אא"ז מו"ר זצללה"ה הגיד מ"ש במדרש בני לוי שקרבו עצמם לי כו'. כי וודאי הי' בבני ישראל כמה שלא חטאו בעגל. אך לא בנקל להיות מובטח ולומר לה' אני. כשאלת משרע"ה מי לה' כו'. ובני לוי הי' להם חיזוק זה כו'. ובאמת כפי התחזקות אמונת האדם כן נעשה עמו. ובמדרש צדקתך כהררי כו' צדיקים בדירתן ע"י אמונה שמאמין במלכותו ית' שמשגיח על כל דבר גדול וקטן ומצפה שיתגלה נקודה פנימיות של חיות השי"ת שמהוה הכל. עי"ז זוכה לראות אור הגנוז באמת. ולהיפוך במחשך מעשיהם כו' נסתם יותר הפנימיות כמ"ש וימנע מרשעים אורם כו' שגנזו הקב"ה לצדיקים כו'. ובמדרש כל מי שמרבה כבוד שמים וממעט כבוד עצמו כבוד שמים מתרבה וכבודו מתרבה ומי שממעט כבוד שמים ומרבה כבוד עצמו כבוד שמים במקומו וכבודו מתמעט. ואין מובן הלשון ממעט כבוד שמים מאחר שכבוד שמים במקומו. אך הלא אמרו שמרבה כבוד שמים. והפירוש על ידי שממעט כבוד עצמו ורוצה להראות בכל דבר קטן וגדול ותנועה מועטת איך איננו ברשות עצמו כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים. פי' כל פעולה בחי' מלכות ומנהיג. שהרי ברשות העושה לעשות כרצונו. וצריך האדם לידע ולהאמין כי הוא רק כגרזן ביד החוצב. וע"י שממעט כבוד עצמו להרבות כבודו יתברך נתגלה מלכותו ית' שיהי' ניכר ומבורר שהכל מהשי"ת. וממילא גם כבודו מתרבה כי זכה להרבות כבוד שמים ע"י כבודו ומיעוט כבודו הוא הריבוי ע"י שנתרבה ממנו כבוד שמים. ולהיפוך ע"י שמרבה כבוד עצמו ומתגאה כאלו עע"ז היינו כשעושה פעולה בשכחת השגחת השי"ת הרי מסיר עול מלכות שמים ממנו וכבוד שמים במקומו עומד שנעלם ונכסה כמקודם. ומה שהי' ביד העושה להמשיך כבודו ית' להמעשה זה נחסר. וכמ"ש זוה"ק על שחת לו לא כו': ובמדרש צדקתך כהררי אל כו' שהצדיקים זוכין להמשיך כבוד שמים לעוה"ז והטבע ג"כ. וכמ"ש אא"ז מו"ר זצללה"ה על והי' מספר בנ"י כחול כו' אשר לא כו' יספר כו'. שעושין מבחי' מספר אין מספר כו' ע"ש. ולזה כתוב הזמן בתורה בחודש ושנה. אף כי התורה למעלה מן הזמן. אך זה עיקר עבודת בנ"י להמשיך אור התורה והקדושה לתוך הזמן והטבע כו'. וזה כל ענין הפקידה והמנין. שאו את ראש. שרצון השי"ת להיות בנ"י דביקין בכל מעשיהם בבחי' הראשית וההתחלה להיות דבוק בשורשם. וז"ש אא"ז מו"ר זצללה"ה פי' נשיאת ראש שבת שאותיות רא"ש מתנשאים כו' ע"ש. כי בשבת יש עלי' לכל דבר לשורשו. וז"ש ויתילדו על משפחותם. שאף שנתרבו ונתפשטו לבחי' ס' רבוא. אעפ"כ היו דביקים בשורש לידתם. וכמ"ש אם לא שויתי ודוממתי כו' כגמול עלי אמו כו'. להיות בטל לבחי' השורש. ששם רק נקודה. וזהו לבית אבותם. כמו ששמעתי מאא"ז מו"ר זצללה"ה בשם הרב הקדוש מפרשיסחא ז"ל עמ"ש לעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב. וכי איזה שוטה ידמה מעשיו למעשה אבות הקדושים. אך פי' יגיעו שיהי' למעשיו נגיעה ודביקות וחיבור במעשה אבות כו' ודפח"ח כי בוודאי אין מעשה הדורות שוין. אבל ע"י הביטול אל השורש והוא ע"י האבות יוכל להתקרב ולדבק כל מעשיו בשורש החיות. וזהו לבית אבותם. ובכל מעשה צריך אדם לומר מתי יגיעו כו':
The Chidushei Harim explained the Midrash (Bamidbar Rabbah 1:12), which states that because the tribe of Levi brought themselves close to Hashem during the incident of the golden calf, Hashem chose and brought them closer. Though there were certainly individuals from other tribes who did not sin with the golden calf, Levi’s distinction lies in their proactive response to Moshe's call, "Whoever is with Hashem, come and join me," demonstrating extraordinary commitment and faith. This teaches that the extent of a person's faith and commitment directly influences the divine response they receive. The Midrash (Rabbah 1:1) illustrates that the righteous, through their unwavering belief in Hashem’s kingship and providence, merit to see the hidden light of Hashem. Conversely, the wicked, through their actions, further conceal this inner light, as indicated by the verse, “He prevented from the wicked their light,” which Hashem reserved for the righteous. The Midrash further states that anyone who increases the honor of heaven and minimizes their own honor, the honor of heaven becomes greater, and they too become greater. However, one who increases their own honor at the expense of heaven’s honor, the honor of heaven remains unchanged, and they become smaller. This means that by minimizing their own honor and seeking to reveal Hashem’s sovereignty in all actions, a person enhances both Hashem’s honor and their own. Conversely, when one focuses on their own honor, they obscure Hashem’s presence, diminishing their own honor in the process. The Chidushei Harim elaborates that the command to count Bnei Yisrael in the Torah, despite the Torah being above time, symbolizes the task of bringing the light of Torah and holiness into time and nature. This counting aligns with Hashem’s desire for Bnei Yisrael to cling to their divine root in all actions, symbolized by the concept of the "First" and "Beginning." On Shabbat, everything ascends to its source, reflecting the idea of “lift up the heads” of Bnei Yisrael. Despite their multiplication into 600,000, they remain connected to their root, akin to being weaned from their mother, completely nullified to their source. This concept is encapsulated in the phrase “to their ancestral homes,” emphasizing the connection to the actions of the forefathers, Avraham, Yitzchak, and Yaakov. The teaching from the Tana Dvei Eliyahu (25), that one should always aspire for their actions to reach those of the forefathers, underscores the importance of connecting to the source of all life force. Though the actions of different generations cannot be compared, through nullification to the source, pioneered by the forefathers, one’s actions can connect to the divine life force. This is the essence of "to their ancestral homes," striving for every action to connect to the source of life in everything.
4
במדרש ע"פ ויעשו כן בני ישראל כו' שריחקו ונתנו מקום ללוים. אף כי בוודאי הי' בתוך בני ישראל אנשים גדולים במעשיהם מקטנים שבלוים. אך צריך אדם לידע ולהאמין כי אין כל מעשיו יכולין להכריע נגד בחירת השי"ת. ולזאת יכול כל אדם להיבטל לכלל ישראל ע"י שיודע שעיקר כח ישראל שבחר השי"ת בנו. ואף כי בוודאי מה שאדם מכניע ועובד ביגיעה זהו עיקר רצונו ית'. אבל לא לחשוב שעי"ז יוכל להתקרב להשי"ת. וכל העבודות בטלים נגד בחי' הבחירה שבחר השי"ת בנו. ואיך יתגאה אף על הפחות שבישראל. ובאמת מה שריחקו הי' סיוע אל הלוים. הרי כתיב מתוך בני ישראל. שגם קרבת הלוים הי' בסיוע בנ"י. ע"י שנתנו להם מקום ובטלו רצונם לרצון השי"ת להיות עבודתם ע"י בחיריו:
The Midrash Rabbah explains why the tribe of Levi was not counted with the rest of Bnei Yisrael: the personal guard of the King is separate and should not be counted with the general army. Therefore, the tribe of Levi was counted separately and from a much younger age. The Midrash says that Bnei Yisrael, who made space for the Tribe of Levi to encamp around the Mishkan, were given a special reward for this. Even though there were certainly individuals in the tribe of Israel who were greater than some of the less righteous Levi’im, one must understand that actions alone cannot change Hashem's will. Every person can nullify themselves to Klal Yisrael by realizing that the main strength of Yisrael comes from Hashem choosing us. While humbling oneself and serving Hashem with toil is fulfilling Hashem's primary will, one should not think that these actions alone bring them closer to Hashem. All human effort is nullified in the face of Hashem's choice of Israel, and thus no one should feel haughty over even the least righteous Jew. In truth, Bnei Yisrael distancing themselves from the Mishkan to make space for the Levi’im was a form of assistance to them. The Levi’im were chosen "from within Bnei Yisrael," indicating that their ability to come close was facilitated by the support of Bnei Yisrael. By making space and nullifying their own will to Hashem's will, Bnei Yisrael enabled the Levi’im to perform their designated work in the Mishkan as chosen by Hashem.
