במדרש אח נפשע מקרית עוז. דכתיב ה' עוז לעמו יתן והוא התורה ה' יברך את עמו בשלום והוא ההכנה שנמצא בכללות בנ"י להיות מתוקנים ומוכנים לקבל התורה וגם זה ברכה מה' ואינו בכח עצמותם וזה נק' קרית עוז. וזה בחי' התיקון במעשה ע"י עבודת אהרן הכהן במקדש. וזה שהקדימו בנ"י נעשה לנשמע שהבינו זאת שצריכין מקודם לתקן העשי' להיות מוכנים לקבל התורה להיות מקודם נמשכים אחר הנהגת מלכותו ית' כמ"ש אשר דיבר ה' נעשה. דיבור הוא הנהגה. וזה עושי דברו. וידוע מ"ש בזוה"ק תרומה אורייתא מאן דבעא זכה אבל עובדא כו'. וזה שאמרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו כדאיתא בגמ' מי שיש בו תורה ואין בו יראת שמים כנמסרו לו מפתחות הפנימיים ולא החיצוניים בהי עייל כי יראת שמים הוא תיקון העשי' והוא בחיצוניות לכן היא עבודה יתירה מלה דקיימא בעובדא. כמ"ש האלקים עשה שייראו מלפניו. וע"ש בגמ' פ"ב דשבת אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שהוא תיקון הבריאה. ועוד בגמ' שם חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד. פי' תיקון המקום השייך לכל אחד אשר נברא בעבורו כענין אין לך אדם [*כו'] שאין לו מקום והוא תיקון המעשים כנ"ל זה ענין הדירה ותיקון הגוף. ואח"כ הוא כלי מוכן לפתוח לו שערי בינה ולקבל דברי תורה. ויתכן לומר שזה הי' עונש הבליעה חיים שאולה. והיינו הגם שהי' להם אחיזה בתורה שהי' חכם גדול מנושאי הארון אבל לא הי' להם דירה ומקום ומציאות בעולם כלשונם ז"ל דלית לי' דרתא. דכ' נר מצוה ותורה אור א"כ המצות שהם בעובדא רמ"ח מצות נגד האיברים הם כלים והכנה לאחוז בו אור תורה כענין הנר שאין האור יכול להיות במציאות בלי כלי ונר. וזהו שרמזו חז"ל שערערו על מצות ציצית ומזוזה שהם תקונים במלבוש ובדירה להמשיך הכל אחר נקודה הקדושה וזה פתיל תכלת. והמה אמרו טלית שכולה תכלת כו'. כמ"ש כולם קדושים. ובמ"א בארנו שבמדריגת בנ"י בהר סיני הי' כן למעלה מן הטבע כו' אבל אח"כ נפלו ממדריגתם והוצרך להיות תיקונים בעולם תוך הטבע מלה דקיימא בעובדא. ובזה הי' כח אהרן הכהן עובד ה' שניתן לו השלימות מהשי"ת במתנה. ולכן הי' הבירור ע"י קטרת שהוא ענין התקשרות כל העולמות לעולם העליון. וזה הי' חסר לעדת קרח. דכ' שמן וקטרת ישמח לב שמן הוא החכמה. והתורה רמז להמנורה. ובזה הי' כח קרח כמ"ש במדרש בפסוק בן יצהר כו'. אבל כ' ובהעלות כו' יקטירנה וכן בהיטיבו שצריך לחבר הקטרת להנרות ודא בלא דא לא אזלא גם בקטורת כתיב לדורותיכם שהוא תיקון החיצוניות והדירה כנ"ל:
The Midrash compares Korach to "a brother who has separated from a fortified city" (Mishlei 18:19). This "fortified city" symbolizes the inherent power of Bnei Yisrael as a unit, stemming from their willingness to accept the Torah. This power is not from their own might but is a special blessing from Hashem. This level of unity affects even the realm of reality and is particularly influenced by Aharon the Kohen Gadol in the Mikdash. When Bnei Yisrael said, "Na'ase venishma" (we will do and we will hear), they understood that preparing to receive the Torah required first repairing the realm of action. The Zohar explains two levels in the service of Hashem: one affecting the internal realm (pnimius), coming from the power of the Torah, and one affecting the external reality (מילא), achievable only through fear of Hashem. The Gemara (Shabbos 31b) also alludes to this, stating that fear of sin must precede knowledge. One who has Torah but no fear of Hashem is like one with inner keys but no outer keys—unable to enter. Fear of Hashem repairs the external reality, a higher level of מלה דקיימא בעובדא (word that exists in reality). Hashem created the world so we should fear Him (Kohelet 3:14). The Gemara in Shabbos (ibid) says it is a pity to make a fence around a courtyard when one doesn't even have a courtyard. Each person has their own mission and place (מקום), repairable through actions, akin to a dwelling place or body perfection. Once done, they become a fitting