בער אנכי מאיש ובחכמה קטון ואיך אמצא יד ורגל לעומת שר ושלטון בקי בחדרי התורה כצלוחית של פליטון אשר לו כל סתרי תורה גלויין ורזין דתורה פתוחין וכל נעלמות הן מבוארין בפי האשל הגדול אלופי וממדעי נ"י פטיש החזק ה"ה והגאון מורי ור' מהר"ר שלמה יצ"ו ואד"ה באתי להשתחוות נגד פני מורי כמטחוי קשת ולחלות פני רבי להאיר פני בדברים הנעלמו' ממני מרזיין דתורה.
A and B entered into a contract with gentile merchants to deliver 10,000 boards. They did deliver 6,600 boards, jointly bought from the starost, and they were paid 200 zehubim in accordance with the terms of the contract. This sum they divided equally. The remainder of 3,400 was to be supplied from A's own lumber yard. A subsequently delivered this number of boards out of his own property. For the later delivery A charged a price lower than the one agreed upon in the contract, but the gentile merchants refused to pay him for it altogether.
2
והנה אהו' רבי ומורי להוי ידוע למכ"ת איך שבא לפני ראובן וטען על שמעון איך שאנחנו ביחד עשינו הקפה והנה לע"ע לאחר יאוש החוב הנ"ל מגוים הנ"ל והציע שמעון טענותיו בפני ב"ד איך שאנחנו קנינו מן השר ס"ו מאו זעכציקי וונצישי ומכרנו לגוי' והנ' הגוי' פרעו לנו כמו סך ס"ו מאו' זעכציקי וונצישי רק אתה הלכת בעצמך ומכרת להם עוד ל"ד מאות זעכציקי וונציש ואותו סך חוב הנ"ל יאוש הו' אבל מה שאנחנו מכרנו בשותפו' קבלנו הפירעון והא ראיי' שאתה בעצמך מכרת כי אותן של שותפי' מכרנו בדמים יקרים יותר ממה דשלך וגם הלא בראשון של נתינת מעות שנתנו לנו הגוי' הנ"ל ניתנו לידי ב' מאו' זהובי' על מכירת שותפין ואני נתתי מידי לידך והכל מה שקבלנו קבלנו על מכירת שותפין וסך שותפין.
A demanded that B should share with him in the loss, because they had been partners in the entire deal, and the second delivery had merely completed the terms of the contract. A further demanded that B pay him a share of the bribe paid to an official for helping procure the contract; and he summoned him to the court of Elijah ben Aaron of Lithuania.
3
וראובן טען מה שאתה אומר אני מכרתי בעצמי הלא כתב שעשינו עם הסוחרים הנ"ל כתוב ומבואר שמכירה היתה מאותן ל"ד מאו' בידעת' וגם המעו' שקבלנו הכל קבלנו על סך המכיר' כול' כפי ערך הבא על חלקי חוץ מחל' שותפין והכל כמבואר בכתב המכירה ובכת' הפטור שאנו נותנים לגוים הנ"ל שהם נתנו לנו המעות על המקח המבואר בשטר והיינו ק' מאות זעכציקי וונצישי ועתה מה שהגוים הנ"ל לא פרעו לנו הכל על חציינו לפי ערך המכירה ועל אותו הספק תאיר עיני עם ראיות ברורות ועמך שרי נהורות וישיג למעלתך השם ששון ושירות וחיים ושלום ממני תלמידך הדום רגליך נאם אליה בן אהרן שליטא ההדיו' סופר כדרכו ואין למעלתך ערכו:
B refused to share in the loss, contending that he was partner only to the 6,600 boards of the first delivery; and the partnership was terminated upon their dividing the 200 zehubim paid by the merchants. B further asserted that the second delivery of 3,400 boards had been made entirely on A's own account. As proof, B cited the fact that A had charged for the 3,400 boards a lower price than the one received, in accordance with the contract, for the boards of the first delivery. B also refused to pay a share of the bribe which A declared he had given the official for procuring the contract, stating that this was the first time he had heard from A that such a bribe was ever paid.
