהגא ושוב בא לדור בעירכם נותן לה כמנהג העיר שנשאה ואי התם נמי ליכא מנהגא נותן לה מטבע של אותה העיר אם הוא יותר גרוע ממטבע זאת העיר. ואי אפכא נותן לה ממטבע זאת העיר כדתנן בפר' בתרא דכתובות (דף קי) נשא אשה בא"י וגירשה בקפוטקיי' נותן לה ממעות קפוטקיי' ואי איפכ' נמי נותן לה ממעות קפוטקיי' דהלכתא [*לפום ריהטא הסוגיי' קשה להבין עיין באשרי בה"גהה דף ל' ובהרחבה בתשובות דשייכי על הלכות אישות סי' י"ג והוא הלשון המחבר הלז ואז תבין הסוגייא אהיכא קאי דהלכתא כרשב"ג] כרש"בג. דאמר כתובה דאורייתא. ואם האלמנה הפסידה כתובתה גובה כתובתה כאילו נקיט כתובתה כל כמה דלית להו ליתמי שובר או שאין שטר כתובתה יוצא מתחת ידם. ודוקא שיש עדים שיצאה בהינומא וראשה פרוע. שיודעין שנישאת בתולה הא לא הכי טענינן ליתמי שנשא' אלמנה ולית לה אלא מנה או שאביה פרע לה או הם בעצמם יכולין לטעון שהם פרעוה מנה ויהיו נאמנין במגו דמצי למימר אלמנה נשאתיך. וכן פירש ר"י בפ"ק דבבא מציעיא (דף יז) ובפ' הכותב (כתובות דף פט) וקיימא לן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר ולא כלום אפילו במקום שכותבין כתובה ולא נקיט' כתובה אפילו יש עדים שכתב לה דקיימ' לן שכותבין שובר
Q. What is the value of the one hundred pounds that a person obligates himself, in the ketubah document, to pay to his wife in case of death or divorce? A. In Würzburg a well established local custom is followed to permit a woman to collect two hundred marks. This custom, however, is not logical, for the term "pound" is thus interpreted to mean a pound by weight (16 ounces) which is equivalent to two marks. But if this interpretation is correct why do we not explicitly write in the ketubah: "one hundred pounds by weight"? Thus, I once saw my teacher and relative Rabbi Judah haKohen order the insertion of such phrase in the ketubah of one of his relatives. Since, however, we unqualifiedly write "one hundred pounds", we probably mean the coin "pound" and refer to the largest money unit current in the particular town. Rabbi Simha established the custom of paying the widow or divorcee one hundred marks as her ketubah, thus interpreting the above mentioned phrase to mean one hundred pounds of heavy coins (ליבריינ"ש), one pound of which is equivalent to a mark. Indeed, I have heard that in Worms only one hundred pounds Heller are paid; this custom of paying pounds current in the particular town seems to me preferable to all other customs. However, one must follow the custom of his locality. In the absence of a local custom, the custom of the town where the wedding took place should be followed. If no custom exists in this town either, one should pay one hundred pounds of the coins current in his present place of abode or in the town where the wedding took place — whichever is of lower value*The last statement is quite obscure since the talmudic source quoted in its support is in complete disagreement therewith.. SOURCES: Cr. 95.
