מלאכים לפניו. מלאכיו יצוה לך כו' דכתיב גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. דאיתא מי גדול השומר או הנשמר כו'. ואנו רואין כי המלאכים מעלתן גבוה מבני אדם. והכל אמת כי בנ"י במעשיהם מעוררין כח המלאכים כדאיתא שאין המלאכים מתחילין בקדושה עד שבנ"י פותחין כו'. ואח"כ ע"י כח המלאכים נתוסף כח לבנ"י. וז"ש עושי דברו הוא הנהגתו ית' את הנבראים כי עיקר המלאכים הם ממונים על הנבראים כמ"ש רז"ל אין דבר שאין לו מזל למעלה. ולכן מתחדשין המלאכים בכל יום כמ"ש חדשים לבקרים כו'. כי כשהקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית ממילא מתחדשין המלאכים שהם החיות של הנבראים. וכן ענין המצות שאמרו חז"ל שמכל מצוה נברא מלאך הוא ג"כ כנ"ל כי בכל דבר יש מצוה והוא לעורר כח החיות של אותו דבר והוא עצמו המלאך כנ"ל. ותיקון המעשה בימות החול הוא ע"י המלאכים כמ"ש בזוה"ק כי בחול מנהיג השי"ת את העולם ע"י מלאך והוא ענין המלאכות של ימי המעשה. כי א"י להתדבק בבחי' עשי' אם לא ע"י המלאך. אבל בש"ק מעין עוה"ב כמ"ש חז"ל כעת יאמר ליעקב מה פעל אל כו'. וכן בש"ק שעיקר הרצון של בנ"י בלי מעשה ומלאכה. והרצון יכול לבוא להשי"ת בלי אמצעי כנ"ל. והכלל כי מעלת בנ"י גדולה ממלאכים רק שבא ע"י תיקון המעשה באמצעות המלאכים ואח"כ מתעלין ביותר וז"ש עושי דברו שהוא שבנ"י מבררין מלכותו ית' שמנהיג כל הבריאה. וע"י מתקנים בחי' מלאך כדי לשמוע בקול דברו וזה למעלה מבחי' המלאכים כנ"ל. וז"ש וישלח מלאכים לפניו כנ"ל:
4
קטנתי מכל החסדים. מו"ז ז"ל הגיד בשם הרב מלובלין כי גם מה שקטנתי הוא ע"י החסדים כו'. ובמדרש כדאי אני כו'. פי' כי מכל חסד צריכין לבוא להכנעה ובושה ע"י שמבינים שאין זוכין לזה רק בחסדו ית'. וזה סימן שהוא חסד אמת. כי חסד לאומים חטאת. שבאים על ידי זה לגאוה ואינו דבר של קיימא. וז"ש חז"ל כי הקב"ה משהא לצדיקים וממהר לרשעים פירוש שלהרשע נותנין מיד כשעושה דבר טוב ומתגאה ונופל לשאול תחתית. אבל לצדיק אין השי"ת נותן לו עד שמתקן עצמו כראוי שיוכל לקבל בטוב ולידע כי הוא בחסד עליון. ונראה דכמו דאיתא שמי שסומך על מעשיו מבקרין פנקסו. כמו כן להיפוך שמי שמכיר שמה שעושה לו השי"ת הוא רק בחסד עליון. עי"ז אינו נחשב לו זה מזכיותיו. וז"ש קטנתי מכל החסדים שלא בא לו גאוה ח"ו רק אדרבה נתוסף לו הכנעה. ועי"ז נשאר לו כל זכיותיו. וז"ש כדאי אני וקשה א"כ מה ויירא ויצר. אבל נראה כי זה הי' כל היראה שלא יצטרך להשתמש בזכיותיו כי ירא שיבוא עי"ז לידי גאות. וגם כי בזכותו אין לו כל כך קיום לדורות עולם כמו שיש מחלוקת בגמ' אי תמה זכות אבות. ולכן ביקש הצילני נא בחסדך לא מצד זכיותיו. וז"ש ואתה אמרת היטב איטיב פי' שיהי' ההטבה מצדו ית' כנ"ל:
I have become humbled by all the kindnesses You have done for me. The Chidushei Harim explained in the name of the Rebbe of Lublin that Yaakov was also saying his humility was achieved through Hashem’s kindness. The Midrash (Bereishis Rabbah 76:5) explains that Yaakov acknowledged he was worthy of Hashem's goodness, but this recognition humbled him further. Each kindness received should lead one to greater humility and embarrassment, realizing that these blessings are not merited but are purely Hashem’s grace. This is a sign of true kindness. Generally, the kindness of nations leads to haughtiness and does not endure. Our sages teach that Hashem repays the righteous over time, while