בזוה"ק מי שרוצה לירד לבור עמוק צריך מקודם לקשר עצמו בחבל חזק שלא ישתקע שם. כן ויצא יעקב מבאר שבע שנשבע להקב"ה בכל לבו. כנודע ששבועה הוא כלל חיות האדם. שהוא הז' מדות שיש באדם. ואז הלך לחרן. וז"ש במדרש אז תלך לבטח כו'. כי כשמוסר אדם כל הז' מדות שלו ונעשה בו רק רצון אחד תמיד להשי"ת. נק' אז. והוא למעלה מהטבע. ואז יכול לילך לכל מקום שרוצה בלי פחד. ויפגע במקום שהרגיש גם שם נקודה הפנימיות והוציא יקר מזולל. וז"ש חז"ל תיקן תפילת ערבית שלילה נקרא ערב שאז יש תערובת טו"ר. והוא מצא בתוך התערובות הנקודה הטובה הנ"ל. [ויפגע במקום וילן. י"ל ע"פ מ"ש בשם הרב מפרשיסחא ז"ל ע"פ אדם ביקר בל ילין כו'. ופי' כי השגה שאינה נשארת באדם למחרתו. אינו דבר של קיימא. ונמשל כבהמות נדמו עכ"ד. וי"ל ויפגע וילן שנשאר בו ההארה כנ"ל]. כי בא השמש י"ל בלשון אף ששם לא הי' הארת השמש. אעפ"כ התדבק במקום הקדושה כנ"ל. וכ"ז הי' הכנה בעבור בניו שירד יעקב אע"ה בכל המקומות אלו שיוכלו בנ"י אח"כ לילך בעקבותיו. ואין שום מקום נסתר וחושך לבני ישראל שלא דרך בו יעקב. וז"ש כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי כו' דברתי לך. פי' שלא יהי' שום עזיבה לבנ"י שלא יהי' מקודם כבר דביקות יעקב אע"ה שם כנ"ל:
The Zohar explains that if someone wants to descend into a deep pit, they must first secure themselves with a strong rope to ensure they can climb back out. Similarly, when Yaakov left Be’er Sheva to travel to Charan, a place of spiritual darkness, he made an oath to Hashem with his entire heart. This oath involved committing his entire life force, symbolized by the seven traits of a person, allowing him to proceed safely to Charan. The Midrash quotes the pasuk from Mishlei, "Then you will go your way safely, and not injure your feet," in reference to Yaakov’s journey. The word "אז" (then) signifies something beyond nature. When a person dedicates their seven traits entirely to Hashem’s will, they connect to a higher level and can travel anywhere without fear. This is exemplified in Yaakov’s journey when he "came upon the place" and instituted the evening prayer, ערבית. The evening, a time of mixed clarity, represents a mixture of good and bad. Yaakov was able to find the inner holiness and extract the precious from the mundane, discovering the good sparks even in darkness. The continuation of the pasuk, "the sun was setting," indicates that Yaakov was in a place of spiritual darkness. Despite this, he connected to the hidden holiness there. These experiences prepared Yaakov's descendants to navigate the darkest places, always following in his footsteps. Hashem’s promise to Yaakov, "I will not forsake you until I have done what I promised," assures that Bnei Yisrael will never be forsaken, as Yaakov's connection to Hashem precedes them even in the darkest times.
4
והאבן גדולה כו' וגללו כו'. וביעקב כתיב ויגל. כמ"ש בספרים על הכובש את יצרו שהוא גדול יותר ממי שאינו שומע לו. רק הוא כובשו להיות כפוף תחתיו. וכל מי שצריך לשאוב מפי הבאר צריך לגלול זה היצה"ר. אבל הוא לשעה והשיבו למקומו כו' כמ"ש במדרש. אבל ביעקב ויגל לשון גילוי שנתגלה ע"י. כל הפנימיות שיש בהאבן עצמו. הוא היצה"ר. שנהפך לטוב. ובירר שהכל טוב. כמו שיהי' לעתיד הכל מתוקן. וזה החילוק בין וגללו לויגל כנ"ל. גם עתה בכל ש"ק יש הכנה לימי השבוע והוא כענין ויצא מבאר שבע לחרן. כמ"ש פי הבאר נברא בע"ש. שהוא התמשכות החיות מנקודה הפנימיות לכל הצדדין. ובאר שבע הוא אור שבעת הימים שהוא מתגלה בשבת קודש כנ"ל:
Bereishis 29:2-3 describes, "The stone on the mouth of the well was large, and the shepherds would gather together and roll the stone… And Yaakov revealed the well." This illustrates the teaching of our sages that conquering one's evil inclination is greater than simply ignoring it. Typically, anyone wishing to draw water must roll away the stone, representing the evil inclination, but this is temporary as it is returned to its place. However, Yaakov did not just roll the stone; he revealed the well, uncovering the hidden holiness within the stone itself. He recognized that even the evil inclination is a hidden manifestation of Hashem, transforming it into good. This distinction between "revealed" (ויגל) and "rolled" (וגללו) highlights Yaakov's unique achievement. Each Shabbos serves as preparation for the coming week, analogous to Yaakov leaving Be’er Sheva (Shabbos) and going to Charan (the weekdays). The Mishna notes that "the mouth of the well was created on Erev Shabbos," symbolizing the channeling of life force from the inner point outward. Be’er Sheva represents the light of the seven days, fully revealed on Shabbos. This dynamic reflects the deeper spiritual work of drawing holiness into our daily lives, as Yaakov exemplified.
