מבוא השערים 2

הנה הקבלה נקראת בספ״ק לימוד הקבלה, חכמת הקבלה, אף בזוה״ק על בעלי הקבלה, ביחס להנביאים נאמר כמה פעמים חכם עדיף מנביא, שיכולים בשביל זה לטעות ולדמות שהיא רק לימוד בשכל ועיון לבד, ובפרט האיש בעצמו כשלומד קבלה דברי עיון ושכל רואה לפניו, ובריש הקדמת ת״ז אשר הבאנו לעיל מפרש בקדשו עה״פ והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, והמשכילים אלין ר׳ שמעון וחברייא וכו׳, רשותא אתיהב להון ולאליהו עמהון ולכל נשמתין דמתיבתאן לנחתא בינייהו ולכל מלאכיא באתכסיא ובארח שכל, ועלת על כלא יהיב רשו לכל שמהן קדישין ולכל הויין ולכל כנויין לגלאה לון רזין טמירין כל שם בדרגא דילי׳ ורשותא יהיב לעשר ספירן לגלאה לון רזין טמירין, דלא אתיהב רשו לגלאה לון עד דייתי דרא דמלכא משיחא. [המשכילים אלו ר״ש וחברייא, רשות ניתן ממרום לכל הנשמות של ישיבה העליונה לרדת ביניהם, ולכל המלאכים ניתן רשות לרדת בהסתר ובדרך שכל והקב״ה נתן רשות לכל שמות הקדושים ולכל הויות ולכל כנויי השמות לגלות להם סודות נסתרים כל שם במדרגה שלו, ורשות ניתן לעשר ספירות לגלות להם סודות נסתרים שלא ניתן רשות לגלות עד שיבא הדור של מלך המשיח] עכ״ל הקדוש.

Chapter 2²⁸⁷In Chapter 2, R. Shapiro defines Kabbalah as a form of divine revelation, as he has done vis a vis Talmud study in Chapter 1. Encounter with kabbalistic texts and learning is therefore encounter with divinity, accessing latent capacities for such connection within the learner and ultimately transforming him.
In the holy books, “Kabbalah” is called “the learning of Kabbalah” or “wisdom of Kabbalah.” In fact, when referring to the kabbalistic masters, the Zohar applies the idiom “a sage is superior to a prophet.”²⁸⁸Talmud Bava Batra 12a. All this could cause us to erroneously imagine that (kabbalistic learning) is merely an intellectual, analytic activity; and certainly an individual person could imagine this, as he perceives intellectual material before him when studying Kabbalah. In the beginning of the aforementioned introduction to Tikkunei Zohar, the author explains the verse “And the knowledgeable (maskilim) will be radiant like the bright expanse of sky:”²⁸⁹Daniel 12:3. “And the maskilim: These are R. Shimon and his fellows. Heaven granted permission to all the souls dwelling above to descend among them, and to all the angels to descend in hidden fashion, by way of the intellect. The Holy Blessed One gave permission to all the holy names… and monikers to each reveal its hidden secrets, according to their respective levels. Permission was granted to the ten sefirot to reveal to them their hidden secrets, not to be revealed further till the generation of the Messiah.”

שניהם נאמרים כאן, התגלות בשכל והתגלות הזאת בשכל היא בהסתר כמ״ש באתכסיא ובארח שכל. אבל גם נאמר בזה שאין זה עיון של שכל אנושי בלבד רק אליהו. הנשמות, ושמות קדושים ממרום, ימשכו להם, וגם יגלו להם הסודות עליונות, א״כ התגלות ממרום היא, וכן לעיל באות ב׳ שהבאנו זוה״ק מפ׳ תרומה וה׳ נתן חכמה לשלמה, נתינה, וכן מזוה״ק הנ״ל קנ״ד שהבאנו בהכשרת האברכים שנקראו תלמידי רשב״י נביאים,

Two elements are mentioned here: that there was revelation via the intellect, and that this revelation was granted in secret. Yet it is also mentioned that tis is not merely human intellectual analysis. Rather, Elijah and souls and holy supernal names are drawn down to them, and lofty secrets revealed to them. It is thus a revelation from the heavens. Cf. that which we cited from the Zohar (Terumah, pg. 149a) above in Part B, “And God gave Solomon wisdom,”-stressing that there was indeed a giving. And cf. the Zohar (154) we cited in Hakhsharat haAvreikhim, that the students of R. Shimon b. Yokhai were called prophets.

ובאדרא קדישא דפ׳ נשא קל״ב ע״ב אמר ר״ש, אסהדנא עלי שמיא עילאין דעילאין וארעא קדישא עילאה דעילאה, דאנא חמי השתא מה דלא חמא ב״נ מיומא דסליק משה זמנא תנינא לטורא דסיני, דאנא חמינא אנפאי נהירין כנהורא דשמשא תקיפא דזמין למיפק באסוותא עולמא וכו׳

As it says in [Zohar] Idra, Naso 132b: “R. Shimon said: I call the highest heaven and the highest holy earth as witnesses that I see now what no human has seen since the day that Moses ascended Mount Sinai the second time. I see my face shining like the light of the powerful sun that is destined to radiate healing for the world…”

שמפורש שהיא התגלות וכ״כ התגלות עד שאומר ר״ש בקדשו שרואה עתה מה שלא ראה איש מיום שעלה משה רבינו בפעם השנית להר סיני, ומלא הוא הזוה״ק מן ההתגלות שנתגלה להם,

Here it is explicit that this is a revelation, and such a revelation until R. Shimon says that he has seen that which no one has since Moses ascended Sinai the second time. The Zohar is full of the revelations revealed to them.

ונבין נא מהו ענין חכם עדיף מנביא, והלא גם נביא הי׳ מוכרח להיות חכם והוא אחד מתנאים חכם גבור ועשיר, ומהו הענין שראה את אשר לא ראה איש מעלות מש״ר בפעם הב׳, והרבה פעמים יצתה ב״ק יש כאן איש שראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו ראוי לכך [סוטה מ״ח ב׳ ועוד] ובברייתא שם איתא משמתו חגי זכרי׳ ומלאכי נסתלקה רוה״ק מישראל ואעפ״כ היו משתמשין בב״ק וכו׳, משמע שבענין נבואה כל דור שלמטה ירד יותר.

Let us now understood this matter of “a sage is superior to a prophet.” Did not a prophet have to be a sage as well? For sagacity was one of the criteria to be a prophet, [as well as] mighty [and] wealthy.²⁹⁰See Talmud Nedarim 38a. And what is this matter of ‘seeing that which no one had seen since Moses the second time?’ A heavenly voice [bat kol] came forth many times stating: “Here is a person worthy of having the Divine Presence rest upon him, but the generation is not worthy [Sotah 48b, et al]. And the text there says, “from the death of Haggai, Zachariah, Malakhi, the Holy Spirit left Israel but they still make use of the ‘bat kol’…” implying that each generation descended in prophetic matters.²⁹¹That is, each generation had successively decreased prophetic capacities.

לא ח״ו את ענין הנביאים ואת השגת התנא האלקי רשב״י העזנו להבין אף לשאל, אבל כבר הבאנו לעיל את דברי קודש של הקדמת שע״ק להרח״ו זצ״ל שענין הנבואה עבודה היא, עבודה הנמשכת גם עתה לנו, ואף כי גם דרכי הרח״ו זצ״ל ונתיבותיו הקדושים נעלמים מאתנו, ומה לנו לעיין בדברי קדשם מדרגותיהם ושליבותיהם שלובות הסלם אשר ראשו מגיע השמימה, אבל איתא בתדב״א עה״פ ״ודבורה אשה נביאה״, מעיד אני עלו שמים וארץ בין איש ובין אשה בין כותי ובין ישראל בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשיו רוח הקודש שורה עליו עכ״ל הק׳. ועכ״פ לא גרוע איש הישראלי שבזמננו להבדיל מכותי של זמניהם, וגם עתה כל איש ישראל לפי מעשיו ועבודתו יכול לזכות לרוה״ק, ואם לדאבוננו לא זכינו לו, עכ״פ רשות נתונה לנו להבין את דברי קדשם, לא כפי מצבם שהם בקדשם היו, רק כפי הארתם שמאירים בנו, ולא להתפלפל ולאמר סברות מנפשינו הס מלהזכיר, רק להבין, ולא להבין רק עכ״פ לשער מעט את דברי קדשם כפי המבואר בדברי קדשם.