4
שלום אשיב לשואלי גבר' רבה בכולי הר"ר אליה יצ"ו השאלה אשר שאלת מחמת שותפות ראובן ושמעון נרא' בעיני פשוט דהכת' שיש להם בשותפי' על הגוים אינו חשוב עדות לגבי ישראל ויכול שמעון לישבע שבוע' השותפין בנקיט' חפץ ובפתיחת ארון שאינו מושתף באותן לד' מאות וונצשי והנתינת מעות היתה על סך שותפין הנ"ל מאחר שהוא מוחזק ונפטר מן ראובן ואם יטעון שמעון על ראובן שהוא כתובה בפנקסו כתיבת ידו שהוא חיי' לו שניפאסטווי שעבדינר הנה הוא משיב אמת שהייתי מפשיר עמך כדי שיהא כל ההקפו' של חוב הגוים עלי ושוב נמלכתי וחזרתי להיות משותף כבראשונה נשבע ג"כ על דבריו בנקיטת חפץ היכא דליכא עדים לברורי עכ"ד.
A in rebuttal maintained that B had to share the loss because the 3,400 boards were a part of the 10,000 of the contract; and the money received from the merchants after the first delivery was in the nature of an installment on the whole amount that would be due them after all the boards had been delivered. This was also implied in the receipt given to the merchants. And the reason he charged them less for the 3,400 boards was that they had been overcharged on the 6,600.
5
שוב כתב חכם אחד מאחר שהסוחר נתן שטר על עצמו לב' שותפין והשותפין בעצמן מודים שהשטר נכתב באמת למה לא יועיל וא"כ שמעון הטוען שהיה חילק בעניין כתיבת השטר באופן שהמקח היה נחלק מקודם דהיינו דסך השותפין נמכר מתחלה ולא היה ידוע מעניין ל"ד שהם לאחד לבדו עליו לברר וא"ל כאן פה שאסר פה שהתיר כי מאחר שהשטר יוצא מתחת ידם מתיירא לומר שהוא זיוף דאל"כ במה יתבע את הסוחר וק"ו בנדון דידן ששטר כיוצא בו נתנו לסוחר אות באות בחתימת ידם א"כ אי אפשר לטעון לשמעון מזויף ואם שמעון רצה לטעון שהיה התנאי כנ"ל ביניהם בשעת עשיית השטר עליו הראייה לגרע כחו של שטר ואם לא יביא ראייה נאמן ראובן בשבועתו לחזק השט' שהקניין נעשה כמו שמבואר בשט' והכל מה שקבלו קבלו על כל סך השטר ואף טענ' שמעון שכתוב בפנקס שמעון סך חוב שיקבל בחתימת ידו של ראובן א"כ מוכח מתוך כתיבת ידך הכתובה בפינקס שלי שעל סך שותפין קיבל נראה תשובת ראובן בזו שטען כדי לזכרון ולכווין החשבון כתבתי בפנקס שלך עדי לכוין לאחר זמן מה שיש ביד כל אחד ואחד והראיה שלפעמים נתת לי מעות בלי הקפדה לאחר קבלת המעות כתבתי בפנקס שלך ומצורף לזאת אחר גמר טעניות של כל אחד ואחד סתר שמעון טעיותיו שבתחלת הטענה טען איך שאותן לד' מאות לא שמעתי ולא ידעתי קודם המכירת שותפין ולאחר גמר הטענות דרשנו את פי שמעון איך יכול להיות אם נתרבה המקח למה לא יתרבה הזוודנוק על סך של ראובן והודה לדבריו של ראובן שלא היה נגמר המקח של שותפין עד שמכ' ראובן סך שלו אם כן טענות סותרין זה לזה והדין עם ראובן ובפרט שהוא ידוע לכל בני הקהיל' שהי' לראובן לבר סך ל"ד מאות וגם הראה לנו כתב פריץ לכן הדין עם ראובן וגם יש קצת ראייה שהדין עם ראובן כי מתחלה כשהיה ראובן תובע את שמעון בפני האב"ד ובפני בעלי בתי' סדרו קצת טענותיה' והוד' שמעון לדבריו שהפירעון של ראובן שפרע לשר היה של ראובן לבד א"כ אין לשמעון מיגו לטעון ולומר מזויף הוא וגם ידוע לבני הקהלה שהשר תפס את ראובן עד שיוצי' סך מידו מכל אלו ראיות נראה שהכל מה שטען ראובן טענותיו עיק' והכל מה שקבלו קבלו בסתם על כל חוב שטר לפי ערך חוץ מה שטען שמעון שלקח הפירעון דהיינו ל' זקוקים ליטוויש וי' זהובים אדומי' והודה ראובן לדבריו קבל על סך שותפין לבד אם ישבע בנקיטת חפץ שדעתו היה על סך שותפין ולא על מכירת סך ראובן:
Rabbi Elijah sent the case to Luria and asked: 1. Must B share the loss? 2. Must B share the bribe?
6
ומה שטען ראובן שהוציא שוחד לפקיד בשביל הקניין ושמעון לא הודה לדבריו וטען עתה שמעתי שכל כך הוצאת על השוחד ומעולם לא שמעתי ממך בלתי היו' וראובן טען בבירו' לי תכף ביאתי הודיעתי לך מהשוח' הנ"ל וגליתי לך כל דב' ודב' שכל כך הוצאתי וגם אתה תשאל לפקיד שכך וכך נתתי לו שוחד נ"ל שראובן ישבע שגילה לשמעון מיד שכל כך הוציא ושמעון ח"ל לשלם כפי חלקו ואני תלמידך אהובי ורבי תאיר עיניי על אותו עניין כי דעתי מתחלה היתה נטתה לפי שאלה ותשובה שיש בידי אבל לפי הטענות שטענו עתה לפני הדיין הנתחבר ובפניו שנתחדש כמה דברים בטענותיהם לכן אהובי ורבי תדקדק בדבר תאיר עיניי עם מי הדין כי מעלת כ"ת המכרי' ועל תשובת' יהא מעמד הדין כי כך קבלו שני הצדדי' בפנינו הדיינים.
A. 1. The contract of A and B with the gentile merchants cannot be accepted as testimony in a Jewish court, so far as their partnership is concerned. Therefore, since A has no other evidence to prove that his partnership with B included the entire deal, the latter could take an oath that he was partner only to the 6.600 boards and free himself from A's claim. 2. With regard to the second question of the bribe, which A asserted he had paid to an official in order to complete the deal, he could reimburse himself without any special oath, but by taking the oath of partnership.
7
ועל מה שטען שמעון איך יכול להיות שיהיה המכירת שותפין ומכיר' חלקך הכל ביחד למה הוזלו שלך יותר מדשותפין וראובן השיב לכך הוזלתי את השליש שלי כי ב' שלישים מכרנו בדמים יקרים כדי שיהא סך ב' מאות זהו' בידי שנתנו לנו הזוודנוק וראייה שאתה מוותר חלק שלך מאותן ב' זהו' והכל קבלתי לידי נראה מתשובות דראובן שהדין עם ראובן. עכ"ד השואל:
The decision of Luria with regard to the first question was not accepted by Elijah's court, and it was sent back to him with the following statement: Since both A and B acknowledged that the contract signed by the gentile merchants was no forgery, then why not take it as evidence that they were partners to the entire deal as indicated in the contract?
