תשובות מהרש"ל 33

ראית"י דמעות העשו"ק היור"ד ובוכ"ה משו"ק לשו"ק:

In the year 1553 a certain Zeligman of Prague deserted his wife Miriam. Several years later he accused her of clandestine meetings and indecorous behavior with a male companion in a winter house and other private places. Meanwhile, a rumor was spread in the city that she had proved faithless to her husband. The charges were sustained in her absence by a court of unknown character in the city of Prague, on the ground of written evidence and the testimony of unreliable witnesses. A written transcript of the court's decision was given to Zeligman. On the strength of this document he sought to divorce her and free himself from paying the ketubah.

קול נהי וקול בכי וקול תמרורים מקולות מים רבים משברי ים אדירים הם מים הזידונים מי המרים מקור נובע מסלעי המחלוקות מראש צורים. הקול קול עקב וקול ערעורים קלא דאפקו סנאיי רשיעייא בריב ומצה וחרחורים. קול דיבה ויבבה בתרוע' ושברים. קול אנח' כהני' מהמוני' וזרי' המפגלי' זנחיהם בהקרבת מלכים ואימורים. כי דם הקודש נשפך כאילים ופרים. מפה לפה נתמלא הומיה בקרית יערים על זה ידוו כל הדווים זקנים ונערים. על כן נערתי חצני לעזרת ה' בגיבורים. לקפץ על הגבעו'. ולדלג על ההרים. לבנות מזבח ההרוס מול בית פוערים. ולהחזיר העטרה למשנה כצבי תפארת והדורים. כי לא יכון לנגד עינו דובר שקרים. ואומר כפי אשר יראוני מן השמי' בבירורים. להנהיר עינין כנהורים.

Her father, Mordecai Katz, denied the charges against her and summoned his son-in-law to the court of Rabbi I. Sterenberg, Rabbi Isaac Stengly, and Rabbi Meir Bern, to try the case again in the presence of his daughter. But Zeligman refused to appear before these rabbis. This court then proclaimed, under the threat of a herem, that any one who knew anything concerning the rumors about Miriam's misbehavior must come and testify. The proclamation was repeated in the synagogue for thirty days in succession, but nobody came. After a lengthy quarrel the rabbinic court brought great pressure to bear upon them, until both parties agreed to bring the case to an out-of-town court. In June 1558 they came to Cracow to have the case tried before the court of Moses Isserles, and his associates Moses Landau and Josef Katz.

ואתחיל ואומר על דברי המחלוקת ישנה עד שעלתה חלודה בין כמ"ר נחשון בן עמינדב ובין חתנו כמר אליצור בן שדיאור אשר האמין לקול מלחשים להוציא דיבה וש"ר על אשתו שרח בת נחשון הנ"ל. ובתחלה אעתיק כל העדיות והטענות מגוף פסקי ג' אלופי ישראל הנקובים בשמם על ספרא דמת' מק"ק קראקא ובוודאי אותה ההעתק' היא הישרה הנתאמ' להחכמים עד אשר נתנוה בהעתק לוח פסקיהם איש איש על דגלו.

Zeligman's Testimony before the Court of Moses Isserles: About five or six years ago I requested my mother-in-law to forbid the freedom of her house to a certain man, I shall call him X, who frequently visited my wife. My mother-in-law, however, ignored my entreaty, whereupon I moved with my wife to another house. This, nevertheless, did not prevent my wife from meeting X again. I saw her once walking along Tanner Street, with another woman carrying a bowl full of cakes, in the company of X. Although enraged at the spectacle, I controlled myself and under the most difficult restraint asked her to go home. I tried to regain my peace during the rest of the day, but failed, and I left her the same day. About two years ago I was inclined to effect a reconciliation with her, but I was informed that she was faithless to me. I, then, declared her unclean and have not come near her since.
Did you notice anything about your wife that could be construed as infidelity?
No, I did not see anything, except that I met her once in the winter house lying on a bench in the presence of X. But I certainly believe that she was faithless to me, for I was told so much concerning her bad behavior with X. I then brought the case before a bet-din in the city of Prague. The bet-din found her guilty and gave me the right to divorce her.
Who told you that your wife was faithless to you?
I don't know, but the court will soon find out from the papers I brought along with me.

וז"ל נוסח טענות ר' אליצור איך בין בייא מיינם ווייב גיוועזן אונ' האב גיזעהן דז זיא האט פיל עסקי' גיהט מינו דע' זימרי אונ' איך האב מיין שוויג' גיבעטן זיא זול אים אין דאז הויז ניט לאשן גין זיא האט זיך ניש' דראן גיקער' אונ' דר נאך האב איך מיך אויז היצוהן אין איין אנדר הויז אונ' בין איין מאל גיגנגין אין דיא גערבר גם דא האב איך גיזעהן מיין ווייב' אונ' שלומי' גין מיט זמרי אונ' שלומי' האט קיכליך גיטאראגן דא האב איך גיצורנט אונ' האב גישפראכן גיא איין היים דא האב איך מיר איין גיזעצט אין מיין דיעה איך וויל נור דען זעלביגן זמן בייא איר בלייבן אונ' בין אלזו פון איר גנגין אונ' האב זיא ניט אן גירורט וזה היה כנגד ה' או ו' שנים און גיפער' פער ב' שנים האב איך וועלין צו איר קומן דא האט מן מיר גיזאט וויא זיא איבל גיהאנדלט האט דו האב איך מיר איין גיזעצ' דו זיא טמא איז אונ' דז איך אל מיין טאג ניט צו איר וויל זא האבן מיר אין גיפראג' האשטו עטווי' מין פון איר גיזעהן דא האט ער גישפראכין ער האט פון איר נישט גיזעהן וועד' איין מאל איז זיא גילעגן אין בית החור' אוי' דער בנק אונ' זמרי איז אים חדר גיוועזן זינשט האב איך נישט גיזעהן אבר איך גלייב וואול דז זיא איז טמא גיווארן דען מן האט מיר אזו ויל גיזאגט דא האבן מיר אין גיפראגט פון וועם ערש גיהערט האט דא האט ער גישפר אכן ער וויש עז ניט מן וואורד עז וואול אין זיין עידות זעהן אויך האט ער אירנט אנדרש מיז עדים ער ווישט איצונדרט ניט זועם עכ"ל טענותיו.

Zeligman presents documentary evidence of two witnesses A and B, who testified for him before the bet-din in the city of Prague, and the judgment of the bet-din which allowed him to divorce his wife.

ונחשון השיב מצד בתו שהכל שקר וכזב רק שהיה לו קטט עמו בעבור ממון וע"י זה נתגלגל הריב ביניהם וכדי להתנקם פירש ממנה והביא פסק אחד שהעיד הסופר מהקהילה שנפסק להם ע"י פסק קטט שביניהם כתקנת שום וכן העיד משה בפני ב"ד שזוכר שהיה להם קטט ביחד בעבור ממון בפני הראשים אבל לא שאליצור הנ"ל נתן אשמה לבתו והאריכו עוד בטענותיהם ואין צורך ברוב דבריה' אלא בעיקר מה שכתבתי ובתוך זמן פריד' אליצור מאשתו יצא קול זנות על אשתו לא ידעינן אי מאויבים או לא וטען אליצור שהו' מאמין לדברי העדי' והקול שנטמא' והארי' הרב' בטענותיו גם הראה לנו עדות שהוגבה בב"ד של הדיוטות ממש שלא בפניה וב' עדים העידו עליה שכל אחד ראה ששכב הנחש' עליה כדרך המנאפי' אך לא ראו הדב' ביח' רק העידו בפני אותו ב"ד שראה כל אחד הדבר בפני עצמו.

וז"ל העד הראשון איך האב גיזעהן מיט מיין אויגן דז זמרי איז גישפרונגן פון איר איך העט גימייט עז ווע' איין גויה גיוועשט זא זאך איך שרח כו'.

I saw X and Miriam on a bench lying one upon the other. X became embarrassed and moved away from her when he saw me. I thought for a moment that she was a gentile woman, but to my astonishment she was Miriam.

עוד העיד וז"ל איך האב אין גיפונדן בייא איר אויף דער בנק ממש בעו"ה דז מעשה אויף אננדר גילעגן אונ' דער נאך אבר איין מאל עכ"ל העד ה"א.

I found them together. I saw X and Miriam on the floor lying together one upon the other.

וז"ל העד הב' זא האב איך זיא גיפונדן בייד בייא אננדר זמרי אונ' שרח גיזעהן בעו"ה ליגן דען זימרי אויף שרח אויף דער ערדן. ועוד העידו אחרים אך העיק' דין עדות זו ע"כ.

Zeligman now presents new evidence: I, Solomon ben Eliezer Zelkind, saw Miriam and Simon's daughter walking along Tanner Street accompanied by X. Simon's daughter carried a bowl of cakes. Zeligman, her husband, met her there and scolded her. X ran away. Zeligman then told his wife to go home, but she kept on walking until she met X again, and in a moment both of them disappeared from view. Signed: SOLOMON BEN ELIEZER ZELKIND

עוד אעתיק מפסקי הגאונים וז"ל על דבר עדים הנשארים שהביא אליצור בעל אשה זו כתוב לפנינו וכתוב בתוכו בזה הלשון דאז זאג איך אחירע בן עינן אויף מיין חלק לע"ה נימץ צו לייד נאך צו ליב איך בין מיט אליצור גנגין אין די גערבר גס וכו' עד בתוך כך איז שרח אונ' זמרי אונ' שלומי' פיר גפנין דא האט אליצור שרח גיזעהן אונ' האט אוף זיא גישריאן דא איז זמרי איין וועק גילאפן אונ' שלומית האט איין שיסל מיט קיכליך גיטראגן דא האט אליצור גישעראכן גיא איין היים דא איז זיא וועק גנגין דא האבן מיר אין נאך גיזעהן דא זיין זיא ווידר צו אננד' גיקומן אונ' זיין דער נאך ורשוואונדן.

Once I was told by Letsel that Miriam was upstairs in her room with X, eating two kinds of fish and drinking wine. I walked up the stairs to join them, but I found the door locked. I heard them talking in the room and I knocked at the door but they did not let me in. Signed: SOLOMON BEN ELIEZER ZELKIND

עוד העיד בכתב ידו וז"ל נאך איין מאל האט פלונית צו מיר גישפראכן אויף שרח זיא זיצט אובן אין דער שטוב ור שפערט אונ' עשין צווייא ארלייא עיש אונ' וויין זויף מיט אננדר דא בין איך גיגננין האב אן גיקלאפט אונ' העט גערן מיט געשין דא האבן זיא מיך ניט וועלן איין לאשן אונ' איך האב גיהירט שרח מיט זמרי רידןץ

On my way home I saw Miriam in the darkness of the night standing with X at the door of his house, in a position that shocked my sense of decency and made me avert my eyes. He had embraced her with one arm and placed his other hand under her underwear. I felt very sorry about it and when I came home I told it to my wife. This happened about the fifth of the month of Adar, about six o'clock in the evening.Signed: SOLOMON BEN ELIEZER ZELKIND

עוד העיד בכתב ידו וז"ל איך בין היים גנגין דא איז שרח בייא זמרי אונטר דער טויר גישטאנדן אין דער פינשטר אונ' האט איר ברוין טשמלטין כעלציל אן גיהט אונ' אים אונט' המע' אזו בין איך דער שראקין אונ' האב מיך מצע' גוועזן אונ' האב עז מיינם ווייב גיזאג' אונ' דאז איז גיוועין אונגיפערדליך אם ה' אדר אם ו' אין דיא נכט אונ' דאז זאג איך אויף מיין חלק לע"ה איך וויל עז אונטר דעם פנים זאגין אונ' גלייך פער דעם ב"ד אונ' וואו מן וויל עז איז אייטל אמת נאם אחירע בן עינן עכ"ל העדות שהביא אליצור בעל האשה בפנינו ולא הגיד דבר בפנינו רק כך היה כתוב בכתכ יד העד הנ"ל:

Zeligman then presents two witnesses in person.
I saw X leaving Miriam's house before dawn and the door of the house was locked before he left.
I saw X lying on Miriam.

עוד שאר שמץ עדות שהעידו עליה נשים וקטנים שראו בה דברים זרים כי האשה העידה שראהו יוצא מחדרה קודם עלות השחר והחדר היה סגור קודם צאתו והגדול העי' שרא' בקטנותו שעיינ' בראשו ושוב לא ראה מאומ'.

In conclusion, Zeligman made the following statement: I have more witnesses, but I cannot find them now.

ועוד העידה אשה ששמעה מפי אחרים איך שקטן גיזם לה לומר עליה שזינתה עם הנחשד ואשה אחרת אמרה שכתב' לו כתב ע"כ.

Mordecai Katz, who represented his daughter at the trial, denied all the charges made against her. He testified that he and his son-in-law had had a disagreement about money matters, which developed into a trial, and the latter, in order to avenge himself, had deserted his daughter. Mordecai proved his testimony by presenting a legal document of the court of Prague, where the trial had taken place. Zalman Luc also testified to his presence at the trial, and that not a word was then mentioned about Miriam. They had had a controversy about money alone.

ושוב אעתיק מפסק הגאונים העדיות לזכות נחשון ובתו וז"ל ולפסול העדים הראשונים פסקיה אתו לקדמנ' ב' עדים כשרי' והעידו על עדים הראשונים שפסולי עדות הם שרבים העידו דרך כלל שאין לסמוך אעדות' כי כן הוחזקו לרקים ופוחזים וחשודי' וכן הוא מפורש' לכל אף הבעל דבר דבר ולא יוכל להכחיש זו אלא שאמר שמשום זו אין לפוסלם לעדו' ב' או ג' העידו בפרט עד אחד העיד בפני אליצור שהעד הראשון מסר פרנסי הקהילה בידי גוים כיושבם ביח' בבית הוועד ועד ב' העיד ג"כ בזו אך שלא בפני אליצור כי הלך לדרכו קודם שגבאנו עדות על זה ועוד העידו רבים עליו ובפני אליצור איך שעמד בפרהסי' וגיזם למשו' להרוג ושהוא נשבע תמיד ולפעמים הוא מחרף ומזכיר שם ע"ז אחר זו גם על עד השני א' העיד בפני אליצור שמצ' אצלו ספרים שגנב והב' העיד שלא בפניו איך שגנב לו הרבה דברים ודבר אחד מצא ביד הצורף שמכר מגניבתו.

Mordecai Katz continued: During the separation a rumor was spread that my daughter was faithless to her husband. The source of the rumor is still a mystery to me. My son-in-law then produced a document of some obscure court which accused her of behaving in the most licentious manner with X. I do not know who the judges of the court were. My daughter was not summoned to appear before the court. The witnesses who testified against her are known in the city to be unreliable, disreputable, and irresponsible persons. I then turned to Rabbi I. Sterenberg, to Rabbi Isaac Stengly, and to Rabbi Meir Bern, to try the case before them. But when my son-in-law was summoned, he refused to appear…. Mordecai then produced a document signed by the three rabbis of the court that Zeligman had refused to appear upon a summons before their court.
Did the court that convicted your wife serve her with a summons?
No, it did not serve her with any summons.
Why did the court not serve her?
Because she lost her right to defend herself on account of her father. He exercised so much influence in the city that everybody feared him, and no witness would dare to testify in her presence. Therefore I tried the case in her absence.
Why did you refuse to appear before the court of Rabbi Sterenberg, Rabbi Isaac Stengly, and Rabbi Meir Bern?
For the same reason I stated before. I thought that no court would venture to convict her in her presence.

ועוד העיד א' שגנ' לאביו והוצרך להחזיר הגניבה לאביו אך שהעד אומר שקטן היה באותה שעה.

The defense presents witnesses to disqualify the testimony of A and B: A informed the government against the leaders of the city of Prague while they were assembled in their meeting-place.
While the leaders of the community of Prague were meeting at their headquarters, A informed the government against them. (Witness II delivered his testimony in the absence of Zeligman, because the latter had left for Prague.)
A threatened to inform the government on certain people and to kill them. (A number of witnesses testified to the same thing.)
A swears all the time. He blasphemed the name of God many times and always mentions the name of other gods.
Stolen books were found in B's house.
B stole from me many times. One stolen article I found at the goldsmith's who bought it from him.
I remember that years ago when I was still a minor B stole things from my father.
My landlord told me that B is a suspicious character and a thief.

עוד העיד א' ששמע מבעל הבית שלו שהעד הב' חשוד הוא שגונב ע"כ.

The defense produces evidence that Zeligman was looking for false witnesses: Zeligman has been running after me for a long time, and he offered me a note of ten dollars in order to testify that I saw his wife in X's house, and there they…. He told me that he had secured many signatures from witnesses to this effect, and asked me to sign the same paper. When I looked at the paper I noticed all the names were of the same handwriting. I refused to sign it.

ועוד אעתיק מפס' הגאוני' העדיות שהוגבי על הבעל שחזר אחר עדי שקר וז"ל העדות שהעידו עליו ר' אבידן בן גדעוני העי' עליו וז"ל אמ' לי איך זולט זאגן וויא זיא ח"ו וועד איב' דען קרוג גנגין חונ' האט מיר וועלן מכן איין שטר אום י' טאלר אונ' אינורצו נאך גלאפן איך זאלט זאגן אין פלונית הויז זאלטן זיא זיין אויבר דען קרוג גנגין אונ' האט מיר גיוויזן חתימ' אלז אין כתב גיוועזן אונ' ביגערט איך זאלט מיך דרויף חתמן זא האב איך ניט גיוואלט ואמר לי ווארום ווילשטו דיך ניט חתמן האב איך דאך פיל עדים דו איך גיזעהן האב דו אלז איין כתב איז דא האב איך נישט מין וועלן מיט צו שיקן האבן עכ"ל העד הא' ושוב העיד אחירע בן עינן וז"ל דא איך בין ל"ע קרנק גיוועזן דא איז אליצור צו מיר גנגין אונ' האט מיר ד' טאליר אויף דען שלחן גיווארפין אונ' האט צו מיר גישפראכין נים דיא ד' טאלי' אויף נירונג ווען דו וורענט גיזונד זיין דא ווערשטו מיר עדו' זאגן אזו בין איך ש"ל גיזונד גיווארדן אונ' דיד' טאליר הישן אויף היבן אזו האב איך זאלין איין וועק ציהן דא האט שלמיאל נאך מיר גישיקט ואמר לי אחירע דו ציכשט איין וועק גיב מיר אויף גישריבן וואו דיר ווישקליך איז דא האב איך אימש ניט וועלן גישריבן געבן דא האב איך איין משכון בייא שלמיאל גיהאט דא האט ער מיר דאז משכון ניט וועלן געבן אונ' האט גיזאג' ע"ש שאט נישט דא האב איך אים גישריבן געבן דז איך האב מיזן זאגין וויא זיא גיוועלט האבן האב מיר גידאכ' עז איז יוא קיין ב"ד אונ' עדו' דר ביי' עכ"ל.

The defense produces testimony to refute the evidence offered by the plaintiff: During my sickness Zeligman paid me a visit. He left four dollars on the table and said: "Take the four dollars and buy yourself jewelry, and when you get well testify for me." When I recovered from my illness I returned the four dollars. Shortly after that I planned to move to another place; his brother-in-law sent for me and asked me to give him the testimony asked for by Zeligman in writing. At first I refused, but when he told me that he would not return the pledges I had pawned with him I changed my mind and wrote down everything he dictated! But I think that my testimony will not do him any good, because I gave it to him in the absence of any court. Signed: SOLOMON BEN ELIEZER ZELKIND

עוד העי' וז"ל אונ' האבן פון מיין ווייכא וועלן האבן זיא ואל עדות זאגין דש האבן זיא אן איר ניט קינן ערלנגין דא האבן זי כמה פעמי' פון מיר אונ' פון אייר וועלן האבן זיא זאל נאר אמן זאגין אויף דאז עדו' דז איך גישריבן האב געבן אונ' ווייש איין גאט וויל קיין ביז בכל העולם פון איר עכ"ל ושוב העידה אשה אחת שאם רצת' לחטוא היית' יכול' להרויח מעו' כיצד אליצור רצה להשכירה ושוב העיד ר' אליאב בן חילון דר נאך איז מיר אליצור ווידר נאך גנגין אונ' האט מיך גובעטן איך זאלט מיט מיין ווייב רידן ער וועלט עז ניט אם זינשט ביגערן דא שפראך איך דא זייא גאט פיר דז איך וועלט מיין זיל ור זענקין פון געלט וועגן דא איז ער מיך נאך גנגין עטליכא וואוכן דז ער נישט האט קענן פון מיר ברענגין דא האט ער צו מיר גישפראכין וואז שט עז דיר גיב מירש גישריבן איך וויל דיר עטווי' שענקין דא הא' איך גישפראכין איך וויל עז אם גאט וויל ניט טון אונ' ער האט וועלן האבן איך זאלט זאגין וויא איך זמרי מיט שרח העט דער ווישע ח"ו עכ"ל.

They wanted that my wife too should testify for them but since she did not know Miriam at all, they pleaded with her to say that everything I wrote was true. Signed: SOLOMON BEN ELIEZER ZELKIND

עוד העיד אחד ששדיאור ז"ל רצה לשוכרו ע"כ ההעת'.

If I would want to sin, I could have made a lot of money; Zeligman wanted to hire me as a witness. Zeligman was running after me for weeks in succession, offering me money to persuade my wife to testify that she saw Miriam and X misbehaving. But I refused to sell my soul for money.

והנה אבא לדון לפני רבותיי וחביריי להיות מן המתירין וכח דהיתר עדיף.

The testimony of all the witnesses exhibited by the defense is no ground to disqualify A and B as witnesses, because they were not present when the evidence against them was given.
If reliable witnesses would have testified before a competent court in the presence of his wife to the same charges as those of A and B, Zeligman would have been justified in divorcing her. Although the evidence speaks of indecency and not of infidelity, and although the evidence is divided, the court would have recognized the charges as sufficient ground for a divorce even without the payment of the ketubah. The objection raised by Zeligman in his rebuttal against the testimony of the defense would then be sustained by this court. Under the circumstances, however, it is obligatory to reject Zeligman's plea for the following reasons.

תחילת דברינו שאות' אשה שרח בת נחשון מותר' לבעלה ר' אליצור על כל אפי' והתירה מתחלק על ארבעה דרכים:

First, if Zeligman were right in his rebuttal that the testimony against A and B ought to be annulled because it was given in their absence, then their own testimony ought to be annulled, because it was given in the absence of his wife. His declaration that no witness would have testified against her in her presence, and that no court would have convicted her under the same conditions because her father dominated the city, is known to be untrue. His own faction controlled the city of Prague at the time of the trial. Besides, he refused to appear before the court of Rabbis Sterenberg, Stengly, and Bern, who are known to be competent rabbis and who would try the case without fear or favor. Moreover, even if it were true that the city of Prague was intimidated by her father, she could not lose her right to defend herself before the law on that account.

