חלק א, ספר בראשית, וישב 1

וישב יעקב. זש"ה (ירמיה ל',י') ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד. והיה אחרי כן אשפוך את רוחי וכו' זקניכם חלומות יחלומו בחוריכם חזיונות יראו (יואל ג',א'). היינו כל המעשים הנעשים בעולם נראים למעשה בשר ודם, אך מההרהור והמחשבה נראים שהם מעשה הש"י. ובאלו הפרשיות מלמד אותנו הש"י אשר המעשים הם מיד הש"י והמחשבות הם מצד האדם וכל המעשים שיעשה האדם דבר רשות על זה נאמר (ברכות ל"ג:) כי הכל בידי שמים. ומעשה המצות או היפך הם ביד הש"י ורק לפעמים יתלה אותם באדם, וכמו שמצינו (סוטה י':) על מעשה יהודא העיד הש"י צדקה ממני, ועל החלומות של יוסף הצדיק נאמר שהם מהרהורא דיומא, כי באמת כן השיבו אותו השבטים כאשר סיפר להם החלום, כי יעקב אבינו ע"ה כאשר חלם לו החלום בהליכתו ללבן התחיל לעיין בו ולמד את עומק הנמצא בו לכל השבטים, והם למדו אותו ונתחדש להם בו בכל פעם ד"ת חדשים, כי כמה עמקות ד"ת נמצא בהחלום הזה. וכאשר אמר להם יוסף הצדיק כי גם לו חלמו חלומות כאלה יקרים, השיבו לו, המלוך תמלוך עלינו, כי איך תדמה לאבינו הלא אבינו הוא כל היום ביראה ודבוק בהש"י ולכך מראה לו הש"י חלומות אף בשינה כי גם אז הוא דבוק בהש"י. אבל אתה אינך במדריגה הזאת וכל חלומותיך המה מהרהורא דיומא שאתה רוצה בגדולה ובהתנשאות ולכך יחלים לך חלומות כאלה, כי אין לך גדולה ממדות יראה וענוה, ויעקב אבינו היה תמיד עבודתו בזה, יראה היינו שהש"י משגיח על הכל כדכתיב (תהלים ל"ג,י"ד) ממכון שבתו השגיח, ולא ינום [שם קכ"א,ד']. וענוה היינו שאינו מתגאה על שום בריה כי מותר האדם מן הבהמה אין, לשון אין היינו אף שבאמת מצד הש"י יש חילוק אך מצד האדם אין לברר. וזה וישב יעקב בארץ מגורי אביו היינו יראה (זוהר בראשית ק"פ.) ובארץ כנען הוא ענוה, ובקש לישב בשלוה, זאת השלוה היינו, כי כשאדם מנהיג א"ע להסתלק מכל ספק ולשמור מכל מעשה רע אז הוא בשלוה, וע"ז אמר לו הש"י כי בעוד האדם בגוף אין באפשר להתנהג בכ"כ שמירה ויראה וענוה, כי הש"י חפץ במעשים של האדם כי בעוה"ז צריך להתנהג באהבה, ומעשה שאינה מבוררת כל כך, וע"ז נאמר לעתיד ושב יעקב לשון נפשי ישובב בתענוג ממחשבות ד"ת. ושקט היינו מדרגת שבת ועמדו זרים ורעו צאנכם. ושאנן היינו במחשבה מבלי לירא ממלחמות ומאורעות. ואין מחריד היינו אף בשינה יהיה דבוק בהש"י ולא ירא פן הוא ח"ו נסוג מהש"י. וזה היה טענות השבטים על יוסף הצדיק, כי גם הוא היה מתנהג א"ע במדות היראה וע"ז נאמר במדרש (בראשית רבה פרשה פ"ד,ח') שהיה זיו איקונין דומה לו, והיינו שהעמיק עצמו לב' מדות הללו יראה וענוה כדי שילך בטח, ולזה נאמר עליו כי בן זקונים הוא לו, היינו כמו שיעקב אבינו התנהג עצמו במדת יצחק אבינו היינו יראה גם הוא התנהג עצמו בהמדה הזאת, ובענוה כמו אביו. וע"ז דקדק עמו הש"י ג"כ עד כחוט השערה כי אף שהמדות הללו טובים, מ"מ צריך האדם לבטוח בה' ג"כ, כי הנעשה מצד האדם אינו בנין עדי עד. כי אף שיוסף פעל בשמירתו מאד, אשר ממנו יצאו כל מלכי ישראל הנקראים גדולים כדאיתא במדרש [שם אות י"ט] שק נהוג בבני אדם גדולים שהרי יהורם לבש שק, אך נאמר עליהם (מלכים א' י"א,ל"ט) אך לא כל הימים. היינו כי בנין עדי עד אינו שייך לחלקם רק לחלק יהודא, כי אף שעל כל הששת אלפים שנה פעל בצדקו שיעמוד בעולם, אך בנין עדי עד זה שייך ליהודא. ויוסף הצדיק היה תמיד בתרעומות מדוע כל מעשה יהודא אחי אשר עושה ה' מצליח בידו, ועמי הקב"ה מדקדק עד כחוט השערה. והראה לו הש"י דוגמא במעשה דשר המשקים והאופים, היינו לכל מלך יש שני שרים שר המשקה ושר האופה ובאמת לשר המשקה, מהראוי לבל להעניש אותו אם ימצא זבוב בכוסו, כי מה היה יכול לעשות, כי הזבוב הוא בעל חי ואי אפשר להשמר ממנה פן בעת נתנו הכוס על כף המלך אז פרחה לתוך הכוס. אבל שר האופים, לאשר בפת הנמצא בה צרור הלא עליו האשם, כי הצרור אינו בעל חי ויוכל להשמר מזה, לזאת הראה לו הש"י כי יוסף הוא נגד שר האופים כי אותו העמיד הש"י על מקום בהיר ונקי נגד עשו בכדי שלא יהיה לעשו שום מקום טענה, העמיד את יוסף נגדו מנוקה מכל כמ"ש (עובדיה א',י"ח) ובית יוסף להבה, ונתן בו כח כדי שיוכל להתגבר על כל תאותו, ולכן אם נמצא בו איזה דבר מחוץ, לפשע יחשב לו, אך מאהבת הש"י ליוסף נתן אדם תחתיו ונהרג שר האופים כמ"ש (ישעיה מ"ג,ד') ואתן אדם תחתיך, ומזה הבין הדבר. ויהודא הוא נגד שר המשקה כי דוד המלך ע"ה נקרא בדחנא דמלכא (זוהר שמות ק"ז.) ועל ניסוך היין נשמעין שירי דוד, ובאמת ליהודא במעשה דתמר וכן בכל המעשים משבט יהודא הדומין לזה נתן בהם הש"י כח התאוה כ"כ עד שלא היה באפשרותם להתגבר וכמו שמבואר (בראשית רבה פרשה פ"ה,ט') שמלאך הממונה על התאוה הכריחו, ולכן לא עליו האשם במה שלא היה יכול להתגבר על יצרו, וזה פירוש בדחנא דמלכא היינו שמניח את עצמו להנצח מהש"י כמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים נ"א,ו') למען תצדק בדבריך למי נאה שיוצדק אני או אתה.

“And Yaakov dwelled ….” (Bereshit, 37:1)
“And Yaakov shall return, and be quiet and contented, and none shall disturb him” (Yirmiya, 30:10). “And it shall be afterwards I will pour out my spirit … your elders shall dream dreams and your young men shall see visions” (Joel, 3:1). All the actions done in the world seem to be the actions of flesh and blood, but ideas and thoughts seem to come from God. But in these Parshiot God teaches us that it is the actions are in the hands of God and thoughts come from man, and all the actions that man does are only those that he is given leave to do, as it is written in the Gemara (Berachot, 33b), “all is in the hands of Heaven.” So the performance of a commandment or the opposite is in the hands of God, and only occasionally does He make the performance of a commandment dependent on man.
We find in the Gemara (Sotah, 10a), “on the incident of Yehuda and Tamar, where he said, ‘she is more righteous than I,’ ‘than I,’ ‘mimeni,’ also means ‘from Me.’ Our Rabbis interpreted this to mean that a Divine voice came out of heaven to say that the whole incident came forth from Me.” It is said concerning the dreams of Yosef haTsaddik that they were inconsequential daydreams (that thoughts are really from the side of man), and truly his brothers gave him this response when he told them his dream. When Yaakov Avinu dreamed his dream en route to Lavan, he investigated it and taught all the depth within it to the tribes, and they studied it, each time receiving new Torah insights into its nature, for so many deep Torah insights are contained in this dream.
So when Yosef haTsaddik said to them that he also dreamed dreams as precious as his father’s, they answered him, “will you surely rule over us?” For how could you resemble our father, for is not our father in a state of awe and cleaving to God all day long, and for this God shows him the depths of the Torah in his dreams, for he is cleaving God even in his sleep. But you are not on this level, so all your dreams are inconsequential fancies, and through your desire for greatness and status you dream these dreams, for you have no greatness from the qualities of the fear of God or humility.
Yaakov Avinu, on the other hand, was constantly engaging in Divine service through these qualities—fear—meaning that he saw how God watches over everything, as it is written (Tehilim, 33:14), “from Your dwelling place you watch” and “he does not sleep” (Tehilim, 121:4). And humility—meaning he did not find himself superior to any part of creation, for “the superiority of a man over a beast is naught.” This, “naught” ayin in Hebrew, means that even though that truly from God’s point of view there is a difference between man and beast, from man’s point of view there is no (ain) distinction. This is “and Yaakov dwelled in the land of his father’s sojourning,” signifying fear (Zohar Bereshit 180a), and the continuation, “in the land of Canaan,” means humility. (The name Canaan is similar to the word for humility or submissiveness, c’niya.) And as the Midrash says, “he asked to live in peace.”
This particular kind of peace occurs when a man conducts himself in a way as to remove himself and to guard himself from all doubt and all evil action. Concerning this, God told him that as long as man is connected to his body, it is not possible to reach the highest levels of self-guarding, fear, and humility. This is because God desires the actions of man, and in this world one must conduct himself with love, which means to act in ways that are not in the highest state of refinement. This is the formulation of the verse in Yirmiya, “and Yaakov returned [shav],” similar to “He restores [yeshovev] my soul,” in the delight of the Torah. “And be quiet,” meaning on the level of Shabbat, “and strangers shall stand and tend your sheep,” (Yesahya, 61:5). “And content,” meaning in thought, not to fear from wars and transient events. “And none shall disturb you,” meaning that even in your sleep you shall cleave to God, and not to fear, for nothing shall cause you to withdraw from God. This was the accusation of the tribes against Yosef haTsaddik. He too conducted himself in the attribute of fear. On this it says in the Midrash (Bereshit Rabba, 84:8), “the light of his face was similar to Yaakov,” meaning that he delved deeply into these two attributes of fear and humility, in order that he could proceed in confidence. Thus it was said of him, “he was the son of his old age,” meaning that just as Yaakov Avinu conducted himself according to the attributes of Yitzchak Avinu, namely fear, so too did Yosef conduct himself with this attribute, and with humility, just like his father.
For this reason God was also exacting with Yosef haTsaddik down to a hairsbreadth, for even though these attributes are good, one still needs to trust in God, for the actions done on the part of man are not an everlasting structure. Even though Yosef guarded himself greatly, and from him emerged all the kings of Israel who were called great, as it says in the Midrash (Bereshit Rabba, 84:14), “It was the custom of great men to wear sackcloth [to suffer], for Yehoram dressed in sackcloth,” yet still, it is said of them (Kings 1, 11:39), “yet not all the days.” This means that (even through all their suffering) an everlasting structure was not to be in their portion, but rather in the portion of Yehuda. Even though he (Yosef) acted so his righteousness would stand in the world throughout the 6,000 years (until the redemption), still, the everlasting structure was the portion of Yehuda. And Yosef haTsaddik continually voiced the complaint—why is it that God causes all the actions of my brother Yehuda to succeed, yet with me, the Holy One, blessed be He, is exacting down to a hairsbreadth?
So, in an answer to his query, God showed him the example of the wine steward and the baker. Every king has two attendants, one a wine steward and the other a baker. Truly, with the wine steward, if the king finds a fly in his cup it is not proper to punish him, for what could he do? The fly is an independent living creature, and if once the cup has been passed to the king the fly decides to land into the cup, then it is not possible to guard from it. Yet with the baker, if there is a pebble in the bread, isn’t it his fault, for the pebble is not a living being and he could have prevented it? In this God shows Yosef that he corresponds to the baker, for God established him in a bright and clean place over against Eisav, in order that Eisav would not have any room for accusation. This is why established Yosef against him, clean in all respects, as it is written (Ovadiah, 1:18), “and the house of Yosef is a flame [and the house of Eisav straw … and they shall devour them].” He gave him strength to be able to overcome all his desires. Then if some impure aspect comes to him from without, it is counted against him as a crime. Only out of God’s love for Yosef did He put another man in his place, and kill the baker, as it is written (Yesahya, 43:4), “and I will give men in your place.” From this he understood the matter.
Yehuda corresponds to the wine steward, for King David is called “the King’s jester” (Zohar Shemot, 107a), and the songs of David are sung over the wine libation offerings. Truly, with Yehuda, concerning the incident with Tamar and all the happenings of the tribe of Yehuda similar to this, God instilled them with such a great power of desire that it was not even within their power to overcome it. As it is explained (Bereshit Rabba, 85:9), “the angel in charge of desire forced him.” Therefore it was not his fault that he could not overpower his inclination to evil. This is the meaning of “the King’s jester,” meaning that he lets God win over him, as King David said (Tehilim, 51:6), “in order that You should be shown right in Your word,” let whoever it pleases You to be right, You or I.