אא"ז מורז"ל הגיד ענין הבארות לחפור למצוא הארה הגנוזה הנסתרת בגשמיות וחיצוניות. ורחובות היא בשבת כו'. כי בשבת מתפשטת כח הנקודה הפנימיות להאיר גם אל החיצוניות. וזה הרחיב ה' לנו שמתרחב הנקודה הגנוזה שיש בכל דבר שמשם עיקר החיות. ושמות הבארות עשק ושטנה שבימות החול אף שנסתר עכ"ז ע"י השתדלות בלב ונפש וגם להיות שונא מוחלט ליצה"ר עי"ז נוכל ג"כ למצוא הארה הגנוזה כנ"ל. ובאמת כל עבודת אבותינו הי' לנו. כי להם הי' נגלה הקדושה ורק לדורות שנוכל למצוא הנקו' גם תוך ההסתר. גם באר לחי ראי הוא ג"כ להיות דבוק בנקודה הפנימיות. לראות הטוב. כי כל החיות רק מהשגחת הבורא ב"ה וב"ש כמ"ש וירא אלקים כי טוב וראי' זו נותנת תמיד חיות וקיום לכל נברא וזהו לחי ראי כנ"ל:
Yitzchak’s blessing to Yaakov, “And He shall give you,” is explained by Rashi to mean that Hashem should give and then give again. This repetition signifies that Hashem's will in bestowing blessings is for the recipient to use them to bring pleasure to Hashem through their service. When a person uses their blessings to fulfill Hashem’s will, it creates a cycle where Hashem continues to bless them anew. This concept is reflected in Yitzchak’s blessing, indicating a continuous cycle of giving and renewal. The Midrash compares this to a sea that spills water into a hole, symbolizing reciprocal giving. Moshe Rabbeinu, representing all of Yisrael, embodies this principle. The difference between Bnei Yisrael and the nations is that while all blessings originate from the dew of heaven, they become corrupted by the nations upon entering the physical realm. In contrast, Bnei Yisrael continually elevate their blessings back to their divine source, resulting in Hashem giving them repeatedly. Although “there is nothing new under the sun,” Bnei Yisrael connect everything to its source above the sun, experiencing constant renewal, as symbolized by the new month (Rosh Chodesh) being given to them.
4
גם עשרה נסיונות שנתנסה אאע"ה הי' ג"כ רק עבור בנ"י לדורות. וז"ש במשנה להודיע חיבתו של א"א. פי' כי נקודה יש בכל איש ישראל מאברהם אע"ה כן שמעתי מאא"ז מורז"ל. וכן פי' מגן אברהם שהש"י מגין על נקודה זו כו'. וע"י הנסיונות נתברר כי נקודת אאע"ה שיש בכל איש ישראל. בכוחה לגבור נגד כל הסתרות עוה"ז. שהרי עשר נסיונות הם נגד כל בחי' הסתר שיש בעוה"ז. ורק מי שבוחר בדרכיהם ורוצה בלב שלם להתדבק ולבטל עצמו אליו ית' יש לו סיוע מכל עבודת אבותינו ע"ה. וגם עקידת יצחק הי' נכלל במסירת נפשו כל זרעיו הבוחרים בדרכו ועושים כמעשיו. וזה שמבקשין זכירת עקידתו כנ"ל (שהוא כעין מסירת מודעא) מאחר שכבר מסרנו עיקר החיות אליו ית' שכל חיותינו שהי' נכלל באבינו יצחק נעקד אליו כנ"ל:
The ten tests of Avraham Avinu were for the benefit of Bnei Yisrael throughout generations. The Mishna (Avot 5:3) states that Avraham was tested ten times to demonstrate Hashem's love for him. This means each person has a spark from Avraham within them, as explained by the Chidushei Harim. These tests empowered this spark to overcome all worldly obstacles, as each test corresponded to a level of darkness in this world. However, only those who wholeheartedly follow the path of our forefathers and seek to nullify their desires to Hashem can benefit from this legacy. Similarly, Yitzchak’s willingness to sacrifice his life at the akeida instilled in us the capability to give our lives for Hashem. Recalling the akeida serves as a proclamation that we have dedicated our lives to Hashem, as the life force we inherited from Yitzchak is already bound to Hashem since the akeida.