הדרך הראשון שכל אותם העדיות אפילו אם היו ח"ו עדים כשרי' והוגבו כדת וכהלכ' מ"מ אין כאן דין עדי טומאה אלא עידי כיעור כמו שפסקו הגאונים הנ"ל דשמא בבגדים קאמרי ולא בקירוב בשר ורש"י פירש בסוף פ"ק דמכו' דבעינן שישכבו כדרך המנאפים בקירוב בשר ואף שרש"י בפ' השוכר את הפועלים לא כתב להדיא דבעינן שכיבה בקירוב בשר מכל מקום מאחר שכתב שם משישכבו זה על זה כדרך המנאפים ואין צריך לעדים שיראו כמכחול בשפופרת משמע זולת זה כעינן כל הראוי לתשמיש והיינו שכתב ישכבו זה על זה כדרך המנאפים ולא סגי במה שכתב ישכבו זה על זה ועוד מסתמא בעינן שכיבה הראוי להעראה כי עיקר טעמא דסגי בהכי דאמרינן מסתמא הערה בה כמו שכתב הרמב"ם בפ"ק דביאה וכן הטור אחריו דאין צריך כמכחול בשפופרת אלא כשרואים אותם דבקים כדרך המנאפים הרי אלו נהרגין שבודאי הערה בה עד כאן והנה הנראה בעיני מאחר דליכא כאן אלא עידי כיעור וליכא קלא דלא פסק שהרי מוכח שאין כאן שום קול ורינון אלא מה שהעידו העדים והוציאו עליה רינון וכבר פסקו ה"ג והרי"ף והרמב"ם ור"ח ז"ל ד' עמודים יסודי עולם שאין מוציאין מן הבעל אלא בעידי טומאה ולא בעידי כיעור וכן נראה לר' בעל התוספות וכדי היו לסמוך עליהם שלא לאסור אשה על בעלה אלא שמהר"ם כתב שלא להקל כדברי השאלתות מאחר שדבריהם דברי קבלה.

Second, in cases of matrimonial relations, where the chastity of the woman is involved, her right to live with her husband, the right of her husband to divorce her, and her right to remarry another man, the witnesses must be treated with all the rigor and scrutiny of those in capital cases. Therefore, a) since two competent witnesses testified that A and B were informers, and many more witnesses established the fact that they were known publicly as suspects and worthless individuals, which disqualifies them to act in capital cases as witnesses, they could not for the same reason act as witnesses against Miriam. Although they were not legally disqualified, and their evidence might still be taken in civil cases, their testimony against Miriam is void. b) Since they failed to indicate in their testimony the time of the alleged clandestine meeting of Miriam and X, their testimony is void. c) Since the testimony of A and that of B indicate two different acts, each attested by one witness, their evidence is split. And as it is unlawful to convict a person in a capital case on split evidence, so Miriam cannot be similarly convicted. d) Since the similarity of the wording of their testimony raises suspicion as to its validity, they should have been cross-examined: and the court having failed to do so, their evidence is void. e) Since the judges of the court (if any court was held) before whom this evidence was given are unreliable, as they did not cross-examine the witnesses, and as their signatures are illegible (they cannot be allowed to validate them now) and nobody knows who they are, the evidence is void.

והנה כבר הכריע הרא"ש שהוא ראש לכל האחרונים שאף לדברי השאלתות לא מפקינן מבעל אלא בעידי כיעור וקלא דלא פסק ומי יחלוק על דבריו להחמיר שלא כדין להוציא אשה מבעלה ואף שהרב מביא ראייה מדברי הרמב"ם ומשוה אותו לדברי השאלתות לאיסור שלא כדברי והטור גם כן כת' שדעת הרי"ף כדע' השאלתות כפי אשר ביאר אותן הרא"ש ואני כתבתי שהרי"ף והרמב"ם ורש"י כולן הושוו בדין שלא כדברי השאלתות.

Third, a court is permitted to execute punishment on the basis of actual facts, though not ascertained by legal evidence. This court, therefore, is now taking the right, on the basis of all the evidence given here, to disqualify the witnesses A and B, although they are not present. And they shall from now on not be permitted to testify even in the presence of the accused, a) because they are publicly known as suspicious characters; b) because they did not honor the summons of the court even under the penalty of the herem.

וצריך אני לברר את דברי ולהעתיק קצת מחבורי בפרק כיצד אשת אחיו סימן ט"ז וכבר ידוע פירושו של מהר"ם איך מפרש השאלתות ואיך ר"ת חזר לדון בדברי השאלתות כאשר כתוב באשי' ואינני צריך להעתיק אלא מה שחיברתי על דבריו ואיך עמדתי בהחלט הדבר לפי קוצר תבונתי ומיעוט שכלי וזה הלשון ונראה לפי דברי מהר"ם וישובו הא דקאמר בקלא דלא פסיק דסגי בראות הבעל לחוד אין הפירוש שקול יוצא ע"י שראה הבעל דבר מכוער או קלא דפסיק שיצא הקול על ידי עדים שראו דבר מכוער כמו שפירש הטור דאם כן קלא מאי מהני ובסוגיא משמע דלא סגי בלא קול אלא נ"ל קול הוא לעז בעלמא שמרננים אחריה ועל זה הנחשד שזינתה עמו זולת אותו דבר מכוער שראו העדים או הבעל וכן יראה להדיא מן הרמב"ם פ"ב דהלבות סוטה כפירושי ומ"מ היכי שיש עדים בדבר הכיעור אז סגי אפי' בלא קול כלשון השאלתות והא דקאמר הא בקלא דפסיק שצריך לכל הפחות קלא גבי עידי כיעור אין הפי' שצריך לקלא אלא ה"פ הא דקאמר רב שצריך עדים לכיעור אבל בלא עדים אפי' ע"י ראית הבעל וגם כן יש קול אינה נאסרת היינו בקלא דפסיק ומ"ה צריך עדים אבל ה"ה בלא שום קול מהני גם כתב הטור לדעת ר"ת ר"ל כמו שחזר בסוף ופיר' כדברי השאלתות שאם יש לה בנים לא תצא אלא בעדי טומאה ולא דק בדבריו כי אליבא דר"ת נמי שפירש מהר"ם לעיל אף בעדי כיעור אפילו יש לה בנים תנא דהוי כמו פתח פתו' כו' וכן כתב הרא"ש גופיה אליבא דר"ת ועוד כתב המרדכי בשם מהר"ם וז"ל ואחרי שדברי השאלתות מיושרים מי יחלוק עליהם להקל ועוד שכל דבריהם דברי קבלה ויש לסמוך עליהם כמו על התלמוד ואף רבינו תם חזר בו שוב והיה חושש להחמיר כדבריהם ואף המיימוני' פ' ד' דאישות כדבר הם וז"ל היו שם עדים שעשה דבר מכוער ביותר שהדברים נכרים שהיתה שם עבירה ואף על פי שאין עדות ברורה בזנות כגון שהיתה בחצר לבדה וראו רוכל יוצא ומ"ד נכנסו בשע' יציאתו ומצאו אותה עומדת מעל המיטה והוא לובש מכנסים או שהיא חוגרת אזורה או שמצאו רוק למעלה מן הכילה או שניהם יצאו ממקום אפל או מעלי' זה את זה מן הבור וכיוצא בו או שראן מנשקין זה את זה או מגפפי' זה את זה או שנכנסו זה אחר זה והגיפו הדלת וכיוצא בדברים הללו אם רצה הבעל מוציא ואין לה כתובה ואין זו צריך התראה עוברת על דת יהודית או שעשתה דבר מכוער פירוש בלא ראית עדים אלא ע"פ הבעל אין כופין את הבעל להוציא אלא אם רצה הוציא ואף על פי שלא הוציא אין לה כתובה והכתובה תקנת חכמים היא שלא תהא קלה בעיניו להוציא ולא הקפידו אלא על בנות ישראל הצנועות אבל הפרוצית אין להם תקנה זו אלא תהא קלה בעיניו להוציאה הרי כדברי השאלתות עכ"ל ושרי ליה מרי' כי אגב חורפיה לא עיין בדברי הרמב"ם כלל כי אדרבה לשם משמע להפך שהרי כתב אפילו היכא שראו עדים הכיעור מכל מקום אם רצה יוציא משמע שאינו מחוייב להוציא והיינו כדברי הג' ור"ת ורי"ף גם מה שכתב אחר כך או עשתה דבר מכוער פירושים בלא ראיית עדים על כרחך צריך לפרש שהיא אינו מכחישתו דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן בכתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הלא יכול לומר ראיתי דבר מכוער ממנה וגם הרמב"ם פסק פר' כ"ד דאישות שאפי' אם ראה הבעל שזינתה אינו נאמן להפסידה כתובה וכן כתב מהר"ם גופיה בתשובה שאין הבעל נאמן והיא בהגאות דקידושין וזו אינה צריכה פנים דפשיטא דאינו נאמן אם לא שאינה מכחישתו האמת שהוא מפרש כך מדעתו אבל אינו כן אלא הכל בעדים רק שהרמב"ם חוזר ומפרש הא דלעיל הא דקאמר רצה הבעל מוציא כו' ואף שיש קצת לדחוק ולישב דברי מהר"ם איך השווה דברי הרמב"ם לדברי השאלתות בשינויי דחיקי אבל אין לנו להוצי' דברי הרמב"ם מפשוטו וכן פירש המ"מ להדי' שדע' הרמב"ם כה"ג ור"ת שאין מוציאי' בעידי כיעור מבעל דאם כן מאי קאמר אי איכא דבר מכוער בשני עדים וקלא דלא פסיק מפקינן הלא בעדי כיעור לחוד סגי וא"ל דאו או קתני כלומר בעידי כיעור או בראית הבעל בקלא דלא פסיק אם כן ה"ל לפרשו קלא דלא פיסיק ודבר מכוער בראית הבעל ועוד דלא ה"ל לאתויי ברייתא דרובל יוצא כו' דמדבר בדבר מכוער בראית הבעל אדבר מכוער בשני עדים וכן נראה שהשאלתות מפרשי דברי רב בעדי טומאה וברייתא דרבי ברוכל בעדי כיעור רבי סבר דבעידי כיעור מפקינן מבעל ורב סבר דבעידי כיעור לא מפקינן מבעל כלל אלא בעדי טומאה ופסק תלמודא הלכתא כוותיה דרב בקלא דפסיק כלומר אז עדי כיעור לא מהני אלא צריך עדי טומאה וכוותיה דרבי בקלא דלא פסיק דמהני עדי כיעור עם הקול שיצא בעיר אבל בראית הבעל לחוד לא מפקינן מבעל אפילו בקלא דלא פסיק ועדי כיעור עם קלא דלא פסיק דוקא חשוב כפתח פתוח או עד אחר קנוי וסתירה ומה שהיה קשה לר"ת לעיל דאי רב בעדי טומאה מאי קאמר כי אפסקא לקלא כו' אין שייך לשון קול בטומאה אגב דבעי למימר באותה סוגיא אלא דליכא עדים ואפסקא לקלא נקט נמי בתחלה האי לשנא ועוד דאלישנ' דמתנית' קאי דקרי ליה נטען דמשמ' טעינה בדברי' בעלמ' והיינו קלא וזהו מסתברא אבל לא מסתברא כלל לפרש ובעידים סתם דקאמר רב היינו בעדי כיעור וכן באו עדי טומאה דברייתא איירי בעדי כיעור וכך היא שיטת רב אלפס והרמב"ם עכ"ל ונראה מה שכתב כך היא שיטת הרי"ף כו' אין ר"ל שהרי"ף סובר דבעדי כיעור עם קלא דלא פסק מפקינן מבעל כמו שפירש הרא"ש אליבא דשאלתות כי הרי"ף והרמב"ם פוסקין להדיא דאין מוציאין כלל מבעל אלא בעדי טומאה עד שיהא כדרך המנאפים ודווקא מן הנטען מוציאין בעדי כיעור וקלא דלא פסיק ומה שכתב שיטת הרי"ף והרמב"ם כלומר שמפרשי דברי רב ובעדים בעדי טומאה והברייתא בעדי כיעור אבל אינם מפרשים תצא מן הבעל כדברי השאלתות אלא מן הרוכל הניטען ומתוך כך שגג הטור וכתב לדעת הרי"ף בעדי כיעור עם קלא דלא פסיק מפקינן בין מנטען בין מבעל וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל וליתא שהרי"ף לא סבר כן אלא שהרא"ש פוסק כן כדעת רש"י והשאלתו שמפרשי תצא אבעל קאי ומה מאד יפו בעיני דברי הרא"ש שמכריע כשאלתות ואינו מקיל בהן ומפרש אותה בסדור יפה וראייה שהביא מהר"ם מדקאמר אין אוסרין על היחוד ולא אמר אין אוסרין ותו לא חילוק קלישא הוא בעיני לבנות עליו יסוד בניין על דרך האמת עד כאן העתק וקצרתי והשתא נתלבנו דברינו שהאשה מותר' לפי דעתי אפי' אם היו עדי' אמתים ח"ו.

