חלק א, ספר במדבר, בהעלותך 1

וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. והנה מה שנכתב שבעת הנרות ולא ששת הנרות, כי כל הנרות היו מצדדים כלפי נר האמצעי, אך הענין בזה כי אף במקום שכונת האדם לשם שמים צריך להבין ולהשכיל איך יעשה ואיך הוא רצון הש"י, וז"ש שבעת הנרות, כי נר השביעי הוא נגד כוונה לש"ש, וגם זאת צריך להטה כלפי שכינה היינו שיבין עומק רצון הש"י להיכן הוא נוטה, וזה נתבאר בסוף הסדרה שנרשם חטא על משה ואהרן ומרים. וזה רומז (קהלת י',א') כי יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט, היינו שהוסכם בדעתם שירשם חטא עליהם בכדי שישלם רצון הש"י, כי בזה הסדרה יצא לפועל מדרגות מרבע"ה כמו שיתבאר בפסוק פה אל פה, והוסכם דעת מרים ואהרן שירשום עליהם חטא בכדי שיצא לאור שיוכר ויובן מדרגות משרבע"ה, וזה פירש וטהר לבנו לעבדך באמת, כי אף שנאמר לעבדך ובאם אינו אמת לא נקרא עבודת ה', אך כי גם בעבודת ה' ימצא עומק עמוק יותר מהשגת האדם בדעתו שישיג בכוונה לש"ש, כי נמצא לפעמים סכלות מעט שיקר מחכמה ומכבוד, אך נאמר סכלות מעט שצריך האדם לראות למעט שלא יצא לפועל רק דבר מועט מחסרונו.

“And God spoke to Moses saying: Speak to Aaron and say to him, when you prepare the lights, seven lights shall illuminate towards the front of the Menorah.” (Bamidbar, 8:1)
Why does the verse say seven lights and not six lights? You could say there were actually six, three on each side of the central light, with the central light being in its own category. Even in a place where one’s intention is for the sake of Heaven, we need to stop and reconsider how to proceed and insure that the action follows God’s will. This is why it says “seven lights.” The seventh light stands for intention for the sake of Heaven. The “ner hamaravi” bended away from the other six, bending towards the Shekhina.¹³See Rashi’s interpretation of “towards the front,” that the six lights on the side were burning towards the central light. That is to say, we must strive to understand the awesome depth of God’s will and in which direction it is leaning.
This very matter is found at end of the Parsha where a “sin” is ascribed to Moshe, Miriam, and Aharon, and hints at the verse (Kohollet, 10:1), “more precious than wisdom or honor is a little foolishness.” That is to say, Aharon and Miriam agreed to take the “folly” or sin upon themselves in order to complete God’s will. It is precisely in this week’s Parsha and by means of this event that Israel truly saw the greatness of Moshe Rabeynu, as God says, “I speak with him mouth to mouth.” Miriam and Aharon agreed that the sin should be ascribed to them in order that the levels of Moshe Rabeynu could come to light, be understood and recognized. This is also the explanation of (the line in the Amida for Shabbat), “purify our hearts to serve You in truth.” Why do we add, “in truth?” If it were not true it would not be called the service of God.¹⁴So the words “in truth” would seem to be superfluous. Yet when it comes to understanding the intention for the sake of Heaven, we find that in the service of God there is a depth far deeper than it is possible for the human consciousness to perceive. Sometimes we find that a little foolishness is more precious than wisdom or honor, and thus it says, “a little foolishness.” Man must reduce his service of God so as to not let anything come to action until its lacks or defects have been removed.¹⁵There is a deeper level of consciousness, basically beyond our ability to comprehend, which the Author is paradoxically urging us to keep in mind in our service of God. This is signified by the seventh (middle) branch of the Menorah. In this way Moshe’s level of prophecy required him to remain apart from Tsipporah, the depth of which Miriam and Aharon were not aware of in their initial criticism of him. Yet the “little foolishness” was the public awareness of their error in order to reveal the level of Moshe Rabeynu to Israel.