הכשרת האברכים 6

סיום פרק ד׳ מהאמצעים להעשות איש מתרגש

Becoming a Man of Feeling.

הנה בהשיח אשר בינינו הפסקנו בדברינו לעיל, ועתה אף אם תזכור אותם, מ״מ מוטב שתחזור על פרקים הראשונים עד פרק ה׳ ותדלג על השיח ותעיין מכאן והלאה. הקיצור משם הוא, שהרגשות ופרכוסי נפשך תמיד אינם פוסקים, בין להבי נפשך המתלהבת בתורה, מצוה וקדושה, בין פרכוסי׳ מן מכאובי׳ בשעה שאתה נושך ומכה אותה בנמוכיותיך, במחשבה, דיבור ומעשה, תמיד הם נמצאים בך. אך אתה או שאינך מרגיש אותם לגמרי, או שמרגיש אתה איזה הרגשה, אבל לא תדע מה היא ההרגשה אשר בך, אם הוא פרכוס לצאת לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, או פרכוס לצאת למאכל ולמשתה היתרים ולשאר שטותי העולם, ואחריהם אתה נמשך ואותם אתה ממלא. ויעצנו אותך שתתן מצע של מחשבה חזקה ודמות להרגשותיך, עליהן ניצוצי נפשך יתראו ויתלבשו ועל ידיהן יתקיימו. אבל לא תתחיל לאחוז בהרגשות הקטנות שאין אתה מרגיש אותן לגמרי או רק מעט, רק בהגדולות מהן תתחיל, ואז גם הקטנות ישתלשלו מנפשך למוחך ולבך, תתרקמנה ותראה גם אותן בך.

As we broke off our discussion in order to hold a private conversation with the Avreich, speaking words from the heart that needed to be said, it would be well to review the first four chapters and the concepts therein, and then skip the “private conversation” and go straight to the present chapter. To summarize; the feelings and tremors of your soul are constant and never ceasing. It may be enflamed with excitement for the Torah, mitzvos, and kedushah, or trembling from the bites and beatings you give it in when you feel down, but it is always feeling something. Though it surely feels, either you don’t feel it at all, or you sense something that you cannot identify. If may tremble from the desire to go the shul or the house of study, or it may tremble from being enticed after the desire to go while away your precious time in a bar or a restaurant. We advised you to create a mental file of vessels for your feelings in the form of powerful thoughts and images. These vessels will allow the sparks of your soul to endure in your mind and not to dissipate. Once they engender a tangible form you will be able to see them, correspond with them, and use them. We discouraged you from starting out by holding on to slight feelings that you either aren’t aware of, or feel only slightly. Rather you should start with greater, more prominent feelings, and this will eventually allow the slight feelings to flow from your soul into the more revealed areas of your brain and heart. They will be embroidered into the tapestry of your mind and you will be able to clearly visualize them.

עד כמה שנבאר ונמנה את נחיצות התחזקות המחשבה ודמיון של קדושה לההתרגשות בפרט ולהעבודה בכלל, לא נצא את ידי חובתנו, רק זאת נוכל לומר בקצרה שאי אפשר לה להעבודה ובפרט ע״פ דרכי החסידות בלעדה. קשה לו להאיש למשול על עצמו בלא מחשבה חזקה והתרגשות הקודש, ואי אפשר לו להפעיל את עצמו בפעולות קדושות ולהעלות את עצמו בעליות החסידות, אם מחשבה חזקה ודמיון [או כמו שאמרנו לעיל מחשבה חזקה שהוא דמיון] של קדושה אין לו.

The ability to strengthen the mind through visualization as a way to strengthen hisragshus in particular and avodah in general is such a crucial activity that no matter how much we say about it, we will still need to say more. So for now suffice to say that one can’t do without it, in all paths of avodas Hashem, and especially in the path of Chassidus. It is quite difficult for a person to control himself without a strong mind and an ability to reach holy hisragshus. A man can only excite himself towards holy activity and foster his own ability to ascend the heights of Chassidus if he possesses the faculty of intense thought and holy visualization [or as we said it earlier, intense thought which is itself holy visualization].

כבר הבאנו לעיל דברי צדיקינו המדברים ממחשבה חזקה ומעניני עבודה, שרק במחשבה חזקה ודמיון של קדושה יעלו לנו. ואחר שהגענו בדיבורינו עד כה, יכולים להוסיף עוד הא שאיתא בספה״ק מאור ושמש לפ׳ פנחס וזה לשון קדשו:

We have already quoted the words of Tsaddikim which speak of the importance of intense thought and matters of avodah, which tell us that only intense thought and the ability for holy visualization can a man succeed in avodah. At this point we can add to our discussion the words of the Maor VaShemesh in parshas Pinchas, and what they teach us in the ways of avodas Hashem:

ובמה יתכן להאדם לברר ניצוצי נשמתו, שימסור גופו ונפשו תמיד על קדושת שמו ית׳, הן בעשית המצוה והן בתורה ותפילה ובפרט ביחוד שמע ישראל וכו׳.

How does a man refine the sparks of divinity in his soul? He must continually deliver over the power of his mind and body to the sanctity of God’s name, may He be blessed. This is true for the all avodas Hashem, whether it is the performance of mitzvos, Torah, or prayer. This is particularly true when one is saying the Kerias Shema ...

ולהבינך ענין מסירת נפש הוא, כשהאדם בחיים חיותו הוא מוכרח לאכול ולשתות וכו׳, אך דרך האמת הוא שצריך לשים כל מגמת נפשו בכל מעשיו ועניניו שיהי׳ בלתי לד׳ לבדו כדי לחזות בנועם ד׳ ונפשו יצמא לטעום עריבות, ידידות, נעימות אלקותו ית׳, וכל ימי חיים חיותו ישתוקק מתי אבא ואראה באו״פ מלך חיים. ואיש אשר כזה, מגמת נפשו בעת התפילה כשפושט מחשבתו מזה העולם, נפשו טועם מעט עריבות, נעימות מאור עליון בעת ההיא. נפשו חשקה מאוד בכל עוז להתדבק באורות העליונים, ובשעה שבא לו חשק נמרץ ההוא, הוא מואס בחייו, ואם הי׳ באפשרו להפשיט נפשו מהגוף להתדבק באור עליון הי׳ שמח בעשיתה ולבו כואב לו על שנפשו קשורה בגוף שעי״ז הוא נמנע מלהעלות להתדבק באור עליון. ובעת הזאת גם גופו נזדכך מחמת גודל השתוקקות שבוער בו כלפיד אש להתדמות לעליונים, גם הגוף מתנשא למעלה, וזה מועיל לו הגם שאחר התפילה התשוקה אינה כ״כ עצומה כמקדם מ״מ הגוף אינו נוטה עוד לשום גשמיות, רק שהוא עובד עבודת הקודש בכל מעשיו ועניניו הן באכילה וכו׳ ואם תמיד ישקוד על תשוקתו ובכל יום יתאמץ יותר ויותר להשתוקק לדבקות הבורא ב״ה נזדכך גופו עד שהחומר נהפך ג״כ לצורה עכ״ל הק׳.