על אשר שאלת כמה הוא מאה ליטרא שכותבין בכתובה אודיע לך שבו"ירצבורק נותנין לגבות מאתים זקוקים מהילכו' מדינה ומלתא בלא טעמא שמפרשין ליטרא היא משקל ליטרא דהיינו ב' זקוקי'. ולא נהירא דא"כ היה לו לכתוב מתקל מאה ליטרא דכסף. וכן ראיתי פעם אחת שצוה מ"ו קרובי הר"ר יהודא כהן וכל לכתוב מתקל לאחת מקרובותיו. אבל השתא דכתבי סתמא ק' ליטרא מטבע קאמר ומטבע הגדול שבעיר משמע: ורבי' שמחה זצ"ל הנהיג ק' זקוקי כי רוצה היה לפרש ק' ליטר' של מעות כבידים שקורי' ליבר"יינש שליטרא מהם הוא זקוק אמנם שמעתי שבוו"ירימש אין נוהגין ליתן רק ק' ליטרא הלי"יש. וזה נראה לי יותר מן הכל דנותן לו מטבע שבעיר. ואם יש מנהג בעירכם הכל הולך אחר המנהג. ואי ליכא מנהגא ליחזו מהיכא אתו כדאיתא בפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פג). ליחזי מהיכא קא אתו בנקוטאי נראה לי יותר דק' ליטרא ממטבע הגדול שבעיר קאמ' ואם נשאה במקום אחר דאיכא מנהגא ושוב בא לדור בעירכם נותן לה כמנהג העיר שנשאה ואי התם נמי ליכא מנהגא נותן לה מטבע של אותה העיר אם הוא יותר גרוע ממטבע זאת העיר. ואי אפכא נותן לה ממטבע זאת העיר כדתנן בפר' בתרא דכתובות (דף קי) נשא אשה בא"י וגירשה בקפוטקיי' נותן לה ממעות קפוטקיי' ואי איפכ' נמי נותן לה ממעות קפוטקיי' דהלכתא [*לפום ריהטא הסוגיי' קשה להבין עיין באשרי בה"גהה דף ל' ובהרחבה בתשובות דשייכי על הלכות אישות סי' י"ג והוא הלשון המחבר הלז ואז תבין הסוגייא אהיכא קאי דהלכתא כרשב"ג] כרש"בג. דאמר כתובה דאורייתא. ואם האלמנה הפסידה כתובתה גובה כתובתה כאילו נקיט כתובתה כל כמה דלית להו ליתמי שובר או שאין שטר כתובתה יוצא מתחת ידם. ודוקא שיש עדים שיצאה בהינומא וראשה פרוע. שיודעין שנישאת בתולה הא לא הכי טענינן ליתמי שנשא' אלמנה ולית לה אלא מנה או שאביה פרע לה או הם בעצמם יכולין לטעון שהם פרעוה מנה ויהיו נאמנין במגו דמצי למימר אלמנה נשאתיך. וכן פירש ר"י בפ"ק דבבא מציעיא (דף יז) ובפ' הכותב (כתובות דף פט) וקיימא לן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר ולא כלום אפילו במקום שכותבין כתובה ולא נקיט' כתובה אפילו יש עדים שכתב לה דקיימ' לן שכותבין שובר
Q. What is the value of the one hundred pounds that a person obligates himself, in the ketubah document, to pay to his wife in case of death or divorce?
A. In Würzburg a well established local custom is followed to permit a woman to collect two hundred marks. This custom, however, is not logical, for the term "pound" is thus interpreted to mean a pound by weight (16 ounces) which is equivalent to two marks. But if this interpretation is correct why do we not explicitly write in the ketubah: "one hundred pounds by weight"? Thus, I once saw my teacher and relative Rabbi Judah haKohen order the insertion of such phrase in the ketubah of one of his relatives. Since, however, we unqualifiedly write "one hundred pounds", we probably mean the coin "pound" and refer to the largest money unit current in the particular town. Rabbi Simha established the custom of paying the widow or divorcee one hundred marks as her ketubah, thus interpreting the above mentioned phrase to mean one hundred pounds of heavy coins (ליבריינ"ש), one pound of which is equivalent to a mark. Indeed, I have heard that in Worms only one hundred pounds Heller are paid; this custom of paying pounds current in the particular town seems to me preferable to all other customs. However, one must follow the custom of his locality. In the absence of a local custom, the custom of the town where the wedding took place should be followed. If no custom exists in this town either, one should pay one hundred pounds of the coins current in his present place of abode or in the town where the wedding took place — whichever is of lower value*The last statement is quite obscure since the talmudic source quoted in its support is in complete disagreement therewith..
SOURCES: Cr. 95.