the wicked are repaid immediately. Immediate reward makes the wicked haughty, leading to their downfall. Conversely, Hashem rewards the righteous only when they are properly prepared to attribute their success to His kindness. Just as relying on one’s merits prompts scrutiny in Heaven, recognizing Hashem’s role ensures that merits remain intact. Yaakov's statement, “I have become humbled from all the kindnesses,” indicates that the kindnesses did not lead to haughtiness but to greater humility, preserving his merits. This explains the Midrash: Although Yaakov felt meritorious, he feared relying on his merits might lead to arrogance and temporal success. He sought salvation through Hashem’s kindness alone, invoking Hashem’s promise of abundant kindness to avoid the pitfalls of self-reliance and ensure lasting blessings.
5
אא"ז מו"ר ז"ל פי' על פסוק ושאלך למי אתה כו'. כי גם היצה"ר שואל הג' שאלות שבמשנה מאין באת כו' כדי להביא דאגה ועצבות. וצריכין להתחזק ולהשיב אליו לעבדך ליעקב. ע"י הביטול לכלל ישראל שחביבין לפניו ית'. מנחה הוא המעט שבא במס"נ חשוב לפניו ית' כמ"ש מי דרכו להתנדב מנחה עני מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו. לאדוני לעשו ע"י עבודה רבה נגד היצה"ר חשוב לפניו ית' כל מה שבנ"י עושין אף מעט כמו הרבה עכ"ד. ויש להוסיף וגם הנה הוא אחרינו קאי על השי"ת שצריך האדם להתחזק בזה כי השי"ת מסייע לאדם כמ"ש לאל גומר עלי והמעט שאדם מתחיל עוזר לו השי"ת שיוכל לגמור הכל כראוי. ונראה כי כל זה עשה אבינו יעקב עבורינו כי הוא לא הי' צריך להשתמש בבחי' עני כי הי' עשיר בזכיותיו. אבל רצה לתקן דרך של עניות לזרעו אחריו כנ"ל:
The Chidushei Harim explained the verse, “When Eisav asks you who do you belong to and what is this gift for,” as also referring to the evil inclination, which tries to upset a person with questions like “Where are you going? Where are you from? In front of whom will you give a reckoning?” A person should strengthen himself and reply, “It is for your servant Yaakov,” meaning through nullifying oneself to Klal Yisrael, who are precious to Hashem, one shows that all actions are for the right purpose. This is illustrated in the phrase “a Mincha gift to my master Eisav.” A Mincha offering is modest for those who cannot afford a regular korban. Hashem considers the poor man’s offering as if he sacrificed his own soul because it comes through self-sacrifice. This teaches us that through much effort in fighting the evil inclination, Hashem values everything Bnei Yisrael do, even if it seems small. Additionally, the continuation of the verse, “Behold, he follows us,” can refer to Hashem, indicating that even when we do just a little, Hashem completes it for us, as the verse says, “For the G-d who completes for me.” Yaakov did all this not for his own sake, as he had enough merits to be saved from Eisav. Instead, he did it for us, to forge a path that can be used even when we lack merits. This shows that Hashem assists us in completing our efforts, ensuring that even the smallest actions are significant and valued.