The following advice will help you to understand the matter of mesiras nefesh. While a man is alive, he cannot live without eating and drinking … but truly, the secret is that man needs to completely orient his soul in all of his activities so that they are given entirely over to God and to nothing else. This will allow him to “behold the delight of the Eternal” (Psalms), and his soul will thirst for the taste of God’s sweetness, companionship, and pleasantness. All the days of his life he will anticipate and yearn for God, asking himself, “when will I arrive and witness the light of the face of the Living God?” When a man who has oriented his soul in this way has disposed himself of all worldly desires and stands up to pray before the Almighty, he will feel his soul tasting a portion of the delight and pleasantness of the supernal light. With full force his soul will desire to cleave to the supernal lights. At the time when he feels such ardent desire he will even despise his physical existence, and if it were at all possible he would gladly and willingly discorporate his soul from his body and join it the supernal light in celestial union. His heart is pained that his soul is connected to the body, preventing him from ascending to this union. Yet at this time, the great burning fire of his longing to emulate the celestial beings serves to refine his body as well. Then his body also ascends, and then after he has finished davening, even though he doesn’t feel the desire with the previous intensity, still the experience will dissuade him from being inclined towards material things. Rather, even his physical activities, eating and drinking and like, will be oriented towards a holy purpose. And if he is diligent and consistent in his yearning, trying harder and harder every day to achieve deveikus with the Holy One, blessed be He, his body will become more and more refined until even his material life will become spiritual.

לכאורה יאמר האומר, הלא עבודה כזו למעלה הרבה מאתנו, ורק בשביל הצדיקים הגדולים אשר מלפנים הוא, ומראש אמרנו שרק בעקבי הקדושים רוצים אנו ללכת ורק באבק רגליהם להתאבק ולבלוע, ואותם וגודל קדושתם עיננו לא ראתה. אבל כלל זה בכל עניני עבודה בידך יהי׳, כשתראה בספר מספה״ק או תשמע מאיזה ענין עבודה. ותאמר לעצמך זהו רב ממני, אם תרחק ממך את ענין העבודה בשביל זה שהוא גדול ממך, אז תדע שמעשה יצה״ר הוא המסית אותך להדיחך ח״ו. ואם כה תאמר, זהו רב ממני, לכן עלי לחפש איזה כנף וקצה מאותו ענין העבודה, כדי שאוכל לאחוז בו ולעבוד אותה לפי מצבי בכל כחי בקטנות, וד׳ יעזרני שגם אעלה ממצבי זה יותר למעלה, אז מעשה יצר הטוב ודרך עבודת ד׳ הוא. כי האם יאמר מי שהוא, תקיעת שופר ענין גדול הוא, יסודות גדולים הרבה גבוהים ממצבי והשגתי בו וח״ו לא אשמע תקיעת שופר. כי הן גדול הרבה מאוד, וכל מצוה גדולה מאוד, אבל מ״מ כל אחד צריך לעשות במחשבה, דו״מ שלו לפי מצבו, וכן הוא בכל עניני העבודות. ובספה״ק אמרי אלימלך מכ״ק אא״מ ההצוה״ק זצוקלל״ה איתא ששמע מאביו, זקני הה״צ והק׳ ממאגלניצא, שאמר בשם רבו הקדוש ממעזבוז זצוקלל״ה.

It stands to reason that many who read this will say, “isn’t this level of avodah too lofty a goal? It is only for the great Tsaddikim who stand with the angels!” True, we said at the outset that we are only striving to go on the heels of the holy masters, only wrestling at the dust of their feet and absorbing some of their way at our own level. And yet our eyes will not behold them or their great kedushah. But regardless, keep the following principle close at hand in your avodah. When you come upon a tremendous and sublime example of avodas Hashem in the course of your study of Chassidus, and you say to yourself in awe, “this is too much for me,” if your response is to distance yourself from believing that the avodah in question applies to you, then you may be sure that it is only the evil inclination tempting you in order to push you away from personal fulfillment, God forbid. But if upon hearing of such an avodah you say to yourself, “Yes, it is far above me, but that means that I have to find a way to hold onto a corner or hem of this avodah in order to connect to it and fulfill it with all my strength according to my own modest level of ability, and then God will help me to surpass my present level and rise up,” then you can be sure that you are listening to your good inclination and following the way of avodas Hashem. Is there any greater blunder than the claiming, “since the blasts of the Shofar are such a deep matter, containing such sublime mysteries far beyond my ability to understand, then I might as well not even bother fulfilling the mitzvah of hearing the Shofar?” Of course the Shofar is an exceedingly awesome matter. But remember; every mitzvah is an exceedingly awesome matter, but that doesn’t preclude us from the obligation to do them.¹¹³God does not make His commandments impossible, or as the sages said, “God is not a tyrant with his creations.” Notwithstanding the awesome depths of the mitzvos, everyone is beholden to fulfill the mitzvos in thought, speech, and action according to his present situation and abilities. And this is true for all matters of avodah. My father, the Holy Rav Elimelich of Grodzisk wrote in his sefer Imrei Elimelech that he heard from his father, the Tsaddik of Maglenitza, the following teaching from the Rav of Medzeboz:

כי כל אדם החפץ בעבודת ד׳ ית׳, מיד בראשית העבודה הגם שהוא עדיין במדרגה מעוטה, צריך להעלות במחשבתו שיהי׳ בעבודתו צורך גבוה לאקמא שכינתא מעפרא, ובל יאמר מה אני לבוא עד הלום למדרגה גבוה כזו, כי באמת זאת תורת העולה לכל האדם להעלות השכינה עכ״ל הק׳.

Every man who desires avodas Hashem, may He be blessed, needs to tell himself at the outset of his avodah when he is still operating at an average level, that his efforts, sublime and holy as the sacrificial offerings in the Holy Temple, will raise the Shechinah out of the dust. He should not be a defeatist, telling himself, “who am I to reach such a high state of being?” For truly, “this is the Toras ha’olah,” (the ascent offering in the Temple that is burned in its entirety.) This is the teaching of man’s own ascent, and it is possible for every man to raise the Shechinah up out of exile (through his dedication to the path of Chassidus).

מכל עבודות אין אנו פטורים רק צריכים לעשות לפי מצבנו על כל פנים בקטנות.

No one is exempt from such efforts, but is required to fulfill this advice according to his own level. Even down in the doldrums he should not desist in finding a connection, because this connection will bring about his very ascent.

ובענין הנ״ל מהמאור ושמש, כל איש יודע שלא כדי לאכול לשתות ולעשות שאר דברים גופניים ככלב וכעכבר בראו הו׳ ית׳, מקור הטהרה והקדושה אשר לעילא הוא מכל שמהן וכנוין, ורק שיתקדש ויתקרב אליו ית׳, תכלית בריאתו. וכשמתבונן בעצמו שימי חייו קצרים וכשיעברו ימיו הקצרים ויגיעו ימי הנצח, אז באותו עולם ובאותו מצב אשר בחר לו בעולם הזה, לנצח ישאר, אם ח״ו בנמיכיות הכלב והעכבר או להבדיל באלף אלפי אלפים הבדלות בטוהר עליון, אצל המרום וקדוש בין נשמות הקדושים וטהורים מלאכים ושרפים, כשמתבונן בזה אפילו הגרוע, כל גופו ירעד ולבו בקרבו יתפלץ. אבל תלוי אם מחשבתו של האדם ודמיונו חזקים הם או לא. אם חזקים הם, אז מחשבתו ודמיונו החזקים החושבים ומציירים זאת בחזקה ובהתרחבות המחשבה, פועלים על כל גופו שישתוקק בשעה זו עכ״פ להתרחק מן הגשמיות, ולהתקרב אליו ית׳ לחזות בנועם ד׳, ונפשו תצמא לטעום עריבות, ידידות, נעימות אלקותו. ואפילו אם אין תשוקתו במדה גדולה כזו כמבואר בספה״ק הנ״ל, מ״מ משתוקק, ותשוקתו פועלת עליו, וכשבא לתפילה תשוקתו יותר מתגברת, ומעט מעט גם גופו מזדכך ועולה הוא, לפי ערך חזקת מחשבתו ותשוקתו. ואם רפוי׳ היא מחשבתו, אז אף אם ירעד מתחילה, מ״מ מיד התבוננותו עם הרעדה, יחד יכבו ויאבדו בלא פעולה ובלא עלי׳.