We are not so brazen, God forbid, to (attempt to) comprehend nor even inquire into the matter of the prophets and that which the godly sage R. Shimon b. Yokhai grasped. But we have already cited from the introduction to Shaarei Kedushah of R. Hayyim Vital that prophecy is an avodah, one which continues to our own day. Though the ways and path of R. Hayyim Vital are concealed from us—and what business would we have in examining those levels and steps on the ladder reaching heaven?²⁹²A reference to the ladder in Jacob’s dream; see Genesis 28.—nevertheless, it says in Tanna d’Bei Eliyahu²⁹³A midrashic collection, redacted in c. 10th century CE. on the verse “And Deborah the prophetess” (Judges 4:4): “I call upon Heaven and Earth to testify that a man or a woman, kuthite or Israelite, servant or maid—the Holy Spirit rests upon each in accordance with his deeds.” A Jew nowadays is certainly not inferior to a kuthite [Gentile] of those days, and so today as well every Jew has the ability to merit the Holy Spirit according to his deeds and avodah. If, to our sorrow, we have not merited this, permission is at least granted us to understood their words—not according to their holy state, but in correlation to the light with which they illumine us; and, not to offer our own explanations, but rather to understand just a bit of their words, and as explained by those very words.

התגלות קדשם לפי הקדמת הת״ז ועוד, היתה השגה בשכל, עם התגלות נבואות, וכך היא, מה שנתגלה לנביאים בתמונה, מראה וקול, נתגלה לקדושי הקבלה בהשגה, כלומר, אמרנו לעיל שהנביאים המשיכו את אור העליון וגילו אותו גם בעשי׳, וכיון שגם העשי׳ נתקדשה, לכן גם דמיון הקודש שלהם שהוא למטה מהבחי׳ חכמה שבאיש, הי׳ יכול להיות מרכבה שתשרה בו הנבואה, אף הדברים שדמו אותם, למשל, המקל שקד אשר בנבואת ירמי׳ והמנורה שבנבואת זכרי׳ וכו׳, שהם דברי עולם, מקל ומנורה ג״כ נתקדשו שבהם תוכל מראות הנבואה להתלבש. משה רבנו ראה במראה ולא בחידות ותמונת ד׳ יביט, ושאר הנביאים נתלבשה נבואתם בדמיון ובמראות של עולם הזה, ויכלה הנבואה להתלבש ע״י בדמיון, וגם בדברי עולם הזה כדמקל ומנורה, מפני שקדשו הם את עצמם ודמיונם וגם את עולם הזה קידשו כנ״ל, כלומר,

According to the introduction of the Tikkunei Zohar, the revelation to the kabbalists was of an intellectual manner. That which the prophets perceived through images, sights, and sounds was revealed to the kabbalists through (intellectual) grasp. As we said above, the prophets drew down the supernal light and revealed it in Asiyah. Since Asiyah was thereby sanctified, their sacred imaginative faculty—which is lower than a person’s faculty of hokhmah [as we have noted in the note to Hovat haTalmidim, Three Letter, 2:1, and in Hakhsharat haAvreikhim], was able to serve as a chariot for prophecy to dwell upon. Even the this-worldly things which they envisioned, e.g. Jeremiah’s almond branch, Zachariah’s candelabrum, etc. also became sanctified, clothing the prophecy therein. Moses saw in a clear vision, not through riddles or images of God, while the prophecy of other prophets was enclothed in this-worldly images.²⁹⁴See Talmud Yevamot 49b. Because they sanctified themselves, their imagination, and indeed this world, prophecy was able to become enclothed in their imaginations and in the things of this world, such as a staff and candelabrum.

בת״ז תו״ט דף מ׳ ע״א איתא. וכשרוצה הקב״ה להמשיך נבואה וכו׳, ומלכות היא דמיון כולם, שנאמר ״וביד הנביאים אדמה״ וכו׳ כן כל הספירות מראין בה כחם ודמיונם וצורתם לכל נביא כפי השגתו למעלה וכו׳, וזהו ״וביד הנביאים אדמה״ ולכל אחד נדמה כפי כחו שהיא נשמתו ע״ש,

It says in Tikkunei Zohar (19, 40b), “When the Holy One desired to draw forth prophecy...and Malkhut is the image of them all, as it says ‘through the prophets I will be imagined…’ so too all the sefirot reveal their force and images and forms through it to the prophets each according to his grasp...this is what it means ‘through the prophets I will be imagined…’ to each according to his capacities, that is his soul, I will be imagined…

[הג״ה כמו שאמרנו בחוה״ת שלשה מאמרים מאמר ב׳ אות א׳ בההג״ה ובההג״ה ובהכשרת האברכים]

* [Note: As we have already mentioned in Hovat haTalmidim, in the second of the ‘Three Letters,’ part A, as well as in Hakhsharat haAvreikhim.]

כי כבר הבאנו בהכשרת האברכים פרק ד׳ את הת״ז הק׳ ת״ע שנפש המציירת באיש, היינו חלק הנפש שבכוחה לצייר ולראות דברים אף שאינם נגדו, היא אחר נפש המחשבה, היינו נפש החכמה, המשגת, וזה שאומר ת״ז הנ״ל שהנבואה בנביאים על נפש הזאת המציירת ומראה בדמיון נתגלה, והם היתה מרכבה להתגלות הנבואה ממרום, ובציורים של עולם הזה ראה מקל, מנורה וכו׳, מפני שהנביאים ע״א כ״כ קדשו עד שהמשיכו את האור למטה יותר, שגם נפש המציירת שהיא למטה מן נפש המחשבה היתה ראויה שתתגלה בה נבואה, וגם בעולם קדשו הכל, עד שיכלו דברי העולם, מקל מנורה וכו׳, להצטייר בנבואה ולהראות, לא שרק בדמיונם ראו הנבואה, רק נפשם המציירת היתה מרכבה שעליה תשרה הנבואה ממרום ממש, וע״י זה יראו גם בחושיהם בקול ממש באזניהם באזניהם ובראי׳ ממשית בעיניהם את מראות הנבואה, כיון שהם, דמיונם, חושיהם וגם דברי העולם, קדושים היו, והיו ראויים שתשרה ותתלבש בהם נבואה,

We have already cited in Hakhsharat haAvreikhim chapter four, from the words of Tikkunei Zohar (Tikkun 70) that the soul-force of figuration—that is, that part of the soul which has the capacity to figure and envision even things not in front of oneself, comes after the soulforce of thought, that is of Hokhmah, which grasps. This is what the Tikkunei Zohar means when it says that prophecy is revealed via the soulforce of figurement and imaginative visioning, which functioned as the chariot for revelation of prophecy. The prophet would see this-worldly figures such as the staff or candelabrum, because the prophets so sanctified themselves until they drew the light low enough that prophecy was revealed even in the soul’s capacity of figuration, which is lower than that of thought. Everything in this world was sanctified until things in it could be envisioned in prophecy. That is, they did not merely behold prophetic visions in their imaginations, but rather their figuration became a chariot for prophecies to literally rest upon, so that they could literally see prophecies with their eyes and hear them with their ears. For they, their imaginations, their senses, these worldly objects, had all become holy and worthy of prophecy resting and being enclothed in them.²⁹⁵This is the result of sanctification of the body, and an expression again of the notion that the prophet in whom there is no divide between the physical and spiritual.

וקדושי התנאים והאמוראים בתלמוד שאמרה הגמרא עליהם אע״פ שבטלה הנבואה מהנביאים, מהחכמים לא בטלה, ולבעלי הקבלה בקבלה שאמר רש״י כנ״ל מן ראיתו והשגת קדשו, להם נתגלה מראות ההתגלויות בתוך השגת חכמתם, בנפש המחשבה היינו המשגת שלמעלה מנפש המציירת, לא למטה בנפש המציירת כבנביאים, רק בהשגת חכמת קדשם, ולא בדברי עולם המתדמין רק בשכל התורה והשגותי׳ בגמרא ובקבלה בספירות, הן קשה לנו להבין איך זאת השגת השכל והתגלות הנבואה עולות בקנה אחד, אבל גם התגלות נבואה בדמיון הנביאים בחי׳ ״וביד הנביאים אדמה, קשה לנו להבין, רק שכבר הרגלנו בזה מנעורנו שלהנביאים התגלו התגלויות במראה בדמיון נבואי, משא״כ כששומעין שלקדושי התנאים ובעלי קבלה נתגלה מראותם במרכבת השכל מתפלאים לשאל מה ענין שכל להתגלות, אבל מה פליאתנו, הלא כל ענין שכל והתגלות שלהם, דבר שלמעלה מהשגת האיש הוא, וכמו שאין משיגים את מראות הנביאים בדמיון כן גם ההתגלות שבהשגה המפורשת בדברי קדשם א״א להשיג בשכלנו, אולם איזה קוצה של קוצה וכו׳ של השערה אשר גם לכל איש בן תורה עובר, נביא בזה, אף שאין זה לא מיני׳ ולא מקצתי׳ של התגלות קדושינו שבהשגה, יש אשר האיש מעיין בתורה בענין עמוק ומסתפק אם כך הפירוש או כך הכוונה ויש לו ראיות לצד זה שא״א להכחישם וגם לצד השני יש לו ראיות ואז יושב ודומם כשעתא חדא ואומר כך היא הכוונה, לבי אומר לי כך, ומה היא אמירת הלב הזאת, התנוצצות נפשו והסתכלותה בתורה למעלה מן הראיות וההוכחות, שמתגלה בשכלו, עוד זאת, איתא בספ״ק [כמדומני שבמאור עינים] שיש שהאיש לומד ובאה בקרבו הרגשה שכאן בפסוק הזה או בגמרא בענין הזה יש לו לחדש דבר, ובשכלו אינו יודע עוד מאומה מה לחדש, רק אחר שהרגיש מקודם, מעיין, ואז גם בשכלו בא לו החידוש, הרגשה הקודמת ניצוץ רוה״ק הוא, זאת אומרת שניצוץ רוה״ק נתגלה גם לשכל ואילולי חשב אח״כ בשכלו לא נתגלה רוה״ק ונתגלה ע״י שכלו,

Regarding the Talmudic sages about whom the Talmud says ‘even though prophecy ceased from the prophets it did not cease from the Sages,’²⁹⁶Talmud Bava Batra, ibid. and the Kabbalistic masters about whose grasp we cited R. Shimon b. Yokhai’s words above—revelatory images were revealed to their intellectual faculty, to the soul’s capacity which perceive that which is above the capacity of figurement with which the prophets perceived. With this faculty, they did not receive prophecy through imaginations of this-worldly things, but rather with the intellect of the Torah [as expressed] in Talmud, Kabbalah, and the sefirot. Indeed, it is difficult for us to understand how the intellectual faculty and prophetic revelation work together; yet then again, and in truth, it is difficult for us to understand how prophecy was revealed in the imagination of the prophet in the sense of “through the prophets I will be imagined [adameh].”²⁹⁷Hosea 12:11. We have become accustomed to this notion since our childhood. Yet we are astounded when we hear that the sages of the Talmud and Kabbalah received prophecy through their intellectual faculties, wondering, what connection could there be between the intellect and prophecy?! And yet—why are we astounded? Are not all matters of the intellect and its revelations beyond human comprehension? Just as we do not comprehend how the prophets envisioned prophecy through their imaginations, we cannot intellectually comprehend how revelation was revealed in their words. Yet, we can surmise just a tiny bit of how every student of the Torah experiences something of prophecy, though it is really different from the grasping of the prophets.²⁹⁸R. Shapiro hedges here between wishing to correlate the Torah student’s experience with prophecy and wishing to distinguish the former from the latter. Sometimes, when a person is deeply analyzing something in the Torah, and is unsure of a specific meaning or intent, and there are indications to various possibilities—then suddenly, as he is sitting silently, all at once he says “This is its meaning! My heart tells me such…!”²⁹⁹A rabbinic idiom; see, for example, Rashi to Exodus 28:4. What is this utterance of the heart? It is his soul sparking forth to be revealed in his intellect, gazing at the Torah from a [vantage point] above proofs and demonstrations. More than this, it is brought in the holy books [ I believe in the Meor Enayim³⁰⁰Meor Enayim of Rabbi Menahem Nohum Twersky of Chernobyl.] that when a person is learning and a feeling comes to him that he has something new to say regarding a given verse or a piece of Talmud, yet he intellectually has nothing yet to say, and it is only when he thereafter analyzes it that the new ideas comes to his mind—the previous feeling was a spark of the Holy Spirit. That is, a spark of the Holy Spirit was revealed to his intellect, and had he not thereafter employed his intellect in thought, the Holy Spirit would not be revealed through his intellect.

ומקוה אני לד׳ שיזכנו לחבר את כל ספר הזה חובת האברכים אי״ה יותר עומק הזה גם לנו. אבל מה לנו להתחכך בזה אם מבינים אנו נבואה כזו בהשגה בלא דמיון, או לא מבינים אותה, כן איתא בכמה מקומות בזוהר ות״ז הק׳.

I place my hope in God that I merit to write about all this in the book Hovat haAvreikhim, in which I will explain more about this, God willing. In any event, why should we perseverate over whether or not we understand the notion of prophecy without images- it is mentioned several times in the Zohar and the Tikkunei Zohar.

ועיין תיקוני זוה״ק ת״ל דף ע״ד ע״ב וז״ל הק׳, פקודא תליתאה דאיהו נבואה וכו׳ אימא עילאה [היינו בינה] מראה סתומא דלית בה דמיון, אימא תתאה [מלכות] מראה בהתגלוי׳ דאית בה דמיון, ועלה איתמר וביד הנביאים אדמה (והמקובל בספר הזוה״ק נשאר מקצת מן המקצת ממנו.) (?ואם אין לנו שכל ורוח להבין את דברי קודש אשר הוא במרום דהנבואה מבחי׳ בינה ודהנביא מבחי׳ מלכות מש״פ אש הי׳ באיש הצדיק ומהחכמה נמשך לבינה כמ״ש הת״ז דאתמר לב מבין, ועמך בכסא מלך שמפורש ומחכמה לבינה שהיא לב מבין ע״ש. ובא נתיב פגיעא כמו כל תיקונין דנביאים כד׳. מארי דחכמה אינין מלאך במוח׳, ובגדר חכם עדיף מנביא, וממוחא דלינן ל״ב נתיבות ליבא, לב מבין, עיי״ש היינו שהנבואה שמבחי׳ מלכות היא במראה ובאיתג' בינה היא מראה סתימא בלא דמיון, ומחרידא כמה הם. דבתא פנימא יותר. ועדיף מנביא, ובאיזה בחינה שבעלי׳ הזוה״ק מתגלה מתגלה הבחי׳ חכמה מעולה, בבחי׳ חכמה שבהם, שבאותה ספירה מתגלה בגבורה ובחסד שבתפארת היינו שבבחי׳ חכמה ובינה שלהם (כמ״ש בפת״ז הו״ג מתגלה הבחי׳ חכמה ובינה עילאה שהיא בחי׳ נבואה בלא דמיון?).

And see Tikkunei Zohar (30: 74b):³⁰¹R. Shapiro cites a passage from Tikkunei Zohar 30 which describes how the varying levels of the sefirot reveal prophecies in different forms, as explained below. …Regarding prophecy, the Upper Mother [i.e. Binah] is closed vision without imagery; the Lower Mother [i.e. Malkhut] is revealed vision with imagery; about it is said, ‘I will be imagined by the prophets…’ The master of Hokhmah is comprehended by the mind, and thus a ‘sage is superior to a prophet…” This means that prophecy in the vein of Malkhut comes in visions, that of Binah of vision without imagery, that of Hokhmah even more internally, in a mode superior to the prophet. From Hokhmah it is drawn to Binah, as it says [in the passage cited above] ‘a discerning heart;’ and see in Kisei Melekh³⁰²A commentary on Tikkunei Zohar by Shalom Ben Moses Buzaglo, 18th century Morocco. which explains that Binah is the discerning heart. The supernal Hokhmah and Binah, which is prophecy without images, was revealed to the masters of the Zohar through their own Hokhmah and Binah.

הבאה מבינה של מעלה אל בחי׳ הבינה היינו השגת האיש, והיא לא בדמיון, והנבואה הבאה מן מלכות בחי׳ מראה גם למטה, במראה ודמיון הנביא מתגלה השכל ודבר החכמה שאמרו בקדשם נבואה הי׳, שנתגלה בשכל כמ״ש לעיל דברי רש״י ז״ל ב״ב י״ב ע״ב ד״ה ולאו וכו׳ סברת הלב הבאה לו בנבואה, וגם היתה מרכבה שתשרה עלי׳ שאר עניני נבואה שלמעלה מהשכל, נבואה ממש (הנביאים) גם בעתידות, וכן איתא במקום אחר בת״ז הק׳ ואנת אלי׳ עתיד לאתגליא בסוף יומיא, ואית מאן דעתיד לאתגליא לי׳ אפין באפין ואית מאן דעתיד לאתגליא לי׳ בטמירי בעין השכל דילי׳ עכ״ל,

The intellectual statements of our sages were in truth prophecies revealed in the intellect, as we have cited Rashi (Talmud Bava Batra 12b s.v. v’lav ³⁰³The Talmud there attempts to provide evidence that prophecy was never taken away from the sages, and notes that at times a great sage will issue a ruling and then discover this same ruling is already known as an ancient one, a ‘law given to Moses at Sinai.’ This serendipity indicates that the great sage’s intellect is informed by prophecy. The Talmud challenges this claim: ‘Perhaps he is like a blind person in a window?’—that is, perhaps he merely chanced upon this ruling, without the influence of prophecy. The Talmud retorts: “But does he not proffer an explanation?” Rashi explains the retort: “Does he not proffer an explanation to this ruling, and is thus not merely like a blind person chancing upon the right access into a window. Rather, it [the ruling] derives from his heart’s reasoning, come to him via prophecy. This is why his ruling accords with a law given to Moses at Sinai.”). These statements also functioned as ‘chariots’ onto which other prophetic matters above the intellect, including literal prophetic portents, rested.³⁰⁴Once the mind is primed for prophecy by interaction with kabbalistic teachings, other, ‘literal’ prophecies are more easily apprehended. So too in Tikkunei Zohar (Zohar Hadash 123a) [it indicates that in the end days, Elijah] will reveal himself in different modes: to some, ‘face to face,’ while to others ‘hidden in their intellect.’]

ומה היא התגלות אלי׳ בשכל, האם רק הבנה היא ח״ו, התגלות היא שהשכל הוא המרכבה שלה כנ״ל בנבואה, (ולא לבד שמה שהשיגו בספירות ועולמות של מעלה לא שכל הי׳ רק נבואה שנתגלה על מרכבה שכלית, רק גם נבואה ממש נתגלה להם וגם בה שכלם הק׳ הי׳ המרכבה), ועיין גם בזוה״ק שמות דף וא״ו ע״ב שאחר שנתגלה להם הנבואה שעתיד הקב״ה לעשות אמר ר׳ אלעזר וכו׳ וכולא נבואה עילאה היא וכו׳ כי וכו׳ כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים וחכמי עדיפי מנביא, וכו׳, נבואה ממש נתגלה להם ואמר בזה חכימי עדיפי ועוד מסיים ר׳ יהודא כלא חכמתא וחכמתא דר׳ אלעזר יתיר מכלהו ע״ש.

What is this revelation of Elijah in one’s intellect? Merely comprehension, God forbid? No—rather, that his intellect became a chariot for prophecy (not only that that which they grasped in the sefirot and upper worlds was intellectual prophecy, but that actual prophecy was revealed to them via their intellects). See Zohar Shemot (6b) that after the prophecy about what God would do in the future was revealed to them, “Rabbi Elazar said, ‘[That of the bird, of the children,] is all supernal prophecy…’Surely God does nothing without revealing His secret to His servants the prophets,”³⁰⁵Amos 3:7 and ‘sages are superior to prophets,’” –then, actual prophecy was revealed to them. And R. Yehudah concluded, “the wisdom of R. Elazar surpasses them all.”

גדול כח הנביאים שמדמין הצורה ליוצרה [קהלת רבה פ״ב] גדלות היא לעשות גם בעוה״ז כ״כ התגלות עד שגם הצורה היינו דברי עוה״ז יתקדשו וגם בהם מראות הנבואה תתגלנה, ובדורות שאחריהם שכנ״ל מפני חסרון נביאי דור ודור, לא יכלו לעשות להדורות כ״כ התגלות ונשאר אור הנביאים מסוגר בעשי׳, והוצרכו לגלות לבושי׳ ונתגלו האורות ביצירה ביראה ואצילות בקבלה, לא היו מדמין הצורה ליוצרה שיתגלה אור הנבואה גם בצורת דברי העולם, רק בשכל התורה גילוה, לא בעשי׳ שבעשי׳ היינו פשוט בדברי וצורות עוה״ז, רק נשארה ביצירה בריאה ואצילות, אבל לא ביצירה בריאה ואצילות של מעלה בלבד רק באבר״ו אשר בעשי׳.

“Great is the capacity of the prophets, who liken the form its Creator.” (Kohelet Rabbah 2) It is indeed greatness to be able to enable so much revelation in this world until the form, that is, the things of this world, are sanctified and through them, and prophetic visions revealed. As said above, in the later generations, due to the lack of their prophets, they were unable to enable such revelation, and the light of the prophets was closed in Asiyah, unable to reveal liken the form to its Creator, in the forms of this world. They had to reveal their lights in Yetzirah, Beriyah, and Atzilut within Kabbalah, in the intellect of the Torah, rather than in the actions of Asiyah, that is, the forms and actions of this world. It was thus revealed in Yetzirah, Beriyah, and Atzilut—though not in the higher senses alone, but as those levels exist within Asiyah.³⁰⁶Each of the four worlds contains sub-elements of all of the other three worlds. Thus, the world of action—Asiyah—contains within it elements of the higher three worlds.

מי שאינו נביא אינו יכול להבין איך אפשר שמראות נבואה תתגלנה בדמיון, ותתלבשנה בצורות העולם, וכמו כן א״א לו להשיג איך אפשר להתגליות נבואה בשכל והשגת המקובלים, מפני ששניהם למעלה מאתנו, ומ״מ שניהם אמת ושניהם היו. במשל גופני, האיש המספר שראה את השדה ויופי נטיעותי׳, והאיש המספר מטבעיהן ומושכליהן של השדה ונטיעותי׳, שניהם משדה אחת מדברים, רק כיון שזה מגופניותה מדבר וזה מטבעה ומושכליהן לכן שמות ודיבורים שונים מפי שניהם. כן גם הנביא שמדבר מן המרכבה. חיות הקודש, כנפיהם ורעש כנפיהם, כסא הכבוד ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה אשר ראה, והמקובל המספר מן השגותיו של בחי׳ אדם קדמון, עולמות אצילות, בריאה וכו׳, נבואה אחת שניהם מספרים, רק כיון שהנביא ראה, ובדמות עוה״ז ראה. כיון שדברי עוה״ז ניתגלו לו שתתגלה הנבואה בהם כנ״ל, לכן תיבות ועניני התגלויותיה דברי עוה״ז, דברים נראים הם, חיות, כנפים, רעש כנפים וכו׳ כאלו הנמצאים בעוה״ז בלא פשטים, השגות ושכליות, משא״כ המקובל המדבר מן נבואתו אשר על ידי השגותיו, גם דברים ותיבות של השגות בפיו, עולמות אצילות, בריאה, [והוא כסא הכבוד] יצירה, בריאה, [עשי׳] ולמעלה מכל אלו, בחי׳ אדם קדמון [בחי׳ דמות כמראה אדם עליו], גם את אשר ראה וסיפר הנביא כשבא המקובל לספר, בשמות של השגות קורא אותם, והכל נבואה היא. וכמו שהנביאים לא אדם גופני וחיות גופניות ח״ו ראו רק נבואה ואלקות במראיתם, כן גם המקובלים לא שכל אדם קדמון, תפארת ומלכות לבד השיגו, רק ג״כ מראות נבואה בהשגתם.

One who is not a prophet cannot comprehend how it is possible for prophetic vision to be revealed in the imagination and to be enclothed in the forms of this world. It is likewise impossible for him to grasp how prophecy might be revealed in the intellect and the comprehension of the kabbalists, for both of these are beyond us. Yet, both are true. To utilize a physical analogy, one person might describe a field and the beauty of its plants, while another might describe its nature, intellectually. Since they address different foci, they utilize different terms and language. Yet, both describe the same field. So too, a prophet who speaks of the chariot and animals with wings, and noises emitting from their flapping; the throne of glory and on it a human image; and the kabbalists who describes Primordial Man [Adam Kadmon],³⁰⁷A kabbalistic term for the first and thus most supernal of God’s emanations which emerged upon the creation of the world. worlds of Atzilut and Beriyah, etc… Both the prophet and the kabbalist are conveying the same prophecy. It is just that since the prophet has raised up the things of this world and sees images from this world, the terms and ‘materials’ of his revelations are of this world. He sees things—animals, wings with their noise—as these things simply exist in this world, unmediated by the intellect. The kabbalist, however, conveying prophecy comprehended via the intellect, speaks in conceptual language—of the worlds of Atzilut, Beriyah [ the throne of glory], Yetzirah, and above all these, Adam Kadmon [“an image like a person on it’]. Even when he conveys that which the prophets saw, the kabbalist renders them in conceptual terms. Yet, all of these renderings are prophetic. Just as the prophets did not see a truly physical person and animals, God forbid, but rather beheld divinity, so too the kabbalists did not merely comprehend the notions of Adam Kadmon, Tiferet, Malkhut intellectually. Rather, they also grasped [these entities themselves via] prophetic vision.³⁰⁸R. Shapiro is trying to express a type of knowing which is beyond mere cognitive understanding. The kabbalists were connecting experientially and literally to the supernal realms, and were not engaged in an academic enterprise, though they conveyed their experiences in terms digestible by the intellect.

ומפני שלא היו ממשיכים את האור למטה כ״כ כמו הנביאים לכן יכלו להמשיך האור משורש יותר עליון מבחי׳ חכמה, ושל הנביאים מחי׳ נצח והוד כנודע והוא צד גדלותם, חכם עדיף מנביא, ששורש השגתם ממקום יותר גבוה, והרי זה כעין שאמרה הגמרא שלכן אמר ישעי׳ וארא את ד׳ אף שלמש״ר נאמר כי לא יראני האדם, מפני שראית מש״ר היתה יותר גדולה מאספקלריא המאירה ושל שאר הנביאים באספקלריא שאינה מאירה, והבן.

A corollary of not having drawn down the light as far down as did the prophets is that they were, however, able to drawn down the light from a higher source, from Hokhmah, while the prophets drew down from [the lower sefirot of] Netzakh and Hod. This is part of their greatness—“a sage is greater than a prophet” —in that they grasped from a higher root. As the Talmud says that Isaiah said “and I saw God,” though even regarding Moses it is said “No one can see Me and live,” —for Moses’ vision was far greater, through a clear glass, while the other prophets saw through an unclear one.³⁰⁹See Talmud Yevamot 49b. Understand this.

והחילוק יש בין התגלות אור התורה ביצירה ובריאה היינו בתלמוד לבין התגלותו באצילות היינו בקבלה, כמו בזו כן גם בזו ראשית השגתם וחיצוניותם שכל הוא, אבל בתלמוד נושאי השכל, עניני בני האדם, דעתם, שאיפתם, מסחרם ודרכי חייהם, הם, כגון לוה ומלוה, מודה במקצת וכופר הכל, שנים אוחזין בטלית, חזקת הבתים, שור שנגח את הפרה וכו׳, שגם בהם נמשך ונתלבש אור התורה, והם כגופה ולבושה, בעשית המצות, דברי העולם הם לבושי׳, שבהם מקיימין המצות מעשיות בין שבין אדם למקום, ובין שבין אדם לחברו, וגם בלימוד והשגה העשי׳ ודרכי בני האדם לבושי׳ כגון אם כופר הכל הוא וכו׳ כיון שדרכן של בני אדם להתאוות לממון, וכן שיעורי הדפנות והסכך, לבוד ודופן עקומה וכו׳, דרכי האדם וכל שכליותיו הם לבושן.

Now, there is a difference between the revelation of the light of Torah in Yetzirah and Beriyah, that is, Talmud, and in Atzilut, that is, Kabbalah. Both begin in the intellect. Yet the Talmud deploys the intellect to discuss human matters—opinions, desires, business, manners of living, such as lenders and borrowers, partial and complete admissions, disputed ownership, presumptions of real estate ownership, damages etc… The light of Torah is drawn forth and enclothed in these matters, and they are like its body and clothing. Worldly things are involved in the performance of the commandments, both interpersonal and ritual. So too in Torah learning: they are enclothed in Asiyah and human ways, e.g. that people sometimes totally deny monetary claims because they desire money; and the laws regarding measurements of the sukkah. Indeed, human ways and understandings are its clothing.

לא כן הוא בקבלה, גם השכל וגם נושאי השכל, רק דברים רוחניים ומופשטים הם, כנשמה, שמים, ספירות, שמות וכו׳, ואף דיני לוה ומלוה וכו׳, בקבלה, מפשיטים את לבושיהן האנושיות ונשארים מופשטים ורוחניים עליונים. כי איתא בעץ חיים היכל ז׳ שע״ז פ״ב, ומובא בספר הק׳ א״א של כ״ק אא״מ זצוקלל״ה פ׳ חיי וזלה״ק, א״ס כשנתפשט נתהוו כלום של י׳ ספירות דאצילות וכו׳ כהדין קמצא דלבושא מיני׳ ובי׳ [כעין חגב ששמו קמצא שנמצא בתוך לבוש אבל הלבוש אינו מדבר זר רק מעצמו, וכשמתגדל, לבושו גדל עמו] וכו׳ ומהכאת הכלום דאצילות נעשו י״ס דבריאה ועל דרך זה ביצירה ועשי׳, ואמנם כבר ידעת כי י״ס דאצילות וכו׳ וכל אלו הם מתנענעים ע״י מחשבה אחת כדרך כל אברי האדם שמתנענעים ע״י מחשבתו ואין צריך וכו׳ שיצוה לו ולדבר לו שיעשה אותה מעשה הנוגע לו וכו׳. ולכן עולם האצילות נקרא מחשבה לפי שא״ס איהו וגרמוהי וחיוהי חד בהון וכו׳, אבל הבריאה אינה כמו האדם עם מחשבתו עצמו רק כ״ב אנשים וכמלך עם עבדיו וכו׳ לא יספיק במה שתתפשט מחשבתו תוך עבדיו רק צריך שידבר הוא עצמו, וכו׳ ע״ש.

This is not the case with Kabbalah. The intellect here is focused on spiritual and abstracted entities, like the soul, heaven, sefirot and Names, etc. Even the laws of lenders and borrowers et al in Kabbalah are stripped of their ‘human-ness’ and remain bare, as the highest spiritual entities. So it says in Etz Hayyim Book 7, 47:2, as cited in my grandfather’s³¹⁰R. Elimelekh of Grodzhisk. Imrei Elimelekh on Parshat Hayei Sarah: When Ein Sof emanated forth [k’she-nitpashet] ], the ten sefirot of Atzilut came into being, like the locust called kamtzah whose ‘clothing’ is organic to and grows with it...and from the breaking of the vessels of Atzilut came the ten sefirot of Beriyah, and so too from Beriyah to Asiyah. You already known that the ten sefirot of Atzilut are animated by one thought, as the limbs of a body are animated by one’s thought, without need for direct and explicit command…This is why the world of Atzilut is called ‘mahashavah,’ [thought], for Ein Sof—It and Its lifeforce—are unified in it. But Beriyah is not akin to one person with his thoughts, but rather as two people or a king with his servants...wherein one cannot telepathically convey his thoughts to his servants but must speak with him directly…”

ובזה נבין גם את החילוק הנ״ל, בין פשט התורה משנה וגמרא, שהם בחי׳ בריאה ויצירה, לבין קבלה בחי׳ אצילות, הלבוש אשר יצירה ובריאה מתלבש בו יכול להיות גם מדבר שחוץ ממנו היינו עניני בני האדם ושאיפותם, לא כן הוא בקבלה התגלות האצילות, אף שההתגלות אצילות זו לנו לא אצילות שבאצילות אף לא שבבריאה ויצירה היא, רק התגלות אצילות שבעשי׳ ולא שבעשי׳ בכלל, רק בכל איש לפי ערך שלו ועשי׳ ומצב ומושגים שלו, מ״מ כיון שהתפשטות בחי׳ אצילות היא, לכן א״א לאורו להתלבש בלבוש זולתו רק כהדין קמצא דלבושי׳ מיני ובי׳ וגם השכל וגם נושאי השכל מוכרחים להיות רוחניים ומופשטים.

And so, we may understand the distinction between the literal meaning of the Torah in Talmud, which function in the sense of Beriyah and Yetzirah, and in Kabbalah, which functions in the sense of Atzilut. Though this revelation is not of the highest levels of Atzilut but rather of Atzilut within Asiyah, according to each person’s level within Asiyah, nonetheless it is of the quality of Atzilut. Thus, its light can only be enclothed in something of its own nature, like the reptile [kamtzah], and its intellect and intellectual matters must be similarly spiritual and abstracted.

ולא השכל אשר משיג בלבד, כלומר המושכל אשר בקבלה, מוכרח להיות בחי׳ אצילות ומופשט, רק גם המשכיל שבו, השכל של האדם אשר בו הוא משיג, מוכרח להיות מופשט, היינו שרק בהמופשט שבשכלו, בהאצילות שלו, הבלתי נודע לו יכול האיש להשיג בקבלה.

This is true not only of the kabbalistic subject matter; the intellectual faculty as well must be abstracted—that is, only with the abstracted, Atzilut of the intellect, which is itself unknown to a person, may one grasp Kabbalah.

כלומר דברי השכל של עולם הזה עד כמה שהוא שכל רוחני ומופשט לפעמים, מ״מ את חלק הגשם שבו תופס האדם, החשבון למשל, השכל שלעצמו רוחני הוא, אבל האדם מדבר ו תופס דברים הגשמיים הנתפסים בחשבון, ג׳ פעמים ג׳ עולה ט׳, לא מסתם ג׳ וט׳ מדבר וחושב, רק מן מטבעות וכדומה, אשר כבר ראה וחשב, עד שיכול לדבר מן ג׳ וט׳ ולא יפרש שעל ג׳ וט׳ מטבעות או דבר גוש אחר שראה ומשש כוונתו, גם בכל החכמות שמעיין, בהגשם שנתלבש בהם המושכל שבחכמה, מדבר וחושב, לכן גם המשכיל, החכמה הטהורה שבאיש, הכח מה, שהוא עיקר חכמת המשכיל, יכול להתלבש בהבינה ומחשבה, התופס בנקל את דברי העולם, ולהבינה, המושכל נתלבש בדברי עולם, ואותם קל למחשבת האדם לתפסם ולחשבם, ובשביל זה גם הכח מה שבחכמת האדם מתלבש בהמחשבה בינה ותבונה שלו, ואוחז ותופס את דברי העולם ומתחכם בהם,

When it comes to intellectual matters of this world, even though it may be spiritual and abstracted at times, nonetheless a person seizes upon its material aspects. For example, the intellectual aspect of mathematics is spiritual, but a person tends to speak and seize upon its material expression. So, when considering that 3 times 3 is nine, one imagines things like (3 x 3) coins, though he may speak of ‘three’ and ‘nine’ and not explicitly note that he is referring to coins or other physical objects which he has seen and touched. So it is with all sciences: one analyzes them with the material form in which the abstracted intellectual matters have become enclothed. And so too, the intellect, one’s pure intellectual capacity, can become enclothed in the things of this world which are more readily grasped by thought, that is, enclothed in one’s thoughts and understanding. This is why one’s intellectual capacity becomes enclothed in one’s Binah and understanding, seizing onto the things of this world and becoming wise through them.

לא כך היא הקבלה, בה הראשית הוא להפשיט כל מאי דאפשר את הגשם שבמושכל ולהעמיק במושכל רוחני בלא גופניות ובלא תפיסה גופנית, ואפילו כשמדברים בהלימוד משמות שנמצאים בעולם הזה, כגון ארץ, כסא [הכבוד], מדות וכו׳, הכוונה היא שבמחשבה והשגה, נפשוט את גופניותן, ובהמופשט הרוחני נעיין, וממילא גם הכח מה שבנו היינו בהמשכיל, אין לו בינה ולא מחשבה גופנית אשר יתפוס אותן, יתלבש ויעיין בהן, וצריך הוא לגלות גם מקרבו חכמה מופשטה חלק הכח מה, הבחי׳ אצילות שבדעתו כדי להשיג בו את האצילות וחכמה המופשטה שבמושכל הקבלה, חלק מחשבה וחכמה שאינו מושג לא לו, ולא להעולם, צריך האיש לגלות מקרבו כדי להשיג בו הקבלה, ובו אפשר להשיג קבלה. בהאצילות שבו יוכל ליגע באצילות המשתלשל, ומי שרוצה להשיג הקבלה באופן זה שמשיג את התלמוד השגה בהכרתו ודעתו המבורר לו, והבנוי על ראיות והוכחות דעות העולם, אינו יודע שאינו יודע מה היא קבלה, רק את סדר עמידת הספירות והמשלים אודותה ידע, ועליהם יטעה לאמר קבלה אני לומד ואצילות אני משיג.

This is not so with Kabbalah. Regarding it, the very first step is to strip, to the extent possible, one’s intellectual faculty from its materiality, to delve into spiritual intellectual matters without any materiality. Even when one utilizes, in the course of one’s learning, terms with these worldly referents, e.g. land, throne (as in ‘throne of glory’), measurements, etc…, one must mentally strip them of their physicality and analyze their abstracted, spiritual sense.³¹¹This is akin to the Platonic distinction between a chair in the world of matter, and ‘chairness’ in the world of forms. R. Shapiro calls for an understanding of ‘throne-ness’ rather than of a ‘throne’ when encountering the mystical concept of God’s seat. Our intellectual faculty, when it has no material things to seize upon, will be automatically forced to reveal its abstracted intellectual force, which is the aspect of Atzilut within it, in order to grasp the Atzilut and abstracted Hokhmah within Kabbalah, ungraspable [otherwise] to himself and to this world. With this faculty he will be able to grasp Kabbalah, using his Atzilut to connect with the Atzilut which flows [down]. One who wishes to grasp Kabbalah in the same way in which he grasps the Talmud—through his filtered reasoning, built upon proofs and demonstrations from this worldly opinions—such a person does not even know that he does not know what Kabbalah is. He merely knows the order of the sefirot and parables about them. He will thus err, saying “It is Kabbalah which I study, and Atzilut which I grasp.”

הרבה יש לדבר מזה ומן הדעת הבלתי נודע באיש, אשר צריך הוא להוציאו מקרבו עכ״פ מעט, בלימוד הקבלה. ואי״ה בפנים הספר מתחננים אנו לד׳ שיזכנו להשיג וללמד בהרחבה ביותר ולע״ע נזכיר בזה איזה דוגמא, נודע שיש למעלה ספירת חסד וגבורה, שכולן רוחניות למעלה מהשגתנו, ומ״מ צריך להאיש להיות איזה מושג מה חסד ומה גבורה כדי שבלימודו לא יטעה על חסד לומר גבורה וכן להיפך, לכן מצייר לעצמו חסד שעושה איש עם חברו בעולם הזה ונותן לו מעות, אבל הלא המעות גשמיי הוא, וא״א למעלה לציירו, לכן מפשיט את החסד לעצמו מן המעות, וחושב, ה״הטבה״ שרוצה האיש בקרבו להיטיב לזולתו ולהשפיע לו דבר מן עצמותו, היא בחי׳ חסד, הן בדעת הברור לו א״א לו לחשוב ״הטבה״ זו בלא איש נותן ומקבל, ובלי דבר מעות או ד״א אשר נותן לו, אבל כאשר בדעתו הברור לו חושב מן ״אנשים״ ״נותן״ ״מקבל״ ״ודבר״ ״הנותן״, דעתו הבלתי גלוי לו, יודע מן חסד המופשט,

There is much to say on this matter, and on the latent mental capacity which resides within a person which one must extract, at least a bit, in the study of Kabbalah. In this book we pray to God that He grant us the merit to grasp and teach about this much more expansively, God willing. But for now, let us mention an example. We know that the sefirot of Hessed and Gevurah exist Above, as spiritual entities beyond our grasp. Yet one must have some sense of [this-worldly] hessed (kindness) and gevurah (discipline) in order to distinguish between these qualities. Thus, he imagines an act of kindness that one might do for his fellow in this world, giving him money. Yet money is a material object, without possible analogue above. So, he abstracts the kindness from the monies, and thinks of the [abstract] benefit which one desires to demonstrate to his friend by giving over something of himself. This is the aspect of kindness. But he must clearly know that he cannot think of this beneficence without a person giving and a person receiving, nor without giving monies or some other object. And yet, if he uses his understanding and thinks with clarity of people—a giver, a receiver, and an object given—his latent capacity for knowledge [now] knows of abstracted kindness.

וכאשר מרבה האיש להרגיל את עצמו בהפשטה כזו, אז מוציא מקרבו מין השגה מופשטה שביכולתה להשיג מושגים יותר רוחניים המופשטים מן גופיהם והשגותיהם האנושיים. הן השגה בלתי מבוררה הוא לאיש ולהכרתו המבוררת לו, כי אי אפשר לו להביט ולהכיר בהשגה זו כמו שמשיג בשאר השגותיו, לאמר לעצמו אני חושב כזאת ואני מבין כזאת, ומ״מ אין לומר שרק משער הוא ואין בו שום השגה כלל, ושנה בו אבל היא השגה בלתי מבוררה, וגם אין לומר שהשגה פחותה היא, אדרבה למעלה מן הדעת המבורר דעת האנושי, היא, בחי׳ אצילות שבו, [ולא אצילות שבנפשו ממש, כי אצילות גם שבנפשו לבד ג״כ לא נראה ומושגת לגמרי בו, רק בחי׳ הארת אצילות הנראה בבריאה ויצירה שלו, יסוד חכמה בבינה], וכיון שהוא בחי׳ הארת אצילות שבו, לכן בכחה להשיג מעט דברים מופשטים בלא גוף והשגה חושית, וכשרוצה האיש להכיר זאת, את ההטבה למשל בהשגה אנושית ושואל את עצמו מה זאת הטבה לעצמה, לא יראה ולא ישיג מאומה, מפני שהשאלה וההשגה שרוצה להשיג, בהשגה אנושית רוצה להשיג, ורק מושג המלובש בחושים וגופניים, ב״אנשים״ ״נותן״ ״מקבל״ ״ודבר״ ״הנותן״, יכול להשיג, ולא מופשט בלא כל אלו.

When one accustoms oneself to this sort of abstraction, he will discover within himself [the capacity for] a type of apprehension which is, itself, distinct from [normal] material, human modes of apprehension. His ‘apprehensions’ will be somewhat inchoate, of a different quality than his other standard moments of knowing; but they are apprehensions nonetheless rather than mere surmises. They are not lower forms of knowing but on the contrary, higher ones, on his level of Atzilut [not true Atzilut, which is ungraspable, but the light of Atzilut as refracted through his Beriyah and Yetzirah, foundations of Hokhmah and Binah]. This is why this faculty can apprehend some abstract concepts. When one wishes to understand such concepts, such as the essence of ‘doing good,' with his normal human faculties, he will not understand anything, because he wishes to grasp an utterly abstract concept with modes of knowing which depend on instantiation of that concept in material and sensory contexts.

ולא משכיל מופשט אשר יכול להשיג בו רק מושגים בודדים כאהבה או יראה מופשטה, יוציא מקרבו ולא יותר, רק בכלל שכל חדש חכמה והארת נשמתו המופשטה יוציא אשר כל הבנתו ענינים שלימים וארוכים אלו, אחרת תהי׳, מי שאינו מוציא מקרבו משכיל מופשט כזה להשיג גם דברים מופשטים, אז כשלומד קבלה וגם חסידות רק דברים יבשים רואה לפניו, ועד כמה שברור לו שלמעלה הכל רוחני מ״מ קשה לו ללמוד, כי או שלא ישיג בדעתו מאומה ושונה את הדברים בספ״ק בלא שום הבנה, או שמלא תמיהות וקושיות אצלו אם רוצה גם בשכלו להבין עכ״פ מועט, ואף אם מטעימים לו באיזה משל מבין הוא את הנמשל כמו בכל משל ומליצה מגושם ואנושות, כמו שכבר ראיתי לומד כזה.

What will emerge then is not just this type of apprehension, with which he can apprehend selected abstract concepts such as love or awe. Rather, with this new[found] intelligence, the light of his abstracted [non-material] soul will emerge, changing his comprehension of all matters.³¹²By engaging in the practice of abstraction, one reveals one’s faculty of abstraction, a deep, latent intelligence. This newly revealed intelligence will in turn allow him to comprehend otherwise inaccessible concepts (e.g. the essence of ‘doing good;’ see below), as well as a comprehension of all things, material and spiritual alike, in a new way. One who does not do this will, when learning Kabbalah as well as hasidism, encounter only stale content. Even though he clearly knows that everything Above is spiritual, nonetheless the learning will be difficult for him. He will study without understanding anything at all, or be full of questions and difficulties if he tries to understand a bit. Even were we to utilize parables/analogies to try to help him understand, he would [reductively] understand the referent in material terms as well. I have indeed seen such a learner.

הנה מי שגש אל ספר קבלה כאל ספר עיוני מחקורי ובפרט כשרואה בספרי מפרשי הקבלה אשר יפרשו איזה דברים בשכל וסברה גם אנושית גם שאלות מחקוריות אשר יתלבטו בהם המחקרים, וטועה לחשוד ח״ו ח״ו שהקבלה לימוד מחקרי הוא, יותר רזי משאר ספרי המחקר ולתרץ חקירות עיוניות באה, אז בקול מר צורח קוראים אנו לו, רחם ועמוד, ואל תעיז לכנס ולטנף את מקדש ד׳ היכל האצילות, אף על מפתן קודש הקדשים ברגליך המזוהמות אל תדרוך ואת כפות המנעול בידיך המגואלות לא תיגע. אבל גם מי שיודע ומאמין שהתורה בכלל התגלות והמשכת אור נשמה של ממש היא, והקבלה התגלות ממרום התגלות בחי׳ אצילות היא כנ״ל רק שחושב שאף שהמשיכו הקדושים אשר מלפנים לגלות בה נשמות ואורות עליונים מ״מ הלומד בדברי קדשם ומכש״כ אנשים כערכנו רק את הלימוד הקודש אשר השקיעו בשכל, לנו ללמוד, ועוד מוסיף להוכיח ולאמר הלא גם התלמוד קודש ונשמה הוא, ומ״מ רק בשכל לנו ללמדו ומכש״כ להמתחילים ללמוד, ולא יזכרו כי התלמוד נמשך ליצירה ובריאה אף אנושית וגם לעניני בני האדם לוה ומלוה וכו׳, והקבלה התגלית בחי׳ אצילות היא, ומדברת מן הדברים אשר במרום כנשמות, שמות, ספירות וכו׳, גם איש כזה, בלימודו בשכל לבד לא ידע ולא ישיג מאומה בלתי טעותו וקושיות כמו שאמרנו מקודם.

One who approaches a kabbalistic text as an academic work, as an object to research and analyze; and further sees that, in the commentaries to these texts, the authors explain matters utilizing explanations and questions familiar from academic scholarship, and thus erroneously suspects that Kabbalah is an academic discipline, God forbid, just more esoteric—to him we cry out bitterly “Have mercy and get up, do not be so brazen as to enter and sully God’s Temple, the sanctuary of Atzilut! Tread not upon the holy of holies with your dirty feet, and touch not its door-knobs with your filthy hands!” Even one who knows and believes that the Torah in general is constituted of revelation and a drawing down of the light of actual soul, with Kabbalah constituting a higher revelation from Atzilut, might believe that though our predecessors revealed in Kabbalah souls and supernal lights, people of our stature can only engage intellectually with these texts. He might seek to evidence this by pointing to the Talmud, which though sacred, we—and certainly beginner students—can only engage with intellectually. He does not recall that the Talmud is constituted of a drawing down of Yetzirah and Beriyah to human matters, and the Kabbalah is constituted of Atzilut and speaks of supernal souls, names, sefirot etc… Such a person will understand nothing of what he learns.

והרח״ו ז״ל בהקדמתו הקדושה לעץ חיים מזהיר בזה הרבה, ובתוך דבריו אומר בקדשו, אין ספק שדברים אלו לא יובנו בעיון אנושי חומריים וכו׳, ומביא את הקדמת הרמב״ן ז״ל על התורה שמרבה להזהיר בזה ע״ש. ובהיכל א׳ סוף שע״א אמר בקדשו והנה בהיותך מעמיק ומעיין ועומד על בירורים של דברים אלו אז אפשר שתוכל להבין מאמרים אלו אם יהי׳ אלקים עמך בהיותך תמים לו כי לא ימנע טוב להולכים בתמים עכ״ל הק׳. חושב אני שאף זאת שמספרים מאנשים שלמדו קבלה ויצאו חוץ לשיטה ר״ל, ג״כ לומדים כאלו היו.

R. Hayyim Vital in his introduction to Etz Hayyim warns strongly against this and mentions there, inter alia: “There is no doubt that these matters will not be understood through human, material analysis.” He further cites the warning of Nahmanides in his introduction to the Torah about this;³¹³Nahmanides warns the uninitiated reader against attempting to understand kabbalistic explanations using his own intellect without the aid of a teacher. Such a reader will understand nothing, and in fact will arrive at erroneous understandings, Nahmanides chides. and in Book I, end of chapter 1, he says: “Behold, when you delve and truly seek to understand these matters, you might come to comprehend them if you God be with you as you will be whole-heartedly [tamim] with Him.” I think that those of whom they tell [stories], people who studied Kabbalah and went off into heresy, were these types of learners.

להקדושים היתה הקבלה ראי׳ נבואית כנ״ל אבל גם לנו דור העקביים כשמוציא האיש מקרבו את בחי׳ הארת אצילות שלו, הנ״ל, אז בכלל, תורת ההשגה שלו אחרת, והדבר אשר יקשה לשכל האנושי המשיג דברים אנושיים, יובן לשכלו המופשט הזה אף עונג רוחני יתענג ממנו, הן גם לו ישנה השגה גם אנושית, וגם ממשיל משלים מדברי העולם בהבינו ענינים מעניני הקבלה, אבל הם לו רק הראשית במה לפתוח את ההשגה המופשטה, המושגים המובנים והנמשלים הרוחנים שלמעלה מההשגה החושית. וכשלומד מהספיקות ושאר ענינים רוחנים עליונים, אז בידיעתו האנושית יודע רק מסדר העולמות ומן התפשטותם בעולם הזה למטה, אבל עיקר ידיעתו היא עם החכמה הנעלמה שבו אשר מוציא מקרבו ובה ישיג את המופשטים והרוחניים הטהורים שבמושגי׳, ולא שידיעה כזו נשארה מוסתרת ממנו, בדעתו הנעלמה, והוא רק משער אותה, רק ברורה וודאית לו יותר מכל שכליים האנושיים, מפני שהארת ידיעה והשגה זו כבר גילה בקרבו הארת ידיעה שאינה כידיעה האנושית, לא הבאה מראיות והוכחות לבד, רק עצם הידיעה גילה מקרבו, הן צריכים עוד להאריך בזה, אבל אין כאן המקום, וד׳ יעזרנו להאריך בפנים הספר.

For our holy predecessors, Kabbalah constituted a prophetic vision. But even for our lowly generation, when one extracts his Atzilut-level illumination, his whole grasp changes. Even human matters which he had difficulty comprehending beforehand will be understandable using this abstract intellectual faculty. He will derive spiritual pleasure from them. He will utilize this worldly parables and analogies to understand Kabbalah, but as keys to unlock abstracted comprehension of matters beyond sensory perception. When he studies lofty matters such as the sefirot, his human intellect will understand their ordering and emanation in this world, but his abstracted faculty will understand the abstracted, spiritual sense of these things, clearly and certainly and not merely surmising. For he will have revealed within himself the illumination of a type of knowing distinct from human knowing, deriving not from proofs and demonstrations but from knowledge itself.³¹⁴R. Shapiro here evokes a modality of study [of Talmud and Kabbalah alike] which surpasses ‘this-worldly’ modes of analysis and intellection, and involves a higher level of ‘knowing’ and, in fact, an experience of prophecy (see continuation of text below). He indicates that he intended to elaborate further on this modality, including, perhaps, techniques for engaging it, in Hovat haAvreikhim. This matter requires greater elaboration, but this is not the place for it. May God help us to elaborate further within the book.

אבל עם כל זה גם השגה זו, אינה עוד כל השגתו בקבלה, כי העיקר הוא לזכות לניצוץ הנבואה אשר בקבלה כל אחד לפי מצבו, וההשגה המופשטה אשר מוציא מקרבו היא רק הכלי אשר בה יקבל את אור האצילות. בעשי׳ שלו מקבל האיש את התורה שנתפשטה אליו לעשי׳, וביצירה ובריאה שלו שהוא שכלו, מקבל את שנמשך ליצירה ובריאה, והאצילות שלו נעשה גוף וכלי שאור האצילות בחי׳ קבלה, בו יתגלה, שעל ידי שמרבה ללמוד איזה זמן בהדעת הזה שאינו מסוגר ואסור בגבולות הגופניות החושיות, שהוא בחי׳ אצילות שלו, זוכה שגם בחי׳ ניצוץ הנבואה שבקבלה על בחי׳ אצילות שלו יתגלה,

And yet: all this does not exhaust what it means to grasp Kabbalah. The main point is to merit the spark of prophecy inhering in Kabbalah, each according to his level. The abstracted faculty which he has extracted from within is merely a tool with which to receive the light of Atzilut. With one’s Asiyah he receives the Torah which has emanated to him in Asiyah, and with his intellect, which is his Yetzirah and Beriyah, he receives the Torah emanated on those levels. His Atzilut then becomes a vessel through which the light of Atzilut—which is Kabbalah—is revealed. By studying for some time with this faculty of Atzilut, a faculty unlimited by the bounds of physicality and sensory perception, he will merit that the prophetic spark in Kabbalah, itself functioning in the aspect of Atzilut, will be revealed.

וכל אחד לפי מצב טהרת גופו וחושיו ודעתו בכלל, זוכה לפעמים שיתנוצץ לפניו מן גדלות ד׳, שלא ראה עד עכשיו, גדלות אשר למעלה מכל עשר הגלגלים דעשי׳, עשר כתות מלאכים דיצירה, י׳ כסאות דבריאה, עשר ספירות דאצילות ומכל הפרסות ועולמות אין מספר, שלמד ויודע אותם מספרי קבלה, ובראי׳ בלתי חושית ולא דמיונות ח״ו דרך כולם אל הארץ קדשו מביט, ונפשו מזדעזעת ומתבטלת עד שיש שגם מתבושש וירא אף להתפלל ומכל שכן לבקש את צרכיותיו הפרטים, ורק כיון שיודע שאדרבה זהו רצונו ית׳ שנתקשר אליו בתפילה ועבודה לכן מתחזק ועובד ומתפלל ביראה ואהבה ותשוקה אליו ית׳, הן מפתה היצר הרע אותו לפעמים לאמור שזהו רק דמיון, אבל גם את היום היו יכולים להכחיש כי לא יום הוא לולא ראוהו בחוש,

Each person, in accordance with the level of purity of his body, senses, and consciousness, will occasionally merit to behold a heretofore unseen spark of God’s greatness—a greatness which is above the ten levels of Asiyah, the ten angelic cohorts of Yetzirah, the ten thrones of Beriyah, the ten sefirot of Atzilut and the infinite worlds- all of which he has studied and knows from kabbalistic texts. Through them all, he will gaze at divine illumination via non-sensory or imagery-laden sight. His soul will tremble and become nullified, until he becomes too ashamed and awestruck to even pray, and all the more so to make requests for his personal needs. It is only since, on the contrary, God wants him to connect to Him through prayer and avodah that he therefore strengthens himself and does so with love, reverence, and desire for God. Sometimes the evil inclination seduces him into thinking that it is all just his imagination. Yet, we could also deny that daytime is daytime, since it is merely perceived to be as such by our senses.

ולמה זה לא יתכשר האיש להעלות ראי׳ זו בו תמיד, אם רק פעולת דמיון עצמו הוא, ולמה כמעט שאין בידו לראות זאת ורק כממילא באה לו והוא רק מתכשר שיזכה לה.

Why would a person not prepare himself to experience this sight all the time, if it is merely the effect of his own imagination? Why is it that it is almost beyond his ability to conjure this vision up, with it rather coming to him automatically, with him merely preparing himself to merit seeing it?

ולימוד קבלה באופן זה בהסרת הלבושים כל אחד לפי מצבו, גם מהמשכיל המשיג וגם מהמושכל המושג, עם הכנה קודמת בעבודת המצות בפועל בלימוד התורה בפשטות וכו׳ מאירה ומקדשת את ישראל ומאחדתו בד׳ ביותר, כי הן כל התורה התלבשות המשכה והתגלות ד׳ היא, אבל מה אחרית ותכלית ההתגלות הזאת, לכנוס אל תוך קרב האיש בשעת לימודו השגותיו ועבודתו הוא התכלית, כי מתי התורה ומצות נשלמות, כשאיש לומדה ומקיימה, הוא ית׳ אין סוף הוא, ואהבתו ותשוקתו אל איש הישראל אף הגופני בעולם הזה בלי סוף הוא, ולא נתקררה תשוקתו עד שנכנס גם אל תוכם ממש דר ומתיחד עמהם. כך הוא ענין הנבואה וכך התורה, ולא עוד אלא שגם התלבשותו ית׳ במרום בספירות, כסאות, מלאכים וכו׳, שורש התלבשות זו, התלבשות בישראל היא, ודי לחכימא ברמיזא, הישראל ראשו באצילות כל הנאצלים ותחתיתו בתחתיתם.

The study of Kabbalah in this manner—removing the garb, each according to his level, from both the thing cognized and the intellectual faculty, along with prior preparation in the avodah of fulfilling the commandments and Torah study etc… illumines and sanctifies Israel and increases its unity with God. For the whole Torah is a garbing and drawing forth and revelation of God. And what is the essence of this revelation? That it enters inside a person during his learning and avodah. For when are Torah and the commandments complete? When a person learns and fulfills them. The Blessed One is ‘Ein Sof,’³¹⁵A kabbalistic name for the utterly unbound, infinite aspect of God. and His love and desire for the Israelite, even as a this-worldly physical being, is unlimited. His desire is not cooled until he enters them, actually dwelling and unifying with them. This is prophecy, and this is Torah.³¹⁶The praxis R. Shapiro seeks to promote must, of necessity, incorporate both mental/intellectual, as well as material/physical components. Even God’s garb above in sefirot, thrones, angels etc. is rooted in its being garbed in Israel. For the wise, a hint suffices: The Israelite’s head is in the highest levels of Atzilut, and his bottom in their lower levels.

עוד נדבר מזה בעזרת ד׳, ולע״ע שתוק והבין מה שאיתא בזוה״ק שישראל אחוזין בגופא דמלכא, גם הראובן ושמעון אשר בעולם הזה נאחזין בגופא דמלכא, מפני שגם למעלה וגם למטה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת הם כגון שאור ד׳ בהם מתלבש, ובכל גוף ישנם אברים שונים, ספירות, כסאות, מלאכים, נביאים, חוזים, תנאים, אמוראים, מקובלים וחסידים, והוא שיעור הקומה שלימה, והבן.

We will speak further about this, God willing. For now, be silent and understood that which is said in the Zohar: Israel, even the average Israelite in this world, holds fast onto the body of the King. Both Above and below, they are the body in which the divine light is enclothed. In every body there are different limbs—sefirot, thrones, angels, prophets, seers, Talmudic sages, kabbalists, and hasidim. This is the full “shiur komah.”³¹⁷Lit, measure of the stature, or body. A reference to an antique mystical work deriving from the schools of the Heikhalot literature, which depicts the Godhead in detailed, anthropomorphic terms. R. Shapiro here seems to indicate that the true depiction of the divine in such terms is to be found in Israel’s bodily forms. Understand this.