8
והנני שוב אשיב אליך שנראה בעיני פשוט שכתב העולה בערכות של גוי' ובפרט מן הגוי שאינו חשוב כשטר של שותפין שדנין ממנו וזו אינ' צריכה פנים אכן שוב נמלכתי שאפי' היה כתב של ישראל לא הוה מעל' ומוריד כלל בשום ענין שאם אתה באת לדון אחר השטר והשטר כתוב בסתם שמכרו מאה וונצישי אל הסוחר א"כ כל מה שקבלו על המכירה הוא לאמצע והוי החצי לשמעון מן המעו' שקבלו כמו לראובן אלא מה אתה אומר שיש נאמנו' ביניהם של"ד עצים היו משל ראובן א"כ השטר אינו מעלה ומוריד למה לא יהא נאמן שאותן המעות שקבלו לא קבלו אלא על הס"ו מאות ואפילו בלא טעמא דמיגו המע"ה ואין לראובן על שמעון אלא שבועת השותפין ומה שסתר שמעון טענותיו אין כאן לומר שהוחזק כפרן ויהא פסול לשבוע' אלא שהוחזק כפרן לאותו טענה כמו שכתבו כל המחברים ובכאן לא מעלה או מוריד אם נלך אחר הטענה הראשונה או השנייה ששני הטענות אינן אלא ליישב דבריו ועוד כתב המרדכי בשם ראבי"ה כל הטענו' שאינן תלויין בגוף הדבר ואינן סותרין העניין ממש מהוראת חיוב לפטור יכול לחזור ולטעון בע"א ולומר עכשיו נודע לנו שורש העניין על האמת שהרי בגוף הדבר אינו מכחיש את עצמו ע"ש ומה שטוען ראובן שהוציא שוחד נראה שהדין עם ראובן כדין המשותף שנאמן בכל כה"ג וכ"ש כהאי גוונא שהפקיד מסייעו ונראה שאפילו שבועה אינו צריך א"ל מה שצריך בלאו הכי שבועת השותפין וק"ל: דברי שלמה לורי"א:
A. I shall repeat my answer: A contract drawn for Jews in a gentile court cannot be accepted as evidence in a Jewish court, especially when gentiles are parties to the deal. Moreover, this contract could not be used as evidence even if it were written in a Jewish court. The contract does not indicate any specific terms with regard to their partnership. It reads that A and B sold 10,000 boards to the gentile merchants. The logical conclusion of this statement is that they are equal partners, and the money received for the 10,000 boards will be equally divided between them. However, according to their oral testimony, the 3,400 boards belonged to A alone, and B would have no share in the money when they were paid for. Why, then, did not A protect himself against B, that the latter should not be able to claim a part of this money on the strength of the contract? Because he had faith that B would not claim any money for the 3,400 boards; he had more faith in B than in the contract. This fact vitiated the contract and it cannot be accepted as evidence in the court. Therefore, the court upon his oath must decide in favor of B that his agreement with A applied only to the 6,600 boards.
בער אנכי מאיש ובחכמה קטון ואיך אמצא יד ורגל לעומת שר ושלטון בקי בחדרי התורה כצלוחית של פליטון אשר לו כל סתרי תורה גלויין ורזין דתורה פתוחין וכל נעלמות הן מבוארין בפי האשל הגדול אלופי וממדעי נ"י פטיש החזק ה"ה והגאון מורי ור' מהר"ר שלמה יצ"ו ואד"ה באתי להשתחוות נגד פני מורי כמטחוי קשת ולחלות פני רבי להאיר פני בדברים הנעלמו' ממני מרזיין דתורה.
A and B entered into a contract with gentile merchants to deliver 10,000 boards. They did deliver 6,600 boards, jointly bought from the starost, and they were paid 200 zehubim in accordance with the terms of the contract. This sum they divided equally. The remainder of 3,400 was to be supplied from A's own lumber yard. A subsequently delivered this number of boards out of his own property. For the later delivery A charged a price lower than the one agreed upon in the contract, but the gentile merchants refused to pay him for it altogether.
והנה אהו' רבי ומורי להוי ידוע למכ"ת איך שבא לפני ראובן וטען על שמעון איך שאנחנו ביחד עשינו הקפה והנה לע"ע לאחר יאוש החוב הנ"ל מגוים הנ"ל והציע שמעון טענותיו בפני ב"ד איך שאנחנו קנינו מן השר ס"ו מאו זעכציקי וונצישי ומכרנו לגוי' והנ' הגוי' פרעו לנו כמו סך ס"ו מאו' זעכציקי וונצישי רק אתה הלכת בעצמך ומכרת להם עוד ל"ד מאות זעכציקי וונציש ואותו סך חוב הנ"ל יאוש הו' אבל מה שאנחנו מכרנו בשותפו' קבלנו הפירעון והא ראיי' שאתה בעצמך מכרת כי אותן של שותפי' מכרנו בדמים יקרים יותר ממה דשלך וגם הלא בראשון של נתינת מעות שנתנו לנו הגוי' הנ"ל ניתנו לידי ב' מאו' זהובי' על מכירת שותפין ואני נתתי מידי לידך והכל מה שקבלנו קבלנו על מכירת שותפין וסך שותפין.
