שאלה בני אדם ההולכי' בדרך רגילין להקל בנטיל' ידים ואומרי' שהתנו עליהם בשחרית ויש שמקנחים עצמם בעשבים שנפל הטל עליהם אם יאות עבדינן:
People who were traveling the whole day on the road, where water was scarce, used to wash their hands ceremoniously in the morning, with the intent that the washing should comply with the requirements of law for the rest of the day. Others would use grass wet with dew as a substitute for water in the ceremonial washing of the hands. Q. Is either case right or not?
2
תשובה מסקינן בפ' כל הבשר אמר רב נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום פי' רש"י ובלבד שיזהר מלטנפס ולטמאם אמר להו רבינא לבני בקתא דערבית כגון אתון דלא נפישי לכון מיא משו ידיכון מצפרא ואתנו עלייהו כולי יומא וכתב הרי"ף איכא דאמרי דדוקא בשעת הדחק ופליגא אדרב ואיכא דאמרי אפילו שלא בשעת הדחק והיינו דרב ולא הכריע אבל הרא"ש כתב והוא דעת ר' יונה דעבדינן כי האי לישנא דלא פליג אדרב אבל יראה בעיני כר"ח שפסק כלשון המחמיר דלא שרו אלא ע"י הדחק ואף שר' יונה תמה עליו ורוצה ליישבו בשינוי דחיקא שהחמיר משום שאמרינן מים ראשונים האכילו בשר חזיר כו' ונרא' דלא צריך לכל זה אלא סמיך אמה שאמרי' בפסחי' פרק אלו דברים לתפילה ולנטילת ידים ד' מילין והרא"ש הביאו לעיל בברכות וא"כ תימא דלמה אמרו חכמי' ד' מילין הוא השיעור ויותר מעט מפרסה אין צריך להמתין ויאכל בלא נטילת ידים ויעבור במצוה על דבריהם בעבור מעט צער שיתאפק וימתין יותר או ילך לאחוריו ולא יעבור על דבריהם וכבר אמרו כל המזלזל בנ"י חיי' נדוי וגם שלמה המלך תיקנו ומצינו שר' עקיבא היה מוסר נפשו עליה ומעולם לא שמעתי שהקילו בזה חכמים תורתי א"ל הפוחזים אלא בודאי צריך לומר דאיירי התם שנטל ידיו שחרי' והתנה עליהם וסבר דלא מהני תנאי אלא בשעת הדחק הילכך בתו' ד' מילין לא חשיב דחק ולא מהני תנאי יותר מד' חשיב כשעת הדחק ואז מהני תנאי ולפי זה מה שכתב הסמ"ג והו' כי דרכים שעת הדחק הוא אינו ר"ל דשרי מן הסתם אלא באופן שחילקתי בין תוך ד' מילין כו' ומ"מ נראה דווקא הולכי דרכים שכולן בני ישראל והולכי רגל שיכולין לעמוד בכל מקום שירצו אבל האידנ' מי שהולך בעגלה בין שאר הגוים שהולכין בחבור' ומתיירא לילך ביחידי ומוכרח לעמוד בכל מקום שיעמדו הם וא"כ אפי' תוך ד' מילין חשוב שעת הדחק ומהני התנאי שהתנה עליהם ומ"מ כתב בסמ"ק שצריך לשמר ידיו מכל טינוף והמחמיר שלא יאכל עד אשר יבא למים ויטול ויאכל על העגלה כהלכתא תע"ב
A. Strictly speaking, the washing of the hands in the morning for the requirements of the whole day would be unlawful. However, if one has washed his hands in the morning with such intent and has been careful throughout the day not to soil them, he may have his meals and say his prayers without washing them over again, in the following two instances: First, if no water is obtainable within a radius of four miles. Second, if he has been traveling in the company of gentiles and would not leave them out of fear of going by himself, as the roads now are not safe for Jewish travelers.
3
ואותם שנוטלין ידיהם בעשבים עבירה היא בידם ושתים רעות עושין חדא שמזלזלים שדין נ"י יות' מכת הראשוני' שסומכי' על נטיל' הראשונ' שעשו כראוי אבל אלו שנוטלים עראי ומזלזלים בנ"י הן בכלל נידוי של זילזול נ"י ועוד שמברכין על הנטילה ומוציאין ש"ש לבטלה ועוברים משום לא תשא וגו' שהרי ברכה זו לשוא הוא שאין זו נטילה כל עיקר:
Cleaning the hands with wet grass before meals would be regarded as disgracing the law concerning washing the hands. It would constitute a transgression of the law, and the benediction uttered thereon would be like mentioning the name of God in vain.