Referring back to the words of the Maor VeShemesh, it is clear to everyone that God did not create him to fill his belly like a dog, or nibble at his vittles like a mouse – after all, God is the source of all purity and kedushah, beyond any names or descriptions! The point of creating us was to give us the ability to sanctify ourselves and come close to Him. When considering the big scheme of things, a man may think on how the days of his life are few. Then when his days on earth are over he arrives at the days of eternity. Knowing that he will remain for all eternity in the same situation that he chose for himself here on earth, he asks himself, will I forever be like a dog or a mouse, or “l’havdil” a thousand times over, in a state of supernal purity, by the Exalted, the Holy One, among the souls of the Tsaddikim, the angels, the seraphim. When even the simplest of men thinks about this, his entire body will shake and his heart will split within him. But reaching this all depends on the strength of his holy thoughts and (the purity of his) imagination. If they are indeed strong and holy, then the strength of the mental pictures created by his thoughts and imaginations and the expansion of consciousness that they produce will cause his whole body to yearn at that moment, or at the very least, to reign in his impulse for material pleasures. In this way he will come close, his soul beholding the delights of God, tasting the sweet and pleasant companionship of the Eternal. Even if his yearning is not with the intensity described by the Great Maggid in the passage above, he should still yearn as much as he is able, and his yearning will transform him. It will increase even more when he prays, and gradually his body will also be refined and ascend in direct correspondence to the intensity of his thoughts and his yearning. But if his thoughts are feeble, then even if he shakes and shuckles at the beginning of his davening, his contemplation together with his shuckling will flicker out like the last dying ember of a fire that could have blazed in glory up to heaven.

המחזק את מחשבתו ודמיונו לקדושה ולעבודה, אז בכלל כל עבודתו מריש כל דרגין עד סופא דכל דרגין שבו אחרת היא. חוץ מזה שהיכולת שלו יתירה וחזקה היא מאשר בזולתו, שיכול יותר למשול על עצמו. יכול הוא יותר להרגיש את התרגשויות נפשו, יכול הוא יותר להתלהב לגלות את נפשו וכו׳ כנ״ל. גם העבודה הפשוטה שכולם עובדים, גם כל תיבה שהוא מוציא מפיו בתפילה אחרת היא, מאשר בזולתו. למשל אתה בחור ואברך לא תהי׳ כאיש אשר עבודתו מופשטה, חוץ ממנו ולמעלה ממנו בלבד, רק גם במקומך עבודתך תהא נמצאה.

One who intensifies his thoughts and imagination in kedushah and avodah will find his experience transformed from the highest of heights down to the most rudimentary of levels. Besides the fact that his abilities will be head and shoulders above all the rest, more importantly, he will be able to rule over himself. He will be better equipped to feel the hisragshus of his soul, and better equipped to bring about his own hislahavus and the revelation of his soul, as has been discussed. The simplest avodah that everyone does and every word that comes out of his mouth in the tefillah will be different from that of his peers. Once done, your avodah will not be abstract and theoretical, only something above you or beyond you. Rather, it will be right there with you.

אתה איש ממשי וצריכה גם עבודתך להיות גם בממש בקרבך בסביבתך ולפניך. מי שמן מוחו רק את הדעת בלבד הוא מוציא, ובו עובד לדעת ולהבין שכל בלבד בתורה אף בקבלה וחסידות, אז כל עבודת מוחו ולבו רק בהבנה היא. וכשאומר, כי לך תכרע כל ברך, וכו׳. וכן כשאומר, הללו את ד׳ מן השמים הללוהו במרומים, הללוהו כל מלאכיו וכו׳, כל צבאיו וכו׳, שמש וירח וכו׳ כל כוכבי אור, גם בזה רק הבנה וידיעה עולה לו, רק תיבות ישנן לפניו והוא מבין את פירושן פירוש המלות בלבד, כיון שרק שכל וידיעה הוציא מן מוחו, זאת אומרת שתפילתו ועבודתו נשארו בידיעה והשגה בלבד, למעלה ממנו, כי הוא בעולם הזה של ממש ויש, והתפילה בעולם השכל וההבנה לעצמה.

You are a real person so you need a real avodah, within you, around you, and before you. When a person’s avodah is theoretical, just knowing the reasons behind the Torah, even in the realms of Kabbalah and Chassidus, then he will have nothing more than a knowledge of the avodah without ever putting it into practice.¹¹⁴It is like the difference between a music critic and a performer. (BE) When he says the words, “and unto You all knees bend,” or when he says, “Praise Hashem from the heavens, praise Him in the heights, praise Him, all His angels, Praise Him, all of His hosts, Praise Him, sun and moon, Praise Him, all the stars,” he will only be in possession of a theoretical understanding. He will be left with nothing more than words on the page whose meaning he understands, because he is only pulling knowledge out of his mind. That is to say, his prayer and avodah will remain something he simply knows about, but really exists above and beyond him. Such a man will be divided from his prayer. He will be in the world of substance, and his prayer will be in a separate world of intellectual understanding.

לא כן אתה כשגם מחשבתך, דמיונך והרגשתך הוצאת וחזקת בך עד כדי לראותן, אז גם נשתלשלה עבודתך אל קרבך לממש עד גם לראותה. וכשאתה אומר, כי לך תכרע כל ברך, אפילו אם רק בהרגשה קטנה נתרגשת בשעה זו, כבר תראה כי אתה עם כל העולם כורעים לפני ד׳, ומתבטלים לפניו ית׳. וכן כשאתה אומר הללו את ד׳ מן השמים וכו׳ בהתרגשות, אז לכל העולם, העליונים והתחתונים אשר לפניך ממש, אתה עומד ומצוה, עמדו והללו, ואתנו יחד שירו לד׳. לא שתראה לפניך דמות של מלאכים, ולא שתדמה לראות דמיון של שמש וירח אשר באמת אינם לפניך עתה, רק דיבוריך, מחשבתך והרגשותיך משתלשלות מתרקמות ונעשות לממש ואת ממשן אתה מרגיש עד כדי לראותן. כי לך תכרע כל ברך, מה נעימה היא אמירה כזו, אתה וכל היקום אשר בשמים ואשר מתחת לארץ כורעים עתה יחד לד׳.

Yet for you, it will not be like this, on the condition that you have brought forth and intensified your thoughts, imaginations, and feelings to the extent where you actually see them. And when you say the words in the prayer, “and unto You do all knees bend,” even if you feel only a small stirring of emotion within you at that time, still, you will see that together with the whole world you are bowing before God and experiencing bittul (self-nulification) before Him. And similarly, when you say the words of the Psalm, “Praise God from the heavens,” with hisragshus, then the whole world, both the upper and lower realms of creation which are actually right there before you, will heed your command to stand and praise God. Then you will all sing to God together as one. ¹¹⁵You will feel true “bittul,” no longer absorbed in your own wants and needs. Basic bittul is felt by a husband or a father in selfless acts done only for the wellbeing of his wife and children. And regarding Hashem, bittul means no longer just seeing yourself, but feeling beyond yourself and knowing how your being is not your own but as a uniquely directed part of God’s creation, sustained and led by God and His Torah. Then you go on to see how all other elements of creation are also following God’s direction, and are united together with you in your common bittul before Hashem. (BE) It is not that you will see the form of angels before you. It is not that you just imagine that you actually see the sun and the moon, which are not really before you at this time. It is rather that your speech, thoughts, and feelings flow from the Almighty, take form in your life, and are concretely felt. You then feel their presence and substance so strongly that you even see them. “Unto you do all knees bend,” how sweet are these words! You and all existence in the heavens and on the earth below will then bow before the Living God.

