ויעשו כן וגו' הצפרדעים על ארץ מצרים. אמרו על ארץ מצרים לכאורה מיותר כי להיכן העלו אותם אם לא על ארץ מצרים. ואמנם כי הנה נודע מאמר חז"ל (פסחים נ"ג:) דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לכבשן האש נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים מה צפרדעים שאין מצווין על קידוש ה' כתיב בהם ובאו בביתך וגו' ובתנוריך ובמשארותיך וגו' אימתי משארות מצויות בתנור בשעה שהתנור חם וכו' אנו על אחת כמה וכמה וכו' עד כאן. הרי שהצפרדעים שהעלה אהרן עלו לכל המקומות בפקודת ה' אשר עליהם מה שאין כן אלו הצרפדעים שהעלו החרטומים לא היו צריכים לעלות למקומות אחרים ומכל שכן אל התנור בשעה שהוא חם, כי אם על הארץ לבד כי לא היה פקודת ה' עליהם. ולזה אמר הכתוב ויעלו את הצפרדעים על ארץ מצרים כי לא עלו רק על ארץ מצרים לבד ולא לשארי מקומות מה שאין כן באהרן נאמר ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים כלומר תחלה עלתה לכל מקום שהיתה צריכה ואחר כך ותכס את ארץ מצרים כי היו מרובין למאוד.
And the Lord did according to Moses' word; the frogs died away, from the houses, from the courtyards, and from the fields: Meaning, that since the Holy One, blessed be He, desired to fulfill the word of His servant and the faithful prophet to His [people], Moses, they therefore died in this order, first from the houses, afterward from the courtyards, and afterward from the fields. For Pharaoh's request was like this, since he said, that He may remove the frogs from me, and from my people (Exodus 8:4), meaning first from me and afterward from my people, that the removal be in order of the closest first. And likewise did Moses promise him and say, the frogs shall depart from you and your servants [and your people], etc. (Exodus 8:7). And hence in order to fulfill Moses' word, He did so: the frogs died away, from the houses, from the courtyards, etc.. This would not have been so had the Holy One, blessed be He, brought them back to the Nile. It would not have been in this order. For the closer ones would return to the Nile first, and those are the ones from the fields, and afterwards the ones from the houses. And even though Moses said to Pharaoh, only in the Nile shall they remain, its understanding is not that they would return to the Nile, but rather that they would all die. And the only ones that would remain are the ones that had stayed in the Nile, like the statement of the sages, may their memory be blessed (Shemot Rabbah 10:5). And the Holy One, blessed be He, did it to sanctify His great and holy name — that nothing should be missing from that which Moses said, and they would trust the Lord and Moses His servant (alluding to Exodus 14:31).
2
ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים ממני ומעמי וגו'. לכאורה נראה לשפת יתר בפה פרעה שיאמר להם אופן הסרת הצפרדעים על ידי בקשתם את ה' והוא בודאי היה מרחיק עצמו מלהיות שם שמים רגיל בפיו, והיה די לבקש מאתם שיראו שיסירו הצפרדעים וישלח את העם והם יעשו מה שיעשו. ואמנם כן הודה כי שלוחי ה' המה, כי עד הנה היה סבור שמה שעושין עושין בכשפים והראיה שגם חרטומי מצרים עושים כן בלהטיהם, ואך הסרת הצפרדעים זה לא יכלו החרטומים לעשות כי כל כוחות הרעים לא יוכלו לעשות רק רע ולא טוב כנודע, ועוד שאפילו בריה פחות [מכשעורה] מכעדשה אין השד יכול לברוא (סנהדרין ס"ז:) מכל שכן דבר שהוא אין לגמרי לא יוכלו לעשות כזאת בכישוף, ועל כן אמר להם כי זה איני יכול לעשות במכשפים רק העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים כי הוא המהוה את כל מאין ליש ובידו לעשות מיש אין.
3
ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך וגו' ויאמר למחר ויאמר כדברך למען תדע כי אין כה' אלהינו. מקרא זה נודע לכל שצריך הבנה, כי מה השבח והתפארת יהיה בזה אם יאחר להסירם או יסירם תיכף. ועוד פרעה שאמר למחר ולמה לא רצה תיכף אחר שהיה בעיניו קשה כמות, ועוד מה שאמר לו משה כדברך למען תדע כי אין כה' משמע שבזה שיהיה למחר ידע כי אין כה', ואנחנו לא נדע מה נשתנה יום מיומים, ואימת שיסיר הצפרדעים ודאי יוודע כי אין כה'. והנראה על פי מה שכתב הרמב"ם ז"ל (בהקדמתו לחיבור פירוש המשניות שלו) כי אלו הוברי שמים וחוזים בכוכבים אי אפשר בשום אופן בעולם שיצדקו בכל דקדוקי העתידות, ובהכרח יצדקו קצתם וישקרו קצתם ובעלי הכוחות האלה לא יכינו נפשם ולא יתהללו שיצדקו בכל חלקי הדברים אבל אומרים שמחר ירד גשם ונמצא ירד ליום שלישי וכדומה וכו' וזה שאמרו רבותינו מאשר ולא כל אשר וכו' ואין יעודי הנביאים והבטחתם כן אבל יצדקו הכל עד מלה אחרונה ולא יפול דבר מדבריהם לא קטן ולא גדול וכו' עד כאן. והנה כבר כתבנו שהסרת הצפרדעים לא יכלו המכשפים לעשותה, ואך על כל פנים דבר זה ודאי שצוה להם פרעה שיגידו לו אימתי יסורו ממנו, ואמנם שהם בודאי הגידו לו עד לאחר זמן כי הסרת הצפרדעים בזמן הזה לא היתה אלא על ידי תפלת משה אבל זמן הנקצב להם היה עוד לאיזה ימים, ועל כן ביקש מאת משה שיעתיר לה' בכח התפלה להסירם קודם הזמן אשר נקצב להסרתם, ועדין היה משה ירא שלא יאמר פרעה שלא הוסרו הצפרדעים בכח התפלה רק שהגיע העת להסרתם, וזה שהגידו לו חכמיו כי יאריך עוד ימי הרעה מפני שלא ראו יפה עד זמן המוגבל ובאמת בא הזמן קודם וממילא הלכו להם, ועל כן נתחכם משה להראות לו מופת על מופת מה' שהוא יסיר הצפרדעים קודם זמנם.
