Mei HaShiloach · Volume I, Genesis, Miketz, Chapter 1
1
ויהי מקץ שנתים ימים. בזוה"ק (בראשית קצ"ג:) ר"א פתח חי ה' וברוך צורי וירום אלקי ישעי. חי ה' היינו מי שיש לו לב טהור ומנוקה מכל חמדות שבעולם רק דבוק בחיים נצחיים, וברוך צורי היינו מי שמכיר שכל הטובות הם רק מהש"י ולכן יש לו עין טובה, אז וירום אלקי ישעי היינו שישיג ישועות גבוהים, יותר מכפי שכלו. כי טרם יתברר האדם באלו דברים הנזכרים אין באפשר ליתן לו ישועות כי עוד אינו כלי בהיר לקבל, ולזאת ויהי מקץ שנתים ימים היינו אחר שנתברר באלו השני דברים, אז חלם פרעה והשיג תיכף ישועה, עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו, כי בלילה ההוא גדלה צעקת יוסף הצדיק שובה ה' עד מתי ותיכף השיג ישועה. וע"ז כתיב (תהלים פ"ח,ב') ה' אלקי ישועתי וכו' צעקתי בלילה נגדך, כי כך הוא מדותיו של הקב"ה טרם אשר יתן הישועה מביא בלב האדם צעקה בזה למען אשר יקרא יגיע כפיך.
“And it was, at the end of two years ….” (Bereshit, 41:1) It is written in the holy Zohar (Bereshit, 193b), “Rabbi Elazar opened and said, ‘God lives and blessed is my Rock, God shall elevate my salvation’” (Tehilim, 18:47). “God lives,” meaning one who has a pure heart, cleaned from all the desires of the world, and cleaving only to eternal life. “And blessed is my Rock” means one who recognizes that all good things come only from God, and therefore has a good eye. Then (it follows that), “God shall elevate my salvation,” meaning that he will apprehend salvations beyond the power of his intellect to grasp. Before man has been clarified in the areas mentioned it is not yet possible to give him salvations, for he is not yet a vessel illuminated for reception. And with this in mind it says, “and it was, at the end of two years,” meaning after these two areas had been clarified, then Pharaoh dreamed his dream, and he (Yosef) immediately apprehended salvation—“until the time that His word came, the utterance of God refined him” (Tehilim, 105:19). For on that very night the cry of Yosef haTsaddik, “how long before You return, God?” (Psalms, 90:30) reached such great proportions, that he achieved salvation immediately. On this it is said (Tehilim, 88:2), “Hashem, God of my salvation … I cried out before You at night.” These are the ways of the Holy One, blessed be He, where before He gives salvation He causes man’s heart to cry out so strongly that it will be called “the work of your hands.”
ויהי מקץ שנתים ימים. בזוה"ק (בראשית קצ"ג:) ר"א פתח חי ה' וברוך צורי וירום אלקי ישעי. חי ה' היינו מי שיש לו לב טהור ומנוקה מכל חמדות שבעולם רק דבוק בחיים נצחיים, וברוך צורי היינו מי שמכיר שכל הטובות הם רק מהש"י ולכן יש לו עין טובה, אז וירום אלקי ישעי היינו שישיג ישועות גבוהים, יותר מכפי שכלו. כי טרם יתברר האדם באלו דברים הנזכרים אין באפשר ליתן לו ישועות כי עוד אינו כלי בהיר לקבל, ולזאת ויהי מקץ שנתים ימים היינו אחר שנתברר באלו השני דברים, אז חלם פרעה והשיג תיכף ישועה, עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו, כי בלילה ההוא גדלה צעקת יוסף הצדיק שובה ה' עד מתי ותיכף השיג ישועה. וע"ז כתיב (תהלים פ"ח,ב') ה' אלקי ישועתי וכו' צעקתי בלילה נגדך, כי כך הוא מדותיו של הקב"ה טרם אשר יתן הישועה מביא בלב האדם צעקה בזה למען אשר יקרא יגיע כפיך.
“And it was, at the end of two years ….” (Bereshit, 41:1)
It is written in the holy Zohar (Bereshit, 193b), “Rabbi Elazar opened and said, ‘God lives and blessed is my Rock, God shall elevate my salvation’” (Tehilim, 18:47). “God lives,” meaning one who has a pure heart, cleaned from all the desires of the world, and cleaving only to eternal life. “And blessed is my Rock” means one who recognizes that all good things come only from God, and therefore has a good eye. Then (it follows that), “God shall elevate my salvation,” meaning that he will apprehend salvations beyond the power of his intellect to grasp. Before man has been clarified in the areas mentioned it is not yet possible to give him salvations, for he is not yet a vessel illuminated for reception. And with this in mind it says, “and it was, at the end of two years,” meaning after these two areas had been clarified, then Pharaoh dreamed his dream, and he (Yosef) immediately apprehended salvation—“until the time that His word came, the utterance of God refined him” (Tehilim, 105:19). For on that very night the cry of Yosef haTsaddik, “how long before You return, God?” (Psalms, 90:30) reached such great proportions, that he achieved salvation immediately. On this it is said (Tehilim, 88:2), “Hashem, God of my salvation … I cried out before You at night.” These are the ways of the Holy One, blessed be He, where before He gives salvation He causes man’s heart to cry out so strongly that it will be called “the work of your hands.”