במד' אמרות טהורות כו'. דקשה איך יכול ב"ו להתטהר כראוי. ורק כי הכל במאמר נברא כמ"ש בעשרה מאמרות נברא העולם. ולכך המאמר נותן טהרה לכל דבר. ורק להיות דבוק בשורש החיות שבכל דבר. וזהו אמור כו' ואמרת. שהטהרה בא ע"י בחי' מאמר כנ"ל. ובגמ' ה' האמירך כו עשנו חטיבה אחת ואנו עושין אותו חטיבה א' כו' ע"ש שפי' אמירה הוא החיבור והדיבוק בשורש החיות כנ"ל. ובתוס' ביאור כי זה ענין ספירת העומר שאומרים שציונו כדי לטהרנו כו' כי ביצ"מ נתגלה בכל איש ישראל אשר יוכל לצאת מכל רצון אחר. וזה חירות להיות הרצון תמיד ליבטל ולהיכלל בהשי"ת. וזהו הי' אז ביצ"מ שהי' הגאולה ע"פ נס והוא בחי' ביטול שלא בדרך השכל והטבע. ואח"כ סה"ע לברר המידות שהם דבקין בנפש האדם להיות נמשך חיות הש"י בתוך המידות. כי הש"י א"ס ואין לו מדה וגבול. והמשכות חיות ממנו לנבראים נק' מדה כנ"ל. כמ"ש במ"א עמ"ש במדה שאדם כו'. וכפי מה שמקבל האדם חיות עליון תוך המידות שלו היינו להיות החפץ והרצון לקרב כל המידות אהבה ויראה וניצוח כו' הכל אליו להיות מתנהגים רק ע"פ רצונו ית'. כפי מה שנכנס הארה מנקודה הראשונה תוך המידות שבנפשו. כן מגרש ומטהר האדם מכל טומאות ורצונות אחרים אשר לא לה' המה. וכן ענין ש"ק וימי המעשה ג"כ כנ"ל. שבש"ק בחי' ביטול אליו ית'. ובחול להמשיך חיות ש"ק תוך כל מעשה גשמיי לכך נק' ימי עבודה כנ"ל. וזה עצמו בחי' אמור ואמרת אליהם דייקא. דהיינו מה שהש"י מקרב אותנו אליו שנוכל להיכלל בו ע"י הביטול לכלל כנסת ישראל. וזהו אמור עשנו חטיבה א'. ואמרת אליהם זה מה שאנו מקבלין אמירתו בכל המידות ורצונות ומזה בא הטהרה:
3
ובמד' יום ליום יביע אומר כו' תחתונים צריכין ב' אמירות כו'. כי לכל דבר נמשך חיות מעשרה מאמרות מעילה לעילה עד דברים גשמיים. וזה יביע אומר. וזהו ג"כ מ"ש ז"ל כחתן יוצא מחופתו מטהרה לטומאה ע"ש. שבכל יום הקב"ה מחדש מ"ב והוא שנמשך חיות חדש משורש החיים לכל הנבראים. ובנ"י צריכין ב' אמירות שהיא הקבלה בלב ונפש כדי להתטהר ולהתדבק במאמרי הש"י. והוא רק ע"י ביטול לכלל כנס"י וז"ש המד' כי לשון הרע ר"ל הוא המונע הטהרה. ע"ש:
The Midrash (Vayikra Rabbah 26:4-5) explains the pasuk “Day to day pours forth speech,” noting that lower beings need two utterances. Everything receives its life force from the ten utterances, descending from higher to lower levels until reaching physical things. This is the meaning of “Day to day pours forth speech.” The Midrash also states that like a groom who leaves his chuppah pure and returns impure, every day HaShem renews creation, bringing new life into the source of every creation’s soul. Bnei Yisrael need the two utterances, which represent complete acceptance with full devotion of heart and soul to purify themselves and connect to HaShem’s utterances. This can only be achieved through complete nullification to Knesset Yisrael. The Midrash further explains that evil speech prevents purity, emphasizing the importance of guarding one's speech to maintain holiness.
4
באבות המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו ע"מ ועול ד"א. והא אמרו יפה ת"ת עם דרך ארץ. אך כי עול תורה הוא ביטול בלב שלם לרצון עליון. שזה עיקר יגיעה בתורה לבטל שכל האדם אל דעת התורה ורצון המקום ב"ה. וכשאין לאדם רצון אחר א"צ לעול ד"א. כי יש לימוד תורה כדי לידע איך להתנהג ולקיים מצות הש"י. וזה ת"ת עם ד"א כמ"ש במ"א ענין המצות לפמ"ש בזוה"ק תרומה דקיימא בעובדא צריך יגיעה רבה ע"ש ע"י שהוא במעשה גשמיי וצריך להתהפך לטוב. וזה יגיעת שניהם להיות אחד. אבל יש לימוד תורה כדי ליבטל לרצון הש"י כנ"ל והוא שאין חפץ להשיג ולידע. רק להיבטל תמיד למה שאינו משיג. ולהשיג יותר כדי שידע להיבטל יותר (על) [*אל] מה שאינו משיג. וזהו עול תורה שהוא ביטול כל הרצון כנ"ל. וע"ז אמרו בטל רצונך כו' שיבטל רצון אחרים. שלא יהי' שום הסתר לאדם אף במעשה גשמיי וזהו מעבירין ממנו עול ד"א כנ"ל:
תרל"ב
במד' אמרות טהורות כו'. דקשה איך יכול ב"ו להתטהר כראוי. ורק כי הכל במאמר נברא כמ"ש בעשרה מאמרות נברא העולם. ולכך המאמר נותן טהרה לכל דבר. ורק להיות דבוק בשורש החיות שבכל דבר. וזהו אמור כו' ואמרת. שהטהרה בא ע"י בחי' מאמר כנ"ל. ובגמ' ה' האמירך כו עשנו חטיבה אחת ואנו עושין אותו חטיבה א' כו' ע"ש שפי' אמירה הוא החיבור והדיבוק בשורש החיות כנ"ל. ובתוס' ביאור כי זה ענין ספירת העומר שאומרים שציונו כדי לטהרנו כו' כי ביצ"מ נתגלה בכל איש ישראל אשר יוכל לצאת מכל רצון אחר. וזה חירות להיות הרצון תמיד ליבטל ולהיכלל בהשי"ת. וזהו הי' אז ביצ"מ שהי' הגאולה ע"פ נס והוא בחי' ביטול שלא בדרך השכל והטבע. ואח"כ סה"ע לברר המידות שהם דבקין בנפש האדם להיות נמשך חיות הש"י בתוך המידות. כי הש"י א"ס ואין לו מדה וגבול. והמשכות חיות ממנו לנבראים נק' מדה כנ"ל. כמ"ש במ"א עמ"ש במדה שאדם כו'. וכפי מה שמקבל האדם חיות עליון תוך המידות שלו היינו להיות החפץ והרצון לקרב כל המידות אהבה ויראה וניצוח כו' הכל אליו להיות מתנהגים רק ע"פ רצונו ית'. כפי מה שנכנס הארה מנקודה הראשונה תוך המידות שבנפשו. כן מגרש ומטהר האדם מכל טומאות ורצונות אחרים אשר לא לה' המה. וכן ענין ש"ק וימי המעשה ג"כ כנ"ל. שבש"ק בחי' ביטול אליו ית'. ובחול להמשיך חיות ש"ק תוך כל מעשה גשמיי לכך נק' ימי עבודה כנ"ל. וזה עצמו בחי' אמור ואמרת אליהם דייקא. דהיינו מה שהש"י מקרב אותנו אליו שנוכל להיכלל בו ע"י הביטול לכלל כנסת ישראל. וזהו אמור עשנו חטיבה א'. ואמרת אליהם זה מה שאנו מקבלין אמירתו בכל המידות ורצונות ומזה בא הטהרה:
ובמד' יום ליום יביע אומר כו' תחתונים צריכין ב' אמירות כו'. כי לכל דבר נמשך חיות מעשרה מאמרות מעילה לעילה עד דברים גשמיים. וזה יביע אומר. וזהו ג"כ מ"ש ז"ל כחתן יוצא מחופתו מטהרה לטומאה ע"ש. שבכל יום הקב"ה מחדש מ"ב והוא שנמשך חיות חדש משורש החיים לכל הנבראים. ובנ"י צריכין ב' אמירות שהיא הקבלה בלב ונפש כדי להתטהר ולהתדבק במאמרי הש"י. והוא רק ע"י ביטול לכלל כנס"י וז"ש המד' כי לשון הרע ר"ל הוא המונע הטהרה. ע"ש:
The Midrash (Vayikra Rabbah 26:4-5) explains the pasuk “Day to day pours forth speech,” noting that lower beings need two utterances. Everything receives its life force from the ten utterances, descending from higher to lower levels until reaching physical things. This is the meaning of “Day to day pours forth speech.”
The Midrash also states that like a groom who leaves his chuppah pure and returns impure, every day HaShem renews creation, bringing new life into the source of every creation’s soul. Bnei Yisrael need the two utterances, which represent complete acceptance with full devotion of heart and soul to purify themselves and connect to HaShem’s utterances. This can only be achieved through complete nullification to Knesset Yisrael. The Midrash further explains that evil speech prevents purity, emphasizing the importance of guarding one's speech to maintain holiness.
באבות המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו ע"מ ועול ד"א. והא אמרו יפה ת"ת עם דרך ארץ. אך כי עול תורה הוא ביטול בלב שלם לרצון עליון. שזה עיקר יגיעה בתורה לבטל שכל האדם אל דעת התורה ורצון המקום ב"ה. וכשאין לאדם רצון אחר א"צ לעול ד"א. כי יש לימוד תורה כדי לידע איך להתנהג ולקיים מצות הש"י. וזה ת"ת עם ד"א כמ"ש במ"א ענין המצות לפמ"ש בזוה"ק תרומה דקיימא בעובדא צריך יגיעה רבה ע"ש ע"י שהוא במעשה גשמיי וצריך להתהפך לטוב. וזה יגיעת שניהם להיות אחד. אבל יש לימוד תורה כדי ליבטל לרצון הש"י כנ"ל והוא שאין חפץ להשיג ולידע. רק להיבטל תמיד למה שאינו משיג. ולהשיג יותר כדי שידע להיבטל יותר (על) [*אל] מה שאינו משיג. וזהו עול תורה שהוא ביטול כל הרצון כנ"ל. וע"ז אמרו בטל רצונך כו' שיבטל רצון אחרים. שלא יהי' שום הסתר לאדם אף במעשה גשמיי וזהו מעבירין ממנו עול ד"א כנ"ל: