שאלה ראובן השכיר ביתו לשמעון אדעת להלוך לטבריא ולהשהות שם ג' שנים כי שם קנה מן השר בית הריחיים ודומיהן על ג' שנים כמנהג המדינה והלך לשם ולא שהה לשם אלא כעין שנה ומחצה כי השר לקח ממנו הריחיים ואות' מחייה והוכרח לשוב על עקביו ורוצה ששמעון יפנה לו ביתו ושמעון אינו רוצה כי אומר ששכר אותה על ג' שנים ושכירות ליומיה ממכר הוא הדין עם מי:
A rented his house to B for a period of three years, because he (A) had moved to another locality, and there rented a mill and a homestead of the chieftain for the same period of time. The chieftain dispossessed A of his homestead after a year and a half and he had no alternative but to return to his home town. A then wished to regain possession of his house, on the claim that he had rented it for three years only because he expected to remain on his leasehold for the same space of time. But B refused to vacate the house. He declared that he had rented it for three full years. Q. Can A force B to vacate the house?
2
תשובה יראה שאם היה הדבר במכר לא מיבעי כשאין ראובן יכול לברר שאונס בא עליו והו' לא פשע מידו או שברצונו נעשה פשיטא דלא כל כמיניה למישתעי דינא בהדי שמעון דשמא הוא פשע ומאחר דשכירות ליומא ממכר הוא והוא מוחזק בה כבר בדירה המוציא מע"ה אלא אפי' היכא שיכול לברר שלא פשע בדבר אלא ע"י אונס לקח השר המחייה מידו וע"י כך מוכרח לשוב לילך מ"מ המקח קיים כדמסקינן בפרק האיש מקדש האי גבר' דזבנינהו לנכסיה אדעת' למיסק לארע' דישראל לא סליק ולא איתהד' לי אמ' רבא כל דסליק אדעת' למידר הוא והא לא איתדר א"ד אדעת למיסק והא קא סליק ופסקו כל רבוות' דהילכת' כלישנא בתרא דאמרינן הא קא סליק ופי' רש"י דלא מיתדר ליה שלא יכול לדור שם או משום חיסור מזונות או שלא מצא דירה ואין לך אונס גדול מזה ואע"פ שגילה בדעתו בשעת מכירה דאדעתא דמידר קמכר כמו שכתב הרא"ש והטור ביאר דבריו ביותר וז"ל ואם פירש בשעת מכר על דעת לדור במקום פלוני והלך שם וצר לו מקום מלדור שם המקח קיים כיון שעלה והשתא ק"ו דהא התם לא מצי למידר כלל ואפ"ה אמרינן מאחר שעלה כ"ש היכא שמצא מידר אלא שבסוף בא האונס ומזלו גרם והמקח קיים אבל היכא שהשכיר לו בית אדעת' דהכי נראה בעיני שאם חזר לכאן ע"י אונס שהשוכר נדחה לפניו ומנכה לו מן שכרו אפילו שילם לו כל השכירות מקודם מחזיר לו שכרו ומנכה לו מה שדר בו משום דהוי כשוכר בית לשנה ונשרף ביתו של משכיר שהשוכר נדחה לפניו והא דמסקינן פ' השואל פשיטא נפל בית כו' אמר לא עדיפא מינאי ופי' רש"י הואיל והגיע זמנו משמע דווקא דכלה זמנו אלא שלא הודיע לו קודם כדבעינן התם דצריך להודיעו ל' יום מקודם וכן פסק הרא"ש להדיא שאם שכר לזמן ידוע שאינו מוציאו דשכירות ליומי ממכר הוא והוא כסברת הרשב"א מ"מ הרמב"ם והסמ"ג כתבו סתמ' שיכול להוציאו כשנפל ביתו דמשמע בכל עניין וכן נראה עיקר כאשר כתבו התו' גבי שוכר אמר נתתי ומשכיר אמר לא נטלתי כו' דאפי' בתוך זמנו והקדים שכרו מ"מ נפל ביתו מוציאו ומשמע אפילו אם נתעכלו המעות ואין לו אפי' הכי מוציאין ועוד עיקר ראייתו מן הירושלמי דאיתא בפ' השואל שאם נצטרך המשכיר למכור הבית מחמת דוחקו לא יכול להוציאו קודם זמנו ויחזור על הפתחי' ה"נ מפני דוחקו של המשכיר שאין לו בית לא יכול להוציאו ותלה הרא"ש עצמו בדברי מהר"ם שכך כתב בתשובה והמרדכ"י כתב בשם מהר"ם ומפרש הירושלמי דדווקא כה"ג לא יכול להוציאו אבל נפל ביתו של משכיר יכול להוציאו והמעיין בפירושו ובדברי הירושלמי יראה שפירוש המרדכי מתחוור טפי וכן עיקר והשת' ק"ו ומה התם שהשכיר ביתו סתם אפ"ה נפל ביתו או נשרף הוא קודם לשוכר כ"ש היכא שהשכיר אדעת' דלמידר שם ולא מיתדר דלא גרע וכן ראוי לדון הלכה למעשה: דברי שלמה בן מהר"ר יחיאל לוריא:
A. If A had leased his house to B for the three years the implied condition would not entitle him to regain his house before the expiration of three years even if he produced evidence that he had been forced out of his leasehold as a victim. But since he had rented the house to B for the three years, the latter must vacate it even if he had paid his rent for the full three years in advance. If such was the case then A should return to B the balance of the rent and the latter must vacate the house.