4
ולזה אמר לו התפאר עלי למתי אעתיר לך להכרית הצפרדעים וגו'. כלומר שתקצוב לי זמן קצוב לומר אשר בזמן הזה יכלו, ואז כאשר אומר לך בזמן מוגבל ברגע זו יסורו הצפרדעים ויהיה כן אז תדע כי ה' הוא האלהים ואני נביא אמת לה' שלא יפול דבר ארצה, לא כחכמיך ומכשפיך, (וכן במכת ברד אמר לו הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד ואמרו חז"ל (שמות רבה י"ב, ב') זבדי בן לוי אמר שרט לו שריטה על הכותל אמר לו כשתקיע השמש לכאן ירד מחר הברד וכו' עד כאן, הכל בכדי להראות לו כי נביא ה' הוא אשר יקלע אל השערה ולא יחטיא, ולרגע שיאמר לא ישונה על רגע אחרת מה שאין כל החכמים והחרטומים יכולים לעשות כן), וכל זאת היה אם אומר לך שתשאל אות מתי יסורו ממך, אבל אני אומר לך עוד מופת גדול מזה שתאמר לי למתי אעתיר לך להכרית הצ פרדעים שאבקש שילכו הצפרדעים לא בזמן הקצוב להם ובזה תדע ודאי כי אין כה' שהוא המסיר ועושה מיש אין מה שלא יוכלו כל החרטמים לעשות כך. ועל כן העמיד פרעה נסיונו על למחר ולא תיכף אף שהיה קשה עליו המות הזה אף רגע, ואכן כי רצה לבחון התפארות משה אם כן הוא כדבריו. ואם יעמיד הנסיון על תיכף ברגע זו לא יצודק המבחן כל כך כי הן גם החרטומים שאינם יודעים בעתידות בבירור שלא יפול דבר ורגע מזמן אשר יקצבו, זה דוקא במה שלאחר זמן והם יאמרו שכך עתיד להיות, אבל בדבר שכבר נעשה כך בשמים שיהיה כך אם אף לא הגיע עדיין לארץ יראוהו החוזים בכוכבים ומזלות השמים. ולכן אם יאמר לו שיתפלל שיסיר הצפרדע תיכף אפשר שבלא תפלתו כבר הגיע השעה שיכלו והוא רואה שכבר נעשה כך וילך להתפלל (ואף שכל חכמי מצרים לא ראוהו על שעה זו מכל מקום אפשר שהוא חכם בחכמה זו יותר מהם אבל לא נביא ה' הוא) ועל כן העמיד מבחן נסיונו על למחר, וזה הוא דבר שאין בשום הוברי שמים לידע עד קצה האחרון מתי יגיע האות והמופת ובודאי נביא הוא מאת ה', ותפלתו היא שתועיל להסיר הצפרדעים. ועל כן אמר לו משה כדברך למען תדע כי אין כה' אלהינו שהוא המודיע לנביאיו עד קצה האחרון ובידו כח וגבורה להפך כל העולם מאין ליש ומיש לאין כנאמר, (ועל כן גם במכת ברד שזכרנו למעל ההעמיד משה נסיונו על מחר ולא אמר לו הנני ממטיר כעת ברד כבד לפי שבזה לא יובחן הנסיון כי אולי כבר ראה שהגיע השעה לירד הברד ועל שעה זו יוכלו גם החרטומים לידע, ועל כן שרט שריטה ואמר לו מחר יהיה האות הזה שיובחן כי הוא נביא אמת לה'. וגם במכת ערוב אמר לו למחר יהיה האות הזה והכל לכוונה הנזכרת שידע פרעה כי נביא הוא).
5
או נאמר בדרך זה במה שהציג פרעה נסיונו על למחר, כי חז"ל אמרו (שמות רבה י', ה') על פסוק זה ויאמר למחר מכאן אתה למד שאותו יום היה לו להשלים זיי"ן ימים לכך אמר לו משה למתי אעתיר לך למחר אעתיר לך ולא לאותו יום וכו', ונמצא שמה שאמר לו משה התפאר עלי למתי אעתיר לך וגו' לא כיוון אלא מיום המחרת ולהלאה באיזה יום שירצה, אבל לא באותו יום ששאל מאתו, והנה הרמב"ם ז"ל כתב (שם) כי כאשר יגיד הנביא נביאות לרעה ואחר כך לא יהיה הדבר ההוא ולא יבוא, לא יוודע בו כזב הנביא ואין לומר עליו שהוא נביא שקר מפני שיוכל להיות שהקב"ה ניחם על הרעה וכו' ואפשר שעשו תשובה או אפשר הוא מאריך להם אפו עוד בחמלתו על מעשה ידיו עד זמן אחר וכו' אבל אם הבטיח בבשורה טובה וכו' ולא נהיה הטובה ההוא אז נדע שהוא נביא שקר וכו' והוא אומרם (ברכות ז'.) כל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר וכו' עד כאן. ועל כן העמיד פרעה נסיונו ליום המחרת תיכף כי כשיעבור יום המחרת ולא יסורו הצפרדעים יובחן כי לא נביא אמת מאת ה' הוא אבל כשיעמיד נסיונו להלאה אחר זמן המחרת, והן אפשר יסורו ממנו תיכף ליום המחרת קודם הזמן אשר הגביל עם משה לצד הגעת זמנם ביום ההוא ויאמר משה כי זה על שהכנעת לבבך וניחם ה' על הרעה או שהוא מאריך אפו כאמור.
6
או אפשר לומר בדרך זה כי פרעה לגודל טפל רשעתו שלא היה רצונו שיתקדש שם שמים על ידו וכמו שאמר לא אנסה את ה' כי אין רצוני שיתקדש שם שמים על ידי, אמר בכוון למחר, כי נודע אשר כל מכה היתה משמשת ז' ימים כמאמר חז"ל (שמות רבה ט', י"ב וי', ה') וכאשר ראה במכת דם שהלכה אחר ז' ימים, ונמצא אם תלך המכה תיכף למחר אחר השבוע אין בזה קידוש שם שמים כל כך להתאמת בזה נבואת נאמן ביתו משה רבינו עליו השלום כי יאמר כן דרך המכה להלוך אחר ז' ימים מה שאין כן אילו העמיד זמנו על זמן אחר והיתה מעכבת המכה אחר ז' ימים אז יוודע בבירור אשר אותותיו אותות ויאמינו בה' ובמשה עבדו. והוא אין חפץ בזה והנה מהראוי היה לגודל רשעתו שיענש על דבר זה שלא תלקח המכה מאתו ליום המחרת אחרי שכוונתו לרע ולא לטוב, ואך אמר לו משה כי אף על פי שאתה אומר למחר בכדי שלא יתקדש שם שמים על ידך אף על פי כן כדבריך אעשה שיסורו הצפרדעים למחר למען תדע כי אין כה' אלהינו המרחם בדין ועושה את עצמו כביכול כאילו אינו יודע כוונתך על רשעתך וחציפותך ועושה כדבריך להסיר ממך המות הזה תיכף ליום המחרת.
7
ויצא משה ואהרן מעם פרעה ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה. הנה חז"ל אמרו (שם י', ו') כי היו הצפרדעים צועקים במעיהם שנאמר על דבר הצפרדעים על דיבור הצפרדעים, וזה דרך דרש. ולפי פשוטו נראה לומר כי משה לא ידע איך יתפלל להסיר הצפרדעים אם ימותו בארץ מצרים או יחזרו ליאור, ועל כן צעק סתם על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה ואכן ויעש ה' כדבר משה וגו' והוא להסיר הצפרדעים אבל לא החזירם ליאור רק וימותו הצפרדעים ויצבר אותם חמרים, והוא בכדי שתבאש הארץ שיהיה מדה כנגד מדה מה שהכו לישראל עד שהבאיש בשרם כמאמר חז"ל (שם).
8
או יאמר ויצעק אל ה' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה. ולדקדק עוד מה שנאמר ויצעק אל ה' ולא נאמר ויצעק משה לה', ואכן כי נודע גודל ענותנותו של משה עד שלא היה נחשב בעיניו לכלום כמו שנאמר (שמות ט"ז, ז') ונחנו מה, ועל כן לא סמך לבו להתפלל לפני ה' שישמע הקב"ה תפילתו ויענהו משמי קדשו עבור תפילתו, רק עיקר כוונתו היה רק למען כי ידע שיתקדש שמו של הקב"ה מאחר שכן דיבר אל פרעה כדברך למען תדע וגו' וקצב זמן אתו, ואם כן ח"ו כשלא יהיה כך יתחלל שמו בפה פרעה. ולזה נאמר ויצעק משה אל ה' כלומר שלא היתה תפילתו כי אם מחמת שהוא דבר הנוגע אל ה' והוא כבודו יתברך שיתקדש שמו ועל כן צעק על הצפרדעים אשר שם לפרעה כלומר על דברו של משה בעסק הצפרדעים אשר שם קץ וזמן לפרעה שילכו למחר. ולזה מסיים הכתוב,
9
ויעש ה' כדבר משה וימותו הצפרדעים מן הבתים מן החצרות ומן השדות. כלומר שלפי שהיה חפץ הקב"ה להקים דבר משה עבדו נביאו נאמן ביתו לפיכך וימותו כסדר הזה מן הבתים תחילה ואחר כך מן החצרות ואחר כך מן השדות, כי כן היה בקשת פרעה ממשה באומרו ויסר הצפרדעים ממני ומעמי כלומר תחילה ממני ואחר כך מעמי הקרוב קרוב קודם להסרה וכן הבטיח לו משה ואמר וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך וגו'. ועל כן למען הקים דבר משה כן עשה וימותו מן הבתים מן החצרות וגו', מה שאין כן אם היה הקב"ה מחזירן ליאור לא היה כסדר הזה כי תחילה יחזרו אותן הקרובים ליאור והוא מן השדות ואחר כך מן החצרות ואחר כך מן הבתים ואף שמשה אמר לפרעה רק ביאור תשארנה אין פירושו שיחזרו ליאור רק שימותו כולם ולא ישתארו מהן אלא אותן הנשארות ביאור כמאמר חז"ל (שמות רבה י', ה') ועשה הקב"ה להתקדש שמו הגדול והקדוש שלא יפול דבר מכאשר אמר משה ויאמינו בה' ובמשה עבדו.
