הכשרת האברכים 5

שיח, מלב, אל לב האברך

Words Spoken from the Heart, to the Heart of the Young Scholar.

ועתה בחור ואברך חסיד, מוכרחים אנו להפסיק מעט מן ענינינו אלו בשביל לשיח עמך שיח אשר בינינו לבינך, ואל תתביש מאתנו כי לא אנו רואים אותך, ולא אתה רואה אותנו עתה, רק ד׳ הוא הרואה את שנינו, הלא רק דרך הקונטרס משיחים אנו עמך, ולא לקנטרך ולא כדי למצוא ולהראות בך איזה שמצה, הס מלהזכיר. שיח לבביי הוא, לבי אל לבך לוחש, שיח נפשי הוא, נפשי אל נפשך חברתה מדברת, ואת אהובתה לעזור את כיבוסי׳ משתוקקת. וגם הם, לבי ונפשי, על ידך יבנו, ובעלייתך, אולי בעזרת ד׳ גם הם יתעלו.

And now, young man, Avreich Chassid, we must diverge from our subject in order to discuss something with you in private. And do not be ashamed, for we cannot see you, and you cannot see us for the time being, only God sees both of us, and we are only speaking you from the pages of this book. Our aim is not to vex you, nor is it to find or reveal any faults within you, heaven forfend. It is a quiet, heart to heart conversation, a conversation of the spirit. My soul is speaking to its beloved friend, and yearns to help you to cleanse it. And they too, my heart and my soul, will be built through you. Perhaps by raising you up, with God’s help, mine will also ascend.

יש אשר תתרעם עלינו אתה אברך לאמור, מה רוצים ממני למה זה מטילים עלי חסרונות וכתמים שאינם בי, ולמה זה מסבבים את ראשי בתיקוני הרגשיות מראות וחזיונות. הלא אברך בן תורה אני, רוצה אני להטריד את מחשבותי בפלפולי אורייתא כמאז ועד עתה, כי תמיד בתורה אני שקוע גם בשוק יש שאני חושב בתורה. ולא חסיד אני, והאם התרגשויות והתלהבות חסרות לי, ואיך אני מתפלל ואיך אני עושה מצוה, ואיך אני מתלהב בהן.

Some may become infuriated with us, saying, “what do you want from me? Why are you attributing to me all kinds of deficiencies and stains that I simply do not have? Why are you making my head spin with all this discussion of proper hisragshus, images, and visions? Aren’t I a Torah scholar? I would rather make my head spin with pilpul⁶⁷Intricate and logical Talmudic argumentation. in the Torah as it was until today, because I am always immersed in the Torah. Even in the supermarket my thoughts are on the Torah. Am I deficient in my hisragshus, in my hislahavus, in the way I learn, do mitzvos, in the hislahavus I reach in all of these?”

הן לא היינו צריכים לענותך ולדבר עמך יותר בענינים כאלו, אם באמת אתה מתרעם כזאת או אפילו רק מקצת מזו, ואם באמת חושב אתה בדעתך שלא חסר לך בעבודתך לד׳, אתה בן תורה אתה מתרגש אף אתה מתלהב, גם בהליכתך בשוק אתה שקוע בתורה וכו׳. כי מראש אמרנו שרק אל הבחורים ואל האברכים הדואגים על עצמם ועל עבודתם אנו מכוונים את דיבורינו אלה, כלומר אל שפל רוח ולב נשבר על נפשו ועל עבודתו האומר בלבו לאמור, הלא הפסוק [משלי כ״א ב׳] ״אומר כל דרך איש ישר בעיניו״, ומי יערב לי שהולך אני בדרך ד׳ בכל מעשי. האם מפני שלי כן נראה ודרכי ישר לפני, הלא גם לאיש רע מעללים נראה שדרכו דרך הישר הוא. הן עושה אני את מעשי לפי שצוותה התורה, אבל האם חסר לי פגמים וגם חטאים, והגמרא [סוטה כ״א] אומרת עבירה מכבה מצוה. ואם כי גם אמרה שאין עבירה מכבה תורה וכיון שלומד תורה אני זאת היא מבטחי, אבל גם על זה מי יערוב לי, שתורתי שאני לומד טובה היא ועולה לרצון לפני אדון כל, וכמה אנשים היו שלמדו תורה באופן כזה שעם תורתם בשאול תחתית ר״ל נפלו. וקדושנו איש האלקי הרה״ק החוזה מלובלין זצוקל״ל, אמר שכל מי שאינו מהרהר בתשובה קודם לימודו, עליו נאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי, ועוד מוסיף ח״ו כח לקליפות. [זאת זכרון פי׳ ע״פ ותקם בעוד לילה, ומאו״ש פ׳ דברים], ומי יודע אם באמת הרהרתי בתשובה ואם נתקבלה תשובתי, ובמה בטוח אני שאיני מאותם שאומר ד׳ עליהם מה לך לספר חקי. וכיון שבן תורה אני ואברך חסיד. יותר נפשי ונשמתי ח״ו בסכנה שלא אאבד את עולמי בין רגע ובפגם כחוט השערה, ד׳ ישמרנו ויצילנו.

Indeed we would not have had to answer you and go on any further with these matters if you are indeed infuriated in this way even partially, as you say that you are a Torah scholar, feeling hisragshus, even hislahavus, and are immersed in the Torah even when you walk through the supermarket. We said at the outset that we are only addressing these matters to the young scholar and Avreich who is worried about himself and his avodah. That is to say, we are addressing one whose spirit is lowly and heart is broken over his soul and his avodah, who says to himself, “doesn’t the verse say (Mishlei, 21:2), ‘every man’s path is right in his own eyes?’ And who can guarantee that I am going in the way of God in all my actions? Is it because my way is indeed proper and my path is straight, but then again it also seems to a man of wicked intent that his way is right in his own eyes. True I do the things that I do because the Torah commands them, but surely I have no lack of blemish and sin. The Gemara (Sotah 21a) tells us that (the performance of) a sin extinguishes (the reward for) a mitzvah. But still, since the Gemara follows this by saying, ‘sin does not extinguish (the merit of) Torah study,’ thus my Torah study is my guarantee. And yet, how can I be sure that my study of Torah is good and is pleasing before the Master of all? There are those who learned Torah in this way and fell together with their Torah study into hell. (May God protect us.) The holy Seer of Lublin once said that everyone who does not have thoughts of teshuvah before he studies Torah, of him it is said (Tehillim, 50:16), ‘But to the wicked man God says, What right have to you to declare My statutes,’ and in addition to this he gives strength to the kelipos.⁶⁸“shells” meaning forces of evil. [This is how the Maor VaShemesh,⁶⁹Kalonymus Kalman Epstein, (d. 1823) a student of the Seer, remembers the Seer’s explanation of the verse in Mishlei, “and she wakes while it is still night.”] Who knows if I had real thoughts of teshuvah and if my teshuvah was accepted? How can I be sure that I am not among those of whom it was said, ‘who gives you the right to declare My statutes?’ Being a Torah scholar and an Avreich Chassid means that my soul is in even greater danger, lest I lose my world to come in but a moment through the slightest blemish, may God protect us and save us!”

הוי יש ואני מקנא את ההדיוט שואב מים ונושא סבל אם רק מתפלל לד׳. אומר תהלים ושומר התורה לפי ידיעתו והשגתו. כי מה יש לבקש ממנו יותר, את אשר הוא יודע עושה. ואני לפי ששמעתי מרבותי ומבין בספ״ק מעט, איך צריכים לעבוד את ד׳. איך כל תאוה רעה בשעה שמתעוררת רק במחשבה ורצון בלבד, אפילו אם אין האיש עושה אותה, כבר רשע הוא לפני המקום בשעה זו, וכמה היא מגושמת וממלאה אותו זוהמה ר״ל. הוי רעדה אחזתני וחלחלה תפוררני, הלא גם לפני אנשים לא הייתי יכול לעמוד ולהתקיים מגודל הבושה והכלימה לו ראו את כל סתרי רגשי עם רצוני ומחשבותי ועד בלתי נשוא היתה חרפתי. לו ראו אותי כמו שאני רואה אותי, וכל עמידתי וחזקי היא שאין זולתי מכיר ויודע אותי בכל, ואיך זה עוד כח בי להתחזק וללכת ברגלי בידעי שד׳ ית׳ מלך מלכי המלכים מקור הטהרה והקדושה רואה אותי מראשי ועד רגלי, ומביט בכל מעשי, דיבורי, הרהורי ורצוני הקטנים והגדולים בין בשעת התפילה ועבודה בין שלא בשעת התפילה ועבודה, וכל המון שטותים שאני זומם מהרהר מדבר ועושה בכל המעת לעת, את כלם לפני עיניו ית׳ אני עושה מדבר ומהרהר.

“How I envy the common man, the water carrier and the porter, who simply prays to God, reciting Tehilim and keeping the Torah to the best of his knowledge! What more can we ask of him – he does what he knows. I know how to serve God according to what I have heard from my Rabbis and my little knowledge of holy sefarim. And I know how a man is considered wicked before the Omnipresent at the moment that an evil desire wakes up in within him even if he doesn’t act upon it, how it makes him coarse and fills him with pollution. Shaking seized me and shivering crumbled my bones! I am so filled with shame and disgrace that I cannot stand before other people. If they could only see my hidden feelings, desires and thoughts, see me the way I see myself, then my shame would be too great to bear! The only way I can bear to be around other people is with the knowledge that they do not know everything about me. But I don’t know how I have the strength to go about knowing that God, King of all kings, the source of purity and kedushah, see me from head to toe. He sees my actions, hears my words, and knows my thoughts and desires. He knows both my small and great thoughts, whether at times of prayer or at other times. He knows all of the foolish things that I plan, speak, and do at every hour of the day. Everything I do, say or think is before His eyes.”

ולא תמיד האברך כ״כ נמוך בעיניו, ולא בכל עת ובכל שעה רואה את עצמו ככלי מלא בושה וכלימה, כי ישנם זמנים שגם רוחו מתרומם בקרבו בבחי׳ ויגבה לבו בדרכי ד׳. ולא שהוא הפכפך פעם נופל ופעם מתרומם, אך מי שעבודתו אשר עובד את ד׳ היא בלא לב ובלא עצם רק מצוות אנשים מלומדה, לעשות ולהתפטר ממנה ותו לא, אז עבודתו מאובנה כאבן ותמיד היא באופן אחד וגוון אחד ובניגון אחד, לא כן הוא מי שעבודתו בלב ועצם, לו העבודה בגוונים שונים אף במצבים שונים, עליות ונפילות, פחד ואהבה, התמרמרות ועלי׳. בשעה שמרגיש בעצמו התרחקות ובפרט אם פגם באיזה פגם לפי ערכו ר״ל נפשו מרה לה ומר תיסרהו ואת כל פגמיו אשר מאז עם כל נמיכיותו על פניו תשטוח, ורואה את עצמו בשעה זו ככלי מלא בושה וכלימה כערך שאמרנו בזה.

The Avreich is not always in such a low state. He doesn’t always see himself as a vessel filled with shame and disgrace. There are times when his soul is elevated, in the manner expressed by the verse (Divrei HaYamim 2, 17:6), “and his heart was proud in the ways of God.” It is not that he is inconsistent, sometimes fallen, sometimes elevated. It is just that for some, avodas Hashem is heartless, routine, and done in order to fulfill his obligation and no more. Such avodah is as hard as stone, one-dimensional, colorless, and monotonous. Not so for the one whose avodah is done with heart, meaning, fulfilled in different ways and in different moods, whether elevated or fallen, whether with dread or with love, in bitterness or in ascent. At a time when he feels far away, in particular if he feels that he made some kind of mistake, then his soul will be bitter. In his bitterness, all of the other mistakes he made in the past and all the poverty of soul that accompanied them come to the surface. In this case he will view himself as a vessel filled with shame and disgrace.

אבל כאשר צלחה לו איזה תפילה ובפרט בשבתות וימים טובים או אחר איזה שעות של תורה ויראת שמים. או אחר איזה שיח עם חסידים בישיבתם יחד בשתית משקה שירה ורינה לד׳, שהצליחו להתקשר זה בזה נפש בנפש, ונפש כלם בד׳, מתרומם אז רוחו בשמחה ועלית הקודש, נמיכיותו בטלה אז וכולו גם בגופו משתוקק וכוסף לקדושתו ית׳ ומרגיש שבאמת נתקדש גם בגופו עתה. אבל גם אז רוחו לא מתקשה לאמור שלא חסר לו כל בעבודה, הוא בן תורה והוא חסיד וגם אז נשבר רוחו בקרבו עלי׳ ושמחה עם שברון רוח גם יחד.

But when his tefillah was successful, in particular on Shabbos or a festival, or after a few hours of Torah study and yiras Shamayim, or after a conversation with the Chassidim while sitting together over strong drink, song, and rejoicing in God, when they have succeeded in connecting to one another, nefesh with nefesh and all their souls united with God, then his spirit soars in simchah and holy ascent, his poverty of spirit erased. His whole being together with his body then yearns for God’s kedushah. Then he truly feels that even his body has been sanctified. Yet even at such a time, he doesn’t become arrogant. His spirit would not become hard and allow himself to assert that he is lacking nothing in his avodas Hashem because after all, he is Torah scholar and a Chassid. At such a time his spirit is still crushed within him. His elevation and simchah would go together with his broken spirit.

ובפרט אחר עבודתו בשעה שעושה חשבון נפשו כי זוכר הוא את אשר שמע וראה בספ״ק לא בסיפורי מעשיות בלבד המספרים מן גדליות מעשי צדיקים רק גם מספרי עבודה אשר חיברו הצדיקים זי״ע בעצמם ומורים לנו את דרכי ד׳, איך לפעמים אומרים כלאחר יד איזה דבר עבודה וקדושה עילאה, אשר לנו כמעט אין תקוה לנגוע אפילו בקצה מדרגה הזאת.

This is particularly true after his avodah at a time when he makes a cheshbon nefesh (reckoning in his soul). He will remember how he saw in holy sefarim, or heard in stories about great Tsaddikim, or in the guides they wrote about avodas Hashem, where they casually mention a certain way of avodah or sublime kedushah, and we sit dumbfounded, soberly knowing that there is almost no hope of us ever coming close to such a level.

