במדרש צדקתך כהררי כו' משל צדיקים בדירתן כו'. פשוט כפי מה שהאדם רוצה להמשיך השגחת השי"ת על כל מעשיו ואינו רוצה חלילה להסתיר מעשיו רק להיות מעשיו כרצונו ית' שיוכל להשגיח עליהם כמו כן חל עליהם השגחתו ית'. כי זה תלוי בתחתונים. שכן מסר הקב"ה הבחירה לבני אדם. ומה שנכתב המקום והזמן כי הכל תלוי בישראל וג' בחי' עולם שנה נפש התיקון שלהם ע"י עבודת בנ"י להשי"ת. ובמדרש במספר במשקל לכל. לכל הדברים יש מדה וגבול ולישראל אין מספר כו' והי' מספר בני ישראל כחול כו' אשר לא כו' יספר כו'. ביאור הדברים כי בנ"י נותנין מדה וגבול לכל הדברים ומה"ט נמשלו כחול כמ"ש שמתי חול גבול לים. כמו כן כפי דביקות כל הדברים לבנ"י ולהתורה זה קיום שלהם. ומצד זה יש מספר לבנ"י מצד שעל ידיהם נמשך מדה וקצבה לכל הנבראים. אבל מצד עצמם אין להם מספר לכן כשנספרו שלא לצורך נחסר מהם. כי לא שייך בהם מנין ע"כ לא יכול להתקיים בהם המנין. והקב"ה צוה למנותם כי הוא נותן מנין גם לכוכבים כמ"ש מונה מספר לכוכבים. והכתוב מתרץ עצמו למה נמנו בני ישראל. רק לצורך המקום והזמן כאמור:
4
וספר זה וידבר הוא על שם הסידור והתקון של כל הבריאה עפ"י התורה והוא חומש הפקודים. והוא ההפרש שבין עשרה מאמרות לעשרת הדברות. כי מאמר הוא כח הבריאה שנתן הקב"ה בעולם. אומר ועושה שנתהוה כל הבריאה במאמרו. ודיבור הוא השגחתו ית' על הבריאה כמו שהוא. אחר שכבר נבראו. כי לעולם לא יצא ח"ו שום דבר מהשגחתו ית'. וזה עיקר ההפרש בין בנ"י לאומות שכולם יודעים כי הקב"ה ברא הכל. אך בנ"י יודעין שהשי"ת משגיח ומחדש בכל יום תמיד בכל רגע מעשה בראשית. וזה בחי' דיבור. והוא גם כן הפרש בין בחינת אדם ובהמה. כמאמרם ז"ל אתם קרוים אדם. כי בהמה הכח שיש בה אין לה התפשטות. ואדם נברא להוציא פנימיותו מכח אל הפועל. וזה שנקרא מדבר כי בדבורו מוציא מחשבתו לצוות לעשות כך או כך. ובנ"י מיוחדין בדבור המקודש והם דברי תורה. ובכח זה מנהיגים את כל הנבראים. לכן כתב בזוהר הקדוש כי במצרים הי' הדיבור בגלות ובקבלת התורה ניתקן הנהגת העולם על פי התורה כנ"ל:
This book, Vayikra, is named for the arrangement and rectification of all creation according to the Torah, and it is also known as the Book of Numbers. The difference between the Ten Utterances (ma'amarot) and the Ten Commandments (dibrot) lies in their function. An utterance represents the creative force that HaShem placed in the world, where He speaks and creation comes into existence. A commandment, however, signifies HaShem's ongoing supervision and governance over the creation as it exists, ensuring that nothing ever escapes His divine providence. This distinction highlights the unique relationship between Bnei Yisrael and the nations. While all acknowledge that HaShem created everything, Bnei Yisrael understand that HaShem continuously renews and supervises creation every moment. This is the essence of "dibur" (speech). It is also the difference between humans and animals. As our sages say, "You are called 'Adam,'" meaning humans are distinct in their ability to bring their internal potential into action. Unlike animals, which act purely on instinct, humans articulate their thoughts and command actions through speech. Bnei Yisrael are unique in their sacred speech, the words of Torah, which govern all creation. The Zohar states that in Egypt, speech was in exile, but with the giving of the Torah, the world's governance was rectified according to the Torah. This sacred speech, embodied in the Torah, empowers Bnei Yisrael to lead and influence all of creation.