10
ויעשו וגו' ויך את עפר הארץ ותהי הכנם באדם ובבהמה כל עפר הארץ היה כנים וגו'. לכאורה אין סדר למקרא זה שהיה צריך לומר כל עפר הארץ היה כנים ותהי הכנם באדם ובבהמה, גם לא היה צריך לכפול מלת עפר הארץ פעמים. ואמנם הכתוב בא לתרץ כי לכאורה נראה שתחילה נתהוו הכנים מעפר הארץ ונעשה כל העפר כנים ואחר כך נעשה על ידי זה אשר ותהי הכנם באדם ובבהמה מה שרחשו עליהם מעפר, ובאמת בכתוב נאמר ותהי הכנם באדם ובבהמה כל עפר הארץ וגו' משמע שבאדם היה תחילה. וגם אומרו ותהי הכנם באדם משמע שמאדם עצמו נתהוו הכנים לא מה שרחשו עליו מן העפר וזה הוא כמו שהיה במכת דם שנלקה היאור לדם ומזה נעשה דם גם מה שבכלי עצים ואבנים כמפורש בכתוב והוא לפי שנלקה בחינת יסוד המים ובכל מקום שהיה מים נעשה דם, וכן כאן כאשר יסוד העפר נלקה בכנם הנה כל מקום שהוא נמצא בו יסוד העפר נתהוה ממנו כנים. ונודע אשר אין לך דבר שאין בו מיסוד העפר, האדם ובהמה וכל הדברים כמו שאיתא (ברמב"ם פרק ד' מהלכות יסודי התורה הלכה א') ובפרט אדם שרוב בנינו מן העפר (כמו שאיתא שם הלכה ד') ועל כן כאשר הכה אהרן את עפר הארץ תיכף נתהוה כנים בכל מקום ומקום ביסוד העפר. ואמנם נודע מה שאמרו חז"ל (שמות רבה י', ג') במכת צפרדעים שנאמר בהם ועלו ובאו בביתך וגו' ובבית עבדיך ובעמך וגו', לפי שפרעה התחיל בעבירה תחילה על כן בו התחילה מכה תחילה ואחר כך בעמו וכו'. ועל כן גם כאשר נתהוה מכת הכנים בכל יסוד העפר, תחילה התחיל באדם שהתחיל בעבירה תחילה ואחר כך בבהמה ואחר כך כל עפר הארץ היה כנים. וזה אומרו ויך את עפר הארץ, שהלקה את יסוד העפר ומזה ותהי הכנים באדם תחילה שנתהוה בעצם האדם מיסוד העפר שלו ואחר כך בבהמה ואחר כך כל עפר הארץ כאמור. או כה נאמר ויך את עפר הארץ שלא הלקה רק את עפר הארץ ואף על פי כן ותהי הכנם באדם ובבהמה שנתהוה בכל דבר, וזה מפני שכל עפר הארץ היה כנים שבכל מקום שהיה עפר הארץ בכל יסוד העפר נעשה כנים ועבור זה נתהוה הכנים באדם ובבהמה.
11
ויאמרו החרטומים וגו' ולא שמע אליהם כאשר דיבר ה'. רש"י ז"ל פירש כאשר דיבר ה' ולא ישמע אליכם פרעה וגו', ונראה מדבריו שהוא מפרש ולא שמע אליהם אל משה ואהרן, ולכאורה לא נזכר כאן בכתוב שיאמרו משה ואהרן עתה איזה דבר אליו והוא לא ישמע להם. ואפשר לומר שקאי על החרטומים שאמרו אליו אצבע אלהים הוא אבל הוא לא שמע אליהם ולא האמין להם אבל דעת החרטומים כבר היה לעשות חפץ ה' בראותם מעשה ידיו לכך הוצרך הקב"ה אחר כך להכביד לבו ולב עבדיו למען שתי אתתי אלה, כי כבר רפו ידי עבדיו כנאמר, ומה שאמר הכתוב כאשר דיבר ה' הוא ואני אקשה את לב פרעה והדומה.
12
גם יאמר הכתוב אצבע אלהים הוא ולא שמע אליהם כאשר דיבר ה'. על דרך אומרם ז"ל (בזוה"ק בשלח נ"ב:) בפרשת ויחזק ה' את לב פרעה וגו' רבי אבא אמר לא אתקיף לבא דפרעה אלא שמא דא דכד הוה אמר משה כה אמר ה' דא מלה ממש אתקיף לבא וכו' דהא בכל חכמתא דיליה לא אשכח דשמא דא שליט בארעא וכו'. וכן גם כאן לפי שהחרטומים אמרו לו אצבע אלהים הוא ולא הזכירו לו שם ה' ומשה הנה אמר בכל פעם בשם ה' בזה נתחזק לבו כי לא האמין שיש ה' בעולם כאומרו לא ידעתי את ה' וזה מאמר הכתוב ולא שמע אליהם כאשר דיבר ה' פירוש כאשר דיבר משה ה' בשם הוי"ה ברוך הוא, והוא לא האמין בזה, וגם חכמיו לא אמרו לו רק אצבע אלהים ולא ה' המהוה את כל, על כן לא שמעו. לכך נאמר להלן (ט', כ') הירא את דבר ה' מעבדי פרעה פירוש מי שהיה להיפוך מפרעה הרשע שהוא חיזק את לבו בשמעו דבר ה' פירוש הדיבור בשם ה' הוי"ה והוא אדרבה היה ירא את דבר ה' כשמעו דיבור בשם ה', הניס את עבדיו וגו'.
ויעשו כן וגו' הצפרדעים על ארץ מצרים. אמרו על ארץ מצרים לכאורה מיותר כי להיכן העלו אותם אם לא על ארץ מצרים. ואמנם כי הנה נודע מאמר חז"ל (פסחים נ"ג:) דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לכבשן האש נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים מה צפרדעים שאין מצווין על קידוש ה' כתיב בהם ובאו בביתך וגו' ובתנוריך ובמשארותיך וגו' אימתי משארות מצויות בתנור בשעה שהתנור חם וכו' אנו על אחת כמה וכמה וכו' עד כאן. הרי שהצפרדעים שהעלה אהרן עלו לכל המקומות בפקודת ה' אשר עליהם מה שאין כן אלו הצרפדעים שהעלו החרטומים לא היו צריכים לעלות למקומות אחרים ומכל שכן אל התנור בשעה שהוא חם, כי אם על הארץ לבד כי לא היה פקודת ה' עליהם. ולזה אמר הכתוב ויעלו את הצפרדעים על ארץ מצרים כי לא עלו רק על ארץ מצרים לבד ולא לשארי מקומות מה שאין כן באהרן נאמר ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים כלומר תחלה עלתה לכל מקום שהיתה צריכה ואחר כך ותכס את ארץ מצרים כי היו מרובין למאוד.
And the Lord did according to Moses' word; the frogs died away, from the houses, from the courtyards, and from the fields: Meaning, that since the Holy One, blessed be He, desired to fulfill the word of His servant and the faithful prophet to His [people], Moses, they therefore died in this order, first from the houses, afterward from the courtyards, and afterward from the fields. For Pharaoh's request was like this, since he said, that He may remove the frogs from me, and from my people (Exodus 8:4), meaning first from me and afterward from my people, that the removal be in order of the closest first. And likewise did Moses promise him and say, the frogs shall depart from you and your servants [and your people], etc. (Exodus 8:7). And hence in order to fulfill Moses' word, He did so: the frogs died away, from the houses, from the courtyards, etc.. This would not have been so had the Holy One, blessed be He, brought them back to the Nile. It would not have been in this order. For the closer ones would return to the Nile first, and those are the ones from the fields, and afterwards the ones from the houses. And even though Moses said to Pharaoh, only in the Nile shall they remain, its understanding is not that they would return to the Nile, but rather that they would all die. And the only ones that would remain are the ones that had stayed in the Nile, like the statement of the sages, may their memory be blessed (Shemot Rabbah 10:5). And the Holy One, blessed be He, did it to sanctify His great and holy name — that nothing should be missing from that which Moses said, and they would trust the Lord and Moses His servant (alluding to Exodus 14:31).
ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים ממני ומעמי וגו'. לכאורה נראה לשפת יתר בפה פרעה שיאמר להם אופן הסרת הצפרדעים על ידי בקשתם את ה' והוא בודאי היה מרחיק עצמו מלהיות שם שמים רגיל בפיו, והיה די לבקש מאתם שיראו שיסירו הצפרדעים וישלח את העם והם יעשו מה שיעשו. ואמנם כן הודה כי שלוחי ה' המה, כי עד הנה היה סבור שמה שעושין עושין בכשפים והראיה שגם חרטומי מצרים עושים כן בלהטיהם, ואך הסרת הצפרדעים זה לא יכלו החרטומים לעשות כי כל כוחות הרעים לא יוכלו לעשות רק רע ולא טוב כנודע, ועוד שאפילו בריה פחות [מכשעורה] מכעדשה אין השד יכול לברוא (סנהדרין ס"ז:) מכל שכן דבר שהוא אין לגמרי לא יוכלו לעשות כזאת בכישוף, ועל כן אמר להם כי זה איני יכול לעשות במכשפים רק העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים כי הוא המהוה את כל מאין ליש ובידו לעשות מיש אין.
ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך וגו' ויאמר למחר ויאמר כדברך למען תדע כי אין כה' אלהינו. מקרא זה נודע לכל שצריך הבנה, כי מה השבח והתפארת יהיה בזה אם יאחר להסירם או יסירם תיכף. ועוד פרעה שאמר למחר ולמה לא רצה תיכף אחר שהיה בעיניו קשה כמות, ועוד מה שאמר לו משה כדברך למען תדע כי אין כה' משמע שבזה שיהיה למחר ידע כי אין כה', ואנחנו לא נדע מה נשתנה יום מיומים, ואימת שיסיר הצפרדעים ודאי יוודע כי אין כה'. והנראה על פי מה שכתב הרמב"ם ז"ל (בהקדמתו לחיבור פירוש המשניות שלו) כי אלו הוברי שמים וחוזים בכוכבים אי אפשר בשום אופן בעולם שיצדקו בכל דקדוקי העתידות, ובהכרח יצדקו קצתם וישקרו קצתם ובעלי הכוחות האלה לא יכינו נפשם ולא יתהללו שיצדקו בכל חלקי הדברים אבל אומרים שמחר ירד גשם ונמצא ירד ליום שלישי וכדומה וכו' וזה שאמרו רבותינו מאשר ולא כל אשר וכו' ואין יעודי הנביאים והבטחתם כן אבל יצדקו הכל עד מלה אחרונה ולא יפול דבר מדבריהם לא קטן ולא גדול וכו' עד כאן. והנה כבר כתבנו שהסרת הצפרדעים לא יכלו המכשפים לעשותה, ואך על כל פנים דבר זה ודאי שצוה להם פרעה שיגידו לו אימתי יסורו ממנו, ואמנם שהם בודאי הגידו לו עד לאחר זמן כי הסרת הצפרדעים בזמן הזה לא היתה אלא על ידי תפלת משה אבל זמן הנקצב להם היה עוד לאיזה ימים, ועל כן ביקש מאת משה שיעתיר לה' בכח התפלה להסירם קודם הזמן אשר נקצב להסרתם, ועדין היה משה ירא שלא יאמר פרעה שלא הוסרו הצפרדעים בכח התפלה רק שהגיע העת להסרתם, וזה שהגידו לו חכמיו כי יאריך עוד ימי הרעה מפני שלא ראו יפה עד זמן המוגבל ובאמת בא הזמן קודם וממילא הלכו להם, ועל כן נתחכם משה להראות לו מופת על מופת מה' שהוא יסיר הצפרדעים קודם זמנם.
ולזה אמר לו התפאר עלי למתי אעתיר לך להכרית הצפרדעים וגו'. כלומר שתקצוב לי זמן קצוב לומר אשר בזמן הזה יכלו, ואז כאשר אומר לך בזמן מוגבל ברגע זו יסורו הצפרדעים ויהיה כן אז תדע כי ה' הוא האלהים ואני נביא אמת לה' שלא יפול דבר ארצה, לא כחכמיך ומכשפיך, (וכן במכת ברד אמר לו הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד ואמרו חז"ל (שמות רבה י"ב, ב') זבדי בן לוי אמר שרט לו שריטה על הכותל אמר לו כשתקיע השמש לכאן ירד מחר הברד וכו' עד כאן, הכל בכדי להראות לו כי נביא ה' הוא אשר יקלע אל השערה ולא יחטיא, ולרגע שיאמר לא ישונה על רגע אחרת מה שאין כל החכמים והחרטומים יכולים לעשות כן), וכל זאת היה אם אומר לך שתשאל אות מתי יסורו ממך, אבל אני אומר לך עוד מופת גדול מזה שתאמר לי למתי אעתיר לך להכרית הצ פרדעים שאבקש שילכו הצפרדעים לא בזמן הקצוב להם ובזה תדע ודאי כי אין כה' שהוא המסיר ועושה מיש אין מה שלא יוכלו כל החרטמים לעשות כך. ועל כן העמיד פרעה נסיונו על למחר ולא תיכף אף שהיה קשה עליו המות הזה אף רגע, ואכן כי רצה לבחון התפארות משה אם כן הוא כדבריו. ואם יעמיד הנסיון על תיכף ברגע זו לא יצודק המבחן כל כך כי הן גם החרטומים שאינם יודעים בעתידות בבירור שלא יפול דבר ורגע מזמן אשר יקצבו, זה דוקא במה שלאחר זמן והם יאמרו שכך עתיד להיות, אבל בדבר שכבר נעשה כך בשמים שיהיה כך אם אף לא הגיע עדיין לארץ יראוהו החוזים בכוכבים ומזלות השמים. ולכן אם יאמר לו שיתפלל שיסיר הצפרדע תיכף אפשר שבלא תפלתו כבר הגיע השעה שיכלו והוא רואה שכבר נעשה כך וילך להתפלל (ואף שכל חכמי מצרים לא ראוהו על שעה זו מכל מקום אפשר שהוא חכם בחכמה זו יותר מהם אבל לא נביא ה' הוא) ועל כן העמיד מבחן נסיונו על למחר, וזה הוא דבר שאין בשום הוברי שמים לידע עד קצה האחרון מתי יגיע האות והמופת ובודאי נביא הוא מאת ה', ותפלתו היא שתועיל להסיר הצפרדעים. ועל כן אמר לו משה כדברך למען תדע כי אין כה' אלהינו שהוא המודיע לנביאיו עד קצה האחרון ובידו כח וגבורה להפך כל העולם מאין ליש ומיש לאין כנאמר, (ועל כן גם במכת ברד שזכרנו למעל ההעמיד משה נסיונו על מחר ולא אמר לו הנני ממטיר כעת ברד כבד לפי שבזה לא יובחן הנסיון כי אולי כבר ראה שהגיע השעה לירד הברד ועל שעה זו יוכלו גם החרטומים לידע, ועל כן שרט שריטה ואמר לו מחר יהיה האות הזה שיובחן כי הוא נביא אמת לה'. וגם במכת ערוב אמר לו למחר יהיה האות הזה והכל לכוונה הנזכרת שידע פרעה כי נביא הוא).
או נאמר בדרך זה במה שהציג פרעה נסיונו על למחר, כי חז"ל אמרו (שמות רבה י', ה') על פסוק זה ויאמר למחר מכאן אתה למד שאותו יום היה לו להשלים זיי"ן ימים לכך אמר לו משה למתי אעתיר לך למחר אעתיר לך ולא לאותו יום וכו', ונמצא שמה שאמר לו משה התפאר עלי למתי אעתיר לך וגו' לא כיוון אלא מיום המחרת ולהלאה באיזה יום שירצה, אבל לא באותו יום ששאל מאתו, והנה הרמב"ם ז"ל כתב (שם) כי כאשר יגיד הנביא נביאות לרעה ואחר כך לא יהיה הדבר ההוא ולא יבוא, לא יוודע בו כזב הנביא ואין לומר עליו שהוא נביא שקר מפני שיוכל להיות שהקב"ה ניחם על הרעה וכו' ואפשר שעשו תשובה או אפשר הוא מאריך להם אפו עוד בחמלתו על מעשה ידיו עד זמן אחר וכו' אבל אם הבטיח בבשורה טובה וכו' ולא נהיה הטובה ההוא אז נדע שהוא נביא שקר וכו' והוא אומרם (ברכות ז'.) כל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר וכו' עד כאן. ועל כן העמיד פרעה נסיונו ליום המחרת תיכף כי כשיעבור יום המחרת ולא יסורו הצפרדעים יובחן כי לא נביא אמת מאת ה' הוא אבל כשיעמיד נסיונו להלאה אחר זמן המחרת, והן אפשר יסורו ממנו תיכף ליום המחרת קודם הזמן אשר הגביל עם משה לצד הגעת זמנם ביום ההוא ויאמר משה כי זה על שהכנעת לבבך וניחם ה' על הרעה או שהוא מאריך אפו כאמור.
או אפשר לומר בדרך זה כי פרעה לגודל טפל רשעתו שלא היה רצונו שיתקדש שם שמים על ידו וכמו שאמר לא אנסה את ה' כי אין רצוני שיתקדש שם שמים על ידי, אמר בכוון למחר, כי נודע אשר כל מכה היתה משמשת ז' ימים כמאמר חז"ל (שמות רבה ט', י"ב וי', ה') וכאשר ראה במכת דם שהלכה אחר ז' ימים, ונמצא אם תלך המכה תיכף למחר אחר השבוע אין בזה קידוש שם שמים כל כך להתאמת בזה נבואת נאמן ביתו משה רבינו עליו השלום כי יאמר כן דרך המכה להלוך אחר ז' ימים מה שאין כן אילו העמיד זמנו על זמן אחר והיתה מעכבת המכה אחר ז' ימים אז יוודע בבירור אשר אותותיו אותות ויאמינו בה' ובמשה עבדו. והוא אין חפץ בזה והנה מהראוי היה לגודל רשעתו שיענש על דבר זה שלא תלקח המכה מאתו ליום המחרת אחרי שכוונתו לרע ולא לטוב, ואך אמר לו משה כי אף על פי שאתה אומר למחר בכדי שלא יתקדש שם שמים על ידך אף על פי כן כדבריך אעשה שיסורו הצפרדעים למחר למען תדע כי אין כה' אלהינו המרחם בדין ועושה את עצמו כביכול כאילו אינו יודע כוונתך על רשעתך וחציפותך ועושה כדבריך להסיר ממך המות הזה תיכף ליום המחרת.
ויצא משה ואהרן מעם פרעה ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה. הנה חז"ל אמרו (שם י', ו') כי היו הצפרדעים צועקים במעיהם שנאמר על דבר הצפרדעים על דיבור הצפרדעים, וזה דרך דרש. ולפי פשוטו נראה לומר כי משה לא ידע איך יתפלל להסיר הצפרדעים אם ימותו בארץ מצרים או יחזרו ליאור, ועל כן צעק סתם על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה ואכן ויעש ה' כדבר משה וגו' והוא להסיר הצפרדעים אבל לא החזירם ליאור רק וימותו הצפרדעים ויצבר אותם חמרים, והוא בכדי שתבאש הארץ שיהיה מדה כנגד מדה מה שהכו לישראל עד שהבאיש בשרם כמאמר חז"ל (שם).
או יאמר ויצעק אל ה' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה. ולדקדק עוד מה שנאמר ויצעק אל ה' ולא נאמר ויצעק משה לה', ואכן כי נודע גודל ענותנותו של משה עד שלא היה נחשב בעיניו לכלום כמו שנאמר (שמות ט"ז, ז') ונחנו מה, ועל כן לא סמך לבו להתפלל לפני ה' שישמע הקב"ה תפילתו ויענהו משמי קדשו עבור תפילתו, רק עיקר כוונתו היה רק למען כי ידע שיתקדש שמו של הקב"ה מאחר שכן דיבר אל פרעה כדברך למען תדע וגו' וקצב זמן אתו, ואם כן ח"ו כשלא יהיה כך יתחלל שמו בפה פרעה. ולזה נאמר ויצעק משה אל ה' כלומר שלא היתה תפילתו כי אם מחמת שהוא דבר הנוגע אל ה' והוא כבודו יתברך שיתקדש שמו ועל כן צעק על הצפרדעים אשר שם לפרעה כלומר על דברו של משה בעסק הצפרדעים אשר שם קץ וזמן לפרעה שילכו למחר. ולזה מסיים הכתוב,
ויעש ה' כדבר משה וימותו הצפרדעים מן הבתים מן החצרות ומן השדות. כלומר שלפי שהיה חפץ הקב"ה להקים דבר משה עבדו נביאו נאמן ביתו לפיכך וימותו כסדר הזה מן הבתים תחילה ואחר כך מן החצרות ואחר כך מן השדות, כי כן היה בקשת פרעה ממשה באומרו ויסר הצפרדעים ממני ומעמי כלומר תחילה ממני ואחר כך מעמי הקרוב קרוב קודם להסרה וכן הבטיח לו משה ואמר וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך וגו'. ועל כן למען הקים דבר משה כן עשה וימותו מן הבתים מן החצרות וגו', מה שאין כן אם היה הקב"ה מחזירן ליאור לא היה כסדר הזה כי תחילה יחזרו אותן הקרובים ליאור והוא מן השדות ואחר כך מן החצרות ואחר כך מן הבתים ואף שמשה אמר לפרעה רק ביאור תשארנה אין פירושו שיחזרו ליאור רק שימותו כולם ולא ישתארו מהן אלא אותן הנשארות ביאור כמאמר חז"ל (שמות רבה י', ה') ועשה הקב"ה להתקדש שמו הגדול והקדוש שלא יפול דבר מכאשר אמר משה ויאמינו בה' ובמשה עבדו.
ויעשו וגו' ויך את עפר הארץ ותהי הכנם באדם ובבהמה כל עפר הארץ היה כנים וגו'. לכאורה אין סדר למקרא זה שהיה צריך לומר כל עפר הארץ היה כנים ותהי הכנם באדם ובבהמה, גם לא היה צריך לכפול מלת עפר הארץ פעמים. ואמנם הכתוב בא לתרץ כי לכאורה נראה שתחילה נתהוו הכנים מעפר הארץ ונעשה כל העפר כנים ואחר כך נעשה על ידי זה אשר ותהי הכנם באדם ובבהמה מה שרחשו עליהם מעפר, ובאמת בכתוב נאמר ותהי הכנם באדם ובבהמה כל עפר הארץ וגו' משמע שבאדם היה תחילה. וגם אומרו ותהי הכנם באדם משמע שמאדם עצמו נתהוו הכנים לא מה שרחשו עליו מן העפר וזה הוא כמו שהיה במכת דם שנלקה היאור לדם ומזה נעשה דם גם מה שבכלי עצים ואבנים כמפורש בכתוב והוא לפי שנלקה בחינת יסוד המים ובכל מקום שהיה מים נעשה דם, וכן כאן כאשר יסוד העפר נלקה בכנם הנה כל מקום שהוא נמצא בו יסוד העפר נתהוה ממנו כנים. ונודע אשר אין לך דבר שאין בו מיסוד העפר, האדם ובהמה וכל הדברים כמו שאיתא (ברמב"ם פרק ד' מהלכות יסודי התורה הלכה א') ובפרט אדם שרוב בנינו מן העפר (כמו שאיתא שם הלכה ד') ועל כן כאשר הכה אהרן את עפר הארץ תיכף נתהוה כנים בכל מקום ומקום ביסוד העפר. ואמנם נודע מה שאמרו חז"ל (שמות רבה י', ג') במכת צפרדעים שנאמר בהם ועלו ובאו בביתך וגו' ובבית עבדיך ובעמך וגו', לפי שפרעה התחיל בעבירה תחילה על כן בו התחילה מכה תחילה ואחר כך בעמו וכו'. ועל כן גם כאשר נתהוה מכת הכנים בכל יסוד העפר, תחילה התחיל באדם שהתחיל בעבירה תחילה ואחר כך בבהמה ואחר כך כל עפר הארץ היה כנים. וזה אומרו ויך את עפר הארץ, שהלקה את יסוד העפר ומזה ותהי הכנים באדם תחילה שנתהוה בעצם האדם מיסוד העפר שלו ואחר כך בבהמה ואחר כך כל עפר הארץ כאמור. או כה נאמר ויך את עפר הארץ שלא הלקה רק את עפר הארץ ואף על פי כן ותהי הכנם באדם ובבהמה שנתהוה בכל דבר, וזה מפני שכל עפר הארץ היה כנים שבכל מקום שהיה עפר הארץ בכל יסוד העפר נעשה כנים ועבור זה נתהוה הכנים באדם ובבהמה.
ויאמרו החרטומים וגו' ולא שמע אליהם כאשר דיבר ה'. רש"י ז"ל פירש כאשר דיבר ה' ולא ישמע אליכם פרעה וגו', ונראה מדבריו שהוא מפרש ולא שמע אליהם אל משה ואהרן, ולכאורה לא נזכר כאן בכתוב שיאמרו משה ואהרן עתה איזה דבר אליו והוא לא ישמע להם. ואפשר לומר שקאי על החרטומים שאמרו אליו אצבע אלהים הוא אבל הוא לא שמע אליהם ולא האמין להם אבל דעת החרטומים כבר היה לעשות חפץ ה' בראותם מעשה ידיו לכך הוצרך הקב"ה אחר כך להכביד לבו ולב עבדיו למען שתי אתתי אלה, כי כבר רפו ידי עבדיו כנאמר, ומה שאמר הכתוב כאשר דיבר ה' הוא ואני אקשה את לב פרעה והדומה.
גם יאמר הכתוב אצבע אלהים הוא ולא שמע אליהם כאשר דיבר ה'. על דרך אומרם ז"ל (בזוה"ק בשלח נ"ב:) בפרשת ויחזק ה' את לב פרעה וגו' רבי אבא אמר לא אתקיף לבא דפרעה אלא שמא דא דכד הוה אמר משה כה אמר ה' דא מלה ממש אתקיף לבא וכו' דהא בכל חכמתא דיליה לא אשכח דשמא דא שליט בארעא וכו'. וכן גם כאן לפי שהחרטומים אמרו לו אצבע אלהים הוא ולא הזכירו לו שם ה' ומשה הנה אמר בכל פעם בשם ה' בזה נתחזק לבו כי לא האמין שיש ה' בעולם כאומרו לא ידעתי את ה' וזה מאמר הכתוב ולא שמע אליהם כאשר דיבר ה' פירוש כאשר דיבר משה ה' בשם הוי"ה ברוך הוא, והוא לא האמין בזה, וגם חכמיו לא אמרו לו רק אצבע אלהים ולא ה' המהוה את כל, על כן לא שמעו. לכך נאמר להלן (ט', כ') הירא את דבר ה' מעבדי פרעה פירוש מי שהיה להיפוך מפרעה הרשע שהוא חיזק את לבו בשמעו דבר ה' פירוש הדיבור בשם ה' הוי"ה והוא אדרבה היה ירא את דבר ה' כשמעו דיבור בשם ה', הניס את עבדיו וגו'.