למשל הא שאיתא בספה״ק נועם אלימלך פ׳ חקת על הפסוק ״ויקחו אליך״ וכו׳ שאומר בקדשו דרך אגב שידוע למביני שכל ומדע ששלש הראשונות (בשמ״ע) בלתי אפשרי להיות כ״א ע״י מסירת נפש ואחדות עכ״ל הק׳. ובספה״ק עבודת ישראל בפ׳ עקב איתא, ויש אשר מחמ׳ הקדושה בא אל בחי׳ אין ואפס ממש, כמו באמירת אי׳ בקדושת כתר ע״ש. וכדומה מן מדרגות נשגבות גדולות ורוממות אשר תקצר ראיתנו לראותן אף מרחוק, ומעתה מה אנו ומה כל עבודתנו עד שכדי לבא אל איזה התרגשות אמיתית בתפילה ובפרט להתלהבות צריכים לעבוד ולעבוד להתייגע ולהזיע הרבה, וכולי האי ואולי. ולא מן עליות קדשם ומן מדרגותיהם השמימים בלבד אנו רחוקים, אך גם יראתם ושמירתם מאבק והרהור חטא ואבק דאבק של חטא, וזהירתם והתרחקותם מכל שמץ נמיכיות, והתאמצותם בכלל בעבודתם הקדושה נשגבה מאתנו. ועיין בספה״ק הנ״ל לפ׳ ויגש ד״ה במדרש שיר השירים וכו׳ וז״ל הק׳ ואע״פ שמתלכלכים [הצדיקים] דהיינו שבא להם איזה בלבול מחשבה לא טובה מדברים בטלים וכיוצא בהם, מיד הם מתכבסים ע״י תשובתם, שנזכרים מיד ומתחרטים ומתמלאים תשובה כעל עבירה חמורה וכו׳, יכול שבשעת בלבול המחשבה הם נופלים ממדרגתם, ואח״כ בשעת הרהורי תשובה הם קמים מנפילתם, ת״ל כיריעות שלמה דהיינו שהם בשלימות תמיד עם המלך שהשלום שלו וכו׳, כי גם נפילתם היא בקדושה ובטהרה, וחלילה לצדיק ליפול כלל, רק באפס מה באה לו איזה מחשבה של עצלות בד״ת ועבודתו, ודוגמתו ולא יותר, ומיד הוא מבטלה בהרהר תשובה לא נודע מקומו א״י, והרי הוא כאילו לא הי׳, עכ״ל הק׳. גם בשעת נפילתם רחוקים הם מחטא והרהר חטא ח״ו, וכ״כ היו מתאמצים בתורה ועבודה יומם ולילה עד שמחשבה של עצלות [לא עצלות בפועל רק מחשבה של עצלות] בעיניהם כעבירה חמורה וגם בנפילתם הם בקדושה ובטהרה ושבים ומתכבסים מזה עד שלא ניכר מקומו אי׳.

For example, in the Noam Elimelech, parshas Chukas, on the verse, “take unto yourself,” Rebbe Elimelech makes the following “casual” comment: “It is known to those possessing intelligence and knowledge that the first three blessings in the Shemoneh Esrei can only be said in a state of mesiras nefesh and unity.⁷⁰As if to say, you totally give your whole life over this and completely unite with God.” Similarly, it is said in the Avodas Yisrael,⁷¹By Rav Yisrael, the Maggid of Kozhnitz (1733-1814) parshas Ekev, “sometimes a state of kedushah a person undergoes complete self-nullification, like when we say, “ayeh,” in kedushas Keser.”⁷²In the Musaf service said on Shabbos, festivals, and Rosh Chodesh, we join in song with the angels and praise God in a section called, “kedushah.” At one point we ask together with the angels, “ayeh – where” is the place of His glory. The Ari z”l teaches that while saying, “ayeh,” one can connect with a tremendous ascent of spiritual forces in the higher worlds. There are similar examples of lofty, great, and elevated levels which we find difficult even to imagine from afar. And now, what are we, and what is our avodah, if even in order to come to a kind of true hisragshus during prayer, or to feel hislahavus, we have to labor and sweat to the point of utter exhaustion, and even then our success is questionable. We are not only far away from their holy ascents and their heavenly states of consciousness. We are even far from their Yiras Hashem, their level of vigilance against the slightest thought of sin, even the slightest tinge of such a notion. We have not reached their level of diligence in staying away from lowness of spirit, and don’t exert all of our strength in holy avodah the way they do. In all these ways they are tower above us. Concerning this, the Avodas Yisrael teaches us, “even though the Tsaddikim would become soiled, meaning that they could be confused by a disturbing thought, of vain matters and the like, they would then clean themselves immediately afterwards through the power of teshuvah. They would remember this at once, regret the thought, and be filled with teshuvah the way one would do over a major transgression … It could be that they fall from their heights at the time when their thoughts are disturbing them, and then when they are filled with thoughts of teshuvah they rise up from their fallen state, as the Torah says (Shir HaShirim, 1:5), “like the curtains of Shlomo,”⁷³See this verse, “Though I am black I am comely, daughters of Jerusalem, like the tents of Kedar, like the curtains of Shlomo.” The tent of Kedar (exile) are like beduin tents which are black due to standing many days in the rain, but they can be easily washed and look like the curtains of Shlomo (redemption), splendorous an clean like the curtains of the Holy Temple. In this way the Tsaddikim, who are always connected to God even if they fall, have the ability to rise quickly from a low state to a high one. meaning that they are always in a state of unity with the King to whom all peace belongs … Even their fall is in a state of kedushah and purity. God forbid that the Tsaddik should ever fall, but what is it but a momentary feeling of laziness in Torah study and avodah, and he cancels it immediately with thoughts of teshuvah, and it is as if it were never there.” Even in their fall they are far from sin or thoughts of sin. Their exertion day and night in Torah and avodah was so great that in their own estimation a thought of indolence [not actual indolence but only a thought of indolence] was considered a great transgression. Yet even in their fall they remain in a state of kedushah and purity, washing themselves clean to the point where you would never imagine they had ever been tainted.

וכשמרבה האברך להגות באיזה ספר יש שאיזה הארה מן צורת קדושת נפשו ועבודתו של הצדיק המחבר מברקת לפני עיניו, עד שלפעמים נמס ומתבטל הוא מזה יותר מבכל עניני מוסר אשר שומע, כי מיסר הוא את עצמו לאמור הלא גם הוא יליד אשה הי׳ ומה המרחק וההבדל העצום בין שיא מרום קדשו לבין שפלותי. דבר עבודה וקדושה זו הוא אומר כלאחר יד אשר כנראה שאין זאת כ״כ עלי׳ ולא רק לבני עלי׳ מיוחדה רק שאי אפשר להיות ישראל, ומכל שכן להעיז להיקרא חסיד בלא זה מאן דכר שמי׳, ואני כל כך רחוק אף מן רבבות מדרגות אשר למטה מזה. הן מתרומם האברך אז ושמח בעבודתו וחסידותו בשעה זו שאוחז ונקשר עתה בקדושת ד׳, כי נפשו אשר נתבערה מעט אינה יודעת חשבונות בשעה זו והוא עתה בבחי׳ שוש אשיש ב׳, אבל היא שמחה שעמה שפלות.

When an Avreich studies a sefer in great depth, sometimes an illumination from the soul of the holy Tsaddik whose words he is studying flashes before his eyes. Sometimes this illumination is so great that it causes him to melt and experience self-nullification more than all of the mussar speeches he has ever heard. This is because he chastises himself, saying, “Wasn’t he also a human being? What is the awesome distance and difference between the lofty pinnacle of his kedushah and my lowliness? By mentioning this way of avodah and kedushah so casually he makes it seem as if it is not such a great elevation and not reserved for great souls and masters of spiritual ascent.⁷⁴See the Gemara, Berachos, 32b, “fear of God is a small thing for Moshe Rabeynu,” and the Mei Hashiloah on this Gemara, Chelek aleph. Is it impossible to be a Jew? All the more so, if one is considered presumptuous if he calls himself a Chassid without this level of avodah, then who could ever be a Chassid? And I am so far away from even thousands of levels beneath this.” Thus at the time when the Avreich seizes and connects to God’s kedushah, he feels the elevation of joy in his avodah and path in Chassidus. This is because he doesn’t reflect on such accounts at a time when his soul is catching fire. At such times he is indeed rejoicing in God, but it is a joy accompanied by a lowly spirit.

ומכל שכן שאחר עבודתו זאת מתגעגע אל הארה זו אשר האירה עליו מעולם העליון, ומוסיף רוחו להשבר בקרבו לאמור ולוּ יכולתי ברצוני להביא את עצמו כפעם בפעם אל עליות אלו, ולוּ יכולתי על כל פנים לשלוט עלי בדברי גופי רצוני ומחשבותי לעצרם מן עכירות נמיכיותם ולקרבם אל הטהרה והקדושה, כי אז היתה תקוה לי שמעט מעט אקרב אותי אל עקבי הקדושים ועל כל פנים חלקים ממני אהפוך לחסידות. לא כן הוא כשאני במצב כזה שאנכי, עם דעתי ורצוני, הם ב׳ דברים נבדלים ורחוקים זה מזה, דעתי יודעת את הטוב ורצוני רוצה אותו, ואנכי עושה לעיניהם ממש ההיפך כאילו משטה הייתי בדעתי ורצוני גם יחד, אף כשמתרגש ומתרומם אני לפעמים כאילו לא בדעתי ורצוני הדבר תלוי, רק גם בהאנכיות, כשהאנכי רוצה מתרומם, וכשאינה רוצה, אז אף אם בדעתי ורצוני הנני מתגעגע ומשתוקק עד בלתי נשוא, על כל פנים למעט התרגשות והתרוממות, האנכיות שלי כאילו לא אלי׳ הדברים מגיעים, שוכבת ורובצת היא, ושינת עולם ישנה.

Moreover, after he pauses from his avodah, he yearns for the illumination that shined down upon him from the upper realms, and in this way his spirit is even more broken within him, saying, “if only I could bring myself to such elevations once in a while. If only I could control my body, my desires, and my thoughts, stopping them from murkiness and lowliness, and bringing them to purity and kedushah. Then there would be some hope for me, as I could inch my way towards the heels of the Tsaddikim and fulfill Chassidus in some elements of my being. But in my current state this is impossible, because my “self” is separated and distanced from my mind and my desires. My mind knows what is good, and my desire wants the good, and then my “self” goes ahead and does the opposite right before them, as if my mind and desires were mad. Sometimes, even when I reach hisragshus and elevation, it seems as if it is not only dependant on my mind and my desires, but also on my “self.” When the, “self” wants it, I can achieve elevation. But if the, “self” doesn’t want it, even though my mind and desires yearn so strongly for even a little hisragshus and elevation that I cannot bear it, then my “self” will not go in that direction, but rather heads for bed and goes to sleep.”

הן לא אחד מיוחד אני בעדת העובדים אשר עבודתי קשה, כי אמר לנו קדשנו הבעש״ט זצוקללה״ה שבתחבולות שונות צריכים לשמש כדי לצאת מידי היצר הרע ולהתקרב אל העבודה והחסידות, אבל מי יתן ואמצא תחבולות אשר יתאימו גם לי הנמוך ובדור הנמוך.

“But I am not the only one who finds avodas Hashem difficult. The Holy Baal Shem Tov said that one has to use different tactics in order to get out of the hands of the yetser ha’rah and come close to avodah and Chassidus. Now if only I could find the tactics that would suit me in my lowliness in the lowly generation.”

לבחור ואברך כזה דיבורינו מכוונים, כיון שבכל עבודתו יודע הוא את חסרוניו וכי הוא צריך לבקש מזור ותרופה למו. עוד זאת מפני שבחור ואברך כזה בשפלותו וחפושיו מוכשר הוא לקבל וללמוד גם ממי שאינו גדול אף מן הקטן ממנו, ובפרט ממי שניסה, מנסה, ובוחן בעצמותו ובזולותיו בנסיונות ואמצעים שונים. אבל אל מי שמקשה את רוחו לאמור בן תורה וחסיד אני, ועודו מתרעם עלינו, מה לנו לדבר ולא יועילו דיבורינו אליו. מ״מ בד׳ נשים מבטחנו וגם אליו נדבר אולי גם את קשיותו זו נפצוע, כי הלא גם הוא רוצה לעבוד את ד׳ וגם הוא מתיגע בעבודתו ותורתו רק שבמקום שהיצר הרע מטעה את זולתו בטעות אחר, אותו הטעה בטעות הקשה, של קשיות ואנכיות מרומה. מחלה מרה היא שאין החולה יודע כי חולה הוא, והלא גם לאלו ד׳ שולח את רפואתו רק התאמצות יתירה צריכים בזה.

Our words are addressed to a young man and Avreich in this very situation, since in the course of his avodas Hashem he knows his deficiencies, and he truly seeks a remedy to help him improve. Furthermore, it is because the young man and Avreich in the doldrums of his search for spiritual maturity is prepared to receive and learn not only from someone who is more advanced in his avodah, but even from someone lesser that he is - in particular, someone who doesn’t give up when he fails, and continues to search his and other’s inner-self in different ways. But for some who hardens his spirit and claims, “I am a Torah scholar and a Chassid,” and even furies against us, to him we have nothing to say because our words will be useless. Regardless, we put our trust in God, and we will also speak to Him, for perhaps He will break the hardened spirit. Remember that he too wants to serve God, and he also exerts himself in his avodah and in his study of Torah. It is just that where the yetser ha’rah misleads another person in a different direction, here it misleads this particular fellow with an obstinate and arrogant spirit. It is a difficult illness indeed when the sick person does not even know he is sick! God also has an interest in healing these cases, it just takes more effort.

ומעתה אברך מתרעם הן כבר ראית את מחשבות ושפלות האברך הנ״ל איך שבצדק בכל תורתו שפל הוא ובאמת צריך להיות שפל ברוחו, ולבקש את דרך ד׳ איך ובאיזה אופן יוכל להתקרב אליו ית׳ ודי לך בזה להוָכח שלא תהא בטוח בך לאמור חסיד ובן תורה אני ודרכי ישר לפני.

And now, furious Avreich, you have see the thoughts and the lowliness of the other Avreich, how he is justified in feeling lowly in all of his Torah endeavors. One needs to feel a lowness of spirit, asking God to show him the way to come closer. It is enough to admonish you by warning you against being too sure of yourself in asserting, “I am a Chassid, I am a Torah Scholar. My path is correct.”

ומה לנו להאריך בדבורים בזה אם משנה מפורשת היא במס׳ כריתות דף כ״ה ע״א, ר״א אומר מתנדב אדם אשר תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה, הוא הי׳ נקרא אשם חסידים עכ״ל. שמפורש באר היטב שעיקרן ויסודן של החסידים הוא שלא בלבד שלא יעלה בדעתו שמעשיו טובים, ומכל שכן שלא יחשוב בקרבו לאמור חסיד אני, אף לא תהא כל ענוותנותו רק בזה לבד, שיחשוב, על עצמו, שאין עבודתו כל כך זכה כפי שצריכה להיות לפי ערכו החשוב, רק פשוט שבכל יום ובכל עת יחשוב עצמו שעבר ח״ו עבירה חמורה דאורייתא שצריך להביא עלי׳ קרבן. וראה והבט נא את שבירת לבם של צדיקינו וחסידינו הראשונים, ואיך למדו אותנו לשבר את גופנו ורחנו לד׳.

We don’t have to dwell on this point at length, as we already find this idea in the Mishnah (Kerisos, 25a). “Rabbi Eliezar says, a man can offer an asham talui (a sacrifice offered in the Temple when one is not sure whether he sinned) any day, at any time, and it was called, an asham of Chassidim.” Here we find an explicit statement of a basic principle for the Chassidim. It is not just that it would not occur to a man that his actions are good, and all the more so not to esteem oneself as a Chassid. And it is not that his humility is so great that he does think his avodah has reached the level of purity required for a man of his important level. Rather, it is clear to him that every hour of his life he needs to consider himself as if he has committed a major d’Oraysa transgression for which he needs to bring a sacrifice. Witness the broken hearts of the righteous Chassidim in the time of the Mishnah, and how they taught us how to break our bodies and our spirits for God.

והנני מעתיק לך דיבורי קודש מספר הקודש עבודת ישראל פ׳ חיי וזה לשונו הק׳. ויהיו גמיטריא ז״ל כשהאדם נעשה זל בעיניו על שמתמרמר בלב נשבר על עונותיו ובפרט בלילות הארוכים אחר חצות כשהאדם קם בביתו והוא לבדו לפני בוראו ומזכיר את עצמו על חיי הבל אשר הוא חי ושנותיו עברו עם אניות אבה ולא עשה נחת רוח ליוצרו ואדרבה קלקל ופגם במעשיו מראשו ועד רגליו, והיום קצר והפירוד מן העולם הממשמש ובא ליתן דין וחשבון על כל רגעיו אשר חי, ועל ידי זה הוא מתנחם ומתחרט על מעשיו ובוכה בלב נשבר לפני אביו שבשמים ועל ידי זה הוא נעשה זל ומזולזל בעיניו, כי הוא מילוי ס״ג כנ״ל דהיינו באמרו בלבו שהוא מלא סיגים, אמנם עיקר תכלית הוידוי הוא עזיבת החטא וקבלת עול מלכות שמים עכ״פ מיום ההוא והלאה שלא יהי׳ בכלל הרשעים שבחייהם קרויים מתים רק עם הצדיקים שבמיתתן קרויין חיים, דהיינו שכל ימי חיותם עושים הכנה לרגע הפירוד שיפרדו מעולם הזה בקדושה ובטהרה, וכמו שכתב בזוה״ק הני צדיקי חשבי בלבייהו כאילו ההוא יומא מסתלקין מעלמא וכו׳. אכן אלו בני אדם אשר העבירו בהבל ימיהם ושנותם באנחה תקנתם עכ״פ להתעורר ולשוב עד אשר לא תחשך השמש, ועיקר סימן התשובה והחרטה, כשהאדם מתזלזל בעיניו כי זוכר את רוב עונותיו, ועי״ז בא לחיות חדש וכל ימים הבאים שלא יחטא עוד, וזה ויהי״ו גימטריא ז״ל כנ״ל, חיי שרה אז נקרא איש חי, מאה שנה בסוד הכתר דהיינו אחר התשובה מתחדש לו רצון חדש לעבוד ד׳ והרצון נקרא כתר, ואח״כ עשרים שנה כשנחקק במוחין שלו לעבוד ד׳ בסוד חכמה ובינה שערים נקרא לפום שיעורין דליבא, כי זה עשה לו גדרים בדרך זה וזה בדרך אחר לתקן אשר שיחת, ואח״כ בא למדת שבע שנים הם שבע מדות להמליך הבורא יתברך שמו על ידי אהבה ויראה והתפארות וניצוח והודי׳ והתדבקות.

I will now quote the holy words of the Avodas Yisrael (Parshas Chayei Sarah). “Veyih’yu – and they were⁷⁵Bereshis, 13:1 the first word of the parsha. – is the numerical equivalent of ‘zol,’ which means, ‘of little value.’ When a person is broken hearted and embittered over his transgressions, and feels his life is of little value, in particular on the long nights of winter after midnight when he rises and is alone before his Creator, and admits before God that he leads a vain and worthless life, his years passing by like clipper ships on a windy sea,⁷⁶See Iyov, 9:26. that he has not done anything to please God, to the contrary, his actions have been destructive and blemished from head to toe. And the day is short; he can almost feel his encroaching departure from the world, and he has come to stand in judgment for all the moments of his life. In this way he consoles himself, regretting his actions, and cries with a broken heart before his Father in Heaven. Through this he sees himself as worthless and miserable. “Zol – זל” or “of little worth,” is the numerical value of 37, the milui of the name Sa’g.⁷⁷One of the expansions of the Tetragrammaton is יוד הי ואו הי , called Sa”g (ס"ג) as the sum of the ten letters equals 63. The four root letters of God’s name are Yud Hei Vav Hei, but the rest of the letters of Sa”g (such as the vav and dalet after the first Yud) are called the milui, or filling letters. If you take all the filling letters from the name Sa”g and add them up, you get זל, 37. That is to say, he says that his heart is full of impurities.⁷⁸This is a play on words, as impurities, “sigim,” has the letters for “sag,” which is the name of God representing the world of Beriah, which is the genesis of the separation of good and evil. Above Beriyah, in the world of Atsilut, there is no evil and no impuiries, as in Atsilut, “He and his life are one, He and His causations are one.” This is a kabbalistic representation of the idea that the Avodas Yisrael is presenting, namely that the worthlessness (זל) is coming from the beginning of evil and impurity in the world of Beriyah. Indeed, the main purpose of the confession before God (viduy, also equaling 37) is the abandoning of sin and the acceptance of the yoke of the Kingdom of Heaven from that day onward. In this way he will not be counted among the wicked who are considered dead while they are alive, but among the righteous who are considered alive even after their body dies. That is to say, for the Tsaddik, every moment of his life he is prepared for that moment when he will depart from this worldly existence in a state of kedushah and purity. This is as the Zohar says, “the Tsaddik always thinks in his heart that today he may be leaving the world.” Indeed, people who led meaningless lives still have a chance to rectify their lot by waking up and doing teshuvah before the sun goes down. And the real sign of teshuvah and earnest regret is when a man remembers his many transgressions and feels his own worthlessness. In this way he receives a resurgence of life energy on account of the coming days when he will sin no more. For this reason Veyih’yu – and these were – is the numerical equivalent of ‘zol,’ of little value. (The verse continues) ‘Chayei Sarah – the lives of Sarah,’ The juxtaposition of the words Veyih’yu (representing worthlessness) and Chayei Sarah, is to show us how one who truly recognizes the meaningless vanity of his life is the one who is called alive. (The verse continues) ‘A hundred years,’ is the mystery of the Crown – (Keser). This follows because after the teshuvah he feels a renewed and revitalized will to serve God, and this new will is called, ‘Keser.’⁷⁹The sefirah of Keser (Crown) signifies God’s will. It is also the tenth sefirah from below to above, thus, “a hundred,” as each sefirah contains ten. (The verse continues) ‘And Twenty years.” Meaning, when it is carved into his mochin⁸⁰Mochin – the intellectual-spiritual life force. to serve God on the level of Chochmah (wisdom) and Binah (understanding),⁸¹Chochmah and Binah each include ten sefiros, hence “twenty years.” which are called gates based on the estimation of the heart.⁸²This is alluding to the passage in the Zohar (Vayeira, 103b): "Yet certainly, 'her husband is known in the gates.' (Mishlei 31:23) 'Her husband,' is the Holy One, blessed be He. He is 'known' and connected to every one according to how much a person estimates God in his heart. (The word for 'gate – sha'ar' is the same letters as the word for estimation – sha'er.) God is known in a man's heart in direct correspondence to how much he cleaves himself to God in the spirit of wisdom." For this (Chochmah) provides guidelines for fixing that which he had corrupted in its way, and this (Binah) provided guidelines to fix in other ways. And then (once it is fixed in his mind) he comes to the aspect of (the continuation of the verse), “seven years,” which are the seven middos. These are the seven lower sefiros which he uses to crown God as the Sovereign King, through love (chesed), fear (gevurah), glory (tiferet), victory (netsach) thanks (hod) and connection (yesod).”

לא כן הרשעים ע״י שטח מראות עיניהם ובכל יום הולך וחסר ונכרת נפשו מבוראו ית״ש, ומרבה לפשוע עד שעפ״י גודל עונותיו נעשה כעור ממשש באפילה להוסיף חטא על פשע להיות צדיק בעיניו לדמות ברוחו שהוא עובד בוראו ושוכח העבירות שעושה וזוכר מצות קלות שעושה בלי כוונה, ואדרבה בפניות ומחשבות זרות, ומבקש עליהם שכר כפנחס, וזה מצינו ונשמע מרשע שמתפאר בזה״ל ב״ה הנחתי טלית ותפילין והתפללתי גם אמרתי תהלים ומעמדות, ולמדתי פ׳ משניות ונתתי פרוטה לצדקה ומי כמוני צדיק וישר, וז״ש בהפטורה ואדני׳ בן חגית מתנשא לאמור אני אמלוך, דהיינו שא״ני מלכות הבורא ואני ממליכו ויזבח צאן ובקר ומריא וגו׳ שעי״ז מילא לבו בשמחה מאחר שהוא עובד ד׳ רשאי לשמוח בעולם הזה באכילה ושתי׳ ורוחו לא נשברה בקרבו, אדרבה הולך אחר תאותו אשר אצל עין רגל מלשון רגל על לשונו, דהיינו ע״י רוחו הגבוה ומילוי כרסו וגרונו לשונו יחליק לדבר לה״ר וכו׳ אמנם ההיפוך מזה וההתקרבות לעשות רצון ד׳ כנ״ל הוא ע״י שמשבר רוחו בקרבו ומכיר מקומו הרחוק מאת ד׳ ית׳ וע״י שהוא רחוק מתקרב עצמו ומתדבק בבוראו ית״ש.

(The quote from the Avodas Yisrael continues:) “It is not so with the wicked, for their eyes are blind, they go around every day with their souls cut off from their Creator. They sin profusely, until from the prevalence of sin they grope around like blind men, trying to find a sin to add to their crime, considering themselves righteous, imagining that they are serving their Creator, forgetting the transgressions they committed, yet remembering the easy mitzvos they performed not only devoid of intention, but to the contrary, with ulterior motives and evil thoughts. For these they ask to be rewarded like Pinchas. We find the wicked boasting about themselves, “Thank God, I put on my tallis and tefillin, I prayed, said Tehillim and Ma’amados, I learned a chapter of Mishnayos, gave tzedakah to the poor – so who is as righteous and honest as I?” Of this it is said in the haftarah of this parsha, (Melachim 1, 1:5), “Then Adoniya the son of Chagis was boasting, saying, ‘I will be king.’ ” Meaning, “I” am God’s sovereignty, and I crown him. Thus (in verse nine) he slaughters sheep and bullocks and fat cattle, etc. For this his heart is filled with joy. He asserts that because he serves God he is free to enjoy all manner of worldly pleasures, eating and drinking, and his heart in not broken within him. To the contrary, he goes after his lusts (evinced by the name of the place where he offered the sacrifices) “by Eyn Rogel,” for the word Regel also means slander, as in, ‘slander on his tongue’ and in his arrogance and gluttony he allowed his tongue to speak lashon ha’rah, etc. Indeed, the opposite of this is and the way close to do God’s will in the way explained above is by means of breaking his spirit within him, and recognizes that he is truly far away from God. It is precisely by means of feeling far away that he brings himself close, and cleaves to his Creator, may He be blessed.”

כמדומני שאין אנו צריכים עוד לדבר עמך יותר בזה, כי דברי קודש אלו כבר פעלו את פעולת קדשם בך, עם כל זה, נוסיף לך איזה דבורים ונקיים בזה ״יסר בנך ויניחך״ [משלי כ״ט] וכמ״ש הגמרא אע״ג דגמיר, [מכות ח׳ ע״ב].

It seems to me that we don’t have to speak to you any more about this, because these holy words have already done their work and had the proper effect upon you. But anyhow, we will add a few words and thereby fulfill the verse (Mishlei, 29:17), “correct you son, and he shall give you rest." The Gemara (Makkos, 8b) adds to this, “even if he has already learned enough.”

הלא תדע את אשר איתא בת״ז הק׳ ת״י דאורייתא בלא דחילו ורחימו [היינו בלא יראה ואהבה] לא פורחת לעילא, ובת״ע שם איתא דבין תורה ובין תפילה בלא יראה עוד ח״ו מעוררת חרון אף, ויש עוד מי שלומד באופן גרוע ח״ו שגם לכלבא אתמסר היינו שנמסרה לסט״א ר״ל. אבל נניח שתורתך טובה בחור ואברך, ואז אשריך וטוב לך, ומי ידמה לך חמדת שד-י. אבל הלא חוץ מן התורה גם עבודה ישנה לנו לעבוד את ד׳ במחשבה דיבור ומעשה, מי ידמה לחכמינו חכמי התלמוד ז״ל שמסרו נפשם על לימוד התורה, ומ״מ זכור נא את דברי ר׳ אלעזר [שבת ל״א ע״ב] שאמר ניקו מקמי׳ [דר׳ יעקב ב״א] דגבר דחיל חטאין הוא, וכשאמר ר׳ סימון ניקו מקמי׳ דגבר בר אורין הוא, תמה ואמר לי׳, אמינא לך אנא דגבר דחיל חטאין הוא ואמרת לי את בר אוריין הוא, עכ״ל הגמרא. שכ״כ גדולה המעלה של יראת חטאו על מעלתו שהוא בן תורה עד שתמה למה משבחו בתורתו ובשביל זה יעמדו מלפניו, אחר שכבר שבחוהו במעלה יותר גדולה זו של יראת חטאו.