שאלה בני אדם ההולכי' בדרך רגילין להקל בנטיל' ידים ואומרי' שהתנו עליהם בשחרית ויש שמקנחים עצמם בעשבים שנפל הטל עליהם אם יאות עבדינן:
People who were traveling the whole day on the road, where water was scarce, used to wash their hands ceremoniously in the morning, with the intent that the washing should comply with the requirements of law for the rest of the day. Others would use grass wet with dew as a substitute for water in the ceremonial washing of the hands.
Q. Is either case right or not?
תשובה מסקינן בפ' כל הבשר אמר רב נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום פי' רש"י ובלבד שיזהר מלטנפס ולטמאם אמר להו רבינא לבני בקתא דערבית כגון אתון דלא נפישי לכון מיא משו ידיכון מצפרא ואתנו עלייהו כולי יומא וכתב הרי"ף איכא דאמרי דדוקא בשעת הדחק ופליגא אדרב ואיכא דאמרי אפילו שלא בשעת הדחק והיינו דרב ולא הכריע אבל הרא"ש כתב והוא דעת ר' יונה דעבדינן כי האי לישנא דלא פליג אדרב אבל יראה בעיני כר"ח שפסק כלשון המחמיר דלא שרו אלא ע"י הדחק ואף שר' יונה תמה עליו ורוצה ליישבו בשינוי דחיקא שהחמיר משום שאמרינן מים ראשונים האכילו בשר חזיר כו' ונרא' דלא צריך לכל זה אלא סמיך אמה שאמרי' בפסחי' פרק אלו דברים לתפילה ולנטילת ידים ד' מילין והרא"ש הביאו לעיל בברכות וא"כ תימא דלמה אמרו חכמי' ד' מילין הוא השיעור ויותר מעט מפרסה אין צריך להמתין ויאכל בלא נטילת ידים ויעבור במצוה על דבריהם בעבור מעט צער שיתאפק וימתין יותר או ילך לאחוריו ולא יעבור על דבריהם וכבר אמרו כל המזלזל בנ"י חיי' נדוי וגם שלמה המלך תיקנו ומצינו שר' עקיבא היה מוסר נפשו עליה ומעולם לא שמעתי שהקילו בזה חכמים תורתי א"ל הפוחזים אלא בודאי צריך לומר דאיירי התם שנטל ידיו שחרי' והתנה עליהם וסבר דלא מהני תנאי אלא בשעת הדחק הילכך בתו' ד' מילין לא חשיב דחק ולא מהני תנאי יותר מד' חשיב כשעת הדחק ואז מהני תנאי ולפי זה מה שכתב הסמ"ג והו' כי דרכים שעת הדחק הוא אינו ר"ל דשרי מן הסתם אלא באופן שחילקתי בין תוך ד' מילין כו' ומ"מ נראה דווקא הולכי דרכים שכולן בני ישראל והולכי רגל שיכולין לעמוד בכל מקום שירצו אבל האידנ' מי שהולך בעגלה בין שאר הגוים שהולכין בחבור' ומתיירא לילך ביחידי ומוכרח לעמוד בכל מקום שיעמדו הם וא"כ אפי' תוך ד' מילין חשוב שעת הדחק ומהני התנאי שהתנה עליהם ומ"מ כתב בסמ"ק שצריך לשמר ידיו מכל טינוף והמחמיר שלא יאכל עד אשר יבא למים ויטול ויאכל על העגלה כהלכתא תע"ב
A. Strictly speaking, the washing of the hands in the morning for the requirements of the whole day would be unlawful. However, if one has washed his hands in the morning with such intent and has been careful throughout the day not to soil them, he may have his meals and say his prayers without washing them over again, in the following two instances: First, if no water is obtainable within a radius of four miles. Second, if he has been traveling in the company of gentiles and would not leave them out of fear of going by himself, as the roads now are not safe for Jewish travelers.
ואותם שנוטלין ידיהם בעשבים עבירה היא בידם ושתים רעות עושין חדא שמזלזלים שדין נ"י יות' מכת הראשוני' שסומכי' על נטיל' הראשונ' שעשו כראוי אבל אלו שנוטלים עראי ומזלזלים בנ"י הן בכלל נידוי של זילזול נ"י ועוד שמברכין על הנטילה ומוציאין ש"ש לבטלה ועוברים משום לא תשא וגו' שהרי ברכה זו לשוא הוא שאין זו נטילה כל עיקר:
Cleaning the hands with wet grass before meals would be regarded as disgracing the law concerning washing the hands. It would constitute a transgression of the law, and the benediction uttered thereon would be like mentioning the name of God in vain.