The court rejects the rest of the testimony produced by Zeligman:

וטרם פתחי להכנס במבוי המקורה להתיר אציע שיחתי לפני הגאונים הנ"ל שכתבו שיש טעות סופר במרדכי ולא כתבו באיך ומה לתקן המעוות והמעוקל ואם היו באם לתקן שלא כפירושו היה להם לפרש ולומר מה שכתב ואע"פ שלא הוציא אין לה כתובה כו' חוזר הרבה ראשונה דלקמיה דאיירי בעידי כיעור גם לפי דעתי שאי אפשר לתקן כולו שהרי מהר"ם דומה לחשוב שדברי הרמב"ם כדברי השאלתות היינו במה שיכול להוציאה ואין לה כתובה כדברי השאלתות אף שלא הושווה ממש לדבריהם הרי שהם כתבו שמוציאין בע"כ ממנו גם אפשר מאחר שהפסיד' כתובת' אם כן מסתמא ראוי לו ומצוה להוציאה וקרוב קצת דבריו לדבריהם אי נמי אף השאלתות לא איירי שמוציאין ממנו אלא היכא שאינם מכחישין ומאמין לדברי העדים שראו הכיעור אבל היכא שאמר הבעל להדיא איני מאמין לעדים כלל שראו אף הכיעור הזה אין מוציאין מידו אבל מכל מקום דוחק דמניין לו להוציא דברי רבי משה מפשוטו כאשר פירשנו סוף דבר הא לן קמן דהאי איתתא שריא לבעלה ולא יכול לגרשה כלל בע"כ ואף לפי סברת הרמב"ם שכתב אם רצה להוציא מוציא היינו בימיו דלא נתפשט חרם הגאונים ודר"ג שלא לגרש אשתו בע"כ אבל בימינו ובזמנינו שנתפשט חרם דר"ג שלא לגרש בע"כ כל היכא דשריא לבעלה לא יכול לגרשה בע"כ וה"ה שלא הפסידה כתובתה דהא טעמא דר"מ דהפסידה כתוב' משום שתהא קלה בעיניו להוציאה והכא שלא יכול להוציאה ממילא שלא הפסידה כתובת'.

Exhibit No. I by Solomon ben Eliezer Zelkind does not imply any privacy between Miriam and X; it does not even prove indecency. a) Because he stated that he saw them in a public place.

והדרך השני אף אם היה העדות מספיק לאסרה ולהוציאו מבעלה הכא שלא הוגבה בפניהם לית כאן בית מיחוש כלל ואל תבא לאסרה מדברי ראב"ן שפסק דבדיעבד הוי קבלת עדות שלא בפני העדות כי כבר הוכחתי בחבורי פרק הגוזל קמא סי' ט' שאין הלכה בדבריו ואעתיק לך ממנו קצת העניין וז"ל מה שכתב המרדכ"י בשם ראב"ן מאחר שמכשירין לקבל העדות שלא בפני בעל דין ע"י אונס ש"מ דבדיעבד כשר אף בלא אונס דאי פסול בדיעבד אף בלא אונס אם כן באונס נמי ניפסול ועוד כת' שאם אינו בעיר ואין שהות לשלוח אחריו דמקבלין ע"כ.

Exhibit No. II by Solomon ben Eliezer Zelkind evinces no clandestine misconduct, either. a) Because another man might have been with them in the room. b) No woman can be charged of having been closeted with a man during the time her husband is in town. c) Meeting a woman in privacy in the company of a man would not prohibit her from living with her husband, for if such were the rule no woman would be able to live with her husband.

והנה מה שכתב אם אין שהות לשלוח אחריו כו' נראה דלא ס"ל כוותיה אלא כמו שפסק ריב"ם דאף באונס לא מגבינן שלא בפניו אלא אם כן פשע שלא בא ומה שכתב ראב"ן בדיעבד כשר כו' היינו שמביא ראייה מדברי עצמו שפסק להדיא אפי' היכא דלא שלחו אחריו מ"מ מקבלין העדו' היכ' דאיכ' אונס כגון שעדו' חוליו או הוא וגורם או שלחו אחריו ולא בא אבל לפי מה דכתבינה שהגירס' המקובלת היא ושלחו אחריו אם כן לית ליה ראייה כלל דמחמת אונס נמי לא מכשירין לקבל העדות שלא בפניו א"ל שפשע ולא בא ואדרב' ריב"א מביא ראייה שאם קבלו בדיעבד שלא בפניו אין עדות כלל לדון על פיו וראייתו מפרק האשה שנתארמלה אין מזימין העדים אלא בפניהם נהי דהזמה לא הוי הכחשה מיהו הוה פי' מכחישים העדי' אף שלא בפניה' דלא לחוב את העדים אלא חוב של בעל דין והרי הוא בפנינו אבל אין מזימין כו' פירוש לדון אותם על פי אותה הזמה משום דהוי חובת העדות ואין מקבלין שלא בפניהם אבל לעניין הכחשה הוי שפיר הזמה אלמא אף בדיעבד שקבלו הב"ד ההזמ' מ"מ לא הוי קבלת עדות לדון ולחייב העדים עליה מאחר שלא הוי בפניהם ואף שכתב המרדכי שיש דוחין שכל ענייני הזמ' חדוש הוא ולא גמרינן מיניה ואיני מבין דבריו כלל נהי דעדים זוממים חדוש לחייב אותם מטעם תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכ' אהני כו' ולא גמרינן מיניה לחיוב' ולא חמורי אבל לפטור ולקולא שפיר ילפינן מיניה מכח ק"ו שאפילו עדים זוממי' לא מחייבי' להו שלא בפניהם ק"ו בדוכת' אחריתי וכן יראה מלשון רש"י בפר' כל הבשר גבי בשר בחלב חידוש הוא דווקא חומרי לא גמרינן מיניה ואף את"ל דפרכינן הכי בין לקולא בין לחומרא מידי הא באורייתא כתוב שאין מזימין אלא בפניהם ובהזמה גופי' מנלן אלא דק"ל לרבותינו שאין מקבלין העדות שלא בפניו משום דהוי כמו דין ואין דנין את האדם לחוב שלא בפניו כדכתיב עד עמדו לפני העדה למשפט וה"ה לכל מילי דדינא ומ"ה כתב בעל העיטור תשובה לרי"ף וז"ל קבלת עדו' צריך ג' ומומחין יודעין הלכות עדות כשר ופסול וזהירת' בקבלת לקבל כל אחד ואחד דתנן הוי זהיר בדבריך שמא מתוכ' ילמדו לשקר משו' דבי דינא בתר בי דינ' לא דייקי ומחדש התחילו הדיוטות לקבל עדים ומטים עקלקלות וכל המקבל עדות ואינו ראוי לדון כאילו קבל עדו' שקר ואין ראוי לדון על פי אותו שטר עכ"ל ובתשוב' מיימוני' הביא דברי ריב"ם לפסק הלכה וכן הסכים הרא"ש ותימ' על הגאון מהרא"י שהביא בכתבי' סי' קע"ה דברי ראב"ן לפסק הלכה ואולי לא סמך אדברי ראב"ן כל עיקר אלא סמך קצת אמה שכתב בסוף התשוב' וז"ל ואף כי עיקרן אינ' אלא לברר אמיתת הדברים לפי אומדנו' הוכחו' עכ"ל פי' מכח זה היה מתיר לגבות שלא בפניו וגם העיקר שאותו גברא שצוה להעיד שלא בפניו גברא אלים הוה כמו שכתוב בראש התשובה ולכל זה יכול להיות שריב"ם גופיה מודה ובודאי כך דעתו ותדע כי לא הורגל זה הגאון לפסוק כחד דעה בפרט בדיני ממונו' וגם רבי' חולקי' עליו כגון ריב"א והאשיר"י אלא עיקר כמו שפיר' ע"כ העתק מחבורי ואף שנמצא כתוב בחידושי מרדכי בהגהות החדשות הנוספו' עליו בדפוס וז"ל תקנת הגאונים בשמקבלים עדים מן הקטטות שאין לעדים להעיד בפני הבעלי דיני' כדי שלא יעשו זה את זה קטטות כשישמעו עדות וגם הדיינים לא יגלו עדות שיקבלו לבעלי דינים שלא ילך בעל ריב אליו להתקוט' אבל עסקי ממון מקבלי' בפני בעל דין עכ"ל אין לטעות וצומ' דשרי נמי בנדון זה לקבל שלא בפניה כדי שלא יתגלגל ריב חלילה וחס לדמות עניין זה לנדון דהא על עסקי ממון הזהיר שם שלא לקבל העדות שלא בפניו ולחוב את חבירו אלא בפניו כי טעם זה שכתב מפני הקטט כו' אינו מספר כלל אלא להדיין שרוצה לישב ולדון דברי ריבות וקטטות בין איש לחבירו או בין משפחה למשפחה שאין בהן דררא וממונא וכ"ש שלא יהא בהן דברי אסורים אלא ענייני חירופים וגידופים ולראות מי הוא הפושע וכדי שידע לפשר העניין וידע מי מחוייב ביותר כדי להשקיט הריב או הוא שרי לקבל העדות שלא בפניהם ועוד הארכתי לשם בחידושי הרבה מאלו הדינים ונלאתי להאריך ואין לשדות ביה נרגא ולומר שמפני אלמותו של ר' נחשון כ"ץ שאימתו מועלת על הבריות שלא היו יכולים העדים להעיד אלא בהסתר ובהחבא ומה שרצו הגאונים הנ"ל לחלק דלא אמרינן דין אלים לגבי בניו אין טעמא ברור לדבריהם נסיני דמ"ש הא מהא ומסתמא תלמודא דפ' ח"ה דמסקינן לשם דלבן הגזלן יש לו חוץ נשבא בטענת עצמו היינו כשהחזיק שלשה שנים אחר מות האב שכבר חלף והלך לו אלמותו של האב כדמשמע צורתא דשמעתא למעיין שם אף שבדברי מהר"ם שכתב על הישוב משמע שאפילו באביו חי קאמר מ"מ יש לתמוה אף עליו ועוד שאני התם דחזקה מסייע ליה ותדע דאפילו הגזלן גופיה מהני ליה חזקה במה שלא הוחזק עליה גזלנות כ"ש בנו שלא הוחזק בגזלנותא כלל וגם יש לחלק בין ממון שאין אדם חוטא ולא לו ובין פגם בתו שפגמה פוגמתו שהרי סוקלין אותה על פתח בית אבי' לומר ראו גדולי' שגדלתם כ"ש בת כהן שתלויה בקדוש' וע"כ יצאה להחמיר ולידון בשריפה שיהא זה שייך דין אלם אלא שתמה אני על הגאונים איך הושבו חכמים אחור והיה להם להשיב נהי דהוי אלם מכל מקום אבות יאכלו בוסר וגומר הלא עיקר דינא דאגבינן עדות שלא בפני אלם היינו מקור חוצבו מהאי עובדא דמרי בר איסק דאתא ליה אחוה מבי חוזאה כו' אמר ליה מרי בר איסק לרב חסדא רבי וכי דינא הכי המוציא מחבירו עליו ראייה וא"ל רב חסדא הכי דיינינא לך ולכולהו אלמי דכוותיך משמע דמקלינן גבי אלם למעבד ליה נגד דת תורתינו וה"ה למגבי עדות שלא בפניו ומה שיש רוצים לדקדק מהאי עובדא איפכא בבר ביארתי יפה לשם בחיבורי אלמ' שעיקר דינא דאלם משום קנסא ואם כן אי קנסינן ליה לאב למה נקנס לבניו כזו לא אשכחן לא בתורה ולא במקר' ולא במשנ' ולא בתלמוד והא דצריכין למימ' במוק' דאין קונסין בנו אחריו היינו במידי דאתי ליה מאבוה כגון שאביו בנה בית כו' כדאיתא התם ועוד בר מן דין וכי כל בעל דין מהימן לומר אחבריה גברא אלמא הוא אלא דווקא שיש קצת רגלים לדבר כו' כמו שכתבו התוספו' והרא"ש והכא מאי רגלים לדבר איכא ואדרבה חזינן שהוא מן הנרדפים והנעלבים כמה שכתבו הגאונים הנ"ל וז"ל ועוד דברור לנו שבזמן שנגבה עדות זו היה צד אליצור המושלים וראשי הקהל והיו יכולין לגבות עדותן לפניו ותו הרי הראה לנו נחשון חתום בתלתא גברי מהמני והיינו ר' משה ור' אהרן ור' דוד שהתרו בפני אליצור הנ"ל שאם יש לו עדות שיגביה בפניהם והם רוצים לישב בב"ד ולא יגורו מפני איש ומדלא עשה זאת נראה נראה דאין מקום לטענתו שגבה עדותו שלא בפניה מפני אלמותו של רבי נחשון עד כאן לשון הדייני' כל שכן לפי טענותיו של ר' נחשון שרוצ' לברר שבאותו הפרק שהוגבה העדות הכה אותו העד הראשון בפני הראשים מכת מרדות והיה נסכה בלא משפט ראשי שהקהל תפסו אותו במשמר כעין ד' שבועות ע"י אותו העד והיה בעו"ה נספה בלא משפט והוה על הוה בא לו ואיך יעלה על לב האדם לדון בו דין אלם שיוכשר קבלת ההדיוטות שלא בפניו ואף אם תאמר להחמיר ולומר דהילכתא כראב"ן דקבלת עדות שלא בפניו הוה עדות בדיעבד מ"מ אינו אלא בממון ומטעם הפקר ב"ד הפקר כדי שלא תנעול דלת בפני לוין מה שאין כן בנדון לאסו' אשה על בעלה ולפוסל' דדמי לדיני נפשות הלא אשכחן דאין אדם משים עצמו רשע כמו שאין אדם חייב מיתה על הודאת עצמו ואם כן איך נשים אותה רשע' שלא בפניה וק"ו לפוסלה ולפוגמה ואין חילוק בזה שהוגבה בפני הבעל שהרי הוא בא לחוב לה ולפוסלה ואף אם יבא בעל דין לחלוק ולומר שהוגבה לחובתו מ"מ אינו מועיל לפוסלה נהי דחוב לו שיוציאה מביתו מ"מ הוא אינו נפסל ונעשה רשע ואם כן איך יועיל אותו הקבלה לעשותה רשעה ולפוסלה.