שאלה ראובן השכיר ביתו לשמעון אדעת להלוך לטבריא ולהשהות שם ג' שנים כי שם קנה מן השר בית הריחיים ודומיהן על ג' שנים כמנהג המדינה והלך לשם ולא שהה לשם אלא כעין שנה ומחצה כי השר לקח ממנו הריחיים ואות' מחייה והוכרח לשוב על עקביו ורוצה ששמעון יפנה לו ביתו ושמעון אינו רוצה כי אומר ששכר אותה על ג' שנים ושכירות ליומיה ממכר הוא הדין עם מי:
A rented his house to B for a period of three years, because he (A) had moved to another locality, and there rented a mill and a homestead of the chieftain for the same period of time. The chieftain dispossessed A of his homestead after a year and a half and he had no alternative but to return to his home town. A then wished to regain possession of his house, on the claim that he had rented it for three years only because he expected to remain on his leasehold for the same space of time. But B refused to vacate the house. He declared that he had rented it for three full years.
Q. Can A force B to vacate the house?
תשובה יראה שאם היה הדבר במכר לא מיבעי כשאין ראובן יכול לברר שאונס בא עליו והו' לא פשע מידו או שברצונו נעשה פשיטא דלא כל כמיניה למישתעי דינא בהדי שמעון דשמא הוא פשע ומאחר דשכירות ליומא ממכר הוא והוא מוחזק בה כבר בדירה המוציא מע"ה אלא אפי' היכא שיכול לברר שלא פשע בדבר אלא ע"י אונס לקח השר המחייה מידו וע"י כך מוכרח לשוב לילך מ"מ המקח קיים כדמסקינן בפרק האיש מקדש האי גבר' דזבנינהו לנכסיה אדעת' למיסק לארע' דישראל לא סליק ולא איתהד' לי אמ' רבא כל דסליק אדעת' למידר הוא והא לא איתדר א"ד אדעת למיסק והא קא סליק ופסקו כל רבוות' דהילכת' כלישנא בתרא דאמרינן הא קא סליק ופי' רש"י דלא מיתדר ליה שלא יכול לדור שם או משום חיסור מזונות או שלא מצא דירה ואין לך אונס גדול מזה ואע"פ שגילה בדעתו בשעת מכירה דאדעתא דמידר קמכר כמו שכתב הרא"ש והטור ביאר דבריו ביותר וז"ל ואם פירש בשעת מכר על דעת לדור במקום פלוני והלך שם וצר לו מקום מלדור שם המקח קיים כיון שעלה והשתא ק"ו דהא התם לא מצי למידר כלל ואפ"ה אמרינן מאחר שעלה כ"ש היכא שמצא מידר אלא שבסוף בא האונס ומזלו גרם והמקח קיים אבל היכא שהשכיר לו בית אדעת' דהכי נראה בעיני שאם חזר לכאן ע"י אונס שהשוכר נדחה לפניו ומנכה לו מן שכרו אפילו שילם לו כל השכירות מקודם מחזיר לו שכרו ומנכה לו מה שדר בו משום דהוי כשוכר בית לשנה ונשרף ביתו של משכיר שהשוכר נדחה לפניו והא דמסקינן פ' השואל פשיטא נפל בית כו' אמר לא עדיפא מינאי ופי' רש"י הואיל והגיע זמנו משמע דווקא דכלה זמנו אלא שלא הודיע לו קודם כדבעינן התם דצריך להודיעו ל' יום מקודם וכן פסק הרא"ש להדיא שאם שכר לזמן ידוע שאינו מוציאו דשכירות ליומי ממכר הוא והוא כסברת הרשב"א מ"מ הרמב"ם והסמ"ג כתבו סתמ' שיכול להוציאו כשנפל ביתו דמשמע בכל עניין וכן נראה עיקר כאשר כתבו התו' גבי שוכר אמר נתתי ומשכיר אמר לא נטלתי כו' דאפי' בתוך זמנו והקדים שכרו מ"מ נפל ביתו מוציאו ומשמע אפילו אם נתעכלו המעות ואין לו אפי' הכי מוציאין ועוד עיקר ראייתו מן הירושלמי דאיתא בפ' השואל שאם נצטרך המשכיר למכור הבית מחמת דוחקו לא יכול להוציאו קודם זמנו ויחזור על הפתחי' ה"נ מפני דוחקו של המשכיר שאין לו בית לא יכול להוציאו ותלה הרא"ש עצמו בדברי מהר"ם שכך כתב בתשובה והמרדכ"י כתב בשם מהר"ם ומפרש הירושלמי דדווקא כה"ג לא יכול להוציאו אבל נפל ביתו של משכיר יכול להוציאו והמעיין בפירושו ובדברי הירושלמי יראה שפירוש המרדכי מתחוור טפי וכן עיקר והשת' ק"ו ומה התם שהשכיר ביתו סתם אפ"ה נפל ביתו או נשרף הוא קודם לשוכר כ"ש היכא שהשכיר אדעת' דלמידר שם ולא מיתדר דלא גרע וכן ראוי לדון הלכה למעשה: דברי שלמה בן מהר"ר יחיאל לוריא:
A. If A had leased his house to B for the three years the implied condition would not entitle him to regain his house before the expiration of three years even if he produced evidence that he had been forced out of his leasehold as a victim. But since he had rented the house to B for the three years, the latter must vacate it even if he had paid his rent for the full three years in advance. If such was the case then A should return to B the balance of the rent and the latter must vacate the house.