תרל"ה
5635
ב"ה
With G-d's Bleasing
בזוה"ק מי שרוצה לירד לבור עמוק צריך מקודם לקשר עצמו בחבל חזק שלא ישתקע שם. כן ויצא יעקב מבאר שבע שנשבע להקב"ה בכל לבו. כנודע ששבועה הוא כלל חיות האדם. שהוא הז' מדות שיש באדם. ואז הלך לחרן. וז"ש במדרש אז תלך לבטח כו'. כי כשמוסר אדם כל הז' מדות שלו ונעשה בו רק רצון אחד תמיד להשי"ת. נק' אז. והוא למעלה מהטבע. ואז יכול לילך לכל מקום שרוצה בלי פחד. ויפגע במקום שהרגיש גם שם נקודה הפנימיות והוציא יקר מזולל. וז"ש חז"ל תיקן תפילת ערבית שלילה נקרא ערב שאז יש תערובת טו"ר. והוא מצא בתוך התערובות הנקודה הטובה הנ"ל. [ויפגע במקום וילן. י"ל ע"פ מ"ש בשם הרב מפרשיסחא ז"ל ע"פ אדם ביקר בל ילין כו'. ופי' כי השגה שאינה נשארת באדם למחרתו. אינו דבר של קיימא. ונמשל כבהמות נדמו עכ"ד. וי"ל ויפגע וילן שנשאר בו ההארה כנ"ל]. כי בא השמש י"ל בלשון אף ששם לא הי' הארת השמש. אעפ"כ התדבק במקום הקדושה כנ"ל. וכ"ז הי' הכנה בעבור בניו שירד יעקב אע"ה בכל המקומות אלו שיוכלו בנ"י אח"כ לילך בעקבותיו. ואין שום מקום נסתר וחושך לבני ישראל שלא דרך בו יעקב. וז"ש כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי כו' דברתי לך. פי' שלא יהי' שום עזיבה לבנ"י שלא יהי' מקודם כבר דביקות יעקב אע"ה שם כנ"ל:
The Zohar explains that if someone wants to descend into a deep pit, they must first secure themselves with a strong rope to ensure they can climb back out. Similarly, when Yaakov left Be’er Sheva to travel to Charan, a place of spiritual darkness, he made an oath to Hashem with his entire heart. This oath involved committing his entire life force, symbolized by the seven traits of a person, allowing him to proceed safely to Charan.
The Midrash quotes the pasuk from Mishlei, "Then you will go your way safely, and not injure your feet," in reference to Yaakov’s journey. The word "אז" (then) signifies something beyond nature. When a person dedicates their seven traits entirely to Hashem’s will, they connect to a higher level and can travel anywhere without fear. This is exemplified in Yaakov’s journey when he "came upon the place" and instituted the evening prayer, ערבית. The evening, a time of mixed clarity, represents a mixture of good and bad. Yaakov was able to find the inner holiness and extract the precious from the mundane, discovering the good sparks even in darkness.
The continuation of the pasuk, "the sun was setting," indicates that Yaakov was in a place of spiritual darkness. Despite this, he connected to the hidden holiness there. These experiences prepared Yaakov's descendants to navigate the darkest places, always following in his footsteps. Hashem’s promise to Yaakov, "I will not forsake you until I have done what I promised," assures that Bnei Yisrael will never be forsaken, as Yaakov's connection to Hashem precedes them even in the darkest times.
והאבן גדולה כו' וגללו כו'. וביעקב כתיב ויגל. כמ"ש בספרים על הכובש את יצרו שהוא גדול יותר ממי שאינו שומע לו. רק הוא כובשו להיות כפוף תחתיו. וכל מי שצריך לשאוב מפי הבאר צריך לגלול זה היצה"ר. אבל הוא לשעה והשיבו למקומו כו' כמ"ש במדרש. אבל ביעקב ויגל לשון גילוי שנתגלה ע"י. כל הפנימיות שיש בהאבן עצמו. הוא היצה"ר. שנהפך לטוב. ובירר שהכל טוב. כמו שיהי' לעתיד הכל מתוקן. וזה החילוק בין וגללו לויגל כנ"ל. גם עתה בכל ש"ק יש הכנה לימי השבוע והוא כענין ויצא מבאר שבע לחרן. כמ"ש פי הבאר נברא בע"ש. שהוא התמשכות החיות מנקודה הפנימיות לכל הצדדין. ובאר שבע הוא אור שבעת הימים שהוא מתגלה בשבת קודש כנ"ל:
Bereishis 29:2-3 describes, "The stone on the mouth of the well was large, and the shepherds would gather together and roll the stone… And Yaakov revealed the well." This illustrates the teaching of our sages that conquering one's evil inclination is greater than simply ignoring it. Typically, anyone wishing to draw water must roll away the stone, representing the evil inclination, but this is temporary as it is returned to its place. However, Yaakov did not just roll the stone; he revealed the well, uncovering the hidden holiness within the stone itself. He recognized that even the evil inclination is a hidden manifestation of Hashem, transforming it into good. This distinction between "revealed" (ויגל) and "rolled" (וגללו) highlights Yaakov's unique achievement.
Each Shabbos serves as preparation for the coming week, analogous to Yaakov leaving Be’er Sheva (Shabbos) and going to Charan (the weekdays). The Mishna notes that "the mouth of the well was created on Erev Shabbos," symbolizing the channeling of life force from the inner point outward. Be’er Sheva represents the light of the seven days, fully revealed on Shabbos. This dynamic reflects the deeper spiritual work of drawing holiness into our daily lives, as Yaakov exemplified.