Exhibit No. III by Solomon ben Eliezer Zelkind charges Miriam with indecency, but the charge is no ground for divorce. a) He did not testify in person, and written evidence is not accepted in capital cases. b) He acknowledged, before his testimony reached the court, that he wrote the testimony under duress in order to get back his pledges, which acknowledgment annulled his testimony.

ועוד נראה בעיני דעיקר הטעם שאין מקבלין העדות אלא בפני בעל דינו היינו משום שלא יוכלו להעיד כל כך בפניו שהוא ידע בשקרייהו ואף דמשמ' מעבדא דינאי המלך דקטל כו' ששלחו לו חכמים יבא בעל השור ויעמוד על שורו היינו דילפינן מקרא והועד בבעליו וגזירת הכתוב שבעל הממון יעמוד על ממונו ואולי אף בזה איכא טעמא שמא לא יוכלו העדי' לשקר ולהעי' בפני בעל הממון אף שלא ידע בשקריי' מ"מ שמא יסוגו אחור בראותם בעל הממון שלא להפסי' ממונו שלא כדין ונראה בעיני אף אם היה ינאי המלך עומד לפני העדים מכל מקום לא היו יכולין לקבל העדות שלא בפני העבד שהרי אנו מוזהרין על הריגתו כמו על ישראל ואיך ידונו שלא בפניו ולא אמרינן דקבלת האדון יסייע לחוב לעבדו שלא בפניו ולישנא דתלמודא התם מסייע לנו ששלחו ליה רבנן תא את נמי להכא שמע מינה דתרווייהו בעינן דאם לא הל"ל תא את להכא וק"ו בנו של ק"ו בנדון זה ותשובת הרא"ש מסייע לנו כאשר הביאו הגאונים כפסקם:

Exhibit No. IV by the woman is no ground for divorce. a) Because another man might have been with them in the house that night.

הדרך השלישי אף א"ת שהעדות מספקת לאיסור וגם בדיעבד הוה קבלה מ"מ בנדון זה העדו' לא הוה עדות שהרי הוגבה על פי הדיוטות ממש ושלא בדרישה וחקירה וכבר פסק רבינו תם שאין להוציא אשה מבעלה אלא ע"י דרישה וחקירה ואביא ראייה לדבריו מהא דמסקינן בסוף יבמות תניא אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה דברי ר' עקיב' ר' טרפון אומר בודקין וקמפלגי בדרבי חנינא דאמר רבי חנינא דבר תורה אחד דיני ממונו' ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמ' משפט אחד יהיה לכם מה טעם אמרו דיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה שלא תנעול דלת בפני לוין ובמאי קמפלגי מר סבר כיון דאיכא כתוב' למשקל כדיני ממונ' דמי ומר סבר כיון דקא שרינא אשת איש לעלמ' כדיני נפשות דמי ופסק ר"ח והרי"ף דהלכה כר' עקיבה וע"פ צ"ל דטעמא דיליה לאו משום טעמא דכתובה לחוד הוא דאטו משום דמהני גבי ממון יקילו לומר דמהני נמי גבי נפשות אדרבה איפכא מסתברא מאחר דלא מהני לגבי נפשות לא מהני לגבי ממון וא"ל דר' עקיבה לא קאמר דלא בעינן דרישה וחקירה אלא לעניין כתובה לחוד דהיכא תבוא לגבות כתובה א"ל שיתירוה הב"ד להנשא ומאחר שצריכה דרישה וחקירה לענין שריות' דילה למה אמר שאין צריכה דרישה וחקירה לכתובה אלא בוודאי ר' עקיבה סבר דבוודאי לענין שריותא דילה אינה צריכה דרישה וחקיר' כלל דהא קילא ליה מגבת כתובה דהא נשאת ע"פ עד אחד אפ"י ע"י קרוב וכמו שכת' רבינו משה פ' ג' דהלכו' גירושין וז"ל אל יקש' בעיניך שהתירו חכמי' הערווה החמורה בעדו' אשה או עבד או שפח' או גוי המסיח לפני תומו ועד מפי עד מפי הכתב ובדלא דרישה וחקירה כמו שביארתי שלא הקפידה תורה על העדות שני עדים ושאר משפטי העדות אלא בדבר שאין את' יכול לעמוד על בוריו אלא מפי עדים וכעדות' כגון שהעידו שזה הרג את זה או הלוה זה את זה אבל דבר שאפשר לעמוד על בוריו שלא מפי העד הזה ואין העד יכול להשמט אם אין הדבר אמת כגון שזה שהעיד שמת פלוני לא הקפידה תורה אליו שדבר רחוק הוא שהעיד בו העד בשקר לפיכך הקילו חכמים בדבר זה והאמינו בו עד אחד אפי' שפחה ומפי הכתב ובדלא דרישה וחקירה כדי שלא ישארו בנות ישראל עגונות ע"כ אם כן בא ר' עקיבה לומר שאין בודקים נשים בדרישה וחקירה דלעניין שריות' דילה פשיטא דלא בעי ולעניין גביית ממון שהיא הכתוב' נמי לא תקנו דריש וחקיר' דבדיני ממונו' דמי אף דליכ' בה טעמ' שלא תנעול דל' בפני לוין מ"מ לא חלקו חכמים בין דיני ממונו' א"נ משו' חינא איקלו נמי גבה ור' טרפון סבר מאחר דס"ס מתירין א"א לעלמא כדיני נפשות דמיא ואף שהקילו בעדות אשה מ"מ אותו העד שמעיד או שני עדים שמעידים אין יוצאין מדין דרישה וחקירה שמא מתוך דבריה' ימצאו לשקר והלכה כר' עקיבא אבל לאסור אשה על בעלה דלא מקילנא לגבה פשיטא דבעי דרישה וחקירה לכ"ע וכן כתב האגודה במסכת יבמות בפ' הבא ע"י שאין לפסול ולפגום שום איש ישראל בלא דרישה וחקירה מאחר דאין לפוסלה ולאסרה על בעלה בב"ד זו שהוגבה ע"פ הדיוטות ממש בלא דרישה וחקיר' אלא אדרבה דרוש וחקור העניין שהוא לשקר א"כ אין ממשות כלל בכל עדותיו ואין שייך לומר כאן דפלגינ' עדות ולומר נהי דאינה נאסרת מ"מ הפסידה כתובתה דלעניין ממון לא בעי דרישה וחקירה ונבא לדחוק ולומר אף שאין שייך הכא טעמא דנעילת דלת ואדרבה אי מפסידתן כתובה בלא דרישה וחקירה עבדינן נגד הסברא שהרי הקילו חכמים לגבה משום חינה כדפירש"י וכ"ש דנוקמ' אדינה א"ה נתפוס טעמא קמא שכתבנו שאין לחלק בין דיני ממונות זה אינו דפשיטה לפי מה שנהוג בינינו חרם ר"ג שלא לגרש אשה בע"כ א"כ כל היכא דשרי לבעלה ויושבת תחתיו אית לה כתוב' כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה כדפירש"י ועוד איך יתכן לומר שהפסידה כתובתה א"כ זינת' ואיך שרי' לבעלה ומדשרי ש"מ דאוקמ' אחזקה שלא זינתה ואיך הפסידה כתובת' ועוד לא שייך למימר כאן פלגינן כלל דהא מדינא בעינן דרישה וחקירה אף בממון אלא שהקילו חכמים גבי ממון ומאחר דהכא גבי לאסרה על בעלה בעינ' דרישה וחקירה א"כ פשיטא דאוקמינן האי איתתה לכל דבריה בדינה.