5
במדרש איש על דגלו כו' לבית אבותם נרננה בישועתך כו' ימלא כו' משאלותיך שנתאוו בנ"י לדגלים כו' משל למרתף של יין כו' ודגלו עלי אהבה כו' דכתיב אלה ברכב כו' בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר כו'. כי הקב"ה סידר והעמיד מדריגות שונות בעולמות עליונים שיוכל להיות דביקות והתדבקות והמשכות כח לכל הברואים ולכל אומה בפרט. אבל בני ישראל דביקים בהשי"ת בעצמו. ואמרו חז"ל האבות הן הן המרכבה. א"כ דביקתם בהש"י בעצמו למעלה מהמרכבה. ולאשר כי בנ"י נתאוו להיות דבקים בשורש העליון שלהם כי הם היפוך האומות שכולם רוצים להמשיך חיות לעצמם ובנ"י רוצים לבטל עצמם להקב"ה. לכן עשה השי"ת רצונם ונתן להם דגלים שהם רומזים לדברים עליונים שבשמים. [וע"ד הרמז באותות הם אותיות הוי' ית' שע"ז רמז הד' דגלים כמ"ש בספרים הקדושים] וזה בזכות אבות שזהו פעלו האבות לבנים לכשיהיו בוחרים בדרכיהם יהי' מסייע להם זכותם. ובמדרש יש שביחרו ולא קרבו והם האבות שקרבו הם את עצמם. וממילא הבנים הם קירבו אף שלא בחרו בזכות אבותם כנ"ל. וז"ש לבית אבותם וזה ג"כ מ"ש במדרש ודילוגו עלי אהבה. שניתן זה הכח לבנ"י שע"י השתוקקות ורצון שלהם יוכלו להתדבק אף למעלה ממדריגותיהם:
The Midrash explains the verse “Each man by his flag” (Bamidbar 2:2) and connects it to the idea that Bnei Yisrael desired flags, similar to the heavenly hosts. The analogy given is of a wine cellar, and the verse “His banner of love was over me” (Shir Hashirim 2:4). It also references “Some trust in chariots, and some in horses, but we will remember the name of HaShem our G-d” (Tehillim 20:8). HaShem established various levels and hierarchies in the higher worlds, enabling attachment and the flow of divine energy to all creations and nations. However, Bnei Yisrael are directly attached to HaShem Himself. Our sages say, "The forefathers are the chariot," meaning their connection to HaShem is beyond the chariot. Bnei Yisrael desired to be connected to their supreme source, unlike other nations who seek vitality for themselves. Bnei Yisrael wish to nullify themselves to HaShem. HaShem fulfilled their desire by giving them flags, symbolizing the higher realms in the heavens. The flags are a reflection of divine letters (the letters of HaShem’s name), as indicated by the four flags corresponding to divine attributes in sacred texts. This was in the merit of the forefathers, whose actions for their descendants ensure that when Bnei Yisrael follow their ways, they are aided by their merit. The Midrash also notes that while some chose not to draw near, the forefathers brought themselves close to HaShem. Consequently, their descendants are drawn close even without explicit choice, due to their forefathers' merit. This is the meaning of “by the signs of their ancestral house” (Bamidbar 2:2), indicating a connection and continuation of the forefathers' ways. The phrase “His banner of love was over me” (Shir Hashirim 2:4) signifies that Bnei Yisrael can connect to levels beyond their own through their longing and desire, granted by HaShem’s love for them.
