את ה' האמרת היום וכו' (דברים כו, ז). הכלל הוא, כי השפע מהבורא ברוך הוא נקרא דבור כנאמר (תהלים לג, ו) בדבר ה' שמים נעשו, וכשישראל הם במדריגה עליונה אז כביכול ישראל גורמים הדיבור בהקדוש ברוך הוא להשפיע עליהם טובות, כי אם חס ושלום אינו כן נאמר (שמות טו, יא) מי כמוך באלים, ודרשינן (גיטין נו:) באלמים כו'. וזהו הרמז את ה' האמרת היום, אתה גורם היום בדיבור בהקדוש ברוך הוא להשפיע שפע טובה על ישראל וזהו כשישראל הם במדריגה עליונה בבחינת היום שבכל יום ויום יהיה בעיניהם כחדשים:
Deuteronomy 26,17. “this day you have guaranteed that the Lord will forever be your G’d;” as a general rule the largesse dispensed by G’d for mankind is known as דבור, as we know from psalms 33,6: בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, “by the word of G’d the heavens were made and by the breath of His mouth all their host.” Whenever the Jewish people are on a spiritually lofty plateau, it is as if they cause G’d to dispense His largesse for them, whereas if, G’d forbid, they have fallen from that level the Talmud (Gittin 56) likens them to Exodus 15,11 מי כמך באלם ה', which according to the Talmud should be read as מי כמך באלמים, “who is like You amongst the “dumb, i.e. silent ones, O Lord?” [The Talmud arrives at this interpretation because the word אלים is written defectively, without the letter י which would indicate the plural mode, Ed.] This is the allusion in our verse where the Torah speaks –in a complimentary fashion- of Israel as causing G’d to “speak,” i.e. dispense His largesse. Moses adds the word היום, “this day,” to indicate that as far as Israel’s status is concerned, each day is viewed as a separate unit, so that they can be credited with their spiritual accomplishments anew each day.
את ה' האמרת היום וכו' (דברים כו, ז). הכלל הוא, כי השפע מהבורא ברוך הוא נקרא דבור כנאמר (תהלים לג, ו) בדבר ה' שמים נעשו, וכשישראל הם במדריגה עליונה אז כביכול ישראל גורמים הדיבור בהקדוש ברוך הוא להשפיע עליהם טובות, כי אם חס ושלום אינו כן נאמר (שמות טו, יא) מי כמוך באלים, ודרשינן (גיטין נו:) באלמים כו'. וזהו הרמז את ה' האמרת היום, אתה גורם היום בדיבור בהקדוש ברוך הוא להשפיע שפע טובה על ישראל וזהו כשישראל הם במדריגה עליונה בבחינת היום שבכל יום ויום יהיה בעיניהם כחדשים:
Deuteronomy 26,17. “this day you have guaranteed that the Lord will forever be your G’d;” as a general rule the largesse dispensed by G’d for mankind is known as דבור, as we know from psalms 33,6: בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, “by the word of G’d the heavens were made and by the breath of His mouth all their host.” Whenever the Jewish people are on a spiritually lofty plateau, it is as if they cause G’d to dispense His largesse for them, whereas if, G’d forbid, they have fallen from that level the Talmud (Gittin 56) likens them to Exodus 15,11 מי כמך באלם ה', which according to the Talmud should be read as מי כמך באלמים, “who is like You amongst the “dumb, i.e. silent ones, O Lord?”
[The Talmud arrives at this interpretation because the word אלים is written defectively, without the letter י which would indicate the plural mode, Ed.]
This is the allusion in our verse where the Torah speaks –in a complimentary fashion- of Israel as causing G’d to “speak,” i.e. dispense His largesse. Moses adds the word היום, “this day,” to indicate that as far as Israel’s status is concerned, each day is viewed as a separate unit, so that they can be credited with their spiritual accomplishments anew each day.