Exhibit No. V by the little boy is of no significance at all. a) Because children are ruled to be unreliable in capital cases.

שוב מצאתי בתשובת הרשב"א סיוע לדברינו דבעינן דרישה וחקירה בפרט האידנא וז"ל התשובה ומ"מ אני רואה כי רבו היום אנשים מתפרצו' ואין איש בארץ להוכיח רשע ולגלות מומו ולאמ' למקלקל מקומו מדוע ככה עשית ובנות ישראל צנועות הן אלא שהדור מנוולתן ולפיכך מן הראוי לחכמים ולנכבדים לחקור הרבה ולדרוש ולהוציא דבר לאמיתו כי מדין התורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות צריכי' דריש' וחקירה אלא שבדיני ממונות בלבד הקילו משום נעילת דלת וכאן באמת אף כשתמצא לומ' שהוא כדיני ממונו' הואיל ועדיין לא נשאת היא לאחר ואין כאן עדיין דיני נפשות ראוי לנעול דלת בפני בעלי הוללות וככלות ודורשין וחוקרין אותם להוציא לאור משפט וכדאמרינן בריש פרק אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות דאפילו בדיני ממונות בדין מרומה צריך דרישה וחקירה דגרסי' התם רב פפא אמר אידי ואידי בהודאות והלוואות כאן בדין מרומה כאן בדק שאינו מרומה כדרבי שמעון בן לקיש דר' שמעון בן לקיש רמי כתי' בצדק תשפוט עמיתך וכתי' צדק צדק תרדוף הא כיצד באו בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה ע"כ ואם הורה כך בעדים שבאו להעיד על מה שנתקדשה ולהחמיר ק"ו בעדות שבאין להעיד לפסול האשה ולפוגמה ולהוציאה מבעלה ולאותם שני דרכים שכתבתי שהעדות בט"ה משו' שהוגבו שלא בפניה או שהוגבו על פי הדיוטות בלא דרישה וחקירה מסייע לנו תשובות הרא"ש וכאשר הביאו אותה הגאונים בפסקם ע"כ לא הוצרכתי להביאו:

The persistent rumor about Miriam's misconduct would not prohibit Zeligman from living with her again. It is obvious that the rumor was spread by Zeligman himself, by his relatives, by the false witnesses that he solicited, and by Mordecai's enemies. His assertion that he believes in the witnesses and in the rumors, and that this, according to the law, prohibits him from living with his wife, again does not tally with the facts on hand. a) Were the witnesses of honest and reliable character, upon whose integrity Zeligman would rely in other affairs, his assertion that he believes them with regard to his wife would have to be sustained. But as a matter of fact Zeligman would not believe these suspects in anything else, therefore he cannot say that he believes their evidence against his wife. b) According to his own testimony he noticed nothing about his wife to warrant an accusation of infidelity. c) Two years ago he wanted to return to her and live with her again. d) Moreover, since that belief, according to his own statement, was based on the testimony of witnesses whose words the court has already annulled, he cannot any longer maintain that he is not permitted to live with his wife again.

הדרך הרביעי דנהי דסהדי דקמסהדי על עיקר הכיעור סהדי שקרי נינהו כאשר העידו עליה' עדי' כנ"ל ואף שיש לפקפק ולהשיב דרוב מעשיהם הרעים של אותם האנשים בע"ו ההרגל מצוי באנשי דורינו ובפרט בקהילה קדיש' דפראג ביותר מרוב ריבוי ההמון שהם כצאן אשר אין להם רועה ומנהל ס"ס מאחר שהוחזקו לרקים ופוחזים כאשר חקרו ודרשו הגאונים הנ"ל ואף אני הקטן אחריהם חקרתי ודרשתי שכל פומי שוה שקלים הם מסובין וא"כ איך יוכשרו לעדות כזו בפרט מאחר שיש עדות שחקר האי זעליקמן הנ"ל אחר סהדי שיקרי ובא לשכר עדים עד דמנא סהדי שיקרי דזילי באיגרייהו ונאותו בדבר קל להעיד כפי רצונו וכבר ידוע שהרקים והפוחזים שאינ' בדרך ישוב העולם ודרך ארץ וכ"ש במצות שפסולי לעדות כאשר כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות עדות פי"א וז"ל מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ הרי הוא בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם שכל מי שירד עד כך חזקה שהוא עובר על רוב העבירות שיבאו לידו לפיכך אין מוסרין עדות לעם הארץ ואין מקבלין ממנו עדות אלא אם כן הוחזק שהוא עוסק במצות ובגמילות חסדים ונוהג בדרכי הישרים ויש בו דרך ארץ מקבלין עדותו אע"פ שהוא עם הארץ ואינו לא במקרא ולא במשנ' נמצאת אומר כל תלמיד חכם בחזק' כשר עד שיפסל כל עם הארץ בחזקת שהוא פסול עד שהוחזק שהוא הולך בדרכי הישרים וכל מי שיקבל עדות עם הארץ טרם שתהיה לו חזקה זו או קודם שיבאו עדים ויעידו שהו' נוהג במנות ובדרך ארץ הרי זה הדיוט ועתיד ליתן את הדין שהרי מאבד ממונם של ישראל על פי רשעים ע"כ וכ"ש שמצורף לזה שמחמת שנאה ותגרא שכיר לסהדי על ר' מרדכי כהן הנ"ל ובאו לנקום נקמת נפש ואף שהלכת' כחכמי' דשונא כשר להעיד מ"מ גבי רקים ופוחזים פשיטא דפשיט' דלא מהימיני ולולי דמיסתפינא מרבותיי וחביריי אמינא דשונא גמור פסול להעיד מדמסקינן ספ"ק דמכות הרוב יציל נרבע יציל ופירשו התו' משום שהוא שונא לו ואף שגבי נרבע סתרו זה הטעם ופירשו בע"א מ"מ גבי הרוג יציל כו' עומד זה הפי' על אופנו מפני שהוא שונא לו וכן פירשו בפ"ק דסנהדרין וקשה הלא שונא כשר לעדות ודוחק לומר דדווקא אליבא דר' יהודא פריך דפסל שונא לעדות דא"כ הל"ל הניחא לרבנן דמכשרי שונא לעדות אלא לר' יהודה מא"ל ועוד מאי פריך לר' עקיבא דדריש התם במתני' מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כו' דלמא הוא סבר כרבנן ור' יהודא סבר כרבי דאמר התם במתנית' בד"א כשהתרו בהם אבל לא התרו בהם מה יעשו ב' אחים שראו באחד שהרג את הנפש ואמת שמצאתי בתו' הגליון תו' הישנים קושיא זו ובתימה עומד בוודאי תימה וצריכ' תלמוד קאמר והניחו לנו מקו' להתגדר בו דבוודאי שונא גמור כהרוג וכדומה לו פסול לעדות ולא פליגי אלא בסתם שונא היינו שלא דיבר עמו ג' ימים כדאיתא התם להדיא במתניתין דבשונה כזה פליגי אבל שונא גמור שהוא לו כאחד מן הרודפים ומבקש להתנקם ממנו אין לך נוגע בעדות גדול מזה וכל היכא דאיכא למיחש שהוא עושה להנאתו פסלינן כאשר כתב הרמב"ם והטור וז"ל כל כיוצא כזה לא יעיד אליהם ודברים אלו אינן תלוין אלא בדעת הדיין ועוצם בינתו שיבין עיקרי המשפטים וידע הדבר הגורם לדבר אחר וידע הדבר להעמיק ולראות אם ידע שיש לו לעד שום צד הנאה בעולם בעדות זו אפילו בדרך רחוקה ונפלאת הרי זה לאיעיד בה וכשם שלא יעיד בדבר שנוגע בעדות כך לא ידון עד כאן כל שכן מה שראיתי כל דבר כתוב וחתום איך נגבו אותם העדיות במרמה ותרומות ומראשו ועד סופו אין בו מתו' וכזאת לא יעשה בישראל הכזונה יעשה את אחותינו והבית דין העתקתי בסוף סיום הכשר היריעה ומאחר שאותו כתב עדות הכל שוא ותפל והעדות השני שהגאונים דימו לדמות לכיעור אומר אני אף שהוא עדות כיעור להרחק ממנו מ"מ אין זה כיעור להוציא דאינו דומה כלל למ' שכתב הרמב"ם שניהם יוצאים ממקום אופל דהיינו פירושו מקום סתר ומיוחד לעבירה להסתר דבר מה שאין כן בנדון זה שהוא בפתח הבית ועוברים ושבים מצוין בעיר גדולה כמוה ושומרי העיר סבבוה תמיד ולומדי התורה נעורים ומצוים להקשות דלתות פתחי הבתים הפתוחים לרוחה ואין זה מקום סתר כלל ואף זה היה בכתב ולא התירו לקבל עדות מפי כתבם אלא בדיני ממונות משום נעילת דלת ותיקון השוק כמו שכתב הרמב"ם אבל לא לעניין שאר דברים כגון קנסות או לאסור אשה על בעלה או לעניין עדות קידושין והארכתי בעניין זה בפ' ד' אחין רק אעתיק לפני רבותי' מעט מינהו וז"ל רש"י פי' מחומש מפיהם ולא מפי כתבם מכאן שאין העדים יכולין להעד בכתב ולשלוח לב"ד אחר וכותבים התו' והרא"ש אין להביא ראייה לדבריו מהא דתניא בפרק מי שאחזו אם לא יגיד פרט לאלה שאינו יכול לדבר אלא בכתב ורחמנא אמרה מפיהן ולא מפי כתבן שאני אלם שאינו ראוי להגדה כלל כדאמרינן בעלמא כל שאינו ראוי לבילה בילה אינה מעכבת כו' ור"ת נהג שישלחו עדי' עדותו לב"ד בכתב ולא קרינן ביה מפיהם ולא מפי כתבם כיון שזוכרין עדותן אף שאפשר לומר ששכחו עתה מ"מ בעת שכתבו היו יודעים ואם יראו בכת' יזכרו ומדברי הרמב"ם יראה כרש"י שכתב בפ"ג דהלכות עדות וז"ל דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנא' על פי שנים עדים מפיהם ולא מפי כתבם אבל מדברי סופרים שחותכים דיני ממונו' בעדות שבשטר אע"פ שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין וכת' הטור עליו הרי שלא התירו אלא נחתו' בשטר ומ"מ נהגו העם כר"ת לשלוח העדות בכת' למקום אחר היכא שמכירין חתימתם והנראה בעיני דלאו משום דינא הוא אלא משום תיקון העולם ותיקון הסוחרי' ההולכי' למרחקים מביתם לשוקא לטרוף לחם חוקם ולוים ופורעים ומקיפין ממקום למקום שלא יהא צריך כל פעם ליקח עדים עמו ואולי אף הרמב"ם מודה לזה ומה שכתב שהתירו לרבותא דסיפא קאמר כמו שמסיק ואין דנין בעדות שבשטר בענייני קנס ק"ו מכות וגלות וכן נרא' עיקר כרש"י ורמב"ם שאין לדון על פי עדות בכתב א"ל בדיני ממונות נוהגים היתר כר"ת אבל בדיני קנסות וכן בעדות על אשה שזינתה או לפסול עדות אין דנין על פי השטר וכן עדים מעידים על הקדושין בכתב ידן בלא ב"ד כאשר כתב הרשב"א בתשובה וז"ל ועל עדות שאמרת אם מקבלים מפי כתבם אין עדות שבשטר עדות אלא בשטר שיעשה בדעת המתחייב כשטר מקנה שממנו אנו למידין שנאמר ובתו' בספ' וחתום וגומר שהמוכר צוה לכתו' ולחתום וכן כל כיוצא ביה אבל כל שטר שלא נעשה מרצון המתחייב אינו אלא כפנקס בעלמא ומפי כתבם ולא מפיהם הוא זו וזהו שאמרו הודאה מפי שנים וצריך לומר כתובו שאם לא צוה אין להם לכתוב ואם כתבו שלא מדעתו אין עדות' עדות וכדאית' בפ' זה בורר דגרסינן התם ההיא אונית' דלא הוה כתב בה אמר לנא כתובו וחתומו והבו ליה אביי ורבא דאמרי תרווייהו היינו דרבי שמעון בן לקיש דאמרי חזקה אין עדים חותמין על השטר אלא א"כ נעשה גדול כלומר והכא נמי חזקה לא חתמו אלא א"כ אמר להם חתומו הבו ליה מתקיף לה רב פפא מי איכא מידי דלא ידעינן ואינהו ידעי שאלינהו לספרי דאביי וידעי לספרי דרבא וידעי אלמא טעמא דידעי הא לא ידעי פסולה והכא נמי אם כתבוהו וחתמוהו עדים שלא מדעת המתקדשת אין סומכים על עדות זה עד שיבואו ויעידו בפניהם והאריך ואני קצרתי וכ"ש היכ' שחזר בו שאין ממש באותו עדו' ואפי' באבק פורח להבאיש שמן רוקח ואינו ושאר עדות של נשי' וקטנ' פשיט' שאין ממש בעדותם ואין ממש בדבריהם כאשר כתבו הגאונים הנ"ל בפסקם באר היטב.

Zeligman has the right to live with his wife again and cannot divorce her against her free will. He could even be forced to live with her if she wished.
However, since this opinion has no precedent in the law, no reunion shall take place unless approved by two scholars of two different cities, each of whom heads a rabbinical school there. If neither of the litigants attempts to obtain such approval within three months, Zeligman would then have the right to divorce his wife upon the payment of her ketubah and other money promised in her dowry. The bill of divorce, no matter how delivered, would then be no forced divorce.

ושוב בחפזי עיינתי בב"ד שהובא מק"ק פראג והיא כתובה בסוף הכשר היריעה וכתוב בה שיש תקנה והסכמה בקהילה שלא לגבות עדות בב"ד אלא בפניהם ובפני ב' שמשי' וסופר דמתא ואף מהר"ר יהושיע שהוא מצד שכנגדו פיו הודה בדבר א"כ פשיטא שנתבטל ונתהרס כל בניינו אשר בנה אותו זעליקמן הנ"ל וכל תחבולותיו בעדות לשוא עמלו בוניו בו דפשיטא דתקנת הקהילה תוכל להפקיע העדות אפילו שהוא עדות כשר כאשר כתב הרשב"א בתשובה וז"ל מה שהקהל עשו תקנה מחמת הפרוצין שכל מי שיקדש אשה שלא במעמ' עשרה שלא יהו קידושיו קידושי' שורת הדין נרא' בברור שרשאין בני העיר לעשות כן ובלבד שיסכימנו בכך אנשי העיר ואם יש שם תלמיד חכם ולא הסכים עמהם לא והטעם בזה לפי שהציבור יכולין להפקיר ממונו של זה ונמצא כמקדש בממון שאינו שלו וכמו שאמרו בכמה מקומות בתלמוד אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה ובפרק ח"ה אמר אמימר תלוה וקדיש קדושיו קידושין רב אשי אמר באשה ודאי אין קידושיו קידושין הוא עשה שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה וביבמות פ' ב"ש הוה עובדא דהוה בנרש דאקידשא כשהיא קטנ' וגדלה ואותיבוה אבי בורסי' אתא אינש אחרינ' וחטפ' מיניה ורב ברונה ורב חננאל תלמידי דרב הוו התם ולא אצרוכה גיטא מבתרא אמר רב אשי הוא עשה שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה דבכל מקום הפקר ב"ד הפקר כו' עד ומעשה היה בעירינו ודנתי בדבר לפני רבותיי ומורי הרב ר' משה בר נחמן הודה לדברי ומכל מקום עוד צריך להתייש' בדבר עכ"ל התשובו' ומה היה צריך נמי לטעמא דהפקר ב"ד הפקר ואף א"ת שיש חולקים על דבריו היינו משו' דבעו להפקי' דין עדות שהוא כנגד תורתינו דכל בי תרי כמאה עדים דמי אבל הכא שתקנת והסכמת הקהילה לאוקמ' אדינ' דאוריית' שהרי מן הדין אין גובין עדות אלא בפני ב"ד כדי שיבא בעל השור ויעמוד על שורו אלא שבאת' להקל ולומר שהתירו בעדות ממון לקבל ע"י אונס וה"ה במעבד אפי' בלא אונס כדעת הראב"ן וכמו שהקילו לגביה לעניין דרישה וחקירה פשיט' שיוכלו לתקן שלא ישתנה מדינ' דאורייתא ובטל כל הדיעות שהוגבה שלא בפניה ולא בפני השמשים והסופר ונתרועע כל היסוד ונפל כל הבנין.

Zeligman's statement that he has other witnesses to testify against his wife, but he does not know their whereabouts, holds the attention of the bet-din. The decision of the rabbis of Prague that any witness refusing to appear before this bet-din during this trial should not again be eligible to testify in the case, does not meet with the approval of the bet-din. If Zeligman has competent and reliable witnesses he may file a new charge at any time in the future against his wife.
But while the case, under present conditions, has been adjudged in favor of his wife, no single witness should appear before a bet-din to testify against her even in her presence; no witnesses should give evidence in her absence; and nobody should carry defamatory reports about her. Such acts will be regarded as slander and will be punished accordingly. If Zeligman himself will continue to disgrace her and injure her repuation he will be guilty of defaming and dishonoring the name of his own wife and will also be punished accordingly.
The "judges" who admitted the testimony in the absence of Miriam and then tried her in her absence deserve a severer punishment than merely invalidating their signatures. In other words, they ought to be treated more harshly than mere expulsion from the legal profession. But since they are not here and the bet-din cannot try them in their absence, therefore let their conscience be their own judge, and let their degradation be their recompense.The case was then referred to Luria. At the first instance he refused to review it, because he believed the Isserles court competent enough to decide it alone. But, being moved by the tears of Mordecai Katz and urged by the leaders of Lublin, he examined the case and made the following decision.

