ברש"י מה ענין שמיטה אצל הר סיני כו' מה שמיטה כו' אף כל המצות כו'. ומדתלינהו בשמיטה. משמע שהיא מצוה שכל המצות תלוין בה. כמו שבת דשקולה נגד כל המצות וע"י מצוה זו מקיימין כל המצות. וכתיב כי תבואו כו' שהקב"ה נתן א"כ לבנ"י וסוף הכוונה כדי שבאמצעיות בנ"י יתמשכו כל הדברים להקב"ה. וגם רצון בנ"י להיות שולטין על הכל צריך להיות ג"כ על כוונה זו כדי לבטל עצמם וכל התלוין בהם להקב"ה. וז"ש ושבתה הארץ שאחר שזכו בנ"י בארץ כנען ישבתו בשמיטה לבטל עבודת הארץ בעבור הש"י. וכמו שמצינו באדם דכ"ז דמשועבד לאחר א"י לקבל עמ"ש כדאיתא בזוה"ק האי עול לא שריא במאן דכפות באחרא. לכן הוציאנו המקום ב"ה ממצרים. ויש להוסיף עוד כי צריך להיות מקודם עול ושיעבוד אחר. ואח"כ כשפורק ממנו עול זה זוכה לקבל עמ"ש. וכן הוא באדם שמשועבד ת"י היצה"ר בתחילת שנותיו כנודע. וכמו כן הארץ הי' מקודם ת"י כנען אח"כ נפדית ונכנסת ברשות ישראל. ואח"ז צריך לצאת גם משיעבוד בנ"י להיות רק תחת רשות הקב"ה בעצמו. ודבר זה נוהג בכל הדברים והנבראים והבן. ועיקר מצות שבת ושמיטה היא להעיד על שהקב"ה מקיים הנבראים בכל עת מחדש. כמאמר אומר ועושה פי' לבד המציאות שהמציא יש מאין רק שנותן בהם כח חדש תמיד. וכמו כן בבחי' תורה ומצות שנתן לבנ"י ג"כ נוהג דבר זה שנותן תמיד כח והארה בלב איש ישראל לקבל התורה ולקיים המצות. ולכן כפי בירור התחדשות הזאת שבנ"י מבררין. כמו כן זוכין לתורה. כי חידוש העולם הי' הקדמה לנתינת התורה וכן לדורות ג"כ כנ"ל:
Rashi asks why the mitzvah of shmita is specifically mentioned in relation to Mount Sinai. He answers that just as the mitzvah of shmita was given with all its details at Sinai, so too were all the mitzvot. This implies that shmita is a foundational mitzvah upon which all others depend, similar to Shabbat, which is considered equal to all other mitzvot and enables their observance. The verse, "When you come to the land that Hashem has given you" (Vayikra 14:34), indicates that Bnei Yisrael's purpose is to elevate everything to Hashem. Their dominion should aim to nullify themselves and all that depends on them to Hashem. Thus, "the land shall rest" during shmita, demonstrating that their labor is nullified to Hashem’s will. Just as a person cannot fully accept the yoke of Heaven while subjected to another, as taught in the Zohar (3:103a), Bnei Yisrael were first freed from Egyptian bondage. Proper acceptance of the Yoke of Heaven must be preceded by subjugation to something else. Initially, the land of Canaan was under Canaanite control, then redeemed by Bnei Yisrael, and finally, it must be solely under Hashem’s dominion. This principle applies universally. The primary purpose of Shabbat and shmita is to testify that Hashem continually sustains creation. He not only created the world but also constantly renews it. Similarly, the Torah and mitzvot given to Bnei Yisrael continuously infuse new life into their hearts to accept and fulfill them. The clarity with which Bnei Yisrael understand this renewal determines their merit in receiving the Torah. The renewal of the world was a prelude to the giving of the Torah, and this concept continues for all generations. Therefore, the mitzvah of shmita serves as a reminder of Hashem's ongoing creation and sustenance, encouraging Bnei Yisrael to nullify their own efforts to align with the divine will. This alignment not only elevates their service but also brings holiness into the world, benefiting all nations through the sanctity of Bnei Yisrael.
תרל"ה
5635
ברש"י מה ענין שמיטה אצל הר סיני כו' מה שמיטה כו' אף כל המצות כו'. ומדתלינהו בשמיטה. משמע שהיא מצוה שכל המצות תלוין בה. כמו שבת דשקולה נגד כל המצות וע"י מצוה זו מקיימין כל המצות. וכתיב כי תבואו כו' שהקב"ה נתן א"כ לבנ"י וסוף הכוונה כדי שבאמצעיות בנ"י יתמשכו כל הדברים להקב"ה. וגם רצון בנ"י להיות שולטין על הכל צריך להיות ג"כ על כוונה זו כדי לבטל עצמם וכל התלוין בהם להקב"ה. וז"ש ושבתה הארץ שאחר שזכו בנ"י בארץ כנען ישבתו בשמיטה לבטל עבודת הארץ בעבור הש"י. וכמו שמצינו באדם דכ"ז דמשועבד לאחר א"י לקבל עמ"ש כדאיתא בזוה"ק האי עול לא שריא במאן דכפות באחרא. לכן הוציאנו המקום ב"ה ממצרים. ויש להוסיף עוד כי צריך להיות מקודם עול ושיעבוד אחר. ואח"כ כשפורק ממנו עול זה זוכה לקבל עמ"ש. וכן הוא באדם שמשועבד ת"י היצה"ר בתחילת שנותיו כנודע. וכמו כן הארץ הי' מקודם ת"י כנען אח"כ נפדית ונכנסת ברשות ישראל. ואח"ז צריך לצאת גם משיעבוד בנ"י להיות רק תחת רשות הקב"ה בעצמו. ודבר זה נוהג בכל הדברים והנבראים והבן. ועיקר מצות שבת ושמיטה היא להעיד על שהקב"ה מקיים הנבראים בכל עת מחדש. כמאמר אומר ועושה פי' לבד המציאות שהמציא יש מאין רק שנותן בהם כח חדש תמיד. וכמו כן בבחי' תורה ומצות שנתן לבנ"י ג"כ נוהג דבר זה שנותן תמיד כח והארה בלב איש ישראל לקבל התורה ולקיים המצות. ולכן כפי בירור התחדשות הזאת שבנ"י מבררין. כמו כן זוכין לתורה. כי חידוש העולם הי' הקדמה לנתינת התורה וכן לדורות ג"כ כנ"ל:
Rashi asks why the mitzvah of shmita is specifically mentioned in relation to Mount Sinai. He answers that just as the mitzvah of shmita was given with all its details at Sinai, so too were all the mitzvot. This implies that shmita is a foundational mitzvah upon which all others depend, similar to Shabbat, which is considered equal to all other mitzvot and enables their observance. The verse, "When you come to the land that Hashem has given you" (Vayikra 14:34), indicates that Bnei Yisrael's purpose is to elevate everything to Hashem. Their dominion should aim to nullify themselves and all that depends on them to Hashem. Thus, "the land shall rest" during shmita, demonstrating that their labor is nullified to Hashem’s will.
Just as a person cannot fully accept the yoke of Heaven while subjected to another, as taught in the Zohar (3:103a), Bnei Yisrael were first freed from Egyptian bondage. Proper acceptance of the Yoke of Heaven must be preceded by subjugation to something else. Initially, the land of Canaan was under Canaanite control, then redeemed by Bnei Yisrael, and finally, it must be solely under Hashem’s dominion. This principle applies universally. The primary purpose of Shabbat and shmita is to testify that Hashem continually sustains creation. He not only created the world but also constantly renews it. Similarly, the Torah and mitzvot given to Bnei Yisrael continuously infuse new life into their hearts to accept and fulfill them.
The clarity with which Bnei Yisrael understand this renewal determines their merit in receiving the Torah. The renewal of the world was a prelude to the giving of the Torah, and this concept continues for all generations. Therefore, the mitzvah of shmita serves as a reminder of Hashem's ongoing creation and sustenance, encouraging Bnei Yisrael to nullify their own efforts to align with the divine will. This alignment not only elevates their service but also brings holiness into the world, benefiting all nations through the sanctity of Bnei Yisrael.