ולא תאמר אם כן רק פרי דמיוני לבד הוא, שבדמיוני לבד נראה שכלנו יחד העליונים והתחתונים כורעים ומשתחוים שרים ומזמרים יחד לפניו ית׳. אבל הסכת ושמע את דברי אלקים חיים האמור בספרים הקדושים. שאיש ישראלי אם עובד בהתעוררות אהבה או שאר מדה לד׳, אף שרק נדמה לו שמתעורר באהבה אמיתית, ואינה לאמיתיתה, ג״כ טובה היא. כיון שפנימית נפשו הקדושה מתעוררת באמת לד׳, ורק הגופנית היא המסתרת אותה. וכיון שגם הגופנית מתעוררת, כבר חדלה ההסתרה ממנה, ואמיתית היא מצד נפש הקדושה שבו. עיין תניא ח״א פמ״ד, ובההקדמה לח״ב משערי היחוד והאמונה, שמביא בשם הרב הק׳ זצוק״ל על הפסוק יונתי תמתי, כי יונה מלשון אונאה אשר ע״כ כ״ל אח״ד לעבודתו וכו׳ הגם שהוא מאונה אעפ״כ היא תמימה עכ״ל הק׳. וגם בהנ״ל לא פרי דמיונך בלבד הוא, רק כיון שכן אתה רואה בהתרגשותך ובדמיונך שנתקדש ונתחזק, אז באמת לאמיתו כן הוא, מלאכי א-ל במרום כלם אהובים כלם ברורים כלם קדושים, האופנים וחיות הקודש ברעש גדול, השמש והירח, הארץ ומלואה, ואתה בתוכם אומרים יחד ובקול אחד שירות ותשבחות לד׳.

You would be mistaken in your understanding of this if you conclude that you only see the fruits of your fantasies, saying, “I am only fantasizing about bowing down before God together with the celestial and terrestrial creations. I only imagine that we bow, fall flat on the ground, and sing before Him.” Take heed and hear the words of the Living God that speak through holy sefarim. If the Israelite serves God with an awakening of love or other attributes, even if he only fancies himself aroused with true love in his service, but it is not really happening, it is still good. This is because the holy inner dimension of his soul is truly aroused to God, and it is only his corporeality that hides the arousal. Once his body is also aroused to divine service, there ceases to be an impediment to the awareness of his arousal. His feelings are verified according (how much he reveals) the holy soul within him. The Tanya (section one, chapter 45, and the introduction to the “Sha’ar HaYichud ve’Ha’Emunah”) provides an explanation of the verse in Shir HaShirim, “my dove, my perfect one,” where the word for dove, “yona,” is related to the word, “ona’ah,” which means to distress or cheat. Thus, “every unification” in avodas Hashem, even if it cheats, still, it is whole and perfect.¹¹⁶I did not see this derasha in either place mentioned in the Tanya, though the idea was presented in different words. Also with this, it is not only the fruits of your fantasies, but since you indeed see it in with hisragshus in the imagination that have sanctified and intensified, then in this way it is true in all respects. God’s angels on high are all beloved, all pure, and all holy. The Ofanim and the holy Chayos make a great noise, the sun and the moon, the earth and its fullness, and you among them, all pour out songs and praises to God as one.

אף המחשבה של מסירות נפש בקריאת שמע לא תהי׳ מחשבה לבדה, רק דמיון וראי׳ ממש, מוקד האש לעיניך, ואתה קופץ בו לקדש את שמו ית׳. וכמו שהבאנו לעיל את דברי קודש מנועם אלימלך בצעטיל קטן, וידמה ויצייר וכו׳, לא מחשבה לבד רק גם דמות וציור, והוא מחשבה של מסירות נפש שכשמעשה בפועל נחשבת, מחשבה של ממש שכל גופך מתרגש ממנה, עד שלפעמים גם גופך ממש מתנענע בפועל מן הקפיצה אל המוקד אשר במחשבתך.

Even your thoughts of mesiras nefesh (giving over your whole being) during the recitation of the Shema will not remain intellectual or theoretical, but rather you will witness a concrete image. You will see a burning pillar of fire, and throw yourself into it in the sanctification of God’s name, as mentioned in the example from the “Tseitel Katan,” of Reb Elimelich of Lizhensk. Rebbe Elimelech tells us to, “envision, to draw in our minds.” This is not mere thought, but vision and picture. This kind of thought of mesiras nefesh is real, so real, in fact, that you feel it throughout your whole body to the extent where your body actually shakes from your leap into the bonfire that you have witness in your mind.

כשיעזור ד׳ ותרגיש ותראה אז תוכח, כי אין זאת מדרגה גדולה אף לא עלי׳ אשר תתקשה בה.

When God helps you to feel and to see, you will realize that this is not really such a great level, and it is not a level that you can only achieve with great difficulty.

הסכת ושמע, ואל תטעה. כבר הזהרנוך לעיל שאין כוונתנו שכאשר תרגיש איזה הרגשה בקרבך, תתחיל אז לשוטט בשכלך ולחפש איזה דמיון זה או זה, אשר יתאים להרגשתך זו, הס מלהזכיר. כי התרגשותך תחלוף על ידי זה. וגם כי הציורים הבאים ע״י חיפוש, רק פעולות השכל הם, ואנו רוצים בזה שיעזור ד׳ לנו לראות הנפש אשר למעלה מן השכל. רק מין משל שהשכל ממציא אותו לדמות דבר אל דבר, משל אל נמשל הוא זה שאתה מדמה וממציא בשכלך. ואנו רוצים לזכות לגלות ניצוץ הראי׳ של בני הנביאים אשר בקרבנו. ולתכלית זה צריכים לגלות ולהוציא בנו מחשבה חזקה ודמיון של קדושה. הלא הבאנו לך לעיל מספ״ק איך צריכים לצייר מראות הקודש כאילו הן נגד עיניו. מחשבה חזקה, לא דמיונות מדוחים, ולא הזיות הבל [פאנטאזיעס] שאין בהם ממש, ורחוקים מנפש דקדושה יתגרו בך, רק דמיונות הנפש ומראות הקודש תעלה בקרבך. ואז כשתתרגש ונפשך הטמונה בקרבך מעט תתגלה, ויד ורגל תושיט אל מוחך ולבך, תמצא מחשבה ודמיון הקודש של בני הנביאים ואת מראות התרגשויותיך אף התלהבויותיך תראה.

Take heed and listen, and be not mistaken. We have already told you that our intention is not that whenever you feel something within you, that you should rattle your mind to find some sort of concrete image with suits your feelings. This is not at all our intention, because such activity will detract you from your hisragshus. Furthermore, the images that you garner from such a mental search are only a product of the intellect. Our goal, on the other hand, is for God to help us to see the soul which is higher than the intellect. When something comes from the intellect, it is a product of the intellect’s work in comparing one thing to another, or making an intellectual conclusion based on data. But we want to be worthy of revealing a spark of the vision of the sons of prophets that exists within us. Towards these ends we need to reveal and bring forth within ourselves intense thoughts and images of holiness. We have already presented you with examples from holy sefarim about how we need to draw holy images and see them as if they are actually before us. What we need is intense thought. Don’t be irked by baseless fantasies far from your holy soul. Rather, you shall only let images of the soul and holy visions well up inside of you. Then when you are filled with emotion and your soul that is hidden within you is somewhat revealed – when your hand and arm assists your brain and heart - then you share in the holy thoughts and pure imagination as witnessed by the sons of prophets. You will then behold real visions through your deep feelings of hisragshus, even through your hislahavus.

כי כל איש לפי כח מחשבתו ודמיונו התרגשויותיו מעצמן מתראות לו, הן בשעה שמתפחד והן בשעה ששמח, כשמתפחד מחשבות ודמיונות איומות מתראות לו, וכשהוא שמח מחשבותיו ומראותיו עליזות הן. בכל אחד לפי מדת חוזק מחשבתו, אם רבה היא, אז יותר מבוררות ויותר ארוכות הן מחשבותיו, ודמיונותיו יותר מתרבות ויותר משתלשלות, ואם קלושה מחשבתו גם הן קלושות וקצרות. וכבר הוכחנו לעיל את יחס המחשבה לפעולות האדם ואיך מתגלה ומתפתחת על ידיהן, עד שהזקנים גם כשיחדלו מן מסחריהם ואומנויותיהם שהיו רגילים בהם, גם אז כל התרגשות חדשה אשר תתרחש בקרבם במחשבות ודמיוני מעשיהם שהיו רגילים, הם רואים. זאת אומרת שע״י פעולותיהם אשר מלפנים, מחשבה מסחרית או אומנותית זו או זו נתפתחה בהם, עד שמעצמם מחשבה ומראה זו בהם עולה בלא שום חיפוש אחריהן. ועל אחת כמה וכמה שאתה שנפש קדושה בך עם ניצוץ של בני הנביאים, שכאשר תחזק, תרחב ותפשט את מחשבתך הקדושה, שכל התרגשויות נפשך הקדושה במחשבות ומראות הקודש בך תתראינה ותתקיימנה וגם עוד תוספנה לעורר אותך ולקדש גם את גופך. ולא התרגשויות הקדושות בלבד, רק יש שגם מן התרגשות של רשות, מחשבתך הקדושה תקיץ ומראות הקודש לך תראה, אם תוסיף ותרבה לחזקה יותר, כי לא תהא כהנת כפונדקית אם הסוחרים ובעלי האומנות בכל התרגשויות אף שאינן מסחריות ואומנותיות בהחלט, את מראות נפשם ההדיוטות המסחריות והאומנותיות רואים, כל שכן אתה במראות הקודש שמכל התרגשות שהוא, מראות הקודש תראה.

Deep feelings will appear on their own according to the strength of a man’s thoughts and imagination, whether at times of dread or times of joy. At times of dread intimidating images will appear to him, and at times of joy delightful images will appear. It is all according to the intensity of his thought. With greater intensity, the thoughts will be clearer and lengthier, more numerous and more effluent. And if his thoughts are weak, the images will in turn be weak and brief. We have already given evidence above as to the connection between thought and man’s actions, how thoughts are revealed and develop in direct correspondence to man’s actions. As was mentioned, when a man retires after many of a career in business or craftsmanship, even then, the new feelings that he feels within him will be seen in images based on his experiences while he was working. That is to say that by means of his inner experiences, the thoughts he had and the ideas he developed in his working years became so ingrained in his mind that certain thoughts and images will come forth by themselves even after he retires. This is all the more so true regarding your holy soul, which is a veritable spark from the sons of the prophets, where in the course of your spiritual growth you strengthen and expand upon your store of holy thoughts to the extent that you will witness enduring holy feelings embodied in concrete visions of holiness, thus intensifying your fervor and sanctifying your body. This will not only hold true for holy hisragshus. If you grow and strengthen your practice of intense thought, then even concerning emotions not directly connected to Torah and mitzvos, such as interpersonal relationships, business activities, and even mundane activities, you will find holy images waking up in your mind. That is to say, you will sanctify every aspect of your life. You will not be like the artisan or businessman who only gets excited about success or irritated by failure and mishaps, but every welling up of emotion will be fueled by the powerhouse of your intense thoughts, and you will indeed behold visions of kedushah.

לכן בשעה שמרגיש אתה איזה התרגשות הקדושה לא תחפש דמיונות ומשלים רק תתעכב ותתבונן בהתרגשותך הקדושה ותוסיף לעוררה והמחשבות עם מראות הקודש מאליהן תעלינה אם רק חזקת והרחבת את מחשבתך עם דמיון קדשך כנ״ל.

Therefore, when you feel a stir of holy hisragshus, don’t try to devise fantasies or parables. Just wait. Contemplate the sensation of your hisragshus, and arouse it. Then the thoughts together with holy images will appear on their own. This is provided that you have strengthened and expanded your thoughts together with your store of holy images as was previously mentioned.

היוצא לנו מזה שלא די לו לאיש שמגלה מקרבו שכל קדוש, דעת תורה, ע״י שלומד תורה בעיון וחכמת התורה, רק גם מחשבה של קדושה צריך לגלות מקרבו ולחזקה. וכבר הבאנו לעיל את דברי הרב הק׳ זצ״ל שהמחשבה אינה זו של השכל, כי במחשבה חושב גם דברים ואותיות שאינם דברים של שכל. ובמה מחזקים את המחשבה, ג״כ בתורה, כל קיומנו בתורה ובה כל עבודתנו וכל התחזקותנו. תרבה ללמוד מדרשות עין יעקב גם זוה״ק למוד ואפילו מי שאינו מבין את עניני הקבלה מ״מ נודע שמקדש הוא, וחוץ מזה הלא הרבה מדרשות נמצאים בזוה״ק. כבר הבאנו בסוף השיח בחוה״ת לעיל את הספרי עקב שאומר בקדשו, רצוננו שתכיר את מי שאמר והי׳ העולם למוד אגדה, ובילקוט תהלים [רמז תרע״ב] איתא ד״א ובקצה תבל, אלו ההגדות שמקדישין שמו של הקב״ה בהן. וחוץ מן היקר אשר להמדרשים והאגדות להמשיך קדושה להאיש, גם סגולה זו להם לגלות מחשבתו לחזקה ולקדשה, ועל ידי זה נעשה האיש מוכשר שנפשו לו תתגלה יותר, וכבר הבאנו בראשית קונטרס הזה את דברי קודש של הרח״ו זצ״ל שראשית ההתגלות שבאיש היא על ידי נפשו, וכיון שנפשו מתגלה לו על ידי לימוד מדרש ואגדה, גם פנימות התורה וכל קודש מתגלה לו.

After evaluating all of this we come to the understanding that it is not enough for a man to reveal within himself the holy intellect inherent in Torah knowledge through deep intellectual reasoning. A holy intellect is not enough. You also need to reveal holy thoughts and develop them. Earlier we quoted the words of the holy Rav who said that thought is not necessarily a part of the intellect, because many thoughts, such as images, letters, and signs, have nothing to do with the intellect. What strengthens thought? The Torah, of course, for all of our existence is in the Torah. It is the sum total of our whole service and invigoration. Continue to study the Midrashim¹¹⁷Midrash (plural, Midrashim) is the cannon of legends in the oral tradition. in the Eyn Yaakov, and also the holy Zohar, for even a person who doesn’t understand the Kabbalah knows that the simple study of the Zohar sanctifies man. And after all, the Zohar contains many Midrashim that are in fact accessible to everyone. We already mentioned the words of the Sifri¹¹⁸The Sifri is the halachic midrash on the books of Bamidbar and Devarim. at the end of A Student’s Obligation which tell us, “Do you want to know the One who spoke and the world came into being? Then learn aggadah.¹¹⁹Aggadah is another word for midrash, both loosely meaning “legends.”” Another Midrash, the Yalkut Tehillim, tells us, “when our tradition uses the phrase, ‘at the ends of the earth,’ it means the legends that sanctify the name of the Holy One, blessed be He.” Besides the fact that the Midrashim possess the special power to draw kedushah unto man, they also serve to reveal his thought, intensify it, and sanctifying it. The study of Midrash prepares man to be able to reveal his soul more. At the beginning of this book we quoted the words of Rav Chaiim Vital Zts”l, about how the beginning of inner revelation in man starts with the nefesh. Since man’s nefesh is revealed through the study of Midrash and Aggadah, so too the inner aspect of the Torah and all of its kedushah is revealed through the study of Midrash.