The Tikkunei Zohar (Chapter 10), tells us, “the study of Torah that is not accompanied by the fear and love of God does not ascend above.” And chapter Seventy of the Tikkunei Zohar tells us that both Torah and tefillah without the fear of God will eventually arouse God’s wrath. Furthermore, someone whose Torah study is inferior is delivered to the dogs, meaning he is given over to the Sitra Achra (the forces of evil).⁸³It seems as if this is also from Tikkunei Zohar 70. But let us assume, my dear Avreich, that your Torah study is of a high quality. If so, then you are very fortunate and God takes delight in you. But aside from Torah, we also have avodas Hashem which is fulfilled thought, speech, and action, and who can compare himself to the Sages of the Talmud who gave over their whole lives for the study of Torah? Regardless of this, remember the words of Rabbi Elazar, who said,⁸⁴Shabbos, 31b “stand before Rabbi Yaakov ben Acha, for he is a man who fears sin.” Then when Rabbi Simon said, “let us rise before him, because he is a Torah scholar,” Rabbi Elazar took issue with him, and said, “I said he was a man who fears sin, and you tell me that he is a Torah scholar!?” Since the man who fears sin is superior to the Torah scholar, Rabbi Elazar wondered why he praised him for his Torah study, and saying that for this they should stand before him, since he already praised him with the superior level of fearing sin.

ואף שאמרה הגמרא תורה מגינה ומצלא ויותר מן המצוות מצלת, ומ״מ בגמרא סנהדרין [דף ק״ו ע״ב] איתא אמר וכו׳ בשני דר׳ יהודה כולי׳ תנויי בנזיקין ואנן קא מתנינן טובא בעוקצין, וכי הו׳ מטי ר׳ יהודה אשה שכובשה ירק בקדירה וכו׳ אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין תלת סרי מתיבתא. ור׳ יהודה שליף מסאני ואתא מטרא ואנן צוחינן וליכא דמשגח בן, אלא הקב״ה ליבא בעי וכו׳, ורש״י פירוש הם היו חסידים יותר ממני ע״ש. ובברכות [דף כ׳] איתא על זה קמאי הוו קא מסרו נפשייהו אקדושת השם, זאת אומרת שלא די לימוד התורה בלבד רק צריכים גם להיות חסיד וזהו העיקר.

Even though the Gemara says that Torah study has the power to both protect and rescue, protecting even more than mitzvos,⁸⁵The Gemara (Sotah, 21a) says, “A mitzvah protects (from suffering) and rescues (from the yetser ha’rah) while one is engaged upon it; but when one is no longer engaged upon it, it protects but does not rescue. Yet with Torah study, it protects and rescues whether while one is engaged in it or not.” still the Gemara tells us (Sanhedrin, 106b), “In the years of Rav Yehuda Torah study was confined to Nezikin, whereas we study a great deal even of Uktzin. (meaning, we learned more) and when Rav Yehuda came to the law, ‘If a woman preserves vegetables in a pot’ — or as others say, ‘olives which were preserved with their leaves are clean,’ — he observed, ‘I see here the discussion of Rab and Samuel, whereas we, on the other hand, have studied Uktzin at thirteen sessions, yet Rav Yehuda merely took off his shoes, and it rained, yet when we cry out in prayer, none takes notice of us.⁸⁶When there was a drought, they would call for a special prayer and all remove their shoes. Rav Yehuda would only have to remove his shoes and the rains would continue. (Soncino). This is all in order to say that even though the later generation of Rava had a wider knowledge of Torah, the generation of Rav Yehuda was on a greater level of piety, and God would heed their prayers more than the generation of Rava. But it is because the Holy One, blessed be He, wants the heart.” Rashi comments that the earlier generations were of a greater level of piety than we are. And the Gemara in Berachos (20) adds that the earlier generations would readily give their lives in the sanctification of God’s name. This is all to say that Torah study is not enough. One also has to be a Chassid, and this is the main point.

ובמה החסידות תלוי׳ בלב, רחמנא ליבא בעי, ובמה זוכים לחסידות וללב, ע״י מסירת נפש, קמאי הוו קא מסרו נפשייהו אק״ה. כי בספה״ק בית אהרן איתא שלכן נקראה מסירת הנפש ולא מסירת הגוף, מפני שאין הכוונה של מס״נ רק בשעה שבא לידי נסיון של כפירה ח״ו ומוסר את גופו להריגה, רק גם שכל עבודתו בכל ימי חייו, כלו, רצונו מחשבתו מדותיו וגופו מסורים לד׳ ועבודתו. וכמו שנראה גם משם בגמרא שלא מעשה נסיון של כפירה מביאה במסירת נפשם, רק על עבירה פשוטה, ולא על שלו רק על של זולתו ולא אחרים רצו להרגו רק הוא בעצמו מסר את עצמו לזה שראה לכותית דהו׳ לבישא כרבלתא וסבר דבת ישראל היא וקם קרעי׳ ממנה ע״ש.

Being a Chassid depends on the heart, as the Gemara said, “the Holy One, blessed be He, wants the heart.” How does one become worthy of Chassidus and being a man of “heart”? It is done through self-sacrifice, or giving over your entire being for God and the Torah, as was said, “the early Sages would give over their whole souls in the sanctification of God’s name.” It is written in the Beis Aharon, “For this reason we call it mesiras nefesh, or giving over your soul, and not giving over your body. Only when one is put to the test with the possibility of committing heresy is he required to give up his life rather than sin. Yet with all of his avodah, all the days of his life, he gives over his entire being, including his thoughts, desires, behavior, and his body, to God and to his avodah.” And it seems that the Gemara is saying that not only a test of heresy brought about their mesiras nefesh, but even a simple transgression. And not even his own transgression, but someone else’s. And it is not that others wanted to kill him, but that he was willing to give up his life (for the Torah), in the case where he saw a gentile woman wearing a red head dress, and thinking she was Jewish pulled it off her head.⁸⁷The previous Gemara (Sanhedrin, 106) about the superiority of the earlier generations is also found in Berachos, 20a, and continues with the story about the red head dress.

גדול מאוד הוא לימוד התורה בתמידות, וגדולה היא העבודה לד׳, עבודה בכלל, ועבודה שבלב זו תפילה בפרט, חכז״ל אמרו גדולה תפילה יותר ממעשים טובים ויותר מן הקרבנות [ברכות ל״ב]. וקדושנו הבעש״ט זצוקלל״ה אמר שעל ידי התפילה זכה לגדלות קדושתו. ולא זו אף זו שגם התורה ומצוות צריכין לתפילה, כמו שהתפילה צריכה לתורה. ועיין בסידור הרב הק׳ זצוק״ל שער החנוכה ובזוה״ק שמביא שם, שעל ידי התפילה אור התורה נמשך לנו, והמצוות מעשיות שאנו מקיימין עולות על ידה למעלה, והיחוד מתיחד בשלימות ע״ש. גדולות הן וגם לא בקל אפשר להגיע אליהן.

Consistent study of Torah is a great endeavor, but avodas Hashem is greater still. This means avodah in general, and, “the avodah of the heart, which is prayer,” in particular. Our sages, of blessed memory, said that prayer is greater than good deeds, and greater than temple sacrifices.⁸⁸Berachos, 32b. The holy Baal Shem Tov said that he only reached his level of kedushah through prayer. And not only kedushah, but even Torah and mitzvos needs prayer, just as prayer needs Torah. In the siddur of the holy Rav,⁸⁹The Rebbe Zts”l is probably referring to one of the siddurim of the European mekubalim, contemporaries of the Baal Shem Tov, such as Rav Shabsai of Rashkov or Rav Osher Margolis of the klois in Brod. in the section on Chanuka, he quotes the Zohar which says that light is drawn to us through prayer which then enables the mitzvos that we perform to allow our souls to ascend on high. In this way the yichud (unification) is complete. They are indeed great, and it is difficult to attain such levels.

ובספה״ק נועם אלימלך פ׳ וישלח, איתא ואחר עד עתה פי׳ שאחרתי בעבודתי הזאת יום אחר יום ושנה אחר שנה, וזהו שאמרו וכבר אמר אנא השם ונשמע קולו, פי׳ שזמן ארוך צריך האדם לצעוק אנא השם עזרני שאזכה לעבדך באמת ואז נשמע קולו, אבל לא בימים מעטים עכ״ל הק׳. ובשם הה״ק רשכבה״ג הרבי ר׳ אשר הגדול זצוק״ל מסטאלין איתא, על הפסוק ״צעק יצעק אלי שמוע אשמע״, בכפל לשון, וכו׳, שכמה פעמים אלפי אלפים פעמים צריך לדרוש על כל דבר שלא יונה [שלא ירמה את עצמו לומר שצועק הוא באמת, ועוד אינו צועק], וכל תפילה צריך לכפלה כמה פעמים עד שמגיע להתפלל באמת מלב עמוק עכ״ל הק׳.

The Noam Elimelech, parshas Vayishlach, comments on the verse, “and I stayed there until now,”⁹⁰Bereshis, 32:5 by saying, ‘I spent a long time doing this avodah, day after day, year after year. This is as I had said, and I had already entreated Hashem, and He heard my voice. This is in order to show that am man has to cry out for such a long time, ‘please God, help me to serve You in truth,’ and then God hears his prayer. But it doesn’t happen after a few days.” Rav Aharon haGadol of Stolin addresses this matter in explaining the verse (Shemos, 22:22), “if he cries out to me, I will surely hear his cry,” “why does the verse repeat the language (for the doubles the word for crying, “tsaok yista’k – shall surely cry”)? It is to say, how many thousands of times you have to cry out on every matter in order not to be deceived. [Meaning, he should not think that if he truly cries, he then cries no more.] Every prayer needs to be repeated many times to reach the point when he is truly praying from the depth of his heart.”

קשה היא עבודת התפילה עד שזוכים לה להתפלל באמת מעומק לב ונפש. הן הבאנו לעיל מזוה״ק שגם התעוררות, מנפש היא, אבל לא כל התעוררות שוות, ישנה ראשית התעוררת, וישנה יותר ממנה, ועד שנזכה לבא להתעוררות וגם לרצון אמתי מעומק הלב לא קל לבוא. ואיתא שם מהה״ק הנ״ל, וז״ל הק׳, שתי פעמים ״עד שתחפץ״ נאמר בשיר השירים, לרמז כי כל אחד דארף וועלין, און וועלין, עד עס ווילט זיך אליין, [צריכים לרצות ולרצות עד שרוצה מעצמו,] עכ״ל הק׳ ובפרט שיתעורר יתרגש וירצה בבחירתו בשעה שירצה לעורר את נפשו.

One has to work hard at prayer in order to reach the point when he is truly praying from the depth of his heart and nefesh. We quoted the Zohar earlier on which tells us that awakening also comes from the nefesh, but not all awakenings are the same. There is the beginning of awakening, and there is more than this, up to the point where one is worthy of reaching an awakening that is accompanied with true desire from the depths of the heart. But it does not come easily. The Stoliner Rebbe tells us that it repeats “until you desire,” in the Shir HaShirim twice⁹¹In Shir HaShirim, 2:7 and 3:5. It actually says it a third time in 8:4. in order to tell us that everyone needs to desire over and over again until the desire comes on its own. In particular, strive to be able to wake up and desire by choice at a time when you need to arouse your soul.

גדולה היא העבודה והתפילה ולא קל כ״כ לבא אלי׳, ואיך זה תחשוב אתה שכבר הנך חסיד וכבר אתה מתפלל בהתלהבות, הלא עתה אין רואה אותך אברך, ובפני עצמך אל תתביש. לא נדבר עתה מהתפילות המתות שאין אתה מכוון בהן מאומה מכל מה שפיך מדבר, אף לא תזכור שעומד אתה בשעה זו לפני ד׳, קורא אותו ית׳ ואומר דברי תחנונים, ולבך רחוק ממנו אף ממך. מהתפילות אשר כמעט מראשיתן ועד אחריתן תחשוב רק מחשבות הדיוטות זולות והבלות, ולפעמים גם מחשבה מאוסה נגררת עמהן אין אנו צריכים לעשות עמך חשבון, כי גם אתה בעצמך רואה את ערכן ואת ערכך על ידיהן, אך מהתפילות הטובות שלך רצוננו לדבר, מהתפילות שתטעה בהן לאמור בהתלהבות התפללתי וחסיד אני מהן נדבר ובהן נתבונן. הסתכל נא בקרבך האם אמת הדבר שאתה מתלהב בתפילה ובמצוה, או רק רוצה אתה לכוף את עצמך להתלהב, ואין להב ולא אש. אולי גם אתה אינך מכיר את הנעשה בך ובשביל זה תטעה לאמור מתלהב אני, לכן אצייר לך מעט את הנעשה בך בשעת תפילתך ואז תביט אתה עליהן כעל דבר הנעשה מחוצה לך בזולתך. וגם אתה תכיר שלא התלהבות אף לא התרגשות היא.

Avodah and tefillah are indeed great, but they are not easily attained. How could you possibly think that you are already a Chassid and that you already pray with hislahavus? No one can see you, my dear Avreich, you are alone so do not be ashamed. We are not talking about dead prayers where no matter how much your lips move you still have nothing in your mind. At such times you don’t even remember that you are standing before God, calling out His name, and praying to Him. At such times you heart is not only far away from God, but from yourself. And we are not taking into account the times when you ostensibly prayed while only mundane and vain matter filled you mind, perhaps even including dragging along a repulsive thought together with them. You yourself know what they are worth, and what you are worth as a result of them. Yet we would like to discuss and consider your best davening, the times when you mistakenly claimed, “I prayed with hislahavus, I am a Chassid.” Look into your heart. Do you really feel fervor in tefillah and mitzvos? Could it be that you just want to force yourself to feel the fervor, yet there is no flame and no fire? Or perhaps you simply are not aware of what is going on inside of you, and for this reason you mistakenly claim, “I am feeling hislahavus.” With this in mind I will describe for you what goes on inside of you when you are davening, and then you can observe it in the same way you observe something that happens to someone else. Then you will also know that what you are experiencing is neither hislahavus nor hisragshus.