6
באבות פ"ו אריב"ל בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב אוי לבריות מעלבונה של תורה כו' אשה יפה וסרת טעם ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וממדבר מתנה וממתנה נחליאל כו'. זה הקול הוא עצם הדיברות שנאמר קול גדול ולא יסף ולא פסק. כי עדיין זה הקול בא לבנ"י. כמ"ש נותן התורה שהוא דבר ההוה תמיד. ולאשר זה הקול מיוחד לבנ"י לכן אם אין מכינים עצמם לקבל זה הקול נקרא עלבון תורה. וז"ש אשה יפה כו' כי הם מיוחדים לקול התורה כנ"ל. [אח"כ מצאתי מזה בס' עבודת ישראל] ואף כי יש הרבה מניעות לקרב עצמו להתורה ע"ז אומר שע"י שמשתוקק לתורה ורוצה להמשך אחרי' ניתן לו התורה במתנה ואח"כ זוכה עוד להיות מיוחד לתורה ונקרא נחלה שלו כמ"ש וממתנה נחליאל:
In Avot 6:2, Rabbi Yehoshua ben Levi says, "Every day a heavenly voice goes out from Mount Horeb, lamenting the disgrace of the Torah, saying: 'Woe to the creatures who insult the Torah.' It also states, 'A beautiful woman without taste is like a gold ring in a pig's snout,' and 'There is no free person except one who engages in Torah study,' and 'From the wilderness, a gift, and from the gift, Nachaliel...'" This voice is the essence of the Ten Commandments, described as "a great voice that did not cease" (Devarim 5:19), which continues to reach Bnei Yisrael. As it is written, "the Giver of the Torah," indicating an ongoing act. Since this voice is directed specifically at Bnei Yisrael, if they do not prepare themselves to receive it, it is considered an insult to the Torah. This is the meaning of the analogy "a beautiful woman without taste," as Bnei Yisrael are uniquely suited to the voice of the Torah. Even though there are many obstacles to drawing oneself closer to the Torah, it is said that through one's yearning for and desire to follow the Torah, it is given as a gift. Subsequently, one can become even more connected to the Torah, making it their inheritance, as the verse states, "From the wilderness, a gift, and from the gift, Nachaliel." This teaching emphasizes the ongoing nature of receiving the Torah and the unique relationship Bnei Yisrael have with it. Their preparation and desire are crucial for fully embracing and inheriting the Torah, transforming it from a gift into a personal and eternal inheritance.
תרל"ה
בעזה"י במדבר
במדרש צדקתך כהררי כו' משל צדיקים בדירתן כו'. פשוט כפי מה שהאדם רוצה להמשיך השגחת השי"ת על כל מעשיו ואינו רוצה חלילה להסתיר מעשיו רק להיות מעשיו כרצונו ית' שיוכל להשגיח עליהם כמו כן חל עליהם השגחתו ית'. כי זה תלוי בתחתונים. שכן מסר הקב"ה הבחירה לבני אדם. ומה שנכתב המקום והזמן כי הכל תלוי בישראל וג' בחי' עולם שנה נפש התיקון שלהם ע"י עבודת בנ"י להשי"ת. ובמדרש במספר במשקל לכל. לכל הדברים יש מדה וגבול ולישראל אין מספר כו' והי' מספר בני ישראל כחול כו' אשר לא כו' יספר כו'. ביאור הדברים כי בנ"י נותנין מדה וגבול לכל הדברים ומה"ט נמשלו כחול כמ"ש שמתי חול גבול לים. כמו כן כפי דביקות כל הדברים לבנ"י ולהתורה זה קיום שלהם. ומצד זה יש מספר לבנ"י מצד שעל ידיהם נמשך מדה וקצבה לכל הנבראים. אבל מצד עצמם אין להם מספר לכן כשנספרו שלא לצורך נחסר מהם. כי לא שייך בהם מנין ע"כ לא יכול להתקיים בהם המנין. והקב"ה צוה למנותם כי הוא נותן מנין גם לכוכבים כמ"ש מונה מספר לכוכבים. והכתוב מתרץ עצמו למה נמנו בני ישראל. רק לצורך המקום והזמן כאמור:
