בפ' ויכלו השמים והארץ כו' במדרש נעשו כלים. עוד שם לכל תכלה ראיתי קץ כו'. הענין הוא ע"פ מ"ש בשבת קודש פורס סוכת שלום דלכל דבר יש שורש בשמים כדאיתא אין לך עשב שאין לו מזל כו' דכתיב ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע כו'. וע"ז איתא מים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא. ומה שנעשה ממים שעל לרקיע לא נכתב בתורה. ובריאת המלאכים מטעם כי הם בעצמם החלק השני השייך לאותן הברואים שלמטה והתחתונים הם חצי דבר לכן בכל נברא נולד גם למעלה בחלק העליון השייך לאותו בריאה. ולכן בשב"ק יורד אותו הכח השורש ומתחברין ב' החלקים וזה פריסת סוכת שלום שיורד החלק שלמעלה לכן אומרים שלום למלאכי השרת בשב"ק. ולאותו חלק באמת אין לו קץ שהוא למעלה מהזמן והטבע. ובריאה המפורשת בתורה הוא רק במדה וקצבה לכן איתא במדרש יעקב שכתוב בו שמירת שבת ירש העולם שלא במדה ע"ש. ע"י השלימות שנעשה בשב"ק והוא כלי המחזיק ברכה ושורה בו כח השורש שאין לו הפסק ומדה כנ"ל:
The Midrash explains that when the world was completed, it became a vessel. On Shabbos, Hashem spreads a "sukkah of Shalom" over us, connecting everything to its spiritual source in Heaven. Each element in creation has a corresponding spiritual force, as illustrated by the Midrash's teaching that every blade of grass has an angel urging it to grow. This concept is reflected in the division of the waters above and below, with the upper waters being the spiritual source for the lower waters. On Shabbos, the spiritual elements descend and connect with the physical, symbolizing the "sukkah of Shalom." This connection is why we greet the angels with "Shalom Aleichem" on Friday night. The infinite nature of this spiritual connection explains why the Midrash says that Yaakov, who observed Shabbos, inherited the world without borders. Shabbos creates a vessel that holds all blessings, linking us to the infinite and limitless energy of the spiritual source.
3
ברש"י ברא אלקים שעלה במחשבה לבראות במה"ד וראה שאינו מתקיים והקדים ושיתף עמו מדה"ר כו' ומה לשון והקדים. אך הוא בכח התשובה שמתקנין למפרע כל המעשים. והענין הוא כי בוודאי לא הי' ח"ו שינוי רצון למעלה. רק שהבריאה היא במדה"ד. ורק בכח האדם לעורר בחי' הרחמים שהיא עוד יותר גבוה מהבריאה והוא הכח השורש שממנו נעשה הבריאה. ולכן אף שבאמת נברא במדה"ד ואין לו קיום יכולים לקיים העולם בכח המשכת מדה"ר שלמעלה מהבריאה והוא ע"י תורה ומצות. ולכן כ"ז נתקיים גם בסדר הדורות שלא הי' לעולם קיום ונמחה בדור המבול עד שבא אברהם אבינו ע"ה ונתקיים העולם במדה"ר. וזה שהתחילו ב' אלפים תורה מימות האבות לכן כ' בהבראם באברהם שהוא קיום העולם במדה"ר כנ"ל:
Rashi explains that Hashem initially intended to create the world with the attribute of judgment but saw it could not endure on judgment alone. Therefore, He combined it with mercy. The concept of "preceding" refers to teshuva, which retroactively corrects actions. Hashem did not change His mind; the world was created with judgment, but mercy was incorporated, allowing humans to invoke mercy through Torah and mitzvot. This is evident in history: before Avraham, the world lacked stability and was destroyed by the flood. With Avraham, whose name hints at creation (בהבראם), the world entered 2000 years of Torah, gaining its enduring existence through the integration of mercy.
תרמ"א
5641
בפ' ויכלו השמים והארץ כו' במדרש נעשו כלים. עוד שם לכל תכלה ראיתי קץ כו'. הענין הוא ע"פ מ"ש בשבת קודש פורס סוכת שלום דלכל דבר יש שורש בשמים כדאיתא אין לך עשב שאין לו מזל כו' דכתיב ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע כו'. וע"ז איתא מים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא. ומה שנעשה ממים שעל לרקיע לא נכתב בתורה. ובריאת המלאכים מטעם כי הם בעצמם החלק השני השייך לאותן הברואים שלמטה והתחתונים הם חצי דבר לכן בכל נברא נולד גם למעלה בחלק העליון השייך לאותו בריאה. ולכן בשב"ק יורד אותו הכח השורש ומתחברין ב' החלקים וזה פריסת סוכת שלום שיורד החלק שלמעלה לכן אומרים שלום למלאכי השרת בשב"ק. ולאותו חלק באמת אין לו קץ שהוא למעלה מהזמן והטבע. ובריאה המפורשת בתורה הוא רק במדה וקצבה לכן איתא במדרש יעקב שכתוב בו שמירת שבת ירש העולם שלא במדה ע"ש. ע"י השלימות שנעשה בשב"ק והוא כלי המחזיק ברכה ושורה בו כח השורש שאין לו הפסק ומדה כנ"ל:
The Midrash explains that when the world was completed, it became a vessel. On Shabbos, Hashem spreads a "sukkah of Shalom" over us, connecting everything to its spiritual source in Heaven. Each element in creation has a corresponding spiritual force, as illustrated by the Midrash's teaching that every blade of grass has an angel urging it to grow. This concept is reflected in the division of the waters above and below, with the upper waters being the spiritual source for the lower waters.
On Shabbos, the spiritual elements descend and connect with the physical, symbolizing the "sukkah of Shalom." This connection is why we greet the angels with "Shalom Aleichem" on Friday night. The infinite nature of this spiritual connection explains why the Midrash says that Yaakov, who observed Shabbos, inherited the world without borders. Shabbos creates a vessel that holds all blessings, linking us to the infinite and limitless energy of the spiritual source.
ברש"י ברא אלקים שעלה במחשבה לבראות במה"ד וראה שאינו מתקיים והקדים ושיתף עמו מדה"ר כו' ומה לשון והקדים. אך הוא בכח התשובה שמתקנין למפרע כל המעשים. והענין הוא כי בוודאי לא הי' ח"ו שינוי רצון למעלה. רק שהבריאה היא במדה"ד. ורק בכח האדם לעורר בחי' הרחמים שהיא עוד יותר גבוה מהבריאה והוא הכח השורש שממנו נעשה הבריאה. ולכן אף שבאמת נברא במדה"ד ואין לו קיום יכולים לקיים העולם בכח המשכת מדה"ר שלמעלה מהבריאה והוא ע"י תורה ומצות. ולכן כ"ז נתקיים גם בסדר הדורות שלא הי' לעולם קיום ונמחה בדור המבול עד שבא אברהם אבינו ע"ה ונתקיים העולם במדה"ר. וזה שהתחילו ב' אלפים תורה מימות האבות לכן כ' בהבראם באברהם שהוא קיום העולם במדה"ר כנ"ל:
Rashi explains that Hashem initially intended to create the world with the attribute of judgment but saw it could not endure on judgment alone. Therefore, He combined it with mercy. The concept of "preceding" refers to teshuva, which retroactively corrects actions.
Hashem did not change His mind; the world was created with judgment, but mercy was incorporated, allowing humans to invoke mercy through Torah and mitzvot. This is evident in history: before Avraham, the world lacked stability and was destroyed by the flood. With Avraham, whose name hints at creation (בהבראם), the world entered 2000 years of Torah, gaining its enduring existence through the integration of mercy.