רוצה אתה להתפלל כחסיד, להשמיד ממך כל מחשבות אחרות לשעה זו ולהתפלל לפני ד׳ באמת, משתוקק אתה לשיח זו תפילה, מי יתן שתוכל לשוח ישר מלבך אל ד׳, אף להתלהב בתפילתך גמרת בדעתך, ויש שנדמה לך קודם תפילתך שכך תהא תפילתך, אבל כשבאת אלי׳ והנה כאילו אבן על לבך. הן אמת שעתה שעה של תפילה זו טובה היא משאר השעות או גם משאר התפילות ואין המחשבות שוטפות בך כל כך, כיון שהכינות את עצמך אלי׳ והחלטת וגמרת בדעתך להשמיד כל מחשבה זרה ממך, אבל אין שיח נפשיי, ומכל שכן התלהבות שאינה. ואתה מתחיל לכוף אותך לה, רוצה אתה להתלהב, יש אשר תנענע כלך בכח או גם תשלשל את הטלית למטה מפניך ותכריך כלך בו, תכוף את עיניך פיך וכל פניך, כדי בזה להכריחך. או יש ותדבר את תיבות ודיבורי התפילה בלחיצה ודיוק ותמשיך את התיבות כאילו רצית לסחוט אותם מן פיך לבבך וכל עצמך.

You want to pray like a Chassid, to banish any other thoughts from your mind and truly pray before God. You seek to reach deep meditation⁹²The word the author uses is, “lasiach,” based on Bereshis, 24:63, “and Yitschak went out to meditate (לשוח) in the fields at dusk,” and our sages say that he went to pray mincha. “’Lasiach,” is no ordinary prayer, by a deep inner contemplative conversation between man and God, hence, “meditation.” in your prayers, and would that you could have such deep meditations flow directly from your heart to God. You are resolved even to burn with hislahavus in your prayer. It seems to you before you start that it will be like this, but when it comes time to start, it feels as if a stone were weighing down on your heart. Since the moment of prayer is more auspicious than any other hour and this prayer is to be greater than all other prayers, you find yourself comfortable with your flow of thoughts, due largely to effort you made to prepare your mind and your resolve to destroy all strange thoughts from its realm. And despite all of this, no profound meditations of the soul fill your heart, and certainly no hislahavus. So great is your desire for hislahavus that you try to force it. In this situation some will shuckle⁹³Yiddish for shaking two and fro. strongly back and forth, or pull the tallis over their heads and wrap it tightly around their bodies, or squeeze their eyes and mouth shut in a grand effort to force the feeling. Some will exert great pressure and care with the words of the prayer, wringing each word from your mouth, heart, and entire being.

הן לפעמים איזה רחש קל מתרחש בקרבך באיזה פסוק או תיבה, בתפילה, אבל כיון שכל כך קצר וקל הוא הרחש ורק כהתעיף עין עבר בך, לכן אי אפשר לעמוד עליו ולאמור אם באמת שביב של התרגשות הי׳, או רק איזה אנחה של מרירות לבך על שכיבתך ועל תפילתך שכל כך יבשה היא מבלי התרגשות מאומה. ועל פי רוב גם רחש כזה אינו מתרחש בך, אבל כיון שעוברים עליך איזה שבועות וחדשים בתנועות כאלו לסבב בך תפילה טובה על ידיהן, אז מן ההרגל בתוחלת ממושכה זו לתפילה טובה ולהתלהבות שלא נתמלאה, אף כח ההכרה שבך לדעת מה היא התלהבות ומה לא׳ נפגם והוקהה עד שתטעה בתנועותיך אלו לאמור עליהן אלו הן התלהבות הנחוצה בתפילה, וכי לא חסיד אני.

Sometimes you feel a stirring within you at a certain verse or word in the tefillah. Since it is so brief and slight, passing like the blink of an eye, it is impossible to hold onto it long enough in order to ascertain whether it was really a spark of hislahavus, or just the heart’s bitter sigh over your humble state of being and the dryness of your prayer devoid of hislahavus. Usually you don’t even feel this stirring. But since you have spent so many weeks and months going through these motions in order to finally bring about a strong davening, in having grown so accustomed to anticipating the long awaited davening with hislahavus that is never fulfilled, you can no longer identify what in fact is hislahavus and what is not. Such a sense has been damaged and dulled to the point where you are mistaken by these gestures of yours and say of them, “this is the hislahavus that tefillah requires, as I am not a Chassid.”

שמע נא אברך ולבך הטה לדברינו. לא קלה היא ההסתכלות אשר יסתכל בה האדם על עצמו, גם בסימן ואבן בוחן אשר ניתן לו אינו בטוח, להכיר על ידם הכרה ברורה ואמיתית. כי בדבר חומריי וממשיי שגם הבחינה והסימן ממשיים, מבררים הם בעליל את הידיעה אשר לא נדעה. למשל כשיש כוס מים לפנינו ואין אנו יודעים אם טיפות רעל החומץ הם או מים בעלמא, ויראים לטעום אותו. אז יש בחינה פשוטה שנותנים מעט סאדע בתוכם ואם מבעבעים ומרתיחים טיפות חומץ הם, ואם לאו מים הם. הדבר שאנו דנים בו חומריי וממשי הוא וגם הבחינה ממשית היא, ועד כמה תהי׳ נגיעת האדם ורצונו לצד זה או זה שיהי׳ מים או חומץ, לא יראה ולא יוכח בו אחרת מאשר יראה ויוכח בו זולתו, כלם אחת יוכחו מבחינה כזו.

Listen, dear Avreich, and listen well. It is not easy for a man to really look at himself. His is not even sure of what kind of sign he is supposed to be looking for in order to give him a clear and honest picture. When you are in doubt as to the identity of a physical material, there is a sign “built in” to the material that responds to the right test in order to give us the information necessary to identify it. For instance, if there is a cup of water before us, and we are afraid to drink it because we do not know if it is a cup of vinegar or just plain water, then we have a way to test its contents. Put a little soda in the water. If it bubbles, then it is vinegar, and if it doesn’t, it is water. The material is physical and so it the test we use to identify it. So no matter how much one is convinced for whatever reason that it is either water or vinegar, no one will argue with the results of the test.

לא כן הוא בעניני ההסתכליות, לא על דבר ממשיי הוא מסתכל רק על רוחניי. ולא על הרוחניי כדבר חכמה המתלבשת בלבוש ממשי כבמודה במקצת ושור שנגח את הפרה וכו׳, שמסתכל האיש בדבר ממשיי ובה מתבונן כדי לדעת את הרוחני המופשטה. ולא עוד אלא גם יכול לספרה לזולתו לשמוע את דעתו ובזה להוכח אם אמיתית היא חכמתו, כיון שהאמת לכלם הוא, וכולם צריכים להבין אחת בכל חכמה אם אמיתית היא.

It is not so with introspection. This is because one is not looking at something material, but rather something spiritual. And we are not referring to an intangible matter like wisdom that is dressed in a tangible garment, such as the famous cases in the Gemara of a witness who makes a partial admission⁹⁴If the witness knows something that he is not revealing, his real knowledge can be inferred by the claims he does make. In this way an abstract intangible matter is revealed through a tangible and reproducible legal trick. (modei b’mictsat) or the bull that gored a cow, where if one considers the tangible garment carefully he can reveal the wisdom in question. And furthermore, he can tell it to someone else and hear his opinion about it, in order to verify that his knowledge is accurate. This is because the truth is for everyone, and if it is true wisdom, everyone will understand it in the same way.

ההסתכלות בקרבו קשה מפני שהבטה ברוחני כמעט בלא לבוש ממשי הוא, וגם עצמית היא ומיוחדת לכל אחד לבדו. כי למשל לא בהשם ״ירא״ה האיש מסתכל עתה, ולא בהענין יראה כשלעצמה הוא מתבונן. רק בנפשו פנימה ובפעולתה הוא מסתכל, האם ירֵאָה היא את ד׳, והאם התרגשותה זו עתה באמת יראה היא, או מרמה היא את עצמה, הסתכלות כזאת רק לפנימית כל אחד היא, ולא יוכל לשאל על זה לזולתו לאמור אמור נא לי האם פעולת נפשי עתה יראה ואהבה טהורה היא או לא, כמו שאומר על דבר שֵכל לחבירו ויוכח.

Introspection is difficult because it involves looking at a spiritual matter that is almost completely undressed by a material garment. Moreover, it is a personal matter, unique to each individual. Take, for example, the fear of God. The man of introspection is not looking at the word, “fear.” Neither is he looking at the subject of fear as an intellectual study. Rather he is looking inside his soul at the real effects of fear. Does he fear God? Is the hisragshus that he now feels truly the fear of God, or is it his soul deceiving itself? Such introspection is a completely personal matter, and its veracity cannot be corroborated with anyone else. He cannot say to his friend, “tell me whether or not the activity that is going on right now in my soul is truly fear and love,” and have his friend verify it the way he can with an intellectual matter.

ואם רק ע״י נגיעתו יסתכל, [ומי הוא האיש שלא תהא לו נגיעה לעצמו] אז את הכל כנגיעתו יראה לא כמו שהוא באמת. גם סימן ואבן בוחן אם ניתן לו לבחון את עצמו ואת התרגשויותיו, גם אותם יסלף וברמי׳ עצמית כנגיעתו בסימנו ובבחינתו יעלה לו, כיון שגם הסימן והבחינה לא ממשיים הם רק גם הם מיני הרגשיות עצמית הנה המיוחדות רק לו, וגם בהן ידמה לו שכזאת וכזאת הרגיש וכזאת וכזאת עלה לו, הכל כפי שרוצה ולא כפי שהוא באמת. לכן הרבה התאמצות והרבה יגיעה צריכים לההסתכלות גם עם סימני׳ ובחינותי׳ יחד. ולא עוד, אלא שראשית כל הוא להסתכל על עצמו בחשד פשוט כעל גנב שבכל דבר חושדין אותו שמרמה הוא [היינו רק בשעה שמסתכל בקרבו לבדוק את עצמו ונפשו, ולא בשעת העבודה כמו שנדבר עוד מזה הלאה אי״ה]. זכור נא את אשר אמרנו לך בזה, קשרם על לוח לבך, ובעזהשי״ת בכל דרכך דרך הקודש כעינים יהיו לך.

If he only looks at matters towards which he is biased [and every man has certain biases], then his judgment will be clouded by his bias, and he will not see matters as they really are. Even if he uses a sign or test to evaluate himself and the validity of his hisragshus, they too will be distorted by his bias, and he will ultimately be fooling himself. This is because his sign and test are not tangibles, but rather personal feelings unique only to himself. He will identify the results more according what he wants them to be than what he actually feels. For this reason, introspection takes painstaking efforts even when using signs and tests. The real way to begin the process of introspection is with pure suspicion, the way one suspects every word and move of a thief to be a ploy. [This means he should only trust the results he garners at a time he set aside for an introspective reckoning, but not during his avodah, as we will discuss later on.] Remember what we have now told you. Bind them to your heart, and with God’s help, you will proceed with clarity on the path of kedushah.

וכן הדבר הזה שאנו עומדים עתה, הן ניתן לך איזה סימן ובחינה לבחון בו את עצמך לדעת אם באמת אתה מתרגש ומתלהב או לא, אבל אם גם בו ע״י נגיעתך תסתכל, גם אותם תסלף, וגם בהם את האמת לא תראה.

And we will be giving you a sign and a test by which you may evaluate yourself in order to know if you truly feel hisragshus and hislahavus, but if you use these means through the lens of your own biases, then the results will be distorted, and you will not see at the truth.

הלא כבר נתננו לך לעיל איזה מדה שבה תוכל מעט למדד את התלהבותך ובה תדע להבדיל בינה לבין ההתרגשות. והוא, אם גדולה התרגשותך וחזקה ממך, עד שלא תוכל להתאפק ממנה, ולא תוכל עתה לחדול מלהתפלל או להתפלל בקרירות, היא כבר נקראה התלהבות לפי ערכנו. ומעתה בשעה זו שאתה מכריח את עצמך בתנועות שונות להלהיב אותך ודומה לך כי נתלהבת כבר בלהבי קודש, נסה נא לחדול מן כל תנועתיך, ואם באמת באת לידי התלהבות אז נפשך הלוהבה לא תניח לך לנוח, תצעק תתנענע תבכה תשמח, כאילו סיר נפוח וים נרגז בקרבך המטלטל אותך טלטלה גבר בגוברין. ואם בנוחך מן תנועותיך הכל נח, לא דוחה ולא מתרגש, שקט והס, יכולת אתה אפילו לשוח דברים בטלים אם לא בתפילה עמדת, סימן הוא שרק הכרח וכפי׳ היו תנועותיך בלא הועיל.

We have previously mentioned a specific effect on your behavior which you may somewhat distinguish whether what you are feeling is hislahavus or hisragshus. If the hisragshus is so great to the point where it overpowers so you cannot hold it back or stop praying, nor even continue praying without deep feeling, then what you are experiencing is bona fide hislahavus according to our definition. So now that you have forced yourself using different motions⁹⁵Such as shaking, closing your eyes tightly, wrapping yourself totally in the tallis, singing, putting all your energy into the words of the prayer (which can also be done silently), the “silent scream,” and so forth. to become emblazed, and it seems to you that you are already treading on holy fire, try to stop all of your motions. If you have truly reached hislahavus, then your emblazed soul will not allow you to cease. Shout, yearn, cry, rejoice as if pot is boiling over within you, as if an ocean is raging inside of you and thrashes you about with all of its power. Then if you are able to calm down, and the storm no longer rages inside of you, so much that you were not standing in prayer you would be able to hold a casual conversation, it is a sign that you were just trying to force yourself but did not succeed in reaching hislahavus.