vessel to receive Torah. Korach was punished with the ground swallowing him up because, despite his wisdom and role as a carrier of the Aron, he had no place or existence in the world. The pasuk (Mishlei 6:23) states, "A mitzvah is a candle and the Torah is light." Mitzvot, like candles, hold the light, giving it existence. Korach's argument against tzitzit and mezuzah, mitzvot that repair one's garment and dwelling place, aimed to elevate everything. However, he mocked the idea, saying if a garment is entirely techelet, it shouldn't need techelet tzitzit. Korach's claim that "the entire nation is holy" implied everyone could merit leadership, misunderstanding the need for post-Golden Calf reparations in the world. Aharon had the special power of perfection as a gift. The Ketoret was used to distinguish Aharon from Korach's 250 followers, representing the connection between lower and upper worlds, which Korach lacked. The pasuk (Mishlei 27:9), "Oil and Ketoret gladden the heart," symbolizes understanding (oil) and the Torah (Menorah). Korach had understanding but lacked the connection to the Ketoret, necessary for reparation of the external reality and one's dwelling place, as indicated by the phrase "for generations to come."
3
במשנה מחלוקת שאינה לש"ש אין סופה להתקיים זו מחלוקת קרח. פי' שהי' לקרח ענין מיוחד אם הי' מחלוקת שלו לשם שמים. לכן כל החטא הי' כמ"ש יקח קרח שהי' הכוונה רק לגרמי'. ובאמת הכל צריכין סיוע מלמעלה ומי שסומך ובוטח בעשרו הוא יפול. כי הגמר והשלימות הוא בכח השי"ת כמ"ש עושה שלום כו' וכ' שלום שלום לרחוק ולקרוב כו'. פי' דיש ב' בחי' בעבודת ה' בריחוק ובקירוב. ושניהם צריכין סייעתא דשמיא. יש מי שמרחק עצמו ושפל בעיניו והוא מדה טובה אך שצריך להיות במדה וצריכין עזר ה' שלא להתרחק יותר מדאי ויש בחי' התקרבות ואם הוא מתוך אהבת השי"ת ואהבת האמת ואהבת התורה הגם שהוא כמו גיאות מ"מ אם הוא לש"ש מסייעין לו להיות במדה ושלא יבוא לידי גיאות ח"ו. וזה שלום לרחוק ולקרוב שהקב"ה מקבל כל העובדים לשמו ית' ומסייע להם להביאם לדרך האמת והשלום במדה. וכן מצינו באהרן שריחק עצמו כמ"ש קרב אל המזבח שהי' בוש. ובקרח מצינו שקירב עצמו יותר מדאי. כמ"ש המעט מכם כו'. אבל העיקר הי' צריך להיות לשם שמים ואז הי' נעשה שלום ביניהם:
The Mishnah (Avot 5:17) states that an argument not for the sake of Heaven will not endure, exemplified by Korach and his assembly. Korach's argument could have been legitimate if it was for the sake of Heaven. However, the Mishnah clarifies that Korach acted for selfish reasons, as indicated by the pasuk, "And Korach took," meaning he acted for his own gain. True success and completion require divine assistance, and one who relies solely on their own resources will fail, as it states, "He makes peace in the heights." The pasuk (Yeshaya 57:19) says, "Shalom, Shalom to those that are far and near," indicating two ways of serving Hashem: through distancing and through closeness. Both require help from Heaven. Those who distance themselves, considering themselves lowly, need divine assistance to avoid becoming too distant. Conversely, those who draw close to Hashem out of love and truth may seem haughty, but if done for the sake of Heaven, they receive divine help to maintain humility. This concept of "Shalom to those far and near" means Hashem accepts all who serve Him sincerely and helps them find the right balance. Aharon exemplified this by being hesitant to approach the altar, showing his humility. In contrast, Korach pushed himself forward excessively, as Moshe pointed out, "Is it a small thing that you have already been chosen?" The key is that actions must be for the sake of Heaven, and Hashem will create peace and balance between them.
4
בענין אות המטה של אהרן בתוך מטותם לרמוז כי ע"י התכללות בנ"י אז עבודת הכהן העובד ה' עושה פירות. וז"ש בתוך מטותם שבאמת פעולת הצדיק אינו בכח עצמו רק שמאסף כל חלקי עבודת הפרטים ומוציא אותם מכח אל הפעולה. כי הכל עובדים ה' אך לזכות לעשות פרי למעלה לא כל אדם זוכה לכך. וז"ש אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. ומדקדקין דהול"ל פרי מעלליו יאכל. אך באמת כולם צריכין להחזיק טובה להצדיק שהוא מוציא מעשיהם מכח אל הפועל שיזכו לאכול פרי מעלליהם כנ"ל. וזהו הי' נחמה לבנ"י שיש לכולם חלק במעשה הכ"ג. וכעין זה הגיד מו"ז ז"ל בשם הרב מפרשיסחא ז"ל שהרמז ויצץ ציץ ויגמול כו' כמו שיש באילן פרחים וציצים ופירות כן יש לכל ישראל חלק. זה בפרח וזה בציצים. אם כי הכהן הוא העיקר כו':
After Korach's rebellion, each tribe placed a staff in the Mikdash. Aharon's staff blossomed, indicating his selection as Kohen Gadol. The Torah states, "His staff blossomed amongst their staffs," symbolizing that true productivity in serving Hashem comes through the unity of Bnei Yisrael under the Kohen's leadership. The Tzadik's impact arises from harmonizing collective energies, transforming potential into reality. While everyone serves Hashem, not everyone bears spiritual fruit. The verse (Yeshaya 3:10) states, "Say to the Tzadik that it is good, for he shall eat the fruit of their labor." This teaches that everyone is indebted to the Tzadik, as he brings their energies into manifestation, allowing them to partake in the fruit of their labor. The staff's episode provided solace to Bnei Yisrael, showing that each individual has a unique connection to the actions of the Kohen Gadol. The Rav of Pershischa explains that the staff's blossoming symbolizes different roles and contributions. Just as a tree has branches and blossoms, each person in Hashem's service contributes uniquely. However, the Kohen maintains the primary position, ensuring that everyone's efforts are unified and brought to fruition.
תרמ"ד
5644
במדרש אח נפשע מקרית עוז. דכתיב ה' עוז לעמו יתן והוא התורה ה' יברך את עמו בשלום והוא ההכנה שנמצא בכללות בנ"י להיות מתוקנים ומוכנים לקבל התורה וגם זה ברכה מה' ואינו בכח עצמותם וזה נק' קרית עוז. וזה בחי' התיקון במעשה ע"י עבודת אהרן הכהן במקדש. וזה שהקדימו בנ"י נעשה לנשמע שהבינו זאת שצריכין מקודם לתקן העשי' להיות מוכנים לקבל התורה להיות מקודם נמשכים אחר הנהגת מלכותו ית' כמ"ש אשר דיבר ה' נעשה. דיבור הוא הנהגה. וזה עושי דברו. וידוע מ"ש בזוה"ק תרומה אורייתא מאן דבעא זכה אבל עובדא כו'. וזה שאמרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו כדאיתא בגמ' מי שיש בו תורה ואין בו יראת שמים כנמסרו לו מפתחות הפנימיים ולא החיצוניים בהי עייל כי יראת שמים הוא תיקון העשי' והוא בחיצוניות לכן היא עבודה יתירה מלה דקיימא בעובדא. כמ"ש האלקים עשה שייראו מלפניו. וע"ש בגמ' פ"ב דשבת אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שהוא תיקון הבריאה. ועוד בגמ' שם חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד. פי' תיקון המקום השייך לכל אחד אשר נברא בעבורו כענין אין לך אדם [*כו'] שאין לו מקום והוא תיקון המעשים כנ"ל זה ענין הדירה ותיקון הגוף. ואח"כ הוא כלי מוכן לפתוח לו שערי בינה ולקבל דברי תורה. ויתכן לומר שזה הי' עונש הבליעה חיים שאולה. והיינו הגם שהי' להם אחיזה בתורה שהי' חכם גדול מנושאי הארון אבל לא הי' להם דירה ומקום ומציאות בעולם כלשונם ז"ל דלית לי' דרתא. דכ' נר מצוה ותורה אור א"כ המצות שהם בעובדא רמ"ח מצות נגד האיברים הם כלים והכנה לאחוז בו אור תורה כענין הנר שאין האור יכול להיות במציאות בלי כלי ונר. וזהו שרמזו חז"ל שערערו על מצות ציצית ומזוזה שהם תקונים במלבוש ובדירה להמשיך הכל אחר נקודה הקדושה וזה פתיל תכלת. והמה אמרו טלית שכולה תכלת כו'. כמ"ש כולם קדושים. ובמ"א בארנו שבמדריגת בנ"י בהר סיני הי' כן למעלה מן הטבע כו' אבל אח"כ נפלו ממדריגתם והוצרך להיות תיקונים בעולם תוך הטבע מלה דקיימא בעובדא. ובזה הי' כח אהרן הכהן עובד ה' שניתן לו השלימות מהשי"ת במתנה. ולכן הי' הבירור ע"י קטרת שהוא ענין התקשרות כל העולמות לעולם העליון. וזה הי' חסר לעדת קרח. דכ' שמן וקטרת ישמח לב שמן הוא החכמה. והתורה רמז להמנורה. ובזה הי' כח קרח כמ"ש במדרש בפסוק בן יצהר כו'. אבל כ' ובהעלות כו' יקטירנה וכן בהיטיבו שצריך לחבר הקטרת להנרות ודא בלא דא לא אזלא גם בקטורת כתיב לדורותיכם שהוא תיקון החיצוניות והדירה כנ"ל:
The Midrash compares Korach to "a brother who has separated from a fortified city" (Mishlei 18:19). This "fortified city" symbolizes the inherent power of Bnei Yisrael as a unit, stemming from their willingness to accept the Torah. This power is not from their own might but is a special blessing from Hashem. This level of unity affects even the realm of reality and is particularly influenced by Aharon the Kohen Gadol in the Mikdash. When Bnei Yisrael said, "Na'ase venishma" (we will do and we will hear), they understood that preparing to receive the Torah required first repairing the realm of action.
The Zohar explains two levels in the service of Hashem: one affecting the internal realm (pnimius), coming from the power of the Torah, and one affecting the external reality (מילא), achievable only through fear of Hashem. The Gemara (Shabbos 31b) also alludes to this, stating that fear of sin must precede knowledge. One who has Torah but no fear of Hashem is like one with inner keys but no outer keys—unable to enter. Fear of Hashem repairs the external reality, a higher level of מלה דקיימא בעובדא (word that exists in reality). Hashem created the world so we should fear Him (Kohelet 3:14).
The Gemara in Shabbos (ibid) says it is a pity to make a fence around a courtyard when one doesn't even have a courtyard. Each person has their own mission and place (מקום), repairable through actions, akin to a dwelling place or body perfection. Once done, they become a fitting vessel to receive Torah. Korach was punished with the ground swallowing him up because, despite his wisdom and role as a carrier of the Aron, he had no place or existence in the world. The pasuk (Mishlei 6:23) states, "A mitzvah is a candle and the Torah is light." Mitzvot, like candles, hold the light, giving it existence. Korach's argument against tzitzit and mezuzah, mitzvot that repair one's garment and dwelling place, aimed to elevate everything. However, he mocked the idea, saying if a garment is entirely techelet, it shouldn't need techelet tzitzit. Korach's claim that "the entire nation is holy" implied everyone could merit leadership, misunderstanding the need for post-Golden Calf reparations in the world. Aharon had the special power of perfection as a gift. The Ketoret was used to distinguish Aharon from Korach's 250 followers, representing the connection between lower and upper worlds, which Korach lacked. The pasuk (Mishlei 27:9), "Oil and Ketoret gladden the heart," symbolizes understanding (oil) and the Torah (Menorah). Korach had understanding but lacked the connection to the Ketoret, necessary for reparation of the external reality and one's dwelling place, as indicated by the phrase "for generations to come."
במשנה מחלוקת שאינה לש"ש אין סופה להתקיים זו מחלוקת קרח. פי' שהי' לקרח ענין מיוחד אם הי' מחלוקת שלו לשם שמים. לכן כל החטא הי' כמ"ש יקח קרח שהי' הכוונה רק לגרמי'. ובאמת הכל צריכין סיוע מלמעלה ומי שסומך ובוטח בעשרו הוא יפול. כי הגמר והשלימות הוא בכח השי"ת כמ"ש עושה שלום כו' וכ' שלום שלום לרחוק ולקרוב כו'. פי' דיש ב' בחי' בעבודת ה' בריחוק ובקירוב. ושניהם צריכין סייעתא דשמיא. יש מי שמרחק עצמו ושפל בעיניו והוא מדה טובה אך שצריך להיות במדה וצריכין עזר ה' שלא להתרחק יותר מדאי ויש בחי' התקרבות ואם הוא מתוך אהבת השי"ת ואהבת האמת ואהבת התורה הגם שהוא כמו גיאות מ"מ אם הוא לש"ש מסייעין לו להיות במדה ושלא יבוא לידי גיאות ח"ו. וזה שלום לרחוק ולקרוב שהקב"ה מקבל כל העובדים לשמו ית' ומסייע להם להביאם לדרך האמת והשלום במדה. וכן מצינו באהרן שריחק עצמו כמ"ש קרב אל המזבח שהי' בוש. ובקרח מצינו שקירב עצמו יותר מדאי. כמ"ש המעט מכם כו'. אבל העיקר הי' צריך להיות לשם שמים ואז הי' נעשה שלום ביניהם:
The Mishnah (Avot 5:17) states that an argument not for the sake of Heaven will not endure, exemplified by Korach and his assembly. Korach's argument could have been legitimate if it was for the sake of Heaven. However, the Mishnah clarifies that Korach acted for selfish reasons, as indicated by the pasuk, "And Korach took," meaning he acted for his own gain. True success and completion require divine assistance, and one who relies solely on their own resources will fail, as it states, "He makes peace in the heights."
The pasuk (Yeshaya 57:19) says, "Shalom, Shalom to those that are far and near," indicating two ways of serving Hashem: through distancing and through closeness. Both require help from Heaven. Those who distance themselves, considering themselves lowly, need divine assistance to avoid becoming too distant. Conversely, those who draw close to Hashem out of love and truth may seem haughty, but if done for the sake of Heaven, they receive divine help to maintain humility.
This concept of "Shalom to those far and near" means Hashem accepts all who serve Him sincerely and helps them find the right balance. Aharon exemplified this by being hesitant to approach the altar, showing his humility. In contrast, Korach pushed himself forward excessively, as Moshe pointed out, "Is it a small thing that you have already been chosen?" The key is that actions must be for the sake of Heaven, and Hashem will create peace and balance between them.
בענין אות המטה של אהרן בתוך מטותם לרמוז כי ע"י התכללות בנ"י אז עבודת הכהן העובד ה' עושה פירות. וז"ש בתוך מטותם שבאמת פעולת הצדיק אינו בכח עצמו רק שמאסף כל חלקי עבודת הפרטים ומוציא אותם מכח אל הפעולה. כי הכל עובדים ה' אך לזכות לעשות פרי למעלה לא כל אדם זוכה לכך. וז"ש אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. ומדקדקין דהול"ל פרי מעלליו יאכל. אך באמת כולם צריכין להחזיק טובה להצדיק שהוא מוציא מעשיהם מכח אל הפועל שיזכו לאכול פרי מעלליהם כנ"ל. וזהו הי' נחמה לבנ"י שיש לכולם חלק במעשה הכ"ג. וכעין זה הגיד מו"ז ז"ל בשם הרב מפרשיסחא ז"ל שהרמז ויצץ ציץ ויגמול כו' כמו שיש באילן פרחים וציצים ופירות כן יש לכל ישראל חלק. זה בפרח וזה בציצים. אם כי הכהן הוא העיקר כו':
After Korach's rebellion, each tribe placed a staff in the Mikdash. Aharon's staff blossomed, indicating his selection as Kohen Gadol. The Torah states, "His staff blossomed amongst their staffs," symbolizing that true productivity in serving Hashem comes through the unity of Bnei Yisrael under the Kohen's leadership. The Tzadik's impact arises from harmonizing collective energies, transforming potential into reality. While everyone serves Hashem, not everyone bears spiritual fruit.
The verse (Yeshaya 3:10) states, "Say to the Tzadik that it is good, for he shall eat the fruit of their labor." This teaches that everyone is indebted to the Tzadik, as he brings their energies into manifestation, allowing them to partake in the fruit of their labor. The staff's episode provided solace to Bnei Yisrael, showing that each individual has a unique connection to the actions of the Kohen Gadol.
The Rav of Pershischa explains that the staff's blossoming symbolizes different roles and contributions. Just as a tree has branches and blossoms, each person in Hashem's service contributes uniquely. However, the Kohen maintains the primary position, ensuring that everyone's efforts are unified and brought to fruition.