Sefat Emet – Rabbi Yehudah Leib Alter of Ger, translated by Rabbi Arthur Green
2
במד' אמרות ה' אמרות טהורות כו' אלקים חיים ומלך עולם כו' תינוקות שיודעין לדרוש התורה מ"ט פנים טהור ומט"פ טמא כו' אתה ה' תשמרם נטר אורייתא בלבהון כו'. כי הכל במאמר עשה ודברי תורה מעלין הכל מטומאה לטהרה. והאדם נברא להמשיך ע"י תורה ומצות הטהרה לכל הנבראים. ופי' אמרות טהורות שמביאין טהרה להעוסק בהם. אתה ה' תשמרם קאי על המאמרות שהש"י שומר אמרותיו שלא יגע טומאה בהם. וממילא כפי מה שמכניס אדם דברי תורה תוך לבו מטהרים הלב ושומרים אותו. ואך שא"י להתדבק בדברי תורה כראוי עד שיהי' טהור מקודם. וע"ז נאמר מזוקק שבעתים. בעליל לארץ פרש"י ז"ל שבארץ צריך להיות ניכר בעליל שלא יהי' נסתר ע"י דברי עוה"ז. וזה ע"י שדוחה האדם מ"ט פנים טמא שכולם רק הסתרות ומחיצות להסתיר המ"ט פנים טהור. ומקודם צריך האדם להאמין שהנראה מבחוץ הוא רק קליפה ותוכו טהור. ועי"ז מתדבקות בהפנימיות כנ"ל. וכשמתדבק בפנימיות ממילא יוכל להמשיך כל הדברים להפנימיות. כי וודאי האדם נברא בעוה"ז שע"י חשקו והתדבקותו בתורה ימשכו כל הדברים שהדביקו בו ג"כ להקדושה. רק שזה נעשה אח"כ בעזר וסיוע דברי התורה שנתדבק בהם כנ"ל. וזה שביקש דהע"ה על אלו שגברו נגד יצרם וידעו לדרוש ולמצוא הפנימיות כנ"ל שיעזור להם הש"י שיוכלו לגבור במלחמה לקרב הכל להאמת כנ"ל ע"ש. וזהו י"ל ענין אמור ואמרת. אמירה היא דביקות וחיבור הדבר בשורשו כמ"ש האמירך עשנו חטיבה אחת בעולם. ואמירה אחת להיות נזהרין מן הטומאה והיינו ע"י התדבקות בשורש החיות. וכל טהרה בא על ידי התדבקות בשורש החיים. וז"ש במד' למה שהוא אלקים חיים כו' וכיון שהוא שורש כל החיים שם מקור הטהרה כנ"ל. וכדפירש מו"ז ז"ל שכל טומאת מת הוא שאינו דבוק בחיות הפנימיות כנ"ל וע"י החשק והשתוקקות האדם להתדבק בהקב"ה ותו"מ שהיא שורש החיות כמ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שע"י המצות מחדבק האדם בחיות הקודש וכן בתורה כתי' היא חייך כו'. ואח"כ ע"י שיתדבק ברצונו ליבטל להש"י עי"ז ואמרת אליהם שיערה ה' עלינו רוח ממרום להתדבק בו ע"י דברי תורה שיכנסו בלבנו. וממילא לא יגע שום טומאה בנו ע"י דברי תורה ואמרות טהורות שנטע בתוכנו:
“Take unto yourselves the fruit of the goodly tree.” (Lev. 23:40)
3
ימי הספירה מסייעין לאדם. שבאותן הימים נהפכו אבותינו משעבוד חומר ולבנים עד להיות מוכן לקבל התורה. ממילא גם עתה הזמן מסייע. וכן שמעתי ממו"ז ז"ל על הגמ' כולהו שקיינא מפסחא עד מעצרתא כו':
Scripture also says: “Tell me the ways to live, to be sated with joy in Your presence.” (Psalms 16:11). Lulav is numerically equal to hayyim (life), Israel desire the true life of their inner selves. This is what it means to be “sated with joy” – the more deeply you take life into your heart, the more you are sated. This happens through the lulav and the species that accompany it. Israel actually point to God, taking in the light of the Sukkah, which is given to them as a gift. When the King invites guests, he gives them what their heart desires. “Whoever invites someone does so with the intent that they eat and drink.”
4
עוה"ז דומה לפרוזדור בפני עוה"ב כו'. אף שאיתא ג"כ יפה שעה א' בתשובה ומע"ט מחיי עוה"ב. אך גם בעניני עוה"ז נמצא הארה גנוזה והוא מעין עוה"ב [כמ"ש עולמך תראה בחייך]. רק שמלובש בעוה"ז והלבוש פרוזדור. פי' כפי מה שאדם עובד בלבוש הזה שלא להתדבק בו. כפי עבודתו ופרישתו מהגשמיות נפתח לו אור הגנוז בו. והוא הטרקלין. וז"ש התקן עצמך בפרוזדור. שעיקר התיקון בעניני הגשמיות לפרוש מהקליפה ועי"ז נתגלה הפנימיות. וז"ש יכין (רשע) וצדיק ילבש שכל הקליפה הכנה למצוא עי"ז אור הגנוז בו. והוא עצמו תשובה ששב לפנימיות החיות שבדברי עוה"ז להתדבק בשורש הדבר. ועי"ז מעלה הכל לשורשו והיא תשובה. וכן מעשים טובים הפי' שעושה כל דבר בדביקות אור כי טוב הגנוז בו. כמ"ש חז"ל שהקב"ה גנז אור כו' לצדיקים. וכל גניזה היא במקום החושך והסתר. והוא כנ"ל למצוא הארה הגנוזה ע"י עבודה מבחוץ כנ"ל. רק העיקר שיהי' כל עוה"ז בעיני האדם כפרוזדור כו'. וכפי הביטול להפנימיות מתגלה לו כנ"ל:
That is why God says to us: “Take unto yourselves,” meaning that we should choose life for ourselves…Awareness for the whole year comes about on Sukkot, the last of the three “legs” on which the year stands. The mitzvah of Sukkah stands on its own, but the lulav/species represent the awareness that Israel receive and take into the depths of their hearts…5:181
תרל"ג
Sefat Emet – Rabbi Yehudah Leib Alter of Ger, translated by Rabbi Arthur Green
במד' אמרות ה' אמרות טהורות כו' אלקים חיים ומלך עולם כו' תינוקות שיודעין לדרוש התורה מ"ט פנים טהור ומט"פ טמא כו' אתה ה' תשמרם נטר אורייתא בלבהון כו'. כי הכל במאמר עשה ודברי תורה מעלין הכל מטומאה לטהרה. והאדם נברא להמשיך ע"י תורה ומצות הטהרה לכל הנבראים. ופי' אמרות טהורות שמביאין טהרה להעוסק בהם. אתה ה' תשמרם קאי על המאמרות שהש"י שומר אמרותיו שלא יגע טומאה בהם. וממילא כפי מה שמכניס אדם דברי תורה תוך לבו מטהרים הלב ושומרים אותו. ואך שא"י להתדבק בדברי תורה כראוי עד שיהי' טהור מקודם. וע"ז נאמר מזוקק שבעתים. בעליל לארץ פרש"י ז"ל שבארץ צריך להיות ניכר בעליל שלא יהי' נסתר ע"י דברי עוה"ז. וזה ע"י שדוחה האדם מ"ט פנים טמא שכולם רק הסתרות ומחיצות להסתיר המ"ט פנים טהור. ומקודם צריך האדם להאמין שהנראה מבחוץ הוא רק קליפה ותוכו טהור. ועי"ז מתדבקות בהפנימיות כנ"ל. וכשמתדבק בפנימיות ממילא יוכל להמשיך כל הדברים להפנימיות. כי וודאי האדם נברא בעוה"ז שע"י חשקו והתדבקותו בתורה ימשכו כל הדברים שהדביקו בו ג"כ להקדושה. רק שזה נעשה אח"כ בעזר וסיוע דברי התורה שנתדבק בהם כנ"ל. וזה שביקש דהע"ה על אלו שגברו נגד יצרם וידעו לדרוש ולמצוא הפנימיות כנ"ל שיעזור להם הש"י שיוכלו לגבור במלחמה לקרב הכל להאמת כנ"ל ע"ש. וזהו י"ל ענין אמור ואמרת. אמירה היא דביקות וחיבור הדבר בשורשו כמ"ש האמירך עשנו חטיבה אחת בעולם. ואמירה אחת להיות נזהרין מן הטומאה והיינו ע"י התדבקות בשורש החיות. וכל טהרה בא על ידי התדבקות בשורש החיים. וז"ש במד' למה שהוא אלקים חיים כו' וכיון שהוא שורש כל החיים שם מקור הטהרה כנ"ל. וכדפירש מו"ז ז"ל שכל טומאת מת הוא שאינו דבוק בחיות הפנימיות כנ"ל וע"י החשק והשתוקקות האדם להתדבק בהקב"ה ותו"מ שהיא שורש החיות כמ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שע"י המצות מחדבק האדם בחיות הקודש וכן בתורה כתי' היא חייך כו'. ואח"כ ע"י שיתדבק ברצונו ליבטל להש"י עי"ז ואמרת אליהם שיערה ה' עלינו רוח ממרום להתדבק בו ע"י דברי תורה שיכנסו בלבנו. וממילא לא יגע שום טומאה בנו ע"י דברי תורה ואמרות טהורות שנטע בתוכנו:
“Take unto yourselves the fruit of the goodly tree.” (Lev. 23:40)
ימי הספירה מסייעין לאדם. שבאותן הימים נהפכו אבותינו משעבוד חומר ולבנים עד להיות מוכן לקבל התורה. ממילא גם עתה הזמן מסייע. וכן שמעתי ממו"ז ז"ל על הגמ' כולהו שקיינא מפסחא עד מעצרתא כו':
Scripture also says: “Tell me the ways to live, to be sated with joy in Your presence.” (Psalms 16:11). Lulav is numerically equal to hayyim (life), Israel desire the true life of their inner selves. This is what it means to be “sated with joy” – the more deeply you take life into your heart, the more you are sated. This happens through the lulav and the species that accompany it. Israel actually point to God, taking in the light of the Sukkah, which is given to them as a gift. When the King invites guests, he gives them what their heart desires. “Whoever invites someone does so with the intent that they eat and drink.”
עוה"ז דומה לפרוזדור בפני עוה"ב כו'. אף שאיתא ג"כ יפה שעה א' בתשובה ומע"ט מחיי עוה"ב. אך גם בעניני עוה"ז נמצא הארה גנוזה והוא מעין עוה"ב [כמ"ש עולמך תראה בחייך]. רק שמלובש בעוה"ז והלבוש פרוזדור. פי' כפי מה שאדם עובד בלבוש הזה שלא להתדבק בו. כפי עבודתו ופרישתו מהגשמיות נפתח לו אור הגנוז בו. והוא הטרקלין. וז"ש התקן עצמך בפרוזדור. שעיקר התיקון בעניני הגשמיות לפרוש מהקליפה ועי"ז נתגלה הפנימיות. וז"ש יכין (רשע) וצדיק ילבש שכל הקליפה הכנה למצוא עי"ז אור הגנוז בו. והוא עצמו תשובה ששב לפנימיות החיות שבדברי עוה"ז להתדבק בשורש הדבר. ועי"ז מעלה הכל לשורשו והיא תשובה. וכן מעשים טובים הפי' שעושה כל דבר בדביקות אור כי טוב הגנוז בו. כמ"ש חז"ל שהקב"ה גנז אור כו' לצדיקים. וכל גניזה היא במקום החושך והסתר. והוא כנ"ל למצוא הארה הגנוזה ע"י עבודה מבחוץ כנ"ל. רק העיקר שיהי' כל עוה"ז בעיני האדם כפרוזדור כו'. וכפי הביטול להפנימיות מתגלה לו כנ"ל:
That is why God says to us: “Take unto yourselves,” meaning that we should choose life for ourselves…Awareness for the whole year comes about on Sukkot, the last of the three “legs” on which the year stands. The mitzvah of Sukkah stands on its own, but the lulav/species represent the awareness that Israel receive and take into the depths of their hearts…5:181