הן את התרגשותך לא תוכל בזה למדוד, כיון שההתרגשות לא גדולה וחזקה היא מן האדם כנ״ל, אבל מ״מ אם כשתחדל מן תנועותיך כ״כ תפול עד שבאמת היית יכול לשיח גם דברים בטלים, ושום דאגה לא היתה לך מזה, אז גם התרגשות לא היתה. כי אברך ובחור חסיד כשבאמת תפילתו עכ״פ בהתרגשות, כאשר מפסיק בה פתאום, צריך הוא להרגיש מין כאב הלב הבא מתוך געגועים ותשוקה אליו ית׳, להתקרב ולהתקשר בקדושתו כאב לא פחות מזה שמרגיש לפעמים מתשוקה להוריו, לבניו, בשעה שנוסעים ומתרחקים מהם.

This is not a way to gauge whether you truly felt hisragshus, because hisragshus does not overpower a man, as we have explained. Yet still, when you refrain from your motions you reach the point where you could have held a casual, mundane conversation, and such a change would not have caused you to regret or disturbed you in the slightest, then you were not even feeling hisragshus. For when an Avreich or young Chassid suddenly stops his davening when it has at least reached the level of hisragshus, his heart will doubtlessly be pained by his longing for closeness and connection to God’s kedusha, a pain not unlike the longing of a child separated for his parents.

עוד סימן זה לך. כי דע נא שרק עובדים הגדולים יכולים להתלהב בכל התפילה כולה, משא״כ כל איש ובפרט המתחיל, אף אם מכוון פי׳ המלות בכל התפילה מ״מ להתלהב לא יוכל בכולה רק באיזה מקומות בתפילה, ומכש״כ מי שאינו זוכה רק להתרגשות שלא יוכל להתרגש בכל התפילה. לכן הבט אחר תפילתך, אם ישרה היתה כולה בהתלהבות לפי דמיונך, אז דע שגם לא התרגשת בה, ואם הי׳ לך הרים ועמקים, אורות וצללים, עליות וירידות, יכול להיות שבאמת נתרגשת.

Here is another sign. You must be aware that only the great masters of avodas Hashem are able to sustain the level of hislahavus throughout the entire prayer service. This is not so for the ordinary man, and especially for the beginner. Even if he has the formidable success of concentrating on the simple meaning of the words throughout his entire davening,⁹⁶The morning service, Shacharis, for example, contains many pages of psalms and blessings, and takes an average of forty minutes just to say the words. As it is the way of even finely honed minds to wander, keeping one’s concentration on the simple meaning of the words of the prayer, together with remembering that he is standing before the Master of all, is a nearly impossible feat. This is compounded by the fact that the prayer service of the siddur is repeated by religious Jews 365 days a year, three times a day, with certain changes for Shabbos and Festivals. Though the pinnacle of avodas Hashem is to pray with hislahavus, with love and fear for God, still even without this, just concentrating on the words for the sake of Heaven is a highly esteemed avodah. See the Maggid Devarav L’Yaakov of the Maggid of Mezerich, parshas Ci Tavo, near the end. still, he if he experiences sublime hislahavus or even merits hisragshus it will only be at certain points during the prayer. Therefore, look back after you finish praying, and if you imagine that you actually felt constant hislahavus from beginning to end, then you can be sure that you didn’t even reach hislahavus. But if you ascended mountains and fell into valleys, felt light and shadows, then it may be that what you felt was true hisragshus.⁹⁷That is to say, hislahavus will be an ecstasy that that overpowers you and you cannot bare to cease from, but only at a point or portion of the davening.

אבל אל תטעה לאמור שמיעצים אנו אותך בזה, שתבקש התלהבות בתפילה, ועוד תעשה בזה סימנים ובחינות לדעת אם כבר נתלהבת, הס מלהזכיר. וכבר הבאנו לך לעיל מספ״ק שבתפילה לא יבקש התלהבויות רק תפילה פשוטה בכח וכוונה וההתלהבות ממילא תבא. עוד זאת, איש הישראלי המתפלל ודומה לו שתפילתו שגורה בפיו ומתרגש בלבו, בכלל לא יבקש אז חשבונות, לא שיחקור אז אחר עצמו ותפילתו אם היא התרגשות אמיתית, ולא שאר חשבונות יבקש, כי אם יעלה בלבו חקירות כמו אלו, יתקרר וישאר בחקירותיו בלא תפילה. וכשיתפלל איך שהוא בלא חקירות, אפילו אם כל התפילה לא תעלה לו בטוב, עכ״פ חלקים ממנה יעלו לו. ואפילו אם תפילה זו כולה ח״ו לא תעלה לו, השני׳, השלישית וכו׳ תעלה לו. ובספה״ק בית אהרן איתא שכשבא היצר הרע אליו בתפילתו עם חשבונות, היינו שיעשה לו חשבון הנפש מעצמו בשעת התפילה, אז מדחהו על זמן אחר, והוא כנ״ל. אבל שלא בשעת התפילה צריכים לעשות כל החשבונות. ואולי בשעת חשבונותיך תטעה לראות בך רק טוב, אתה טוב וגם תפילתך זכה בעיניך בהתלהבות ועליות. ובשביל זה לנצח בשפלותך ח״ו תשאר לא תעלה ולא תתרגש, ונפשך בקבורתה תשאר, ונגד יצרך בלא נפש לא תוכל להתגבר, לתכלית זה, בחינתנו וסימננו מכוונים. ובפרט אם מוצא אתה את רוחך כ״כ קשה לאמור אני בן תורה, אני חסיד וכו׳ אז כדי שלא לאבד את כל שנות חייך בחיים של טעות, נסה את הנסיונות לפעמים ורק לפעמים.

Don’t think that we are advising you to ask God to grant you hislahavus in your davening. Below we will yet provide you with signs and tests in order to know if you did indeed reach it (mums the word⁹⁸The Rebbe may be implying that your hislahavus is not something you need tell people about, with the exception of discussing its meaning with a close confidant.). We have already quoted holy sefarim that warn us against praying for hislahavus. Just concentrate on praying to God with strength and clarity, and the hislahavus will come to you. Furthermore, when a person feels that his that his prayer is fluent and his heart is elated, it is definitely not a time to make such accounts about whether or not his prayer was done with true hislahavus. He will be accounting rather than davening, and that is a sure way to douse the fire. However, if he davens come what may, without any accounting, then though he may even daven poorly, portions of his davening could still be elevated. But even if none of his davening is elevated, God forbid, he needs to remain steadfast in his goal, because the feeling will come to him, if not in the next prayer then in the prayer to follow. It is written in the holy Beis Aharon that the time of prayer is not the time to make a personal reckoning. If the evil inclination comes to a man to make a personal reckoning in the course of his davening, he should push it away until a later time, and then he may do it according to the advice given said above. Perhaps you fear that the evil inclination will trick you at that later time, causing you to believe that all is good – you are good, your prayer was pure, and you may dare say that it was uplifting and ecstatic. Such fears will only keep you in a deep blue funk, God forbid, with your soul in the grave without ascents or hislahavus. Such a low spirit is no match for the battle against the evil inclination, and the proper use of all of our tests and signs it is only in order to strengthen you in this battle. This is especially so if your spirit is hardened into asserting, “I am a Torah scholar, I am a Chassid,” and so forth. So in order not to while away your life in such errors, you are advised to only use these tests occasionally.

אבל זאת זכור תזכור היטב, שכאשר תבחון אותך בבחינות ונסיונות הנ״ל ותמצאך חסר, אף כשתעשה לך חשבון הנפש ותמצאך חוט״א ח״ו, אז תדאג הרבה, לאנח, ומר תמרמר עד המס לבך, ויבז בעיניך חיים מגואלים כאלה, המשוקצים בעיני אלקים ואוהביו. אבל עם כל זה בעצבות לא תשאר. כי כמו שהמרירות והתשובה נחוצה, כן העצבות להשאר בה אסורה, ומרחקת מן הקדושה ומן העבודה בכלל ומעבודת הלב והחסידות בפרט. שוב בתשובה וקבל עליך לתקן עצמך מעתה, ובטח בד׳ שיקבל את תשובתך. כמ״ש באגרות התשובה י״א מהרב הק׳ זצוק״ל, שלכן אנו מברכים בכל תפילת י״ח ברוך אתה ד׳ חנון המרבה לסלוח, והרי ספק ברכות להקל משום חשש ברכה לבטלה. משום שאין ספק וס״ס בעולם ע״ז, ובודאי יסלח לו ד׳ ע״ש. אף בכח קדושת ישראל שבך תבטח שהגם שכבר קבלת עליך כמה פעמים להתתקן, ונכשלת, מ״מ כאשר תתאמץ מעתה, פתאום האור ישראל וקדושתו הטמונים בך יבריקו, ומעתה תהפך לאיש צדיק עובד ד׳. והאם לא שמעת עוד מבעלי תשובה כאלו, אשר שנים רבות היו נמוכים, ובשעתא חדא ורגעא חדא עלו אל מקום שגם צדיקים גמורים לא יכלו לעמוד בו. לדאוג ולהתמרמר, להתחזק ולשמוח בד׳ זה כלל גדול בעבודת החסידות.

But remember this and remember it well. When you evaluate yourself with these tests and signs and you find yourself lacking, or even, “sinning,” God forbid, then you should be truly worried. Not just concerned, but groaning with bitterness until your heart melts within you. Scorn your despicable existence loathed by man and God. And nonetheless, do not remain in sadness. Though you must feel the bitterness and reach the point of teshuvah, it is nonetheless forbidden to remain in sadness, because sadness pushes you far from kedushah and the ability to serve God in general, and impedes the service of the heart (davening) and the way of Chassidus in particular. Undergo the process of teshuvah, and accept it upon yourself to amend your behavior from this point on, all the while putting your faith in God that your teshuvah will be accepted. The Baal HaTanya teaches us in the Iggros HaTeshuva (Ch. 11) “The moment we plead, ‘forgive us … we conclude, Blessed are You, O God, gracious and generous in pardon.’ Without the certainty of pardon this would be the case of a doubtful blessing (safek berachos lehakel), which the law requires that we refrain from saying for fear that it is a blessing said in vain (berachah l’vatalah).⁹⁹Berachos, 33a But in our case there is no doubt whatsoever, because we have asked, “forgive us, pardon us.”¹⁰⁰Tanya, English Translation of Zalman Posner. Page 381. Trust in the holiness of Israel that is inside of you. Even if you have taken it upon yourself many times to correct your behavior and failed, still, all you have to do is strengthen yourself in your resolve to change right now, the light of Israel and its kedushah that is hidden within you will break forth, and from this time on you will become a Tsaddik and a servant of God. Haven’t you heard of such ba’alei teshuvah who lived a low existence for many years, and in one moment of epiphany manage to change and stand in a place that even the completely righteous cannot stand?¹⁰¹Maybe give citation. Worry, feel the bitterness, strengthen yourself, and rejoice in God. This is a great principle in the way of Chassidus.

וד׳ ירחם ויעזרינו שבדברינו בזה נזכה אנו להתקרב, ואותך לקרב לחסידות, להבין, וללכת בעקבות רבותינו, אבותינו וקדושינו נשב״ג.

May God have mercy and help us in this way, that we could be worthy of coming close to the Almighty, and bring you close to Chassidus, to understand, and follow on the heels of our Rebbes, Forefathers, and Holy Ones, whose souls are hidden in the treasuries of Heaven.

בדבר שאר עניניך ומדותיך הפנימיים בפרטות לא נשוח עתה עמך, כי כאמור דברינו בזה הם רק איך לעשות ההתחלה, ואיך תעשה מוכשר שתוכל אח״כ להתעלות ולהעשות חסיד אי״ה. ורק מן הראשית אנו מדברים בזה, הראשית שהכל בה תלוי, ראשית ההתרגשות, התרגשות לאהבה ליראה ולכל חרדת קודש. לכן רק את תשובתנו על תרעומתך האמורה נסיים בזה.

We will not now be discussing other private issues that concern you. As was said, our goal for the moment is to provide with the training that allows you to begin. With this training, you will know how to raise yourself up and become a Chassid, God willing. To this effect, we will only discuss the beginning, the beginning upon which everything else depends. This is the beginning of hisragshus, which is the excitement of love, reverence, and trembling in kedushah. Therefore, we have only to finish by giving you an answer to your complaints.

גם בתרעומתך שאתה מתרעם למה לסבב את ראשך בזה ואתה כל מחשבותיך טובות הן, אף בשוק בתורה אתה חושב ובפלפולי אורייתא אתה מתעמק כנ״ל, הנך טועה. כי הן ישנם גדולי ישראל, אם באמת צדיקים הם, כל מחשבותיהם תמיד בתורה, אבל רק גדולי ישראל וצדיקיו, לא כן אתה בחור ואברך. אחת דברתי לך, אל תרמה את עצמך ולא תתביש, כי אין רואה אותך עתה זולתי ד׳. ישנם זמנים שאתה רוצה להכריח את עצמך לחשוב בתורה גם בשוק ואת פסיעתך הראשונה מביתך אתה מתחיל במחשבה בדברי תורה, אבל כשלג בפני השמש מהרה תמס מחשבתך זו של תורה, ובמקומה המון מחשבות הדיוטות ולפעמים גם בזויות מתפרצות אל מחשבתך, זו קשורה בזו וזו בזו, אחת דוחה את חברתה ואחת מתחזקת על חברתה, עד שיש לפעמים שבשטיפתן ובפחזותן דומות הן להמון פראים המתהוללים בפחזותם, והכל במוחך.

You take issue with us, wondering why we are making your head spin with all this discussion! You say that your thoughts are good, and even in the market your mind is occupied on deep matters of Torah. But here you are mistaken. There are indeed great men of Israel, who, being true Tsaddikim, are constantly occupied with matters of Torah. Indeed, but this is the level of the great masters, not you, bachur Avreich! I made mention to you and said, do not deceive yourself, and be not ashamed, for none see you now save God! There are times when you want to force yourself to think thoughts of Torah even in the market, and your first footsteps out the door will begin with thoughts on holy matters, but as the snows melt in the heat so will your thoughts of Torah will dissolve and be replaced by mundane concerns, and at times even shameful thoughts will ambush your mind, each one flowing into the next, one pushing the other away and one strengthening another, to the point where in the rush of their onslaught they will seem like an wild and degenerate mob. But remember, it’s all just in your mind.