5
במדרש כי יש איברים שהם ברשות האדם ואם האדם זוכה גם הם אינם ברשותו רק ברשות הש"י כמו שהי' ביצחק אף שטעה לברך עשו לא עלתה בידו. והוא ע"י מס"נ באמת אליו ית' כמו יצחק בעקידה א"כ רוצה באמת שלא להיות ברשות עצמו ורצון יראיו יעשה וכן בכל אדם כפי קבלת מלכות שמים בכל יום בבקר בלב שלם להיות בטל באמת כל הרצונות לרצונו יוכל לפעול שלא יצא מרשות הש"י כלל ונראה שזה עצמו הטעם שעשה כן הש"י שיהי' הברכה ליעקב ע"י מרמה ולא נתן בדעת יצחק לברכו. רק שיהי' הברכה בביטול כל רצונו להשי"ת כי אדם המברך בנו אף צדיק גמור יש לו נגיעה מצד שהוא בנו. ולכך הי' כאן שלא יהי רצון יצחק לברך את יעקב. וכמ"ש בזוה"ק שיתברך מהש"י בלבד כנ"ל:
The Midrash explains that certain aspects of a person's being, such as their limbs, can come under the jurisdiction of Hashem if they merit it. This concept is illustrated by Yitzchak, who, despite intending to bless Eisav, ultimately blessed Yaakov. This occurred because Yitzchak had completely nullified his own will to align with Hashem’s will, demonstrating true self-sacrifice akin to his willingness at the akeida. This principle applies to anyone who accepts the yoke of Heaven each morning with a sincere heart, seeking to nullify their desires to align with Hashem’s will. By doing so, they ensure that they remain entirely under Hashem’s jurisdiction. Moreover, Hashem orchestrated Yaakov's blessing through trickery to ensure that Yitzchak's personal desires did not interfere. Even the most righteous person may have personal involvement when blessing their own son. Thus, Yitzchak's unintentional blessing of Yaakov ensured that the blessing was purely from Hashem, as explained in the Zohar.
6
גם נראה שבוודאי הי' ברכת יצחק לעשו באופן שהי' עשו מרוחק מהקדושה שעכ"ז יוכל למצוא הארת הקדושה. כי בוודאי גם יצחק ידע שאינו צדיק. רק שסבור שעוד יוכל להתקרב להקדושה. וברכה זו נטל יעקב והוא לדורות לזרעו שגם שאנחנו רחוקים נוכל למצוא נקודה הקדושה כנ"ל. וז"ש את ברכתי לקח משמע שהי' באמת שייכות לעשו יותר מליעקב רק שיעקב נטלו לדורות לזרעו. ומעין זה נמצא בזוה"ק שיעקב גנזו לזרעו ואמר כי הוא א"צ לכל הברכות אלו ע"ש. והוא כנ"ל:
The blessing Yitzchak intended for Eisav was designed to help him find a spark of holiness despite his distance from it. Yitzchak knew Eisav was not righteous but believed he could still draw closer to holiness. However, Yaakov received this blessing, which extended to his descendants, ensuring that even if they are far from holiness, they can still find a spark of it. Eisav's complaint, "and he took my blessing," indicates that the blessing was originally more suited to him, but Yaakov took it for future generations. The Zohar hints at this, stating that Yaakov hid the blessing for his children, saying he did not need all these blessings himself (Zohar 1:146:a/b).
תרל"ב
5632
ב"ה
With G-d's Blessing
אא"ז מורז"ל הגיד ענין הבארות לחפור למצוא הארה הגנוזה הנסתרת בגשמיות וחיצוניות. ורחובות היא בשבת כו'. כי בשבת מתפשטת כח הנקודה הפנימיות להאיר גם אל החיצוניות. וזה הרחיב ה' לנו שמתרחב הנקודה הגנוזה שיש בכל דבר שמשם עיקר החיות. ושמות הבארות עשק ושטנה שבימות החול אף שנסתר עכ"ז ע"י השתדלות בלב ונפש וגם להיות שונא מוחלט ליצה"ר עי"ז נוכל ג"כ למצוא הארה הגנוזה כנ"ל. ובאמת כל עבודת אבותינו הי' לנו. כי להם הי' נגלה הקדושה ורק לדורות שנוכל למצוא הנקו' גם תוך ההסתר. גם באר לחי ראי הוא ג"כ להיות דבוק בנקודה הפנימיות. לראות הטוב. כי כל החיות רק מהשגחת הבורא ב"ה וב"ש כמ"ש וירא אלקים כי טוב וראי' זו נותנת תמיד חיות וקיום לכל נברא וזהו לחי ראי כנ"ל:
Yitzchak’s blessing to Yaakov, “And He shall give you,” is explained by Rashi to mean that Hashem should give and then give again. This repetition signifies that Hashem's will in bestowing blessings is for the recipient to use them to bring pleasure to Hashem through their service. When a person uses their blessings to fulfill Hashem’s will, it creates a cycle where Hashem continues to bless them anew.
This concept is reflected in Yitzchak’s blessing, indicating a continuous cycle of giving and renewal. The Midrash compares this to a sea that spills water into a hole, symbolizing reciprocal giving. Moshe Rabbeinu, representing all of Yisrael, embodies this principle.
The difference between Bnei Yisrael and the nations is that while all blessings originate from the dew of heaven, they become corrupted by the nations upon entering the physical realm. In contrast, Bnei Yisrael continually elevate their blessings back to their divine source, resulting in Hashem giving them repeatedly. Although “there is nothing new under the sun,” Bnei Yisrael connect everything to its source above the sun, experiencing constant renewal, as symbolized by the new month (Rosh Chodesh) being given to them.