תרל"ה
ב"ה
מלאכים לפניו. מלאכיו יצוה לך כו' דכתיב גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. דאיתא מי גדול השומר או הנשמר כו'. ואנו רואין כי המלאכים מעלתן גבוה מבני אדם. והכל אמת כי בנ"י במעשיהם מעוררין כח המלאכים כדאיתא שאין המלאכים מתחילין בקדושה עד שבנ"י פותחין כו'. ואח"כ ע"י כח המלאכים נתוסף כח לבנ"י. וז"ש עושי דברו הוא הנהגתו ית' את הנבראים כי עיקר המלאכים הם ממונים על הנבראים כמ"ש רז"ל אין דבר שאין לו מזל למעלה. ולכן מתחדשין המלאכים בכל יום כמ"ש חדשים לבקרים כו'. כי כשהקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית ממילא מתחדשין המלאכים שהם החיות של הנבראים. וכן ענין המצות שאמרו חז"ל שמכל מצוה נברא מלאך הוא ג"כ כנ"ל כי בכל דבר יש מצוה והוא לעורר כח החיות של אותו דבר והוא עצמו המלאך כנ"ל. ותיקון המעשה בימות החול הוא ע"י המלאכים כמ"ש בזוה"ק כי בחול מנהיג השי"ת את העולם ע"י מלאך והוא ענין המלאכות של ימי המעשה. כי א"י להתדבק בבחי' עשי' אם לא ע"י המלאך. אבל בש"ק מעין עוה"ב כמ"ש חז"ל כעת יאמר ליעקב מה פעל אל כו'. וכן בש"ק שעיקר הרצון של בנ"י בלי מעשה ומלאכה. והרצון יכול לבוא להשי"ת בלי אמצעי כנ"ל. והכלל כי מעלת בנ"י גדולה ממלאכים רק שבא ע"י תיקון המעשה באמצעות המלאכים ואח"כ מתעלין ביותר וז"ש עושי דברו שהוא שבנ"י מבררין מלכותו ית' שמנהיג כל הבריאה. וע"י מתקנים בחי' מלאך כדי לשמוע בקול דברו וזה למעלה מבחי' המלאכים כנ"ל. וז"ש וישלח מלאכים לפניו כנ"ל:
קטנתי מכל החסדים. מו"ז ז"ל הגיד בשם הרב מלובלין כי גם מה שקטנתי הוא ע"י החסדים כו'. ובמדרש כדאי אני כו'. פי' כי מכל חסד צריכין לבוא להכנעה ובושה ע"י שמבינים שאין זוכין לזה רק בחסדו ית'. וזה סימן שהוא חסד אמת. כי חסד לאומים חטאת. שבאים על ידי זה לגאוה ואינו דבר של קיימא. וז"ש חז"ל כי הקב"ה משהא לצדיקים וממהר לרשעים פירוש שלהרשע נותנין מיד כשעושה דבר טוב ומתגאה ונופל לשאול תחתית. אבל לצדיק אין השי"ת נותן לו עד שמתקן עצמו כראוי שיוכל לקבל בטוב ולידע כי הוא בחסד עליון. ונראה דכמו דאיתא שמי שסומך על מעשיו מבקרין פנקסו. כמו כן להיפוך שמי שמכיר שמה שעושה לו השי"ת הוא רק בחסד עליון. עי"ז אינו נחשב לו זה מזכיותיו. וז"ש קטנתי מכל החסדים שלא בא לו גאוה ח"ו רק אדרבה נתוסף לו הכנעה. ועי"ז נשאר לו כל זכיותיו. וז"ש כדאי אני וקשה א"כ מה ויירא ויצר. אבל נראה כי זה הי' כל היראה שלא יצטרך להשתמש בזכיותיו כי ירא שיבוא עי"ז לידי גאות. וגם כי בזכותו אין לו כל כך קיום לדורות עולם כמו שיש מחלוקת בגמ' אי תמה זכות אבות. ולכן ביקש הצילני נא בחסדך לא מצד זכיותיו. וז"ש ואתה אמרת היטב איטיב פי' שיהי' ההטבה מצדו ית' כנ"ל:
I have become humbled by all the kindnesses You have done for me. The Chidushei Harim explained in the name of the Rebbe of Lublin that Yaakov was also saying his humility was achieved through Hashem’s kindness. The Midrash (Bereishis Rabbah 76:5) explains that Yaakov acknowledged he was worthy of Hashem's goodness, but this recognition humbled him further. Each kindness received should lead one to greater humility and embarrassment, realizing that these blessings are not merited but are purely Hashem’s grace.
This is a sign of true kindness. Generally, the kindness of nations leads to haughtiness and does not endure. Our sages teach that Hashem repays the righteous over time, while the wicked are repaid immediately. Immediate reward makes the wicked haughty, leading to their downfall. Conversely, Hashem rewards the righteous only when they are properly prepared to attribute their success to His kindness. Just as relying on one’s merits prompts scrutiny in Heaven, recognizing Hashem’s role ensures that merits remain intact.
Yaakov's statement, “I have become humbled from all the kindnesses,” indicates that the kindnesses did not lead to haughtiness but to greater humility, preserving his merits. This explains the Midrash: Although Yaakov felt meritorious, he feared relying on his merits might lead to arrogance and temporal success. He sought salvation through Hashem’s kindness alone, invoking Hashem’s promise of abundant kindness to avoid the pitfalls of self-reliance and ensure lasting blessings.
אא"ז מו"ר ז"ל פי' על פסוק ושאלך למי אתה כו'. כי גם היצה"ר שואל הג' שאלות שבמשנה מאין באת כו' כדי להביא דאגה ועצבות. וצריכין להתחזק ולהשיב אליו לעבדך ליעקב. ע"י הביטול לכלל ישראל שחביבין לפניו ית'. מנחה הוא המעט שבא במס"נ חשוב לפניו ית' כמ"ש מי דרכו להתנדב מנחה עני מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו. לאדוני לעשו ע"י עבודה רבה נגד היצה"ר חשוב לפניו ית' כל מה שבנ"י עושין אף מעט כמו הרבה עכ"ד. ויש להוסיף וגם הנה הוא אחרינו קאי על השי"ת שצריך האדם להתחזק בזה כי השי"ת מסייע לאדם כמ"ש לאל גומר עלי והמעט שאדם מתחיל עוזר לו השי"ת שיוכל לגמור הכל כראוי. ונראה כי כל זה עשה אבינו יעקב עבורינו כי הוא לא הי' צריך להשתמש בבחי' עני כי הי' עשיר בזכיותיו. אבל רצה לתקן דרך של עניות לזרעו אחריו כנ"ל:
The Chidushei Harim explained the verse, “When Eisav asks you who do you belong to and what is this gift for,” as also referring to the evil inclination, which tries to upset a person with questions like “Where are you going? Where are you from? In front of whom will you give a reckoning?” A person should strengthen himself and reply, “It is for your servant Yaakov,” meaning through nullifying oneself to Klal Yisrael, who are precious to Hashem, one shows that all actions are for the right purpose.
This is illustrated in the phrase “a Mincha gift to my master Eisav.” A Mincha offering is modest for those who cannot afford a regular korban. Hashem considers the poor man’s offering as if he sacrificed his own soul because it comes through self-sacrifice. This teaches us that through much effort in fighting the evil inclination, Hashem values everything Bnei Yisrael do, even if it seems small. Additionally, the continuation of the verse, “Behold, he follows us,” can refer to Hashem, indicating that even when we do just a little, Hashem completes it for us, as the verse says, “For the G-d who completes for me.”
Yaakov did all this not for his own sake, as he had enough merits to be saved from Eisav. Instead, he did it for us, to forge a path that can be used even when we lack merits. This shows that Hashem assists us in completing our efforts, ensuring that even the smallest actions are significant and valued.