במדרש הבורח מה שיחלל השבת כו'. הענין כי המסעות היו מקומות שהוצרכו להלחם עם הסט"א כמ"ש ויהי בנסוע כו' קומה ה' ויפוצו אויבך. ובודאי באלה הנסיעות הי' מושרש כל הגלות שנתקיים עתה בפועל ואז הי' בשורש דכ' אלה מסעי בנ"י סתם שהמה המסעות שצריכין בנ"י לעבור ולתקן אותם המקומות תמיד. אכן אז הי' בדקות שמרוב קדושה שהי' ביניהם נתבטלו כל כחות החיצוניות שהיו באותן המקומות כמ"ש נחש כו' ועקרב כו' וכ' על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו היינו שגם בבחי' המסעות ובריחות שהיו בורחין ממקום למקום עכ"ז הי' אצלם המנוחה ולא הוצרכו לחלל השבת וכדאיתא בגמ' כיון דכ' על פי ה' כו' כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי ע"ש. כי כל מסע היא שינוי מקום וביטול המנוחה והשביתה. אבל במסעות שלהם היו ג"כ אצל המנוחה. וז"ש במד' הרמז שלא הניחן לברוח כו' עכ"ז לפי ערך הנהגה שלהם הי' המסעות כמו ימי המעשה אצל החני' כמ"ש ויסעו ויחנו ויסעו ויחנו שהיו מתעלין משביתה למסע ומשביתה למסע כמו שצריך איש ישראל להיות מתעלה משבת לשבת בנ' שבתות השנה:
The Midrash (Tanchuma Masei 1) questions whether one can transgress Shabbos to escape danger. This idea is linked to Bnei Yisrael's journeys in the wilderness, where they fought off negative forces, as it states: “And when the Aron was lifted…stand forth Hashem and your enemies will scatter” (Bamidbar 10:35). These journeys were the source of the entire exile we now experience, implying that Bnei Yisrael must constantly repair these places. At that time, due to the holiness among them, Bnei Yisrael were able to nullify the external negative powers in those places. This is hinted at in the pasuk (Devarim 8:15) “places of snakes and scorpions,” yet it was (Bamidbar 9:23) “By the word of Hashem they encamped, and by the word of Hashem they traveled.” Even while escaping, they maintained calmness and did not have to transgress Shabbos. The Gemara (Shabbos 31b) explains that since they disassembled the Mishkan with the intention of rebuilding it elsewhere, it was still considered like building it in the same place because it was all done by Hashem's command. Traveling usually disrupts rest, but their travels were also with calmness. The Midrash hints that despite the dangers, Hashem did not let them run away in haste. Their journeys were compared to the weekdays, and the camping to Shabbos, as they moved from level to level. This teaches that each person should elevate themselves from Shabbos to Shabbos through the 50 Shabbosim of the year, paralleling the 50 campings of Bnei Yisrael in the wilderness.
3
במדרש קודם שנכנסו לארץ הי' ברכת הזן משנכנסו על הארן ועל המזון כו'. כי הנה כמו שבעת הבריאה הזמין השי"ת לכל ברי' מזון מיוחד כמ"ש הנה נתתי כו'. כמו כן לבנ"י הכין ארץ ישראל שנשתנה בהיות בנ"י שמה. והגם כי דור המדבר היו נזונים ממן שהוא למעלה מזה היינו חוץ מדרך הטבע. אבל מעלת א"י הי' שקבלו השפע בדרך הטבע בדביקות אל השורש המיוחד להם. וזה שבח הארץ בברכת המזון. וב' אלו הענינים הם ענין השבת והחודש דכתיב ביום השבת יפתח וביום החודש יפתח. דאיתא מחדש בטובו בכל יום מ"ב. והם בחי' שבת וחודש. כי השבת הוא מקור הברכה ונקרא טוב ובחי' הי"ב חדשים הם י"ב שערים שהשפע יורד על ידיהם להתחתונים לכן נקרא חודש שמשתנה כל חודש להתחדשות דרך אחר. והשבת הוא כלל כל השערים. וע"י ב' הבחי' הולך השפע בכל יום רק שבכל יום נכסה ומוסגר. ובבוא יום השבת והחודש נפתח ונגלה לבנ"י פתיחת השערים כנ"ל:
4
בפסוק והורשתם את הארץ פרש"י כשתירשו העכו"ם תתקיימו בה כו'. כי הורשתם הוא לשון ירושה ולשון רשות ודלות כמ"ש רז"ל בעסוק עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה כל שרשה בתחלתה כו'. כי כל דבר שצריך תולדה חדשה צריך להיות מקודם הביטול אליו ית'. וזהו הכח הוא רק בישראל כמ"ש אתם המעט ממעיטין עצמכם וכשהיו בנ"י בארץ ביטלו עצמם ואת הארץ ואז נעשה נחלת ה' כי זהו ענין ארץ ישראל דלית לה מגרמה כלום. ולכן כל שנשאר מן האומות לא הי' הביטול כראוי וז"ש לכם נתתי כו' לרשת אותה כנ"ל. וזה העדות על בנ"י כמ"ש במדרש יכול הייתי לברוא לכם ארץ אחרת רק כח מעשיו כו' לתת להם נחלת גוים כו'. פי' להודיע ולהראות כי נעשה ארץ ישראל נחלת ה' על ידי כניסת בנ"י לתוכה:
תרמ"ג
5643
במדרש הבורח מה שיחלל השבת כו'. הענין כי המסעות היו מקומות שהוצרכו להלחם עם הסט"א כמ"ש ויהי בנסוע כו' קומה ה' ויפוצו אויבך. ובודאי באלה הנסיעות הי' מושרש כל הגלות שנתקיים עתה בפועל ואז הי' בשורש דכ' אלה מסעי בנ"י סתם שהמה המסעות שצריכין בנ"י לעבור ולתקן אותם המקומות תמיד. אכן אז הי' בדקות שמרוב קדושה שהי' ביניהם נתבטלו כל כחות החיצוניות שהיו באותן המקומות כמ"ש נחש כו' ועקרב כו' וכ' על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו היינו שגם בבחי' המסעות ובריחות שהיו בורחין ממקום למקום עכ"ז הי' אצלם המנוחה ולא הוצרכו לחלל השבת וכדאיתא בגמ' כיון דכ' על פי ה' כו' כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי ע"ש. כי כל מסע היא שינוי מקום וביטול המנוחה והשביתה. אבל במסעות שלהם היו ג"כ אצל המנוחה. וז"ש במד' הרמז שלא הניחן לברוח כו' עכ"ז לפי ערך הנהגה שלהם הי' המסעות כמו ימי המעשה אצל החני' כמ"ש ויסעו ויחנו ויסעו ויחנו שהיו מתעלין משביתה למסע ומשביתה למסע כמו שצריך איש ישראל להיות מתעלה משבת לשבת בנ' שבתות השנה:
The Midrash (Tanchuma Masei 1) questions whether one can transgress Shabbos to escape danger. This idea is linked to Bnei Yisrael's journeys in the wilderness, where they fought off negative forces, as it states: “And when the Aron was lifted…stand forth Hashem and your enemies will scatter” (Bamidbar 10:35). These journeys were the source of the entire exile we now experience, implying that Bnei Yisrael must constantly repair these places.
At that time, due to the holiness among them, Bnei Yisrael were able to nullify the external negative powers in those places. This is hinted at in the pasuk (Devarim 8:15) “places of snakes and scorpions,” yet it was (Bamidbar 9:23) “By the word of Hashem they encamped, and by the word of Hashem they traveled.” Even while escaping, they maintained calmness and did not have to transgress Shabbos. The Gemara (Shabbos 31b) explains that since they disassembled the Mishkan with the intention of rebuilding it elsewhere, it was still considered like building it in the same place because it was all done by Hashem's command.
Traveling usually disrupts rest, but their travels were also with calmness. The Midrash hints that despite the dangers, Hashem did not let them run away in haste. Their journeys were compared to the weekdays, and the camping to Shabbos, as they moved from level to level. This teaches that each person should elevate themselves from Shabbos to Shabbos through the 50 Shabbosim of the year, paralleling the 50 campings of Bnei Yisrael in the wilderness.
במדרש קודם שנכנסו לארץ הי' ברכת הזן משנכנסו על הארן ועל המזון כו'. כי הנה כמו שבעת הבריאה הזמין השי"ת לכל ברי' מזון מיוחד כמ"ש הנה נתתי כו'. כמו כן לבנ"י הכין ארץ ישראל שנשתנה בהיות בנ"י שמה. והגם כי דור המדבר היו נזונים ממן שהוא למעלה מזה היינו חוץ מדרך הטבע. אבל מעלת א"י הי' שקבלו השפע בדרך הטבע בדביקות אל השורש המיוחד להם. וזה שבח הארץ בברכת המזון. וב' אלו הענינים הם ענין השבת והחודש דכתיב ביום השבת יפתח וביום החודש יפתח. דאיתא מחדש בטובו בכל יום מ"ב. והם בחי' שבת וחודש. כי השבת הוא מקור הברכה ונקרא טוב ובחי' הי"ב חדשים הם י"ב שערים שהשפע יורד על ידיהם להתחתונים לכן נקרא חודש שמשתנה כל חודש להתחדשות דרך אחר. והשבת הוא כלל כל השערים. וע"י ב' הבחי' הולך השפע בכל יום רק שבכל יום נכסה ומוסגר. ובבוא יום השבת והחודש נפתח ונגלה לבנ"י פתיחת השערים כנ"ל:
בפסוק והורשתם את הארץ פרש"י כשתירשו העכו"ם תתקיימו בה כו'. כי הורשתם הוא לשון ירושה ולשון רשות ודלות כמ"ש רז"ל בעסוק עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה כל שרשה בתחלתה כו'. כי כל דבר שצריך תולדה חדשה צריך להיות מקודם הביטול אליו ית'. וזהו הכח הוא רק בישראל כמ"ש אתם המעט ממעיטין עצמכם וכשהיו בנ"י בארץ ביטלו עצמם ואת הארץ ואז נעשה נחלת ה' כי זהו ענין ארץ ישראל דלית לה מגרמה כלום. ולכן כל שנשאר מן האומות לא הי' הביטול כראוי וז"ש לכם נתתי כו' לרשת אותה כנ"ל. וזה העדות על בנ"י כמ"ש במדרש יכול הייתי לברוא לכם ארץ אחרת רק כח מעשיו כו' לתת להם נחלת גוים כו'. פי' להודיע ולהראות כי נעשה ארץ ישראל נחלת ה' על ידי כניסת בנ"י לתוכה: