את האלהים התהלך נח. וברש"י נח היה צריך סעד לתמכו אבל אברהם היה מתחזק בצדקו מאליו עכ"ל, שמעתי אומרים בשם המקובל איש אלהים הישיש בעל שם ר' ישראל ממעזיבוז זצלה"ה ששאל לו איש אחד מאנשיו, מה זה שלפעמים כשהיה אדם דבוק בדבקות הבורא, ויודע איניש בנפשיה שקרוב הוא אליו יתברך שמו, ובאמצע הדבקות נמצא לפעמים שהוא נפסק ורחוק מהבורא יתברך, כי גם זה יכול האדם לידע בנפשו כי הוא רחוק מהמקום ברוך הוא.
These are the chronicles of Noah. Noah was a righteous man, faultless in his generation; Noah walked with God. (Genesis 6:9) But of Abraham it is written: “G-d, before whom I walked” (ibid. 24:40). Noah needed [G-d's] help and support, but Abraham strengthened himself and walked in his own righteousness.1Rashi, loc. cit.
2
ואמר לו הבעל שם שמצאנו בינינו דבר זה על דרך משל, כשאב רוצה ללמד לבנו הקטן שיהיה יכול לילך ברגליו, מה עושה אביו, נוטל את בנו ומעמיד אותו לפניו על הארץ ומרחיב את ידיו סמוך לו כדי שלא יפול התינוק ארצה, והתינוק הולך בין שני ידי אביו, וכשיגיע התינוק סמוך אצל אביו אזי מתרחק אביו מעט מעט לאחוריו, כדי שהתינוק ילך ויתקרב בכל פעם יותר ומכח זה יתלמד הילד לילך בטוב, כי אם לא היה אביו מתרחק בכל פעם לאחוריו, לא היה הולך התינוק רק אותו המיעוט שהיה בין המקום שהיה אביו מעמידו בתחילה, למקום שהיה אביו עומד בתחילה, אבל השתא כשהולך אביו בכל פעם לאחוריו נמצא הולך התינוק בכל פעם יותר, כך מתנהג הקדוש ברוך הוא עם בריותיו, כשאדם מתלהב בדבקות הבורא, אם לא היה מתרחק ממנו המקום ברוך הוא לא היה דבקותו בכח ובתמידות, אבל השתא כשמתרחק ממנו בכל פעם, הוצרך האדם להתחזק בדבקותו בכל פעם יותר ויותר, כי בכל פעם כשרואה את עצמו רחוק מאתו יתברך שמו, יצטרך להוסיף ולחדש בכל פעם דבקות יותר מדמעיקרא ומכח זה יתייחד ויתחזק דבקותו בכל פעם יותר, ואמר שלזה רמז דוד המלך עליו השלום (תהלים מ"ח) הוא ינהגנו עלמות ופירש רש"י ז"ל כאדם המנהיג את בנו הקטן לאט: (תורי זהב ברמזי ראש השנה)
One of the Baal Shem Tov’s disciples once asked him, “Why is it that there are times when a person clings to G-d, and knows in his soul that he is close to Him, that he suddenly loses his devekus and becoming distant from the Creator; for a person can tell when he is far from G-d, as well. The Baal Shem Tov answered with a parable. When a father wants to teach his infant son to walk, what does he do? He stands his son between his outstretched arms so that the boy does not fall, and the child walks between his father’s arms. When he comes close to his father, his father backs up slightly so that the child can approach him again. This way, the child learns to walk well. If his father didn’t keep moving back, the child would only walk that short distance from where his father first put him to where his father now stands. However, because the father moves back, the child walks further. This is how G-d relates to His creatures. When a person is aflame with spiritual attachment, G-d must distance Himself from him, for if not, his devekus would be neither strong nor consistent. However, because G-d keeps moving away, the person must continually renew and strengthen his devekus. This is what King David alluded to when he said: “…He will lead us eternally” (Psalms 48:15), as Rashi explains: “Like a man leads his small son slowly.” Turei Zahav, Rosh Hashanah
את האלהים התהלך נח. וברש"י נח היה צריך סעד לתמכו אבל אברהם היה מתחזק בצדקו מאליו עכ"ל, שמעתי אומרים בשם המקובל איש אלהים הישיש בעל שם ר' ישראל ממעזיבוז זצלה"ה ששאל לו איש אחד מאנשיו, מה זה שלפעמים כשהיה אדם דבוק בדבקות הבורא, ויודע איניש בנפשיה שקרוב הוא אליו יתברך שמו, ובאמצע הדבקות נמצא לפעמים שהוא נפסק ורחוק מהבורא יתברך, כי גם זה יכול האדם לידע בנפשו כי הוא רחוק מהמקום ברוך הוא.
These are the chronicles of Noah. Noah was a righteous man, faultless in his generation; Noah walked with God. (Genesis 6:9)
But of Abraham it is written: “G-d, before whom I walked” (ibid. 24:40). Noah needed [G-d's] help and support, but Abraham strengthened himself and walked in his own righteousness.1Rashi, loc. cit.
ואמר לו הבעל שם שמצאנו בינינו דבר זה על דרך משל, כשאב רוצה ללמד לבנו הקטן שיהיה יכול לילך ברגליו, מה עושה אביו, נוטל את בנו ומעמיד אותו לפניו על הארץ ומרחיב את ידיו סמוך לו כדי שלא יפול התינוק ארצה, והתינוק הולך בין שני ידי אביו, וכשיגיע התינוק סמוך אצל אביו אזי מתרחק אביו מעט מעט לאחוריו, כדי שהתינוק ילך ויתקרב בכל פעם יותר ומכח זה יתלמד הילד לילך בטוב, כי אם לא היה אביו מתרחק בכל פעם לאחוריו, לא היה הולך התינוק רק אותו המיעוט שהיה בין המקום שהיה אביו מעמידו בתחילה, למקום שהיה אביו עומד בתחילה, אבל השתא כשהולך אביו בכל פעם לאחוריו נמצא הולך התינוק בכל פעם יותר, כך מתנהג הקדוש ברוך הוא עם בריותיו, כשאדם מתלהב בדבקות הבורא, אם לא היה מתרחק ממנו המקום ברוך הוא לא היה דבקותו בכח ובתמידות, אבל השתא כשמתרחק ממנו בכל פעם, הוצרך האדם להתחזק בדבקותו בכל פעם יותר ויותר, כי בכל פעם כשרואה את עצמו רחוק מאתו יתברך שמו, יצטרך להוסיף ולחדש בכל פעם דבקות יותר מדמעיקרא ומכח זה יתייחד ויתחזק דבקותו בכל פעם יותר, ואמר שלזה רמז דוד המלך עליו השלום (תהלים מ"ח) הוא ינהגנו עלמות ופירש רש"י ז"ל כאדם המנהיג את בנו הקטן לאט:
(תורי זהב ברמזי ראש השנה)
One of the Baal Shem Tov’s disciples once asked him, “Why is it that there are times when a person clings to G-d, and knows in his soul that he is close to Him, that he suddenly loses his devekus and becoming distant from the Creator; for a person can tell when he is far from G-d, as well.
The Baal Shem Tov answered with a parable. When a father wants to teach his infant son to walk, what does he do? He stands his son between his outstretched arms so that the boy does not fall, and the child walks between his father’s arms. When he comes close to his father, his father backs up slightly so that the child can approach him again. This way, the child learns to walk well. If his father didn’t keep moving back, the child would only walk that short distance from where his father first put him to where his father now stands. However, because the father moves back, the child walks further.
This is how G-d relates to His creatures. When a person is aflame with spiritual attachment, G-d must distance Himself from him, for if not, his devekus would be neither strong nor consistent. However, because G-d keeps moving away, the person must continually renew and strengthen his devekus. This is what King David alluded to when he said: “…He will lead us eternally” (Psalms 48:15), as Rashi explains: “Like a man leads his small son slowly.”
Turei Zahav, Rosh Hashanah