וספר זה וידבר הוא על שם הסידור והתקון של כל הבריאה עפ"י התורה והוא חומש הפקודים. והוא ההפרש שבין עשרה מאמרות לעשרת הדברות. כי מאמר הוא כח הבריאה שנתן הקב"ה בעולם. אומר ועושה שנתהוה כל הבריאה במאמרו. ודיבור הוא השגחתו ית' על הבריאה כמו שהוא. אחר שכבר נבראו. כי לעולם לא יצא ח"ו שום דבר מהשגחתו ית'. וזה עיקר ההפרש בין בנ"י לאומות שכולם יודעים כי הקב"ה ברא הכל. אך בנ"י יודעין שהשי"ת משגיח ומחדש בכל יום תמיד בכל רגע מעשה בראשית. וזה בחי' דיבור. והוא גם כן הפרש בין בחינת אדם ובהמה. כמאמרם ז"ל אתם קרוים אדם. כי בהמה הכח שיש בה אין לה התפשטות. ואדם נברא להוציא פנימיותו מכח אל הפועל. וזה שנקרא מדבר כי בדבורו מוציא מחשבתו לצוות לעשות כך או כך. ובנ"י מיוחדין בדבור המקודש והם דברי תורה. ובכח זה מנהיגים את כל הנבראים. לכן כתב בזוהר הקדוש כי במצרים הי' הדיבור בגלות ובקבלת התורה ניתקן הנהגת העולם על פי התורה כנ"ל:
This book, Vayikra, is named for the arrangement and rectification of all creation according to the Torah, and it is also known as the Book of Numbers. The difference between the Ten Utterances (ma'amarot) and the Ten Commandments (dibrot) lies in their function. An utterance represents the creative force that HaShem placed in the world, where He speaks and creation comes into existence. A commandment, however, signifies HaShem's ongoing supervision and governance over the creation as it exists, ensuring that nothing ever escapes His divine providence.
This distinction highlights the unique relationship between Bnei Yisrael and the nations. While all acknowledge that HaShem created everything, Bnei Yisrael understand that HaShem continuously renews and supervises creation every moment. This is the essence of "dibur" (speech). It is also the difference between humans and animals. As our sages say, "You are called 'Adam,'" meaning humans are distinct in their ability to bring their internal potential into action. Unlike animals, which act purely on instinct, humans articulate their thoughts and command actions through speech.
Bnei Yisrael are unique in their sacred speech, the words of Torah, which govern all creation. The Zohar states that in Egypt, speech was in exile, but with the giving of the Torah, the world's governance was rectified according to the Torah. This sacred speech, embodied in the Torah, empowers Bnei Yisrael to lead and influence all of creation.
במדרש איש על דגלו כו' לבית אבותם נרננה בישועתך כו' ימלא כו' משאלותיך שנתאוו בנ"י לדגלים כו' משל למרתף של יין כו' ודגלו עלי אהבה כו' דכתיב אלה ברכב כו' בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר כו'. כי הקב"ה סידר והעמיד מדריגות שונות בעולמות עליונים שיוכל להיות דביקות והתדבקות והמשכות כח לכל הברואים ולכל אומה בפרט. אבל בני ישראל דביקים בהשי"ת בעצמו. ואמרו חז"ל האבות הן הן המרכבה. א"כ דביקתם בהש"י בעצמו למעלה מהמרכבה. ולאשר כי בנ"י נתאוו להיות דבקים בשורש העליון שלהם כי הם היפוך האומות שכולם רוצים להמשיך חיות לעצמם ובנ"י רוצים לבטל עצמם להקב"ה. לכן עשה השי"ת רצונם ונתן להם דגלים שהם רומזים לדברים עליונים שבשמים. [וע"ד הרמז באותות הם אותיות הוי' ית' שע"ז רמז הד' דגלים כמ"ש בספרים הקדושים] וזה בזכות אבות שזהו פעלו האבות לבנים לכשיהיו בוחרים בדרכיהם יהי' מסייע להם זכותם. ובמדרש יש שביחרו ולא קרבו והם האבות שקרבו הם את עצמם. וממילא הבנים הם קירבו אף שלא בחרו בזכות אבותם כנ"ל. וז"ש לבית אבותם וזה ג"כ מ"ש במדרש ודילוגו עלי אהבה. שניתן זה הכח לבנ"י שע"י השתוקקות ורצון שלהם יוכלו להתדבק אף למעלה ממדריגותיהם:
The Midrash explains the verse “Each man by his flag” (Bamidbar 2:2) and connects it to the idea that Bnei Yisrael desired flags, similar to the heavenly hosts. The analogy given is of a wine cellar, and the verse “His banner of love was over me” (Shir Hashirim 2:4). It also references “Some trust in chariots, and some in horses, but we will remember the name of HaShem our G-d” (Tehillim 20:8).
