במד' חשבתי דרכי. בכל יום הייתי מחשב למקום פלוני לדירה פלו' אני הולך והיו רגלי מביאות כו'. כי בכל דבר וכל מקום יש חיות הש"י. ורק בכל מקום הוא דירה ולבוש מיוחד לחיות בכמה אופנים שונים. אבל הפנימיות הכל אחד. וזה ענין הדרכים שבחזקת סכנה. ומה שאדם נקרא מהלך להיות מושך חיותו ית' בכל דבר וכל מקום כנ"ל ע"י המחשבה קודם כל דבר עי"ז יוכל למצוא נקודה אמיתית שבכל דבר. עדותיך הוא הבירור שצריך להיות האדם עד לברר ולהעיד כי הכל מהש"י כנ"ל. בתי כנסיות ר"ל להכניס הכל תוך הכלל שלא להיות נפרד משורש החיות שמחי' כל כנ"ל. והרצון מהאדם הוא הביטול באמת כל השכל וכל הדעת אל רצון הש"י. הגם כי מתחלה בא ע"י החשבון והסתכלות השכל. וז"ש חשבתי דרכי עכ"ז המבוקש צריך להיות להתדבק עי"ז ברצון עליון לבטל השכל אליו. רק שגם זה בא ע"י הדעת וחשבון כנ"ל. וז"ש בחקותי שתהיו עמלים בתורה שלא להיות כוונת הלימוד לידע ולהשיג. רק כדי שיוכל להתבטל אליו כראוי. ולרצות תמיד לבא למה שאינו משיג. וזה היגיעה תמיד בתורה להתבטל הדעת אל שלמעלה מהשגה. ועי"ז משיג יותר כדי להתבטל יותר זהו עמל בתורה כנ"ל:
In the midrash "'I have considered my ways.' Every day, I would calculate and say: I am going to this place and that residence, but my legs would take etc." For in every thing and in every place, there exists the life-force of God, may He be blessed. However, while the life-force specifically resides in, and is clothed in, different places in different ways, inside it is all one and the same. And this is the relevance of the "ways" in the verse, which are normally dangerous -- when the person is referred to [by the midrash] as "going," it means that the person is drawing His life-force, may He be blessed, into every thing and in every place, as described above, through deliberating before every matter. In this manner, the person can find a true core-point in every thing. "Your decrees" (eidotecha) means "clarification," for a person must be a witness (eid) to make clear and to testify that everything comes from God, may He be blessed, as described above. "Synagogues" (batei k'neisiyot) -- the meaning is to bring everyone inside (l'hachnis) the totality, so that no one is left apart from the source of life-force, which gives life to everything, as described above. The [necessary] will from a person is the true subsuming of all intelligence and knowledge into the will of God, may He be blessed. This, even though initially it comes about through calculation and reasoned analysis. And this is what is meant by "I have considered my ways." Throughout, the goal must be to cleave in this manner to the Supreme Will, to subsume intelligence to Him, though this comes about through knowledge and calculation, as described above. And this is what is meant by [walking] "b'hukotai" [specifically in those of My laws that are not humanly understandable] -- -- that you should labor in Torah, not with the intent of the studying being to know or to comprehend, but rather so that one can dissolve and be subsumed in Him, as is appropriate, and to desire always to come near to that which one does not comprehend. And this, the constant striving in Torah to nullify oneself and subsume knowledge to that which is beyond comprehension. And in this way, one comprehends more, in order to nullify oneself more. This is laboring in Torah.
4
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד פי' המדרש הנ"ל ע"פ המשנה אם אין אני לי כו'. כי כל אדם נברא על דבר מיוחד מה שא"א לאדם אחר לתקן רק הוא. וכן כל שעה ושעה. ואעפ"כ כשאני לעצמי מה אני. שהעיקר לבטל עבודתו לכלל ישראל. וז"ש והיו רגלי מביאות לבתי כנסיות כו' עכ"ד. והשייכות לפ' אם בחקותי כנ"ל שמי שאינו חפץ לגרמייהו רק להיות בטל להשי"ת בוודאי הוא רק ע"י ביטול לכלל ישראל:
5
בעשרה מאמרות נה"ע כו'. וקשה ממ"נ אם עתה בנקל יותר לעבוד הש"י מה ליתן ש"ט לצדיקים וכן להיפוך קשה. רק בוודאי שיש לכל מאמר הסתר מיוחד. והצדיקים מקיימים העולם שנברא בע"מ. פי' שמבררין ומעידין שחיות הכל מעשרה מאמרות. מקיימים הוא כמו קיום שטר שמעיד ומאמת הדבר. ופי' מאמר הוא המשכה והתדבקות בשורש החיות כמ"ש האמירך עשנו חטיבה אחת כו':
תרל"ב
5632
ב"ה מפ' בחקותי
B"H From Parashat B'hukotai
במד' חשבתי דרכי. בכל יום הייתי מחשב למקום פלוני לדירה פלו' אני הולך והיו רגלי מביאות כו'. כי בכל דבר וכל מקום יש חיות הש"י. ורק בכל מקום הוא דירה ולבוש מיוחד לחיות בכמה אופנים שונים. אבל הפנימיות הכל אחד. וזה ענין הדרכים שבחזקת סכנה. ומה שאדם נקרא מהלך להיות מושך חיותו ית' בכל דבר וכל מקום כנ"ל ע"י המחשבה קודם כל דבר עי"ז יוכל למצוא נקודה אמיתית שבכל דבר. עדותיך הוא הבירור שצריך להיות האדם עד לברר ולהעיד כי הכל מהש"י כנ"ל. בתי כנסיות ר"ל להכניס הכל תוך הכלל שלא להיות נפרד משורש החיות שמחי' כל כנ"ל. והרצון מהאדם הוא הביטול באמת כל השכל וכל הדעת אל רצון הש"י. הגם כי מתחלה בא ע"י החשבון והסתכלות השכל. וז"ש חשבתי דרכי עכ"ז המבוקש צריך להיות להתדבק עי"ז ברצון עליון לבטל השכל אליו. רק שגם זה בא ע"י הדעת וחשבון כנ"ל. וז"ש בחקותי שתהיו עמלים בתורה שלא להיות כוונת הלימוד לידע ולהשיג. רק כדי שיוכל להתבטל אליו כראוי. ולרצות תמיד לבא למה שאינו משיג. וזה היגיעה תמיד בתורה להתבטל הדעת אל שלמעלה מהשגה. ועי"ז משיג יותר כדי להתבטל יותר זהו עמל בתורה כנ"ל:
In the midrash "'I have considered my ways.' Every day, I would calculate and say: I am going to this place and that residence, but my legs would take etc." For in every thing and in every place, there exists the life-force of God, may He be blessed. However, while the life-force specifically resides in, and is clothed in, different places in different ways, inside it is all one and the same. And this is the relevance of the "ways" in the verse, which are normally dangerous -- when the person is referred to [by the midrash] as "going," it means that the person is drawing His life-force, may He be blessed, into every thing and in every place, as described above, through deliberating before every matter. In this manner, the person can find a true core-point in every thing. "Your decrees" (eidotecha) means "clarification," for a person must be a witness (eid) to make clear and to testify that everything comes from God, may He be blessed, as described above. "Synagogues" (batei k'neisiyot) -- the meaning is to bring everyone inside (l'hachnis) the totality, so that no one is left apart from the source of life-force, which gives life to everything, as described above. The [necessary] will from a person is the true subsuming of all intelligence and knowledge into the will of God, may He be blessed. This, even though initially it comes about through calculation and reasoned analysis. And this is what is meant by "I have considered my ways." Throughout, the goal must be to cleave in this manner to the Supreme Will, to subsume intelligence to Him, though this comes about through knowledge and calculation, as described above. And this is what is meant by [walking] "b'hukotai" [specifically in those of My laws that are not humanly understandable] -- -- that you should labor in Torah, not with the intent of the studying being to know or to comprehend, but rather so that one can dissolve and be subsumed in Him, as is appropriate, and to desire always to come near to that which one does not comprehend. And this, the constant striving in Torah to nullify oneself and subsume knowledge to that which is beyond comprehension. And in this way, one comprehends more, in order to nullify oneself more. This is laboring in Torah.
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד פי' המדרש הנ"ל ע"פ המשנה אם אין אני לי כו'. כי כל אדם נברא על דבר מיוחד מה שא"א לאדם אחר לתקן רק הוא. וכן כל שעה ושעה. ואעפ"כ כשאני לעצמי מה אני. שהעיקר לבטל עבודתו לכלל ישראל. וז"ש והיו רגלי מביאות לבתי כנסיות כו' עכ"ד. והשייכות לפ' אם בחקותי כנ"ל שמי שאינו חפץ לגרמייהו רק להיות בטל להשי"ת בוודאי הוא רק ע"י ביטול לכלל ישראל:
בעשרה מאמרות נה"ע כו'. וקשה ממ"נ אם עתה בנקל יותר לעבוד הש"י מה ליתן ש"ט לצדיקים וכן להיפוך קשה. רק בוודאי שיש לכל מאמר הסתר מיוחד. והצדיקים מקיימים העולם שנברא בע"מ. פי' שמבררין ומעידין שחיות הכל מעשרה מאמרות. מקיימים הוא כמו קיום שטר שמעיד ומאמת הדבר. ופי' מאמר הוא המשכה והתדבקות בשורש החיות כמ"ש האמירך עשנו חטיבה אחת כו':