ואף שפרט הזה דוקא, היינו של המחשבות צריך ביאור היותר גדול והדרכה היותר רחבה, כי לפי שאיתא בזוה״ק ושאר ספה״ק כל האיש בהן תלוי, ולעומת זה יותר מסובכות הן באיש, ובהן היצה״ר יותר מתגבר עליו, ולד׳ אנו מתפללים שיעזרנו ויאיר עינינו לבאר ולהרחיב בזה במקום אחר, מ״מ מדי דברי בו עתה, לא אמנע מלרמז בו איזה רמז. כדי שידע האיש להזהר בסכנותיו בכל עת ובכל רגע.

The subject of thoughts requires additional explanation and more comprehensive guidance, as the Zohar and other holy sefarim tell us that the whole being of man depends on his thoughts. The realm of thought is a complicated terrain where man can be more easily overcome by the yetser ha’rah. We pray that God may enlighten us expand this matter fully at a later time, but right now we will give you some hints about how to guard yourself against its dangers at all times.

עבודה קשה מאוד היא לאיש עבודת המחשבות, לישר אותן קשה, ואף להכירן קשה לו. הרבה מחשבות שוטפות באיש שלא יכיר אותן אם קודש לד׳ הנה וישתדל להתמיד בהן תמיד, או ילדי השטן הן ומקרבו ישמידן.

It is very difficult for man to work on his thoughts. It is not only difficult to direct them properly, but it is even difficult to identify them. When many thoughts race through a man’s head it is hard for him to distinguish the holy ones that need to cultivate from the adverse ones that need to be eradicated.

למשל יש שאין האברך חושב נבלות, אבל מן רעות ונבלות איש גרוע זולתו חושב. כמה גרוע הוא הזה, או אנשים כאלו, וכמה מעשיו, אלו ואלו מזוהמות, הנבול פה כזה וכזה אשר הוא מדבר, ד׳ ישמרנו. ובמחשבתו עוברות, כל מעשים ודיבורים מגונים, לא אשר שמע וראה בלבד בהגרוע, רק גם מה שמשער בדמיונו לפי ערך המעט אשר ראה ושמע ממנו. והוא, האברך החושב, מתאנח על נמיכיותו של הגרוע, ובמחשבתו לפעמים עוד מיסר אותו על כל אלה. מובן מאליו, שאחר שחשב האברך איזה זמן אותן המחשבות עם המוסר אשר יסרהו במחשבותיו, אף האנחות שנפלטו ממנו, מביט על עצמו כעל בעל מעלה שאינו יכול לסבול גם רעת זולתו, ומתאנח עליו ומיסרו עכ״פ במחשבתו, ואילו הי׳ יכול, גם בפועל הי׳ מיסרו, אף הי׳ מורט את שערו.

For example, a certain Avreich may not entertain disgraceful thoughts personally, but often thinks about the evils of a shameful and base person. He thinks about how horrible that person is or how nasty those kinds of people are, how the actions that they do are atrocious, the obscenities that come out of their mouths, God protect us, their appalling actions, and their vile words. He doesn’t only think about things he heard or saw, but imagines all the vile things that the base person is even capable of doing. It gets to the point that the Avreich actually groans out loud when he thinks about the villan’s lowliness, and starts to think about possible ways to punish him. After he goes through a period of fantasizing about punishing him and making him suffer, surely the Avreich starts to consider himself on the level of a person with zero tolerance for another’s evils, and intensifies his complaints and fantasies. He then resolves that given the slightest opportunity, he would take the initiative and see justice served, breaking the villain’s bones, ripping the hair out of his head.

וכשאני לעצמי אילו פגעתי באברך כזה בעת שמחשבות אלו עוברות בו, הייתי לוחש לו באזנו לאמור, דע לך כי כל המחשבות שאתה חושב עתה על זולתך שלך הן. אתה הוא האיש פלוני שאתה חושב עליו את כל זה. את כל זה אתה רוצה לעשות, לדבר, ועכ״פ לחשוב מחשבות רעות כאלו, וכיון שאתה מתאפק מהן לכן תאוותיך ומחשבותיך מרמות אותך ובלבוש זולתך מתלבשות כדי שיישר בעיני עצמך לחשוב אותן, הבט בקרבך ותראה שקשה לך לפרוש מחשוב מחשבות האלו.

“And if I am for myself …”¹⁰²Pirkei Avos, 1:14, Hillel the elder, “If I am only concerned for myself, what I am worth?” If I was with this Avreich at the time that race through his head, I would whisper into his ear and say, “all of these thoughts that you think about the other are really just your own. You are this fellow who you are obsessed about, and you want to do and say all of these evil things that enrage you, and at the very least you think about doing them. And since you refrain from such behavior, your desires and thoughts are cheating you and are dressing up in thoughts about the other in order that you may allow yourself to keep thinking about them. Look deep inside yourself and see that how difficult to stop thinking these thoughts.”

ערמומיות השטן במחשבות כגון אלו הן רבות מאוד, דקות וגם דקות מן הדקות, קשות הן לישרן וגם קשה להכירן, והי׳ אם לא יכיר אותן האיש יתמלא כולו במחשבות רעות, בתחילה ברמי׳ בלבוש זולתו ואח״כ גם גלויות מעצמו, אף תאוותיו תתלקחנה, והוא לא י דע את מקורן, כיון שבתחילה חשב כי שומר הוא את עצמו מהן, אבל אם יכיר אותן, בערפן יאוחזן, ובקול מר בקרב לבו יצעק הוי רוצחות שואפות דם נפש. למה זה תרמוני לטמאני, ולהשאול תחתית ח״ו להשליכני. אחת שתים שלש וכו׳ תגער בהן כך, ואז בעזהש״י לא יעיזו לרמותך ובלבוש זר ח״ו לטמאותך.

The Satan is a crafty deluder in these kinds of thoughts, and thought they may even be the slightest of the slight, they are very difficult to rectify, and even difficult to identify. If a person cannot recognize them, he will gradually be flooded with them, first by cheating him and dressing up in thoughts about the other, and later openly revealed in his own thoughts. His desires may even be emblazed by them, and he won’t even know what started the fire. This is because at first he thought he was actually guarding himself against them. Yet when he truly identifies them, he should grab them by the neck and bitterly cry out, “you despicable murderers! Why are you cheating me and defiling me, trying to throw me into the lowest pit of hell (God forbid)?!” One by one you should rage at them like this, and with God’s help they will not dare to cheat you by dressing up in a stranger’s clothing in order to defile you.

ובכלל בכל מחשבותיו, אם לא יכיר האיש אותן בכללותיהן ובפרטיותיהן אז כמעט אי אפשר לו למשול עליהן, ואף לישרן יקשה לו מאוד. הרבה מאוד צריכים להאריך בזה בעזרת ד׳, ועתה כאמור רוצים אנו לדבר רק בהראשית ובההתרגשות כנ״ל.

In general, with all of a man’s thoughts, if he cannot recognize what they really are in general and in particular, it is almost impossible to control them. It will even be difficult to identify them. There is so much more that we have yet to say about this, but for now, we will turn back to the topics of beginning avodas Hashem and hisragshus.

חשבנו שלפי ערך קונטרס קצר הזה כדי שפוק דברנו אליך בחור ואברך, איך להסתכל בקרבך, ואיך תבחין לדעת אם באמת נתלהבת או גם לא נתרגשת, ואפילו אחת מנוצות כנפי נפשך לא זעה. הודענו אותך על ההסתכלות עצמית כמה קשה היא, והערנו אותך שתזהר ולא תביט דרך נגיעתך, ומ״מ אין אנו בטוחים אם תשמע לנו, פשוט מפני התרשלות וחוסר התאמצות לעבודה איננו בטוחים אם יועילו דברינו אליך. הן קשה לנו בזה לחשדך, כי כבר דברנו לעיל בחוה״ת מעניני הזריזות והתאמצות בעבודה ובגנות העצלות, אף ההתרפות, ואיך זה עוד נחשוד אותך בהתרשלות, ובפרט שבקונטרס הזה מדברים כבר לבחור או אברך בר דעת. אבל מה נעשה שהעובדות מעידות ומגידות שכעת רוצים בשטחיות ולא בהתאמצות, בקלות ולא ביגיעה. ולא הסוחרים הרודפים אחר פרנסתם בלבד, רק גם הבחורים והאברכים הסמוכים על שלחנות הוריהם, אינם רוצים להתאמץ ולהתיגע בעבודה. ויש מהם שאפילו בהגותם בספר, רק בהענינים הקלים להבין בוחרים, וכשפוגעים בענין שצריכים בו להתאמץ כדי להבינו, מדלגים או עוברים עליו כלאחר יד כמעט בלא הבנה. וישנם בחורים ואברכים שבספר מתאמצים וגם את הקשה הוגים, אבל בעבודה בפועל גם הם בשטחיות יעבורו. רוצים הם לשמוע, ללמוד ולדעת ענינים יותר עמוקים וגבוהים הן בלימוד הפשוט והן בחסידות, ועוד יפלא הדבר יותר, כי יש מהם שאוהבים גם מוסר קשה אף נורא לשמוע, אבל לשנס את מתניהם ולהתאמץ להשגיח על כל מחשבה דיבור ומעשה שלהם, להסיר הרע מהם ולהעבירם לקדושה, לא יתאמצו. אם מפני שבלימודם בספרים, מקטנותם נתרגלו לעבוד קשה בחדר ישיבה וכו׳, מה שאין כן בעבודה שלא נתרגלו מקטנותם לעבוד בה קשה, לכן לא יתאמצו בה. או פשוט כיון שתכלית כל לימודם היא עבודתם, לשעבד ולהעביד את עצמם וכל נימה מהם לקדושת ד׳ ועבודתו ית׳, לכן היצה״ר מתאמץ יותר בעבודתם מבלי תת להם להתאמץ.

Our intention in this chapter was to provide you with all the information necessary to take and honest look inside yourself and know whether you felt true hislahavus, or whether not even a single feather of your soul was actually ruffled in the slightest awakening of hisragshus. We let you know how difficult true introspection really is, and suggested that you cautiously refrain from distorting your introspection through the lens of a personal bias. And yet, we are not sure if our words will be of any use to you if simple neglect and a lack of effort in avodah precludes you from ever listening to us. But still, it is hard to imagine that we need to suspect you, as we already provided you in A Student’s Obligation with a full exposition of vigilance and vigor in avodas Hashem, together with a condemnation of laziness or even laxity. Having applied this advice to your avodah, how could we suspect you of negligence, all the more so being that this chapter is addressed to an intelligent young man or Avreich? But we have no other recourse but to continue, as the facts clearly tell us that the avodah remains superficial when it should resound with super strength, a casually repeated exercise instead of a courageous show of exertion. We are not only thinking of businessmen whose minds are sold to their livelihoods, but about young scholars and Avreichim who need not worry about money as they are being supported by their parents. Even though they are taken care of and are not harried by the need to earn a living, still they do not want to exert themselves to the full extent of their powers in their avodas Hashem. Among them we find those whose Torah study is confined to superficial and simple matters, and when they come upon a difficult passage that requires serious mental effort, they will simple read it casually until they get back to an easy passage rather than sweat over its complexities until they arrive at a hard earned understanding. There are other Avreichim who indeed learn with fire, exerting formidable mental effort, but when they close the book and its time to daven or performing other mitzvos, all they do is go through the required motions of flat ritual. This is a wonder, as they truly want to hear, to learn, and to know the deepest of matters, both in the study of pshat (basic understanding of law and exegesis), as well as the study of Chassidus. The whole situation is triply baffling as there are even those among them those who truly want to hear strong or even harsh mussar speeches, fiery tirades to rouse them to improve their behavior. However, they shy away from a brave fight in the struggle to refine their thoughts, speech, and actions, and they don’t work up a drop of sweat in the effort to overcome their difficulties and become holy Jews. Their lack of intensity in avodas Hashem could be a result of an incomplete education. It could be that they have been accustomed already as cheder-boys and in yeshiva to put all their efforts into learning from holy sefarim, but were never trained to work hard at avodas Hashem. Or it could be that since the goal of fulfilling their study is so daunting that they give up in defeat before they even try. That is to say, since the whole purpose of their study is the performance of an earnest avodah - where a man binds himself in holy servitude and every fiber of his being serves the blessed One – that this inspires the yetser ha-rah to a greater attack against their efforts to even begin to serve God in such a way.

אין לנו מה להוסיף על מה שדברנו בזה, ואף אם נוסיף מה נועיל בדיבורינו, אם מין עונג כזה נתפתח להם, לשמוע ולהתרגש ממוסר חריף, כמו לאותם האנשים המתענגים משתית יי״ש דוקא חריף, או להרתיח במקוה רתיחה, שמזה ששורף להם בגרונם או בעורם דוקא הם מתענגים. יתיסרו ויתעוררו מדברינו, ועם כל זה לעשות לא יתאמצו. אבל הביטו נא בדברי קדושינו הצדיקים אשר מלפנים ותראו איך העיקר היא עבודה ביגיעה. ובאגרות הקודש מהרב הק׳ זצ״ל י״ב, איתא שבכלל לשון עבודה אינו נופל אלא על דבר שהאדם עושה ביגיעה עצומה נגד טבעו נפשו, שמבטל טבעו ורצונו מפני רצון העליון ב״ה כגון ליגע עצמו בתורה ובתפילה עד מיצוי הנפש עכ״ל הק׳. אף הצדיקים הקדושים בעצמם אל גדלות קדושתם, לא בנקל רק בעבודה קשה הגיעו, ולא רק אל רוממות כרוממותם, רק אל כל טהרה וקדושה כ״א לפי מצבו, בלא עבודה א״א לו שיגיע.

If this is the case we do not have to add to what has already been said, because the real point is translating the advice into action. More words will indeed give them delight, but it is only the delight in hearing and getting excited about fiery mussar, which is not much different than getting excited about downing shot-glasses of 120 proof bourbon, or immersing in a boiling mikveh. Such people delight in the burn on their skin or in their throat. Though they suffer and wake up, they will still not make any great efforts in doing. Take a hard look at the words of the holy Tsaddikim that we have quoted and you will see that the main point of avodas Hashem is the struggle to fulfill the advice in real actions. In the Iggeros HaKodesh of Rav Shneor Zalman of Liadi (Ch. 12) that “the term avodah only applies to divine service that is the product of a tremendous struggle against his nature,¹⁰³The struggle is dual. It is both the fight against his unrefined behavior as well as the intense effort at deepening his holy avodah. through which his own nature and will are nullified before God’s supernal will, may He be blessed, to the point where his exhausts all the power of his soul in Torah and avodah.”¹⁰⁴Shochet (Tanya, p. 455) renders this, “he abnegates his nature and will before the blessed Supreme Will; as for example to exhaust himself in Torah and prayer, ‘to the extent of pressing out of the soul.’ ” Shochet notes “Pressing out of the soul,” (mitsui hanefesh) is an idiom taken from Sifre, Deut. 32 (on Deut. 6:5) Even with the greatest of the Tsaddikim we find that their level of avodah did not come easy, but was rather sorely won through constant and diligent work. Such work is not just the struggle of the great Tsaddikim, but a struggle needed for everyone according to his own level to arrive at any state of kedushah or purity.