גם עשרה נסיונות שנתנסה אאע"ה הי' ג"כ רק עבור בנ"י לדורות. וז"ש במשנה להודיע חיבתו של א"א. פי' כי נקודה יש בכל איש ישראל מאברהם אע"ה כן שמעתי מאא"ז מורז"ל. וכן פי' מגן אברהם שהש"י מגין על נקודה זו כו'. וע"י הנסיונות נתברר כי נקודת אאע"ה שיש בכל איש ישראל. בכוחה לגבור נגד כל הסתרות עוה"ז. שהרי עשר נסיונות הם נגד כל בחי' הסתר שיש בעוה"ז. ורק מי שבוחר בדרכיהם ורוצה בלב שלם להתדבק ולבטל עצמו אליו ית' יש לו סיוע מכל עבודת אבותינו ע"ה. וגם עקידת יצחק הי' נכלל במסירת נפשו כל זרעיו הבוחרים בדרכו ועושים כמעשיו. וזה שמבקשין זכירת עקידתו כנ"ל (שהוא כעין מסירת מודעא) מאחר שכבר מסרנו עיקר החיות אליו ית' שכל חיותינו שהי' נכלל באבינו יצחק נעקד אליו כנ"ל:
The ten tests of Avraham Avinu were for the benefit of Bnei Yisrael throughout generations. The Mishna (Avot 5:3) states that Avraham was tested ten times to demonstrate Hashem's love for him. This means each person has a spark from Avraham within them, as explained by the Chidushei Harim. These tests empowered this spark to overcome all worldly obstacles, as each test corresponded to a level of darkness in this world. However, only those who wholeheartedly follow the path of our forefathers and seek to nullify their desires to Hashem can benefit from this legacy.
Similarly, Yitzchak’s willingness to sacrifice his life at the akeida instilled in us the capability to give our lives for Hashem. Recalling the akeida serves as a proclamation that we have dedicated our lives to Hashem, as the life force we inherited from Yitzchak is already bound to Hashem since the akeida.
במדרש כי יש איברים שהם ברשות האדם ואם האדם זוכה גם הם אינם ברשותו רק ברשות הש"י כמו שהי' ביצחק אף שטעה לברך עשו לא עלתה בידו. והוא ע"י מס"נ באמת אליו ית' כמו יצחק בעקידה א"כ רוצה באמת שלא להיות ברשות עצמו ורצון יראיו יעשה וכן בכל אדם כפי קבלת מלכות שמים בכל יום בבקר בלב שלם להיות בטל באמת כל הרצונות לרצונו יוכל לפעול שלא יצא מרשות הש"י כלל ונראה שזה עצמו הטעם שעשה כן הש"י שיהי' הברכה ליעקב ע"י מרמה ולא נתן בדעת יצחק לברכו. רק שיהי' הברכה בביטול כל רצונו להשי"ת כי אדם המברך בנו אף צדיק גמור יש לו נגיעה מצד שהוא בנו. ולכך הי' כאן שלא יהי רצון יצחק לברך את יעקב. וכמ"ש בזוה"ק שיתברך מהש"י בלבד כנ"ל:
The Midrash explains that certain aspects of a person's being, such as their limbs, can come under the jurisdiction of Hashem if they merit it. This concept is illustrated by Yitzchak, who, despite intending to bless Eisav, ultimately blessed Yaakov. This occurred because Yitzchak had completely nullified his own will to align with Hashem’s will, demonstrating true self-sacrifice akin to his willingness at the akeida.
This principle applies to anyone who accepts the yoke of Heaven each morning with a sincere heart, seeking to nullify their desires to align with Hashem’s will. By doing so, they ensure that they remain entirely under Hashem’s jurisdiction.
Moreover, Hashem orchestrated Yaakov's blessing through trickery to ensure that Yitzchak's personal desires did not interfere. Even the most righteous person may have personal involvement when blessing their own son. Thus, Yitzchak's unintentional blessing of Yaakov ensured that the blessing was purely from Hashem, as explained in the Zohar.
גם נראה שבוודאי הי' ברכת יצחק לעשו באופן שהי' עשו מרוחק מהקדושה שעכ"ז יוכל למצוא הארת הקדושה. כי בוודאי גם יצחק ידע שאינו צדיק. רק שסבור שעוד יוכל להתקרב להקדושה. וברכה זו נטל יעקב והוא לדורות לזרעו שגם שאנחנו רחוקים נוכל למצוא נקודה הקדושה כנ"ל. וז"ש את ברכתי לקח משמע שהי' באמת שייכות לעשו יותר מליעקב רק שיעקב נטלו לדורות לזרעו. ומעין זה נמצא בזוה"ק שיעקב גנזו לזרעו ואמר כי הוא א"צ לכל הברכות אלו ע"ש. והוא כנ"ל:
The blessing Yitzchak intended for Eisav was designed to help him find a spark of holiness despite his distance from it. Yitzchak knew Eisav was not righteous but believed he could still draw closer to holiness. However, Yaakov received this blessing, which extended to his descendants, ensuring that even if they are far from holiness, they can still find a spark of it.
Eisav's complaint, "and he took my blessing," indicates that the blessing was originally more suited to him, but Yaakov took it for future generations. The Zohar hints at this, stating that Yaakov hid the blessing for his children, saying he did not need all these blessings himself (Zohar 1:146:a/b).