5
ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה כו'. פי' הפשוט כדי לעשות. וזה שם תורה כדי להורות לאדם המעשה. כי בוודאי עיקר היגיעה בתורה לבטל שכלו ודעתו כדי לידע ולהבין רצון השי"ת ודעת התורה. ובמדרש נמשלה תורה במדבר שצריך להיות הפקר כמדבר כמ"ש וממדבר מתנה משל לנשיא שנכנס למדינה וברחו כו' למדבר וקיבלו בכבוד כו'. פי' דבר היא מנהיג ומושל. ומדבר הוא להיות נכנע תחת המנהיג. והיינו שאדם מבטל עצמו שאין לו שום כח ופעולה בלי חיות השי"ת. וזהו ההפרש בין בני המדינה שברחו והי' להם ג"כ יראה ממנו. אך הי' להם גם כח בפ"ע. וכענין שכ' שאומות קורין להשי"ת אלקי דאלקיא. אבל בנ"י כמדבר שאין להם שום כח והנהגה בפ"ע כלל. וז"ש ירא שמים בסתר ובגלוי. פי' בגלוי ע"י שיודע שהשי"ת משגיח על כל דבר ונופל עליו יראה. ובסתר הוא להיות נדבק יראתו ית' בחיות האדם שלא יהי' שום פעולה ותנועה שישכח שהוא בכח השי"ת ורק כגרזן ביד החוצב בו. וכן עסק התורה להיות בטל אל הנהגת התורה לעשות כל מעשה רק להיות נעשה רצון השי"ת ומבוקשו. כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא. ונמצא כי יוכל להתדבק בהשי"ת בכל מעשה ממש ע"י כח התורה. וע"י שמכניע עצמו ומתבטל בכל מעשה אל חיות הפנימיות חיותו ית'. ע"י אותיות התורה שיש בכל מעשה. וזה לשמה. כי הנבראים לכבודו ברא כמ"ש ולכבודי בראתיו כו' והוא בחי' כבוד שמו ית' והבן:
Rabbi Meir expounded on the great gifts of learning Torah Lishma, which means learning Torah for its own sake, to perform it. The word "Torah" means instruction, as the primary purpose of toiling in Torah is to nullify one's own understanding to better grasp Hashem's will. The Midrash compares the Torah to a desert, indicating that one must make oneself ownerless, like a desert, to merit the gift of Torah. The Midrash tells of a prince who was initially rejected by the townspeople but accepted in the desert, symbolizing the need for subjugation to Hashem. This concept teaches that a person should nullify their own will, recognizing that all strength and action come from Hashem. Unlike the nations who acknowledge other powers, Bnei Yisrael are like a desert, having no power other than Hashem. This aligns with the idea of fearing Hashem both openly and secretly. Open fear comes from recognizing Hashem's constant supervision, while hidden fear means internalizing this awareness so deeply that every action is driven by Hashem's strength, like an axe in the hand of a woodchopper. In studying Torah, one should nullify their actions to align with the Torah, doing everything to fulfill Hashem's will. Since Hashem created the world with the Torah, a person can connect to Hashem's energy in every action. By subjugating oneself and nullifying personal desires, one aligns with the inner energy of Hashem, present in every action through the words of Torah. This is the essence of Lishma, learning Torah for the sake of Heaven, as all creation exists to honor Hashem. Ultimately, all creation was made for Hashem's honor, as stated, "For My honor I created it." This underscores the concept of honoring Hashem, and by understanding and internalizing this, one can truly connect with the divine purpose of creation.
תרל"א
5631
ב"ה במדבר
With G-d's Blessing Bamidbar
אא"ז מו"ר זצללה"ה הגיד מ"ש במדרש בני לוי שקרבו עצמם לי כו'. כי וודאי הי' בבני ישראל כמה שלא חטאו בעגל. אך לא בנקל להיות מובטח ולומר לה' אני. כשאלת משרע"ה מי לה' כו'. ובני לוי הי' להם חיזוק זה כו'. ובאמת כפי התחזקות אמונת האדם כן נעשה עמו. ובמדרש צדקתך כהררי כו' צדיקים בדירתן ע"י אמונה שמאמין במלכותו ית' שמשגיח על כל דבר גדול וקטן ומצפה שיתגלה נקודה פנימיות של חיות השי"ת שמהוה הכל. עי"ז זוכה לראות אור הגנוז באמת. ולהיפוך במחשך מעשיהם כו' נסתם יותר הפנימיות כמ"ש וימנע מרשעים אורם כו' שגנזו הקב"ה לצדיקים כו'. ובמדרש כל מי שמרבה כבוד שמים וממעט כבוד עצמו כבוד שמים מתרבה וכבודו מתרבה ומי שממעט כבוד שמים ומרבה כבוד עצמו כבוד שמים במקומו וכבודו מתמעט. ואין מובן הלשון ממעט כבוד שמים מאחר שכבוד שמים במקומו. אך הלא אמרו שמרבה כבוד שמים. והפירוש על ידי שממעט כבוד עצמו ורוצה להראות בכל דבר קטן וגדול ותנועה מועטת איך איננו ברשות עצמו כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים. פי' כל פעולה בחי' מלכות ומנהיג. שהרי ברשות העושה לעשות כרצונו. וצריך האדם לידע ולהאמין כי הוא רק כגרזן ביד החוצב. וע"י שממעט כבוד עצמו להרבות כבודו יתברך נתגלה מלכותו ית' שיהי' ניכר ומבורר שהכל מהשי"ת. וממילא גם כבודו מתרבה כי זכה להרבות כבוד שמים ע"י כבודו ומיעוט כבודו הוא הריבוי ע"י שנתרבה ממנו כבוד שמים. ולהיפוך ע"י שמרבה כבוד עצמו ומתגאה כאלו עע"ז היינו כשעושה פעולה בשכחת השגחת השי"ת הרי מסיר עול מלכות שמים ממנו וכבוד שמים במקומו עומד שנעלם ונכסה כמקודם. ומה שהי' ביד העושה להמשיך כבודו ית' להמעשה זה נחסר. וכמ"ש זוה"ק על שחת לו לא כו': ובמדרש צדקתך כהררי אל כו' שהצדיקים זוכין להמשיך כבוד שמים לעוה"ז והטבע ג"כ. וכמ"ש אא"ז מו"ר זצללה"ה על והי' מספר בנ"י כחול כו' אשר לא כו' יספר כו'. שעושין מבחי' מספר אין מספר כו' ע"ש. ולזה כתוב הזמן בתורה בחודש ושנה. אף כי התורה למעלה מן הזמן. אך זה עיקר עבודת בנ"י להמשיך אור התורה והקדושה לתוך הזמן והטבע כו'. וזה כל ענין הפקידה והמנין. שאו את ראש. שרצון השי"ת להיות בנ"י דביקין בכל מעשיהם בבחי' הראשית וההתחלה להיות דבוק בשורשם. וז"ש אא"ז מו"ר זצללה"ה פי' נשיאת ראש שבת שאותיות רא"ש מתנשאים כו' ע"ש. כי בשבת יש עלי' לכל דבר לשורשו. וז"ש ויתילדו על משפחותם. שאף שנתרבו ונתפשטו לבחי' ס' רבוא. אעפ"כ היו דביקים בשורש לידתם. וכמ"ש אם לא שויתי ודוממתי כו' כגמול עלי אמו כו'. להיות בטל לבחי' השורש. ששם רק נקודה. וזהו לבית אבותם. כמו ששמעתי מאא"ז מו"ר זצללה"ה בשם הרב הקדוש מפרשיסחא ז"ל עמ"ש לעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב. וכי איזה שוטה ידמה מעשיו למעשה אבות הקדושים. אך פי' יגיעו שיהי' למעשיו נגיעה ודביקות וחיבור במעשה אבות כו' ודפח"ח כי בוודאי אין מעשה הדורות שוין. אבל ע"י הביטול אל השורש והוא ע"י האבות יוכל להתקרב ולדבק כל מעשיו בשורש החיות. וזהו לבית אבותם. ובכל מעשה צריך אדם לומר מתי יגיעו כו':
The Chidushei Harim explained the Midrash (Bamidbar Rabbah 1:12), which states that because the tribe of Levi brought themselves close to Hashem during the incident of the golden calf, Hashem chose and brought them closer. Though there were certainly individuals from other tribes who did not sin with the golden calf, Levi’s distinction lies in their proactive response to Moshe's call, "Whoever is with Hashem, come and join me," demonstrating extraordinary commitment and faith.
This teaches that the extent of a person's faith and commitment directly influences the divine response they receive. The Midrash (Rabbah 1:1) illustrates that the righteous, through their unwavering belief in Hashem’s kingship and providence, merit to see the hidden light of Hashem. Conversely, the wicked, through their actions, further conceal this inner light, as indicated by the verse, “He prevented from the wicked their light,” which Hashem reserved for the righteous.
The Midrash further states that anyone who increases the honor of heaven and minimizes their own honor, the honor of heaven becomes greater, and they too become greater. However, one who increases their own honor at the expense of heaven’s honor, the honor of heaven remains unchanged, and they become smaller. This means that by minimizing their own honor and seeking to reveal Hashem’s sovereignty in all actions, a person enhances both Hashem’s honor and their own. Conversely, when one focuses on their own honor, they obscure Hashem’s presence, diminishing their own honor in the process.
The Chidushei Harim elaborates that the command to count Bnei Yisrael in the Torah, despite the Torah being above time, symbolizes the task of bringing the light of Torah and holiness into time and nature. This counting aligns with Hashem’s desire for Bnei Yisrael to cling to their divine root in all actions, symbolized by the concept of the "First" and "Beginning."
On Shabbat, everything ascends to its source, reflecting the idea of “lift up the heads” of Bnei Yisrael. Despite their multiplication into 600,000, they remain connected to their root, akin to being weaned from their mother, completely nullified to their source. This concept is encapsulated in the phrase “to their ancestral homes,” emphasizing the connection to the actions of the forefathers, Avraham, Yitzchak, and Yaakov.
The teaching from the Tana Dvei Eliyahu (25), that one should always aspire for their actions to reach those of the forefathers, underscores the importance of connecting to the source of all life force. Though the actions of different generations cannot be compared, through nullification to the source, pioneered by the forefathers, one’s actions can connect to the divine life force. This is the essence of "to their ancestral homes," striving for every action to connect to the source of life in everything.
במדרש ע"פ ויעשו כן בני ישראל כו' שריחקו ונתנו מקום ללוים. אף כי בוודאי הי' בתוך בני ישראל אנשים גדולים במעשיהם מקטנים שבלוים. אך צריך אדם לידע ולהאמין כי אין כל מעשיו יכולין להכריע נגד בחירת השי"ת. ולזאת יכול כל אדם להיבטל לכלל ישראל ע"י שיודע שעיקר כח ישראל שבחר השי"ת בנו. ואף כי בוודאי מה שאדם מכניע ועובד ביגיעה זהו עיקר רצונו ית'. אבל לא לחשוב שעי"ז יוכל להתקרב להשי"ת. וכל העבודות בטלים נגד בחי' הבחירה שבחר השי"ת בנו. ואיך יתגאה אף על הפחות שבישראל. ובאמת מה שריחקו הי' סיוע אל הלוים. הרי כתיב מתוך בני ישראל. שגם קרבת הלוים הי' בסיוע בנ"י. ע"י שנתנו להם מקום ובטלו רצונם לרצון השי"ת להיות עבודתם ע"י בחיריו:
The Midrash Rabbah explains why the tribe of Levi was not counted with the rest of Bnei Yisrael: the personal guard of the King is separate and should not be counted with the general army. Therefore, the tribe of Levi was counted separately and from a much younger age. The Midrash says that Bnei Yisrael, who made space for the Tribe of Levi to encamp around the Mishkan, were given a special reward for this.
Even though there were certainly individuals in the tribe of Israel who were greater than some of the less righteous Levi’im, one must understand that actions alone cannot change Hashem's will. Every person can nullify themselves to Klal Yisrael by realizing that the main strength of Yisrael comes from Hashem choosing us. While humbling oneself and serving Hashem with toil is fulfilling Hashem's primary will, one should not think that these actions alone bring them closer to Hashem. All human effort is nullified in the face of Hashem's choice of Israel, and thus no one should feel haughty over even the least righteous Jew.
In truth, Bnei Yisrael distancing themselves from the Mishkan to make space for the Levi’im was a form of assistance to them. The Levi’im were chosen "from within Bnei Yisrael," indicating that their ability to come close was facilitated by the support of Bnei Yisrael. By making space and nullifying their own will to Hashem's will, Bnei Yisrael enabled the Levi’im to perform their designated work in the Mishkan as chosen by Hashem.
ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה כו'. פי' הפשוט כדי לעשות. וזה שם תורה כדי להורות לאדם המעשה. כי בוודאי עיקר היגיעה בתורה לבטל שכלו ודעתו כדי לידע ולהבין רצון השי"ת ודעת התורה. ובמדרש נמשלה תורה במדבר שצריך להיות הפקר כמדבר כמ"ש וממדבר מתנה משל לנשיא שנכנס למדינה וברחו כו' למדבר וקיבלו בכבוד כו'. פי' דבר היא מנהיג ומושל. ומדבר הוא להיות נכנע תחת המנהיג. והיינו שאדם מבטל עצמו שאין לו שום כח ופעולה בלי חיות השי"ת. וזהו ההפרש בין בני המדינה שברחו והי' להם ג"כ יראה ממנו. אך הי' להם גם כח בפ"ע. וכענין שכ' שאומות קורין להשי"ת אלקי דאלקיא. אבל בנ"י כמדבר שאין להם שום כח והנהגה בפ"ע כלל. וז"ש ירא שמים בסתר ובגלוי. פי' בגלוי ע"י שיודע שהשי"ת משגיח על כל דבר ונופל עליו יראה. ובסתר הוא להיות נדבק יראתו ית' בחיות האדם שלא יהי' שום פעולה ותנועה שישכח שהוא בכח השי"ת ורק כגרזן ביד החוצב בו. וכן עסק התורה להיות בטל אל הנהגת התורה לעשות כל מעשה רק להיות נעשה רצון השי"ת ומבוקשו. כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא. ונמצא כי יוכל להתדבק בהשי"ת בכל מעשה ממש ע"י כח התורה. וע"י שמכניע עצמו ומתבטל בכל מעשה אל חיות הפנימיות חיותו ית'. ע"י אותיות התורה שיש בכל מעשה. וזה לשמה. כי הנבראים לכבודו ברא כמ"ש ולכבודי בראתיו כו' והוא בחי' כבוד שמו ית' והבן:
Rabbi Meir expounded on the great gifts of learning Torah Lishma, which means learning Torah for its own sake, to perform it. The word "Torah" means instruction, as the primary purpose of toiling in Torah is to nullify one's own understanding to better grasp Hashem's will. The Midrash compares the Torah to a desert, indicating that one must make oneself ownerless, like a desert, to merit the gift of Torah. The Midrash tells of a prince who was initially rejected by the townspeople but accepted in the desert, symbolizing the need for subjugation to Hashem.
This concept teaches that a person should nullify their own will, recognizing that all strength and action come from Hashem. Unlike the nations who acknowledge other powers, Bnei Yisrael are like a desert, having no power other than Hashem. This aligns with the idea of fearing Hashem both openly and secretly. Open fear comes from recognizing Hashem's constant supervision, while hidden fear means internalizing this awareness so deeply that every action is driven by Hashem's strength, like an axe in the hand of a woodchopper.
In studying Torah, one should nullify their actions to align with the Torah, doing everything to fulfill Hashem's will. Since Hashem created the world with the Torah, a person can connect to Hashem's energy in every action. By subjugating oneself and nullifying personal desires, one aligns with the inner energy of Hashem, present in every action through the words of Torah. This is the essence of Lishma, learning Torah for the sake of Heaven, as all creation exists to honor Hashem. Ultimately, all creation was made for Hashem's honor, as stated, "For My honor I created it." This underscores the concept of honoring Hashem, and by understanding and internalizing this, one can truly connect with the divine purpose of creation.