ובזוה״ק לפ׳ משפטים [דף צ״ט ע״א] איתא, הכי הוא מלה דאורייתא, לא אתגליאת אלא לגבי רחימאה, יודעת אורייתא דההוא חכימא דלבא אסחר לתרע ביתה כל יומא, ומה עובדת, גליאת אנפאה לגבי׳ מגו היכלא וארמיזת לי׳ רמיזא, ומיד אהדרת לאתרה ואתטמרת. כל אינון דתמן לא ידעו ולא מסתכלו אלא איהו בלחודוי ומעוי ולבי׳ ונפשי׳ אזיל אבתרא. וע״ד אורייתא אתגליאת ואתכסיאת ואזלת ברחומי לגבי רחימהא לאתערא בהדי׳ רחימו. ת״ח אורחא דאורייתא כך היא, בקדמיתא כד שריא לאתגלאה לגבי בר נש ארמיזת לי׳ ברמיזו, אי ידע טב ואי לא ידע שדרת לגבי׳ וקראת לי׳ פתי, ואמרת אורייתא לההוא דשדרת לגבי׳, אמרו לההוא פתי דיקרב הכא ואשתעי בהדי׳, הה״ד מי פתי יסור הנה חסר לב וכו׳ [משלי ט׳] קרוב לגבה שריאת למללא עמי׳ מבתר פרוכתא דפרסא לי׳, מלין לפום אורחוי עד דיסתכל זעיר זעיר דרשא. לבתר תשתעי בהדי׳ מבתר שושיפא דקיק מלין דחידה ודא היא אגדה. לבתר דאיהו רגיל לגבה אתגליאת לגבי׳ אנפין באנפין ומלילת בהדי׳ כל רזין סתימין דילה וכל אורחין סתימין דהוו בלבאה טמירין מיומין קדמאין, כדין איהו בר נש שלים בר תורה, ודאי מארי דביתא, דהא כל רזין דילה גליאת לי׳ ולא רחיקת ולא כסיאת מני׳ כלום, אמרה לו׳ חמותי מלה דרמזא דקא רמיזנא לך בקדמותא כך וכך רזין הוו, כך כך הוא, כדין חמי דעל אילון מלין לאו לאוספא ולאו למגרע מנייהו, ע״ש.

It is written in the Zohar (Mishpatim, 99a): “To what may Torah knowledge be compared? It is like a beloved woman, beautiful in form and comely to behold, who hides herself in her chambers. She has a man who is in love with her, yet no one else knows about his love, because he keeps it hidden. Out of his love for her he passed by her doorway every day, passing to and fro in front of her house, and looking in every direction. The beautiful woman knows that the man, drawn by his love, constantly passes before her door. What does she do? She opens a small window in her secret chamber, and stands by it, revealing her face to her beloved for but an instant, and then immediately returns to her seclusion. Anyone who happens to be with her beloved at this time does not look at her or even notice her, just him alone. And her sight draws his belly, heart and soul after his beloved lady. For he knows that it is the love that she has for him that causes her to reveal herself to him for that instant, to arouse his love for her.

הזוהר הקדוש מגלה לנו בזה את הסדר אשר בו התורה מגלה את עצמה ואת מצפוני׳ אל איש הישראלי. לא לכולם רק לאוהבה מגלה היא עצמה, יודעת התורה את החכם לב אשר כל היום מסבב הוא את פתח ביתה, [מפני שמשתוקק לראותה], ומה היא עושה. מגלה את פני׳ אליו מן היכלה [היינו שאינה יוצאת אליו ולא מכנסת אותו אלי׳ רק גילוי מעט פני׳ לבד כשהוא בתוך היכלה] ומרמזת לו ברמז. ומיד חוזרת למקומה ומסתתרת. כל השאר שהיו שם לא ידעו ולא הסתכלו רק הוא בלבדו, ומעיו ולבו ונפשו הולכים אחרי׳. ובזה התורה מתגלה ומתכסה והולכת באהבה לגבי אוהבה לעורר עמו אהבה.

So it is with the Torah, which is the wisdom of the heart, which goes around outside her house every day. And what did she do? She revealed her face from within her secret chamber and signaled to him, thereupon immediately returning back to her hiding. Anyone else outside the house didn’t see or know about this signal, only him. And his belly, heart, and soul went after her. In this way the Torah is revealed and concealed, going with love to its beloved, arousing his love.

בא וראה אורח התורה כך היא, מתחילה כשמתחילה להיתגלה לאיש מרמזת לו ברמז, אם יודע [היינו שמבין שרמזה לו ומה רמזה] טוב, ואם אינו יודע שולחת לו וקוראה אותו פתי, ואומרת [התורה] למי ששלחה לו, אמרו לאותו פתי שיקרב הנה ואדבר עמו, כמ״ש ״מי פתי יסור הנה חסר לב״ וכו׳ [משלי ט׳] ואם מתקרב לה, מתחלת לדבר עמו מאחרי הפרכת שפרסה לו, ומדברת עמו דבורים לפי אורחו [היינו לפי ערכו ומצבו] עד שיסתכל ויראה מעט מעט וזה הוא דרש, [היינו שההתגלות הנאמרה כאן שהתורה מתגלה לאיש הוא ע״י מדרש] ואח״כ מדברת עמו מאחר שמלה^הג״השושיפא שמלה לפי׳ הערוך. דקה [היינו בהסתרה יותר קטנה והתגלות יתירה] דברי חידה והוא הגדה. [היינו התגלות הזאת היותר גדולה היא ע״י אגדתא] ואחר שהוא רגיל אצלה מתגלה לו פנים בפנים ואומרת לו כל סודות הסתומים שלה וכל אורחות שהיו טמונים בלבה מימים קדמונים. [היינו קבלה וסודות התורה], ואז אותו האיש בעל תורה שלם בעל הבית ודאי, דהא כל הסודות שלה גילה לו, ולא הרחיקה ולא כסה ממנו כלום. ואומרת לו התורה, הראית הרמז שרמזתי לך מקודם, כך וכך סודות היו, כך וכך הוא, ואז רואה האיש שאין להוסיף ולא לגרוע מכל דברי התורה. היינו גם מהנגלה כיון שבכל אחד יש כמה סודות ורמזים.

Come and see! This is the way of the Torah. At first, when it begins to reveal itself to man, it signals to him with a hint. If he understands the hint, it is well. And if he doesn’t, he lets the Torah know that he does not understand, and the Torah calls him a simpleton. The Torah then says to the one who does not understand, “come close, and we will talk.” This is as it is written (Mishlei, 9:14), “(calling out to the passersby …) whoever is simple, let him turn here, and as for the one who lacks understanding …” The man comes close to her, and she starts to talk with him things according to his understanding from behind the curtain that conceals her, until he begins to understand a little more. This is called (the exegetic level of) “drush.”¹²⁰There are four levels of exegesis. “Pshat,” is the plain, simple meaning. “Remez,” is a hint of a deeper meaning. This is the signal or hint in the parable that the woman (the Torah) sends to the man. “Drush,” is a homily, a “fleshed out” exposition based on a series of hints. And the deepest level is “Sod,” or the mystery. The Zohar clearly implies that Aggadah as the body of writings that employs the exegetic method of Drush. Afterwards, the Torah speaks of enigmas from behind a thin dress.¹²¹The Zohar uses the word, “Shushifa,” which the Aruch translates as a dress. This is called, “aggadah.” After he becomes more accustomed to her, she reveals herself unto him face to face, revealing her deeper hidden mysteries and all of the hidden ways that have been concealed in her heart from ancient days. (This is the Kabbalah and the mysteries of the Torah.) A man who reaches such a level is indeed a complete man, expert in the Torah and the master of the house. For certainly all of the secrets of the Torah are revealed to him. Nothing is far from him or concealed from him. She says to him, “look at the hint I once gave you. See all of the mysteries that are contained in it!” In this way we see that not even a letter can be added or taken away from the Torah. In this way we see how a man needs to be so careful to run after the Torah and to be a lover of the Torah, as was said.

ולפי זה על ידי המדרש פנימית התורה יותר מתגלה, וע״י אגדתא עוד יותר ואז זוכה אל קבלה והתגלות הסודות.

That is to say that the revealed Torah, the very letters of the Bible and the simple meaning of its verses, are a garment for hints and mysteries. According to this we see how the inner aspect of the Torah is more greatly revealed in Midrash, and even more so in Aggadah. Then one may merit knowledge of the Kabbalah and a revelation of mysteries.¹²²Midrash could be defined as a larger set which includes both Drashos and Aggados. Drush may analyze hints in verses in order to derive an halachic or exegetic conclusion. Aggadah, on the other hand, which is a form of Midrash, consists of parable and metaphor, legend and myth, whose aim is to allow man deeper understanding.

ועיין במקדש מלך שם מהאר״י זלה״ה שטוב ללמוד אגדה בכל לילה, שרוב רזי תורה רמוזים באגדה וכו׳ ומביא בשם אור ישראל שבשביל כך שבח הזוהר אגדה יותר מהדרשה ע״ש, ובאגרות הקדש מהרב זצ״ל [כ״ג] איתא, ותנו כבוד לד׳ אלקיכם בטרם יחשך דהיינו בין מנחה למעריב כל ימות החול, ללמד בעשרה, פנימיות התורה שהיא אגדה שבספר עין יעקב, שרוב סודות התורה גנוזין בה ומכפרת עונותיו של אדם כמבואר בכהאריז״ל.

In the name of the Ari z”l, the Mikdash Melech¹²³The Mikdash Melech was the first complete systematic commentary on the Zohar by Morrocan Kabbalist Shalom Buzaglo (1700-1780). Rabbi Buzaglo spent much of his life in London. tells us that it is good to study Aggadah at night, as most of the mysteries of the Torah are hinted at in the Aggados. The Ari z”l, the great light of Israel, tells us that for this reason the Zohar praises Aggadah more than Drush. In the Iggeros HaKodesh of Rav Shenur Zalman, the Alter Rebbe of Lubavitch, tells us, “Give glory to Hashem your God before it gets dark!” He was urging Jews to get together in groups and study the Aggados collected in the Eyn Yaakov as the sun was setting between the afternoon and evening prayers. This is because most of the secrets of the Torah are hinted in the Aggados, and their study allows man to atone for his sins, as is explained in the writings of the Ari z”l.

גם בספרי הקודש של חסידות תרבה לעיין. אבל זה הוא העיקר, שלא בשעה שאתה לומד בהם לבד, רק גם תרבה לחשוב בהענינים שראית שם, לא בלבד כדי שתזכור לקיים את הכתוב שם, רק גם כדי לקדש ולחזק את מחשבתך. כבר ביקשנוך זה כמה שלא תתבייש מעצמך, האם לא טוב ויפה לך בעולם הזה ולעולם הבא, שבמקום שמחשבותיך שוטפות כהפקר במחשבות שונות תחשוב דברי קודש אלו. ואם בדבר שכל, עיון ועמקות הגמרא ותוס׳, קשה לך לכוף את מחשבתך לחשוב בהן בשעות הפנויות, בדברי אגדה המושכת את לבו של אדם, וכן בדברי חסידות למה זה לא תחשוב, הן בשעות וברבע השעות הפנויות, והן בשעה שאתה הולך בחוץ. ואם מתחילה גם זאת יקשה לך, הלא תדע שקל יותר להיות שחץ קל והפקר ח״ו מאשר להיות מוגבל רק בדרך הטוב, דרך הטוב והחסידות. אבל כאשר תתרגל בהן ובפרט לפי האופנים שנראה לך בזה אי״ה, אז אחר הרגל של איזה זמן, מעצמך לא תוכל ללכת פנוי בלא מחשבה של קדושה. ואם יאונה לך פעם שהלכת ברחוב ולא הרהרת בתורה ודבר של קדושה בדרך הלוכך, תרגיש חטא בקרבך כאילו ח״ו בטלת עת ומועד אשר קבעת לתורה.

You are highly encouraged to delve deeply into books of Chassidus. But the point is really that you do not only contemplate their meaning at the time you are actually studying them. Contemplate their meaning after you close the book and go on your way. And the point of your contemplation should not only be how to fulfill the directions provided in these holy sefarim, but also in order to sanctify and intensify your thoughts. A number of times we have urged you to do this in order to save you from embarrassment and difficulties both in this world and in the next. If you take this advice, then instead of letting your mind wander from meaningless to wanton thoughts, your mind will flow with holy thoughts and ideas. If you find it difficult to concentrate on the depth and complexities of the Gemara and its commentaries in the course of your day or night after your study session is over, you will find more success in this endeavor with Aggados, for they have the power to draw man’s heart. Such a power is also found in the teachings of Chassidus, which will more easily flow in your mind on that hour bus ride or in the fifteen minutes between shiurim and before dinner. If this is also difficult for you, it is understandable. It is so much easier to be a conceited loafer, God forbid, than to use your time wisely by reigning yourself into the good way and the path of Chassidus. It is all a question of training. If you accustom yourself to such study and contemplation, specifically in the ways that we will show you, then, God willing, after a period of habituation, your will find it impossible to spend even a moment without a thought of kedushah. Once you have trained yourself, you will see that should you walk down the street without a thought of Torah or kedushah, you will actually feel yourself guilty of sinning just as much as if you wasted your hour in the Beis Midrash that you had fixed for Torah study.

ותרין דרגין ישנן בהתחזקות מחשבת ודמיון האיש, האחת הדבר ששומע ורואה יחשוב בחזקה ויצייר לו בלא תוספת משלו, ואותה נקרא בזה, מחשב״ה פשוט״ה. והשנית שיוסיף ויחדש בה משלו, ואותה בשם מחשב״ה מחדש״ת נקרא. וגם בזו תרין דרגין, ישנה מחשבה מחדשת רק בזו שניתן לו, את הדבר שראה או שמע הוא מרחבת ומפשטת יותר, וישנה המחדשת גם חדשות.

There are two levels of intense thought and imagination. The first level concerns intensifying thoughts of that which one hears and sees “as is” without any additions from the man himself. We will call this level, “simple thought.” The second level is where man devises his own additional details. This level we will call, “innovated thought.” In the level of innovated thought there are two sub levels. One sub level on innovated thought involves expanding upon experiences that he may not have ever actually sensed, but that he can understand, feel, and visualize based on information he has received through study and the like. The other sub level of innovated thought involves totally new innovations that he himself creates. One should begin by intensifying simple thought.

ומתחילה את מחשבה הפשוטה תחזק, למשל כשרואה אתה את אשר הבאנו לעיל בפרק ד׳ מספה״ק נועם אלימלך פרשת לך שיכוון האדם כאילו הוא מתפלל בא״י ובית המקדש בנוי ומזבח על מכונו ובהיכלו ועל ידי זה הוא בא לבהירות ודבקות גמור להתפלל בכוונה שלימה ביראה ואהבה וכאילו עומד בבית המקדש, ומסיים בקדשו שכאילו רואה הכל בחוש הראות, כן צריך לצייר במחשבתו בעת תפילתו כאילו הוא ממש בארץ ישראל ובבית המקדש ורואה הכל בחוש הראות ע״ש. אז מתחילה רק את הכתוב בזה תצייר לך. הלא ישראל אתה וגם אז בשעה שהי׳ בבית המקדש קיים היו ישראלים, וכמו שאתה נמצא בזמן הזה, כן יכולת להיות גם אז, ואולי ירחם ד׳ ונזכה אנו לבנין בית המקדש במהרה בימנו. וחשוב במחשבה חזקה כאילו הוא ממש כך, שאתה עומד במקדש לפני ד׳ ומתפלל, באיזה כוונה, רצון והתעוררות התפללת.

An example of simple thought has already been mentioned above in chapter four from the Noam Elimelech, parshas Lech Lecha. There a man is advised to imagine that he is in the land of Israel, praying at the Beis HaMikdash, before the fully built Altar and chambers of the Temple. We are taught that such an image will allow a man to pray with all of the clarity, deveikus, pure intention, love, and awe that he would have as if he were actually standing at the Temple. He advises man to envision the land of Israel and the Temple with such total mental clarity that he feels as if he actually sees it before him. During this visualization, tell yourself that you are an Israelite, and there were Israelites just like you standing there in the days of the Temple. In the exact same way that you are standing today, you could as well have been standing there in the days of the Temple. And it could very well be that God will have mercy today we will merit the rebuilding of the Temple. You really could be standing at the Temple today. Contemplate this with such intense thought that you actually feel yourself standing at the Temple and praying, and imagine the great intention, desire, and awakening you would feel while praying there.

ואח״כ תרגיל עצמך להרחיב את מחשבתך, ואת כל ידיעותיך מן בית המקדש, תחבר בזה. וחשוב הנה בית המקדש בנוי המקום אשר עין בעין אלקים יראה, ומצוה מן התורה לעלות שמה שלש פעמים בשנה, ולמה, כדי ליראות פני האדון ד׳ צבאות. האש יורדת מן השמים לעיני כל, והכהן עומד באורים ותומים, ישראל שואלים את צרכיהם מאת הקב״ה, והוא ית׳ עונה להם. ופעם אחת בשנה נכנס הכהן גם בקדש הקדשים ושם עוד יותר ראה את האלקי ישראל, פעם יצא הכהן וסיפר ראיתי זקן מלא רחמים לבוש לבנים והוא סימן טוב, [יומא ל״ט] ופעם יצא וסיפר ראיתי את י״ק ד׳ צבאות יושב על כסא רם ונשא ואמר לי שאברכנו, וכשברכתי אותו שיתנהג עמכם בניו, במדת הרחמים הי׳ מנענע לי בראשו. [ברכות ז׳] כשנכשל איש בעבירה ח״ו הלך לבית המקדש ונתכפר לו, וגם על ספק חטא, אשם הקריב, והתמידין היו מכפרין על שאר עבירות היום והלילה עד שלא לן אדם ועבירה בידו. ובמקום קדוש והתגלות כזאת אתה עומד ומתפלל, משבח ומשיח להקב״ה, כמה יבער לבך ותלהט נפשך בתפילתה ושירתה לד׳. גם בשעה הפנוי׳ לך צייר לך כזאת, שבשעת התפילה כאילו אתה עומד בבית המקדש וכו׳ ואז כשתבוא להתפלל יקל לך לעורר עצמך.

Afterwards, accustom yourself to expanding your visualization. (Now we are going into the two levels of innovated thought.) You can do this by adding all of the details that you have learned about the avodah in the Beis HaMikdash and imagine as clearly as you can how you would feel if you were actually performing these avodos. Think to yourself that the Beis HaMikdash is built, and it is a place where “God is seen eye to eye.” Think about how it is a mitzvah from the Torah to ascend there three times a year for the three pilgrimage festivals.¹²⁴“Shalosh Regalim,” Pesach, Shevuos, and Succos. What is the point of this mitzvah? It is in order to behold the face of the Master, Hashem Tsevakos.¹²⁵Hashem Tesvakos, the Lord of Hosts. The fire descends from Heaven before all who stand there, and the Cohen stands wearing the Urim and Tumim, the breastplate arrayed with twelve precious stones with the names of the twelve tribes inscribed upon them, whose letters would illuminate in response to a question. All of Israel asks for their needs from the Holy One, blessed be He, and He answers them. Think about how once a year on Yom Kippur the Cohen Gadol would enter the house of the Holy of Holies, where he would have an even deeper vision of the God of Israel. Once when the Cohen Gadol came out of the Holy of Holies he said, “I beheld the vision of a compassionate elder dressed all in white, and it is a good sign.” (Yoma, 39) In another instance, the Cohen Gadol told us, “I saw Y-ah Hashem Tsevakos sitting on a high and exalted throne, and He told me to bless Him. When I blessed Him to be merciful with you, His children, He nodded His head (in approval).” When a man would stumble and commit a sin, God forbid, he would come and bring a sacrifice in atonement. A person would similarly bring a guilt-offering even if he was uncertain whether or not he had committed a sin, and the Tamid (continual) offering would make atonement for the rest of the sins that had been committed that day among the whole community of Israel, so in this way there was no Israelite who would go to sleep that night with an outstanding transgression on his account. It is in such a holy place of revelation that you are standing praying, praising, and meditating upon the Kadosh Baruch Hu. Your heart is on fire with davening. Your soul is emblazed with song before Hashem. You can use such a visualization while riding on the bus or when you are otherwise unoccupied in your avodah. And if you use this advice during your “down time,” then you will very easily be able to wake up such feelings at set times of prayer.

ולא רק את הדברים שיש לצייר אותם בציור של מראה ודמיון תחשוב, תרחב ותצייר, רק גם כל מחשבה טובה בגדלות ד׳ וקדושתו, וכל דרך טוב לעבודתו ית׳ תרבה לחשוב ולהרחיב. למשל בספה״ק של כ״ק אא״מ זצוקלל״ה איתא, איזה פעמים, שיחשוב האיש בדעתו הלא גם הבהמה והחי׳ יראה לנפשה, ומכל דבר אשר יכול להגיע לה נזק מפחדת ובורחת, ואיך זה לא יירא האיש מן הכל יכול אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש שיכול להענישו ח״ו, עכ״ל הק׳.

Don’t exclusively contemplate and expand upon these kinds of sensory visualizations. You are also advised to meditate and expand upon your appreciation of God’s greatness and holiness, even strengthening your contemplation on every path of avodas Hashem. For example, in the sefer of my holy and exalted Father (Rav Elimelech of Grodzisk), of blessed memory, he asks the reader to consider, “how even a simple animal fears and runs away from anything that could cause it harm. This being so, how could a man not fear the Almighty, who controls everything in the world according to His will, in whose hands are the souls of all living beings, and who has the supreme power to punish, God forbid.”

דברים הללו כבר דיים לחשוב בהם כל ימי חיי האיש ולהתעורר בהם ביראת שמים. ועוד תוכל להרחיב מחשבה קדושה זו, אם כבר היית ח״ו פעם בצרה או ראית את זולתך בצרה ר״ל, צייר לך את הדאגה של אז, וכמה היית מקבל על עצמך אתה או זולתך בשביל לצאת ממנה. ולמה לא תפחד גם עתה מד׳ שלא יביא עליך ח״ו כזאת וכזאת. כמה מלאים ספרינו הקדושים בעניני מחשבות קדושות כגון אלה אשר כל שורך מהם לאילן רב יתגדל ויתפשט אם רק תטפל בהם ואת כל עצמך רצונותיך ומחשבותיך ימלאו ויקדישו.

These words are enough food for thought to last a man his entire life and arouse his yiras Hashem. Here is a way to expand this thought. Perhaps at one time you or someone you know has been in a dangerous situation. Review in your mind the exact feelings of distress you had at that moment, and think about all that you or the other person would have done in order to get out of that danger.¹²⁶Think about what you might have promised God in order to save you. Think to yourself, “Why am I not afraid at this moment that God will not bring such difficulties upon me?” Our holy sefarim are filled with these kinds of holy thoughts. Each vine from this great tree can bear the most wondrous fruits if it is only cultivated with care and love. Then all of your desires and thoughts - your whole being – will be filled and sanctified.