HaShem established various levels and hierarchies in the higher worlds, enabling attachment and the flow of divine energy to all creations and nations. However, Bnei Yisrael are directly attached to HaShem Himself. Our sages say, "The forefathers are the chariot," meaning their connection to HaShem is beyond the chariot. Bnei Yisrael desired to be connected to their supreme source, unlike other nations who seek vitality for themselves. Bnei Yisrael wish to nullify themselves to HaShem.
HaShem fulfilled their desire by giving them flags, symbolizing the higher realms in the heavens. The flags are a reflection of divine letters (the letters of HaShem’s name), as indicated by the four flags corresponding to divine attributes in sacred texts. This was in the merit of the forefathers, whose actions for their descendants ensure that when Bnei Yisrael follow their ways, they are aided by their merit.
The Midrash also notes that while some chose not to draw near, the forefathers brought themselves close to HaShem. Consequently, their descendants are drawn close even without explicit choice, due to their forefathers' merit. This is the meaning of “by the signs of their ancestral house” (Bamidbar 2:2), indicating a connection and continuation of the forefathers' ways. The phrase “His banner of love was over me” (Shir Hashirim 2:4) signifies that Bnei Yisrael can connect to levels beyond their own through their longing and desire, granted by HaShem’s love for them.
באבות פ"ו אריב"ל בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב אוי לבריות מעלבונה של תורה כו' אשה יפה וסרת טעם ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וממדבר מתנה וממתנה נחליאל כו'. זה הקול הוא עצם הדיברות שנאמר קול גדול ולא יסף ולא פסק. כי עדיין זה הקול בא לבנ"י. כמ"ש נותן התורה שהוא דבר ההוה תמיד. ולאשר זה הקול מיוחד לבנ"י לכן אם אין מכינים עצמם לקבל זה הקול נקרא עלבון תורה. וז"ש אשה יפה כו' כי הם מיוחדים לקול התורה כנ"ל. [אח"כ מצאתי מזה בס' עבודת ישראל] ואף כי יש הרבה מניעות לקרב עצמו להתורה ע"ז אומר שע"י שמשתוקק לתורה ורוצה להמשך אחרי' ניתן לו התורה במתנה ואח"כ זוכה עוד להיות מיוחד לתורה ונקרא נחלה שלו כמ"ש וממתנה נחליאל:
In Avot 6:2, Rabbi Yehoshua ben Levi says, "Every day a heavenly voice goes out from Mount Horeb, lamenting the disgrace of the Torah, saying: 'Woe to the creatures who insult the Torah.' It also states, 'A beautiful woman without taste is like a gold ring in a pig's snout,' and 'There is no free person except one who engages in Torah study,' and 'From the wilderness, a gift, and from the gift, Nachaliel...'"
This voice is the essence of the Ten Commandments, described as "a great voice that did not cease" (Devarim 5:19), which continues to reach Bnei Yisrael. As it is written, "the Giver of the Torah," indicating an ongoing act. Since this voice is directed specifically at Bnei Yisrael, if they do not prepare themselves to receive it, it is considered an insult to the Torah. This is the meaning of the analogy "a beautiful woman without taste," as Bnei Yisrael are uniquely suited to the voice of the Torah.
Even though there are many obstacles to drawing oneself closer to the Torah, it is said that through one's yearning for and desire to follow the Torah, it is given as a gift. Subsequently, one can become even more connected to the Torah, making it their inheritance, as the verse states, "From the wilderness, a gift, and from the gift, Nachaliel."
This teaching emphasizes the ongoing nature of receiving the Torah and the unique relationship Bnei Yisrael have with it. Their preparation and desire are crucial for fully embracing and inheriting the Torah, transforming it from a gift into a personal and eternal inheritance.