וכמה איתא בספ״ק מן תחבולות שונות הנחוצות לעבודה. בספה״ק תולדות י״י בפ׳ חקת איתא בשם קדושנו הבעש״ט זצוקלל״ה שבתחבולות דוקא יעשה מלחמה, כמו שהבאנו לעיל. ובספה״ק מאור ושמש בפ׳ בלק איתא עוד יותר שצריכים בכל פעם תחבולות חדשות, כיון שכל תחבולות שהאיש ממציא לו לעבודה, מיני פתחים הם שפותח לו במרום להמשיך אור ד׳ וקדושתו ית׳ עליו, והמקטרגים גם הם מתחזקים וסותמים את פתחיו אשר לעבודתו, וצריך הוא להמציא לו תחבולות חדשות ע״ש. עבודה ומלחמה קשה היא עד שצריכים תחבולות שונות אלי׳, והתחבולות שכבר המציאו לנו, לא דיין על כל ימי חיינו רק תמיד צריכים לחדשות.

Holy sefarim are replete with tactics necessary for reaching genuine avodas Hashem. “You fight the war with tactics.” This is a basic principle in the teaching of the Baal Shem Tov¹⁰⁵Quoted in the sefer Toldos Yaakov Yosef of his student Rav Yaakov Yosef of Polnoye (d. c. 1782). and was mentioned previously. The Maor Ve’Shemesh¹⁰⁶By Kalonymus Kalman Epstein, (d. 1823), in Parshas Balak. expands on this idea and says that each time we go into the avodah, new tactics are needed. This is because every tactic that a man uses to aid him in his avodah opens an entranceway on high in order to draw God’s light and kedushah down to man. This being so, accusatory forces are called to the offensive and seal up the entrances that he only just opened. He must then launch a counter-offensive with new tactics in order to reach his objective. See the Maor VaShemesh for more on this. Bear in mind that the tactical advice we have provided for you are not enough to last you your entire life. You need to continually devise new ones.

ואם יעלה על דעתו של מי מכם, שיש אפשרות להמציא בשבילו תחבולות כ״כ טובות, עד שגם לא יצטרך לעבוד ולהתיגע, טעות נורא ומסוכן הוא טועה. כי חוץ מזה שכל תכלית עבודתנו ונתינת התורה לנו ולא למלאכים, מפני יגיעתנו היא, בגופנו ויצרנו, מה שאין המלאכים, ואותה, את היגיעה בעיקר ד׳ ית׳ דורש מאתנו כמו שאמרנו לעיל. בכלל כל ענין מציאת התחבולות והעצות היא רק איך נוכל ביגיעתנו להצליח, וגם לשלשל את עבודת הקודש הרוממה אשר מלפנים גם לנו לכחותינו הדלים ולמוחותינו הקצרים. כי הן אי אפשר לנו ללמוד ולהשיג בפרד״ס התורה כפי שלמדו והשיגו קדושינו אשר מלפנים, ואי אפשר לנו להסתגף ולהתיגע בכלל בעבודתנו כמוהם, אבל את כחותינו הנמצאים לנו, מדותינו ומוחותינו אשר בידינו הם, מוכרחים אנו לשעבד את כולם ביגיעה בעבודת קדשו, ולהעלות אותם לריח ניחוח על מזבח ד׳.

If it would occur to anyone that there is the possibility that he could devise tactics so effective that he would no longer need to exert tremendous energy in avodas Hashem, he is making a grave and dangerous blunder. The Torah and the avodah was given to man and not angels, because the laws of the Torah and the energy exerted in avodas Hashem is a struggle with the body and man’s inclinations, two things that angels do not have. God primarily demands the struggle. In general, the tactics and advice in acquiring the avodah are in order to win the fight. They also serve to lower the sublime and lofty avodas hakodesh down from its heights to our lacking powers and limited minds. Of course we cannot study and understand in the pardes¹⁰⁷Pardes, Hebrew for orchard, is an acronym (P.R.D.S.) for the four levels of exegesis, Pshat (simple meaning), Remez (hints), Drash (deeper interpretation), and Sod (sublime mystery). of Torah like the great and holy masters who had access to hidden knowledge. We are unable to either overcome physical suffering¹⁰⁸Through the mortification of the flesh. or toil in avodah the way they did. Yet still we must use the powers that we are given, devote our middos and our intellects to the struggle for a holy avodah, and dedicate them as a sweet and pleasant offering on God’s altar.

ואם איש עובד אתה, עבד ד׳ מתיגע בעבודתו בין בלימוד ובין בעבודה בפועל, בין במוח ובין בגוף, או שמעתה כך תהי׳, אז מן המובחרים ומן המצוינים אשר בדורנו עתה, והון הקדוש ישראל תהי׳. ובטח אין אתה מחפה על חסרונותיך, רק אדרבה מחפש אתה אותם להכירם ולתקנם.

If you are a man of avodah, a servant of Hashem who exhausts his energies in the study of Torah or the service of avodah, be it with your mind or with your body, or even if you are just now resolving to do so, then you shall be counted among the choicest and finest of our generation. You shall truly be called the wealth of holy Israel. Surely you don’t turn a blind eye to your deficiencies. To the contrary, you want to recognize them and to fix them.

אבל אעיר לך שעם כל זה שאין רואה עתה אותך ולא איש אשר ממנו תתביש, וגם מחפש אתה את חסרונותיך אשר בך לתקנם, מ״מ שנינו לא נוכל עוד להיות בטוחים, שיפעלו דברינו בך. לא בזדון תשליך את דברינו אחרי גוך, רק בשגגה ואפשר בטבע תסור מן דרך הישר הצדה, מבלי שתדע שסרת הצדה. סבת ראיתך המסולפה נרמזת בגמרא [כתובות י״ז], אמרו להם ב״ה לב״ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישבחנו בעיניו, היינו כדי לעשות רצונו של הקונה, כמו שנראה שם מפרש״י ד״ה מכאן. ולמה הוא רוצה שישבחנו בעיניו, עד שאמרו ב״ה שישבחנו אף אם אין לשבחו. מפני שכן הוא טבעו של איש, שחבַל לו לאבד את הונו. אם הוא הון כסף אינו רוצה לאבדו בפועל שירד לטמיון, ואם ההוניות שבו ויקרתו, תפארתו היא, למשל כלי מצויר בציורים יפים וכדומה שיקרת הכלי לא בעצם הוא, כי לא של זהב ולא של כסף הוא, רק תפארת ציוריו היא יקרתו, גם כן לא ירצה לאבד. ואם יגננו זולתו בעיניו שלא יפה הוא ולא יקר, הונו זה, היינו תפארתו אובד עתה, ונפשו מרה לו עליו. ואם בחפץ, קשה כ״כ בעיני האיש שיתגנה ויאבד את יקרת הונו בו, ק״ו ובן בנו של ק״ו שקשה לו לאבד את הון עצמותו ואת יקרתו ותפארתו של עצמותו. ובין אם יש רואה בין אם אין רואה, בין אם המיסר עומד נגדו ומכריז את תוכחתו, בין אם רק דרך קונטרסו לוחש לו בלבו, בין כך ובין כך יש שקשה לו לאברך בן תורה וחסיד, אשר כבר נקבע בדעתו וגם נתפרסם בין מכיריו ומיודעיו לחסיד, לאבד את הון עצמותו זה ואת יקר חסידותו, ולהסכים שעוד הדרך רב ממנו, ולראות אשר המחשבות אינן כ״כ קדושות כפי שחשב, ואת התלהבות החסידות אשר חשב, שעולה בקרבו עד לב השמים, לא אש ולא להב היא, אף ההתרגשות הפשוטה, הרצון, היראה והאהבה, שמתרגש בהם כפעם בפעם צריכות תיקון רב, ולע״ע יתפלל פשוט בלא התלהבות רק ביגיעה. לכן חוששני שתשמע ולא תשמע לנו. אפשר יְגָרו דברינו את לבך, אבל כלאחר יד תדחה אותם, ותפיג את הגירוי ואת מעט ההתעוררות אשר סבבו בך, בקריצת העינים ובשחוק של ביטול.

But still I want it to be clear to you that even though no one can see you and there is no one to be ashamed of while you seek out your deficiencies in order to fix them and improve yourself, still, neither of us can no longer be sure that all of this advice and direction will have any effect upon you. Not that you will intentionally take all our words and toss them in the garbage bin, but you may actually do so unintentionally, and it would be quite natural for you to fall to the wayside in your avodah without even being conscious of the fact that you have fallen. Such an inability to see ones own situation is hinted at in the Gemara (Kesubos, 17), “Beis Hillel said to Beis Shammai, according to you, if someone made a bad purchase in the market, should you praise it and tell him that it was a good purchase, or degrade it and say that was a bad one? I would say that you should tell him that it was a good purchase.”¹⁰⁹As he already bought it, at least make him feel good. This parable is an answer to the question, “if the bride at a wedding is ugly, do you still say, ‘what a beautiful bride?’ ” In the context of the Gemara, the question is really, should you always be honest even if it would cause another pain or sadness? See Rashi’s explanation.¹¹⁰Beis Shammai follows this with the principle of Chazal, “always let your opinions be pleasing to others.” Rashi notes, “to do to each one according to his will.” Why does Beis Hillel tell us that we should praise the purchase even if it wasn’t worthy of praise? It is because human nature has it that a man feels hurt when he looses wealth. People don’t like loosing their money in paying taxes. But people also feel hurt when they loose a thing of beauty, like a finely painted vase, where the significant value is in the magnificence of the artistry and not in the worth of the raw materials. If another person comes along and criticizes the object, saying that it is ugly (provided that their really is at least some doubt as to its beauty), he will feel bitter about the criticism. This being true for an object, it is all the more so true that he will feel terrible¹¹¹Modern psychology might call this “denial.” For instance, a problem drinker will often refuse to admit that he has a drinking problem. When faced with criticism, an Avreich may refuse to admit that he has any problem with his avodah, and in a better case he will admit his lacks and grapple with possible correctives. if someone derides his own personal inner value. And this holds true whether someone does this to his face or whisper to him unseen through the pages of a book. It is very difficult for a young scholar or Chassid to hear his inner character criticized and his deficiencies revealed, especially when he has decided that he has truly arrived in his avodah and even achieved some esteem among his peers as a holy Jew. The revelation of his lacks is an attack on his self-worth and his precious piety. It is hard for him to agree that he has a long way to go or that his thoughts are not as holy as he thought they were. When he was sure that his hislahavus in the way of Chassidus had burned all the way to heaven, it is disturbing to hear that it was neither a great fire nor even a little flame, or that even his simple hisragshus, desires, fear, and love of God is in need of serious repair. So at present, he is advised to pray simply, without hislahavus, but with great effort. In light of all of this, I suspected that you would both listen to us and not listen to us. It could be that our words make your heart tremble, and still you dismiss them with a wave of the hand, fanning away the tremor. A wink and a dismissive “Ha,” rebuffs any awakening that had only just circled you.

אבל אם לב שומע לך הקשב ושמע. לוּ לא ידעתי את כשרונות הבחור ואברך הבן תורה וחסיד, אשר לבבו משתוקק אל ד׳, וצעקת נפשו ממעמקי׳, קרבנ״י אלי״ך ד׳ ״, אינה פוסקת, כי אז לא הרביתי לדבר אליך, ולא דרשתי ממך כל דבר. ובמד״ר פ׳ נשא [פ״ז] איתא אין מחזקין אלא את המוחזקין, ואין מזרזין אלא המזורזין עכ״ל הק׳. ובאמת אתה מן המוחזקין ואתה מן הזורזין, אבל ישנו איש שיש לו אש ואינו יודע איך לשמש בה ואוכל את מאכליו או מבושלים וקרים, בחדרו קר עד שמצטנן אף בחושך ימשש, ועוד לפעמים ירע באשו להבעיר תבערה. וישנו איש שיודע איך לשמש את אשו מבשל הוא בה את מאכליו, מחמם את חדרו אף מאירו. כך אתה אברך הכל בך, אש ואור של קדושה, תורה, רצון, התרגשות וכו׳, הכל בקרבך, אבל צריך אתה לדעת איך להשתמש בך וטוב לך. אורך אשר על ראשך איננו מניח אותי לשקוט. אל פסגת רוחך שאתה מוכשר לעלות, אני מסתכל והיא תלהטני, ולדבר אליך הציקתני, קום ועלה כי ד׳ עמך גבור החיל.

But if you have a heart of understanding, listen carefully. If I didn’t know of your talents, young scholar of the Torah, Avreich, or Chassid, whose heart yearns for Hashem and relentlessly cries out from the depths, “bring me close to You,” I would not have bothered going through such great efforts in explaining all of this to you or expecting anything from you. After all, we find the wisdom of the Midrash¹¹²Rabba, Nasso, 7. telling us, “ayn mechazkin ela et hamuchzakin – only bother strengthening men who are assumed virtuous, ve’ayn mezarzin ela et ha’mezurazin – and only urge to action men of motivation.” You are indeed among the virtuous and the motivated. And still, there is a man who has fire yet doesn’t know how to kindle it. Though his food is cooked he eats it cold in a cold room until he is himself is also chilled and even gropes around in the darkness. He may even cause his fire to go out. And when a man who knows how to use fire, he cooks his food, eats it hot, heats his room, and gives it light. This is you, Avreich. It all depends on you. The fire and light of kedushah, Torah, desire, hisragshus – it is all within you. You only need to know how to use what you have for your own well-being. I cannot remain silent when I see this light upon your head. I look at the pinnacle of the heights that you are prepared to ascend, and it kindles a fire in me as well. It compels me to speak to you. Arise and ascend, with your valor and with your strength, for God is with you.