A demanded that B should share with him in the loss, because they had been partners in the entire deal, and the second delivery had merely completed the terms of the contract. A further demanded that B pay him a share of the bribe paid to an official for helping procure the contract; and he summoned him to the court of Elijah ben Aaron of Lithuania.
וראובן טען מה שאתה אומר אני מכרתי בעצמי הלא כתב שעשינו עם הסוחרים הנ"ל כתוב ומבואר שמכירה היתה מאותן ל"ד מאו' בידעת' וגם המעו' שקבלנו הכל קבלנו על סך המכיר' כול' כפי ערך הבא על חלקי חוץ מחל' שותפין והכל כמבואר בכתב המכירה ובכת' הפטור שאנו נותנים לגוים הנ"ל שהם נתנו לנו המעות על המקח המבואר בשטר והיינו ק' מאות זעכציקי וונצישי ועתה מה שהגוים הנ"ל לא פרעו לנו הכל על חציינו לפי ערך המכירה ועל אותו הספק תאיר עיני עם ראיות ברורות ועמך שרי נהורות וישיג למעלתך השם ששון ושירות וחיים ושלום ממני תלמידך הדום רגליך נאם אליה בן אהרן שליטא ההדיו' סופר כדרכו ואין למעלתך ערכו:
B refused to share in the loss, contending that he was partner only to the 6,600 boards of the first delivery; and the partnership was terminated upon their dividing the 200 zehubim paid by the merchants. B further asserted that the second delivery of 3,400 boards had been made entirely on A's own account. As proof, B cited the fact that A had charged for the 3,400 boards a lower price than the one received, in accordance with the contract, for the boards of the first delivery.
B also refused to pay a share of the bribe which A declared he had given the official for procuring the contract, stating that this was the first time he had heard from A that such a bribe was ever paid.
שלום אשיב לשואלי גבר' רבה בכולי הר"ר אליה יצ"ו השאלה אשר שאלת מחמת שותפות ראובן ושמעון נרא' בעיני פשוט דהכת' שיש להם בשותפי' על הגוים אינו חשוב עדות לגבי ישראל ויכול שמעון לישבע שבוע' השותפין בנקיט' חפץ ובפתיחת ארון שאינו מושתף באותן לד' מאות וונצשי והנתינת מעות היתה על סך שותפין הנ"ל מאחר שהוא מוחזק ונפטר מן ראובן ואם יטעון שמעון על ראובן שהוא כתובה בפנקסו כתיבת ידו שהוא חיי' לו שניפאסטווי שעבדינר הנה הוא משיב אמת שהייתי מפשיר עמך כדי שיהא כל ההקפו' של חוב הגוים עלי ושוב נמלכתי וחזרתי להיות משותף כבראשונה נשבע ג"כ על דבריו בנקיטת חפץ היכא דליכא עדים לברורי עכ"ד.
A in rebuttal maintained that B had to share the loss because the 3,400 boards were a part of the 10,000 of the contract; and the money received from the merchants after the first delivery was in the nature of an installment on the whole amount that would be due them after all the boards had been delivered. This was also implied in the receipt given to the merchants. And the reason he charged them less for the 3,400 boards was that they had been overcharged on the 6,600.