ועכשיו ביארנו כל הדרכים וארון אלוהי' ולוחו' הברית עוברים לפנינו לתור למרי"ם מנוחה וכשרון טהרה לבעלה באתי לדבר משפט עם בעלה שבא למעול מעל ולבגוד באשת נעורים ולהפך ברית אשר כרת עמה ולא שמע למוסר מלאכי מפי האלהים ואומר שמאמין לדברי העדים באמרו שכשירי' הם בעיניו לנאמנים ונאמנים בברית אתו ועבדה לנפשיה חתיכ' דאיסור' כעובדא דשמואל בהאי סמיא בקידושין דא"ל אי מהימן לך כבי תרי כו' ויבא לשלם כל כתובת' ועל זה באתי לענות לו מן הסערה הלא שנינו משנה שלמה בסוף נדרי' בראשונ' היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומר' טמאה אני לך שמי' ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים חזרו לומר שלא תהא אשה נותנ' עיניה באחר ומקלקת על בעלה אומרת טמאה אני לך תביא ראיי' לדבריה כו' ע"כ לשון המשנה וכתבו התו' וז"ל חזרו לומ' אינ' נאמנת דחיישי' שמא עיניה נתנה באחר וא"ת טמא' אני לך אמאי לא מהימנ' הא שוי' נפשה חתיכה דאיסורא כדאמרינן בקידושין פר' האומר היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסור בקרוביו ותירץ הרב ר' אליעזר דלא מצינו זונה שהי' אסור' לינש' לכהן דוודאי הוא מוזהר עליה אבל היא אינ' מוזהרת עליו הלכך גם לדברי' אינ' אסור' בו וקשה דאמר ר' בפרק יש מתירין כל היכא דאיהו מוזהר איהי מוזהרה וע"ק דאמרינן בגמרא באוכלת בתרומ' שלא להוציא לעז על בניה ואמאי והא לגבי תרומה שווית' נפשה חתיכה דאיסורא ונראה לי כיון דיש לחוש שמ' נתנ' עיניה באחר יש כח ביד חכמי' לעקור דברי' מכל וכל בסברה גדולה כזאת ומיהו דנראה דאף למשנה אחרונה אם אומרת אשה טמאה אני לך ואמר הבעל שמאמינ' דאסור' לו דאיהי שויא לנפשה חתיכה דאיסורא ואפילו תחזור בה האשה ותאמ' באונס היה ויש אומרים דמשמתינן ליה על שגרם שתיאסר אשתו עליו ועובר על חרם תקנת רבינו גרשון עכ"ל התו' והשתא מאחר שאיכא תקנת ר"ג שלא לישא אשה על אשה ולא לגרשנה בע"כ למ' לא ניחוש ג"כ לגבי בעל היכא שאמר מאמין אני לעד אחד או מאמין אני לפסולי עדות כגון רקים ופוחזים דהכא שאינם משקרי' ונימא ג"כ שעיניו נתן באחרת ואף לפי הר"ן שכתב לפי שהאשה משעובדת לבעל ואין כח בידה להפקיע עצמה מבעלה אלא דלפי משנה ראשונה משום דכסיפא לה מילתא לומר כך ומ"ה הימנוה דאי לא קושטה אמרה לא הוה מזלזלה בנפשה לומר כל כך ומכי חזו רבנן דאיכא למיחש שמא עיניה נתנה באחר חזרו ואוקמוה אדינ' דקמא כו' ע"כ מ"מ ה"נ איכא למימר גבי בעל לפי חרם ר"ג מאחר שהוא משועבד לה ולא יכול לגרשה בשום עניין בע"כ א"כ אין כח בידו להפקיע עצמו ממנה ואף אם תבא לחלק ולומר שלא תקינו אלא בנשים כמו שכתבו התו' והרא"ש ביבמות פ' שני וז"ל ואל תתמה היאך מתירין אותה לבעלה הא שויתא לנפשה חתיכה דאיסור' כיון דאמרה טמאה אני וכי מאכילין לאדם דבר האסור לו וי"ל דלפי שראו חכמי' קלקול הדורות שנתנו הנשים עיניהם באחר ורוב האומרות כך משקרות לכן נראה להם להתירן וכה"ג אמרינן התם בשילהי נדרים אמרה לבעלה טמאה אני לך אמר רב ששת אוכלת בתרומה שלא תוציא לעז על בניה עכ"ל התו': וא"כ יש לחלק דלגבי אנשים לא ראו הקלקול אפילו אחר שנתפשט חרם ר"ג ותקנותיו ולא תקנו חכמי הדור ח"מ הבא דאיכא רגלים לדבר שעיניו נתן באחרת או בממון כאשר העידו עליו שחקר אחר סהדי שקרי ואיכא רגלים לדבר שרגליו לרע ירוצו שיש לומר עיניו נתן באחרת ונכוף אותו לכל דבר המשועבד לה כגון שארה כסותה ועונתה כאשר כתב ר' שמשון מיינכיל על אחד שאמר שראה באשתו שזינתה כו' ומה שכתבו התו' דמשמתינן לי' על שגרם שתאס' אשתו עליו ולא כתבו שכופין אותו להיו' עמה היינו משום שהיא התחילה לומר טמאה אני ונתנה אצבע בין שיניה ולא שייך לומר עיניו נתן באחרת ומ"מ שויא לנפשה חתיכה דאיסורא אבל משמתירן ליה ומ"ה מיושב מה שהביא האגודה דברי התו' וכתב שיש חולקים בדבר והיינו טעמא משו' שראוי היה לומר שאפי' מן השמת' יהא נפטר שהרי היא התחילה בקילקול ונתנה אצבע בין שיניה אבל בנדון שכתב ר' שמשון מיינכו"ל וכנדון דידן איכא שפיר למימר שמא עיניו נתן באחרת ואף אותם החולקים אף על ר' שמשון מיינכול ואמרו שאין כופין האדם לעבירה ואין מאכילין לו את האיסור בעל כרחו ולומר לו שיעשה עבירה ואינו דומה לאשה שהיא משועבדת לו והיא קרקע עולם לפניו היינו היכא שאמר שהוא ראה שזינתה דאיכא למימר לב יודע מרת נפשו אבל היכא שאומר שהוא מאמין ואינו מחויב להאמין אפילו אי אתא יהושע בין נון יכול למימר לא צייתנ' ליה ומחמת שחל עליו החרם של ר"ג לא יכול להאמין ומושבע ועומד שלא להאמין ואוקמינן אחזקה שלא האמין אלא עיניו נתן באחרת כ"ש הכא שאיכא רגלים לדבר שהלך בתרמי' ואץ ברגלים חוטא להשכיר סהדי שקרי דלאו כל כמיניה לומר שהוא מאמין וב"ש היכא שהיה כבר קטטה בינו לבינה כגון בנדון זה וכאשר כתב הרשב"א בתשוב' והביאו הגאוני' בפסקם ומה שכת' הרשב"א בתשוב' אחר' שאפי' לפי החרם ר"ג יכול לגרשה היכא שרואה בה דברים מכוערי' כו' היינו היכ' דאיכ' הרבה דברים מכוערים שהרי כתב לא גרע מרוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר כו' והוא ראה בעיניו ומרגיש בדבר עבירה אבל הבא שהודה הבעל שלא ראה בה דבר מכוער אלא שבא ומצא עילה להאמין להרקים פשיט דלאו כל במיניה ובוודאוי כל המחלוקת שנפל בין הגאונים האחרוני' אי יכול להאמין ולשוויה אנפשי' חתיכ' דאיסור בנדון זה כ"ע מודה והכא אין שייך לומר שצריך ליתן אמתלא לדבריו אלא היכא שאמר בעצמו שראה שזינתה וא"כ כי לא נתן אמתלא לדבריו הוא אוכל דבר האסור לו אבל הבא שלא נאסרה לו מעולם אלא שבא לאוסרה על עצמו בזדון לבו על פי עדות רעוע או שטעה וסבר שיש בהן ממש והשתא קחזו רבנן דלית ביה חשש בהאי עדות א"כ לית ביה בית מיחוש כלל וכ"ע ידעי שהדברים פורחות היו ודומה לזה אמרינן בתלמוד דכה"ג ליכא למיגזר דאיכא למימר קמו רבנן במילתא ואישתכח דשיקרא הוא ע"כ היריעה של הכשר טהרתה:

I. The main evidence speaks of indecency and not of infidelity. No testimony was given that they were found nude together, hence there is no charge of adultery, according to Rashi. Rashi and Rabbenu Gershon, Rif, Rambam, Rabbenu Hananeel, and Rabbenu Tam hold that only infidelity is ground for divorce. Even according to Sheiltot, Rosh, and Rabbenu Meir, who hold that evidence of indecency in addition to a persistent evil rumor is ground for divorce, Zeligman has no claim to divorce his wife. The rumor must come from a different source and tell of different facts from those of the evidence. And this rumor was spread by the witnesses who testified to the indecency. The testimony of the woman, of the child, and of Zelkind has no significance whatsoever. Even Zelkind's exhibit III is no ground for divorce. It does not speak of a clandestine meeting at all, because there are always pedestrians in the streets of Prague, the guards are going their rounds, and the students who go home at night watch the houses and knock at the open doors.

על כל פנים הוא אינו יוצא מנקיון כפי' וכסות עניים עד שיאמר ברבי' אשר שיחת דרכו והפר ברית ורצה לשלוח יד בכלי קודש ולקלקל באר של מרים מעין חתום גן נעול ע"כ ישוב למי בורו וישת' מים חיים וימאס מים גנובים אלא ישת' בעציצו כל ימיו ולא ישלחנ':

II. The evidence was given in the absence of the accused, and therefore it is invalid under any circumstances. Zeligman's plea, even if it were true, that he was forced to give the evidence in the absence of his wife, because his father-in-law controlled the city and undue influence would have been exerted upon the court, cannot be sustained. Moreover, it is true that Mordecai Katz predominated over the city at one time in the past, but not at the time of the trial. When the trial took place Zeligman's faction was administering the affairs of the community, and Mordecai was humble and submissive. One of Zeligman's witnesses even inflicted a number of blows on Mordecai in the presence of the leaders of the city; and when he was arrested, he was kept under guard for a period of four weeks without being convicted. Furthermore, Miriam could not have been denied the right to defend herself on account of her father. Zeligman's argument that the evidence affects him as much as his wife, for it prohibits him from living with her just as it prohibits her from living with him, and that since he was present at the trial the evidence should be ruled valid although she was absent, is based on no foundation. The court is not concerned in saving him for his wife or vice versa. The court is only anxious to save the good name of his wife, while his name, on the other hand, was not stigmatized by the evidence. Again, the congregation of Prague has a special ordinance not to give any testimony except in the presence of the leaders of the city, the two sextons, and the public scribe. The evidence, having been presented in violation of this ordinance, is void.

ומה שחייב האי זעליקמן שהוצי' עליה ש"ר ובא לבגוד באשת נעורי' לפי דעתי תועבה גדולה עשה וקשה עונו לנשו' א"ל בתשובה ובהכנעה גדולה ובוודוי ברבים ואני לא נקראתי להכנס במבוי זה אלא לשריות דהאי אשה ואף גם זאת מה שעשיתי עשיתי מרוב צעקת ובכיית האיש ר' מרדכי הכהן אשר נכמרו עליו רחמי בראותי דמעות העשוקים ובת ישראל יושבת עגונה מכוסה בשק ואפר וקוננת על ימי נעורה אשר נתנה למשחית ולחבל כרם ה' צבאות בת של אברהם אבינו המבורכ' בכל תהא ח"ו ארור' מכל:

III. Testimony must be given before three men who are experts in the laws of evidence. The bet-din before whom the evidence was given was not well versed in the laws of evidence. It failed to cross-examine the witnesses, as legally required. And according to the rulings of Rabbenu Tam and Rashba no sanction for a divorce can be granted without first cross-examining the witnesses. Hence Zeligman has no right to divorce his wife.

גם זקני עירי הגדולים והמנהיגים התחננו על נפשו ועל נפשם לומר לי אזור כגבו' חלציך להתיר המותר ולאסור האסור ונראה שיש אלהים שופטים בארץ ולהרחיק הבצ"ע ומ' וה"ר הדיינים בין מוקדם בין מאוחר תועבת ה' גם שניהם לולי זה היה לי להשיב ידי אחור והגאונים אשר התחילו דבר מצוה עליהם היה לגמור ומי הוא זה ואיזהו שיבא לחלוק על אם לא מי שהורגל להטיל מום בקדשים עד שירוצה בעולת נדב"ה ועולת ראי"ה הלא עמהן הכרתי והפלתי וחשן המשפט ואורי"ם ותומים עמהם:

IV. The lack of moral integrity of the witnesses disqualifies them from testifying in any case. They were not qualified to testify in this case, in particular, because they were proven to be Mordecai's life enemies. It was further proven that Zeligman and his relatives were soliciting false witnesses. The evidence was delivered in writing, which is accepted rabbinically in money matters only, but not in ritual cases, and especially in this case, which must be treated with the same strictness as capital cases.

גם עניין המחילה וסדר הכשר והנקיון אשר יעשה ברבים הכל יהא על פי הגאונים הנ"ל ואח"כ דעתי מסכמת בהחלט' להכריז בכל בתי כנסיו' שהאי אש' מרת מרים בת ר' מרדכי הכהן נמצאת זכאה כדין וכשרה וטהור' ועולה הוציאו עליה אנשי רשע ואנשי ריב וזדון השיאו עליה העמל הזה שוא ותפל אפילו היה בעלה כ"ג מותרת לו:

V. In general, Zeligman conducted the entire case in a fraudulent manner. His assertion that he is not allowed to live with his wife because he believes his witnesses, is not true. He acknowledged that he himself did not see anything indecent about her, and certainly he would not believe the false witnesses whom he himself hired. Since men cannot divorce their wives nowadays against their free will, nor have they the right to marry more than one wife because of the herem of Rabbenu Gershon, therefore they who are in love with other women turn to such deceptive practices as Zeligman did to rid themselves of their wives.

ואז יבקע כשחר אורה וידעו כל העם שהיא טהורה ונתבטלו דברי המור' שאמר פסולה וכעורה ולבעלה היא אסורה אלא שגג ויצא מלפני' כשור' על כן נכנסתי בעובי הקורה כי על ראשה לא יעלה מורה וכבראשונה יזהיר אור כהורה ערוכה בכל כבודה בת מלך ושמיר' ואם יהיה איזה שורש פורה ראש ולענה כעם עמורה להוציא עוד בשפתיו ולהגות בגרונו ולהעלות דבר זרות על שרבים לשונו במידה אשר מדד יהא מידתו וישתרבב לשונו על גוויתו בפגיעת מרגלי' תהא פגיעתו במיתת מגפה תהא מיתתו וקבורת החמור תהא קבורתו א"ל יבקש להתיר גערתו וילקה ויתוודה ואז יחזור לכשרותו:

Zeligman is allowed to live with his wife. The decision should be proclaimed in every synagogue.