שוב כתב חכם אחד מאחר שהסוחר נתן שטר על עצמו לב' שותפין והשותפין בעצמן מודים שהשטר נכתב באמת למה לא יועיל וא"כ שמעון הטוען שהיה חילק בעניין כתיבת השטר באופן שהמקח היה נחלק מקודם דהיינו דסך השותפין נמכר מתחלה ולא היה ידוע מעניין ל"ד שהם לאחד לבדו עליו לברר וא"ל כאן פה שאסר פה שהתיר כי מאחר שהשטר יוצא מתחת ידם מתיירא לומר שהוא זיוף דאל"כ במה יתבע את הסוחר וק"ו בנדון דידן ששטר כיוצא בו נתנו לסוחר אות באות בחתימת ידם א"כ אי אפשר לטעון לשמעון מזויף ואם שמעון רצה לטעון שהיה התנאי כנ"ל ביניהם בשעת עשיית השטר עליו הראייה לגרע כחו של שטר ואם לא יביא ראייה נאמן ראובן בשבועתו לחזק השט' שהקניין נעשה כמו שמבואר בשט' והכל מה שקבלו קבלו על כל סך השטר ואף טענ' שמעון שכתוב בפנקס שמעון סך חוב שיקבל בחתימת ידו של ראובן א"כ מוכח מתוך כתיבת ידך הכתובה בפינקס שלי שעל סך שותפין קיבל נראה תשובת ראובן בזו שטען כדי לזכרון ולכווין החשבון כתבתי בפנקס שלך עדי לכוין לאחר זמן מה שיש ביד כל אחד ואחד והראיה שלפעמים נתת לי מעות בלי הקפדה לאחר קבלת המעות כתבתי בפנקס שלך ומצורף לזאת אחר גמר טעניות של כל אחד ואחד סתר שמעון טעיותיו שבתחלת הטענה טען איך שאותן לד' מאות לא שמעתי ולא ידעתי קודם המכירת שותפין ולאחר גמר הטענות דרשנו את פי שמעון איך יכול להיות אם נתרבה המקח למה לא יתרבה הזוודנוק על סך של ראובן והודה לדבריו של ראובן שלא היה נגמר המקח של שותפין עד שמכ' ראובן סך שלו אם כן טענות סותרין זה לזה והדין עם ראובן ובפרט שהוא ידוע לכל בני הקהיל' שהי' לראובן לבר סך ל"ד מאות וגם הראה לנו כתב פריץ לכן הדין עם ראובן וגם יש קצת ראייה שהדין עם ראובן כי מתחלה כשהיה ראובן תובע את שמעון בפני האב"ד ובפני בעלי בתי' סדרו קצת טענותיה' והוד' שמעון לדבריו שהפירעון של ראובן שפרע לשר היה של ראובן לבד א"כ אין לשמעון מיגו לטעון ולומר מזויף הוא וגם ידוע לבני הקהלה שהשר תפס את ראובן עד שיוצי' סך מידו מכל אלו ראיות נראה שהכל מה שטען ראובן טענותיו עיק' והכל מה שקבלו קבלו בסתם על כל חוב שטר לפי ערך חוץ מה שטען שמעון שלקח הפירעון דהיינו ל' זקוקים ליטוויש וי' זהובים אדומי' והודה ראובן לדבריו קבל על סך שותפין לבד אם ישבע בנקיטת חפץ שדעתו היה על סך שותפין ולא על מכירת סך ראובן:
Rabbi Elijah sent the case to Luria and asked:
1. Must B share the loss?
2. Must B share the bribe?
ומה שטען ראובן שהוציא שוחד לפקיד בשביל הקניין ושמעון לא הודה לדבריו וטען עתה שמעתי שכל כך הוצאת על השוחד ומעולם לא שמעתי ממך בלתי היו' וראובן טען בבירו' לי תכף ביאתי הודיעתי לך מהשוח' הנ"ל וגליתי לך כל דב' ודב' שכל כך הוצאתי וגם אתה תשאל לפקיד שכך וכך נתתי לו שוחד נ"ל שראובן ישבע שגילה לשמעון מיד שכל כך הוציא ושמעון ח"ל לשלם כפי חלקו ואני תלמידך אהובי ורבי תאיר עיניי על אותו עניין כי דעתי מתחלה היתה נטתה לפי שאלה ותשובה שיש בידי אבל לפי הטענות שטענו עתה לפני הדיין הנתחבר ובפניו שנתחדש כמה דברים בטענותיהם לכן אהובי ורבי תדקדק בדבר תאיר עיניי עם מי הדין כי מעלת כ"ת המכרי' ועל תשובת' יהא מעמד הדין כי כך קבלו שני הצדדי' בפנינו הדיינים.
A. 1. The contract of A and B with the gentile merchants cannot be accepted as testimony in a Jewish court, so far as their partnership is concerned. Therefore, since A has no other evidence to prove that his partnership with B included the entire deal, the latter could take an oath that he was partner only to the 6.600 boards and free himself from A's claim.
2. With regard to the second question of the bribe, which A asserted he had paid to an official in order to complete the deal, he could reimburse himself without any special oath, but by taking the oath of partnership.
ועל מה שטען שמעון איך יכול להיות שיהיה המכירת שותפין ומכיר' חלקך הכל ביחד למה הוזלו שלך יותר מדשותפין וראובן השיב לכך הוזלתי את השליש שלי כי ב' שלישים מכרנו בדמים יקרים כדי שיהא סך ב' מאות זהו' בידי שנתנו לנו הזוודנוק וראייה שאתה מוותר חלק שלך מאותן ב' זהו' והכל קבלתי לידי נראה מתשובות דראובן שהדין עם ראובן. עכ"ד השואל:
The decision of Luria with regard to the first question was not accepted by Elijah's court, and it was sent back to him with the following statement: Since both A and B acknowledged that the contract signed by the gentile merchants was no forgery, then why not take it as evidence that they were partners to the entire deal as indicated in the contract?
והנני שוב אשיב אליך שנראה בעיני פשוט שכתב העולה בערכות של גוי' ובפרט מן הגוי שאינו חשוב כשטר של שותפין שדנין ממנו וזו אינ' צריכה פנים אכן שוב נמלכתי שאפי' היה כתב של ישראל לא הוה מעל' ומוריד כלל בשום ענין שאם אתה באת לדון אחר השטר והשטר כתוב בסתם שמכרו מאה וונצישי אל הסוחר א"כ כל מה שקבלו על המכירה הוא לאמצע והוי החצי לשמעון מן המעו' שקבלו כמו לראובן אלא מה אתה אומר שיש נאמנו' ביניהם של"ד עצים היו משל ראובן א"כ השטר אינו מעלה ומוריד למה לא יהא נאמן שאותן המעות שקבלו לא קבלו אלא על הס"ו מאות ואפילו בלא טעמא דמיגו המע"ה ואין לראובן על שמעון אלא שבועת השותפין ומה שסתר שמעון טענותיו אין כאן לומר שהוחזק כפרן ויהא פסול לשבוע' אלא שהוחזק כפרן לאותו טענה כמו שכתבו כל המחברים ובכאן לא מעלה או מוריד אם נלך אחר הטענה הראשונה או השנייה ששני הטענות אינן אלא ליישב דבריו ועוד כתב המרדכי בשם ראבי"ה כל הטענו' שאינן תלויין בגוף הדבר ואינן סותרין העניין ממש מהוראת חיוב לפטור יכול לחזור ולטעון בע"א ולומר עכשיו נודע לנו שורש העניין על האמת שהרי בגוף הדבר אינו מכחיש את עצמו ע"ש ומה שטוען ראובן שהוציא שוחד נראה שהדין עם ראובן כדין המשותף שנאמן בכל כה"ג וכ"ש כהאי גוונא שהפקיד מסייעו ונראה שאפילו שבועה אינו צריך א"ל מה שצריך בלאו הכי שבועת השותפין וק"ל: דברי שלמה לורי"א:
A. I shall repeat my answer: A contract drawn for Jews in a gentile court cannot be accepted as evidence in a Jewish court, especially when gentiles are parties to the deal. Moreover, this contract could not be used as evidence even if it were written in a Jewish court. The contract does not indicate any specific terms with regard to their partnership. It reads that A and B sold 10,000 boards to the gentile merchants. The logical conclusion of this statement is that they are equal partners, and the money received for the 10,000 boards will be equally divided between them. However, according to their oral testimony, the 3,400 boards belonged to A alone, and B would have no share in the money when they were paid for. Why, then, did not A protect himself against B, that the latter should not be able to claim a part of this money on the strength of the contract? Because he had faith that B would not claim any money for the 3,400 boards; he had more faith in B than in the contract. This fact vitiated the contract and it cannot be accepted as evidence in the court. Therefore, the court upon his oath must decide in favor of B that his agreement with A applied only to the 6,600 boards.