במדרש מים עמוקים עצה בלב איש כו'. דהנה עיקר מחלוקת יהודה עם יוסף הי' ב' מיני עבדות הבורא ית'. דכתיב שתה מים מבורך הוא בחי' תורה שבע"פ שנטע בתוכינו ממש. והוא עבודה שבלב זו תפלה. והוא בחי' עבודת ימי המעשה בחי' תרי"ג מצות דתלוין בעובדין. והי"ב שבטים הם שורש התרי"ג מצות נגד רמ"ח איברים ושס"ה גידין. והאבות עם השבטים אשר הם עמודי העולם שהיה הסדר שלהם ג' אבות וי"ב שבטים עד ס' ריבוא. והי"ג שבטים המה על הת"ר שהמה רומזים לס' רבוא כמ"ש במ"א מזה. לכן היו י"ב (דגלים) [שבטים] לי"ב גבולין כמ"ש בספרים. והתורה שבכתב הוא הפנימיות רק שנר מצוה הוא התפשטות כוחות מהאור תורה. ויוסף הצדיק הוא למעלה מזה ההתפשטות. והוא בית יוסף להבה. והוא בחי' ונוזלים מתוך בארך שהוא תוספות נשמה יתירה שבא בשבת קודש אחר תיקון ימי המעשה. ואיתא בזוה"ק בגלות מצרים הי' הדיבור בגלות עי"ש. ופי' הדיבור הוא הנהגת הבורא ית' את העולם שלא היה נגלה בתוך הטבע עד שזכו בנ"י להוציא מכח אל הפועל. וזכו שיעשה להם השי"ת נסים ונפלאות להכיר כח מלכותו ית' בעולם. ואח"כ זכו יותר לתורה מן השמים. והמה ב' בחי' הנ"ל. וכמו כן נתקיים מקודם בין השבטים בכלל. שקודם שתיקנו את שלהם כתיב ולא יכלו דברו לשלום. שלא נמשך הדיבור אחר יוסף הצדיק. והיינו שהי' הדיבור בגלות עד שתיקנו וכ' ויגש אליו יהודה שהוא סמיכות גאולה לתפלה כמ"ש בזוה"ק וכ' ואח"כ דברו אחיו אתו. וכתיב ולא יכול יוסף להתאפק כו' ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף כו' וקשה כיון דכ' אתו מה בהתודע יוסף. כנראה שמקודם לא היה יוסף. כי הלא השבטים לא הכירוהו. וכתיב נבהלו מפניו. כענין שכ' בשבת קודש אין דומה מאור פניו של אדם בש"ק כו'. כי [ע"י] הפנימיות שמתגלה וניתוסף נשמה יתירה. מתחדש הצורה. ולכן היה לו ב' מיני התלבשות. ופושט צורה ולובש צורה. ובזמן המקדש היה מתקיים זאת בישראל כמ"ש במ"א. וכן רמזו במד' שחורה אני בימי המעשה ונאוה בש"ק. לכן לא רצה שיסתכלו אחרים במאור פניו. וכן מ"ש בהיראותו לאביו וירא אליו. מכלל שהי' בו צורה נסתרת שהוצרך לגלותו. והיינו דכתיב עיניכם רואות כו' כי פי המדבר כו'. כמ"ש במדרש על הנביאים שהי' פניהם בוערות כלפידים כשהי' רוה"ק שורה עליהם:
The Midrash Bereishis Rabbah 93:3 describes the encounter between Yosef and Yehuda, relating it to the pasuk in Mishlei (20:5): "the thoughts of man are like deep waters, and a man of understanding can draw them forth." There are two distinct methods of serving Hashem, hinted at in the pasuk (Mishlei 5:15): "Drink water from your cistern, and liquids from your wells." The water from your cistern alludes to the Oral Torah, literally planted inside us by Hashem, connected to the "service of the heart," which is prayer. It parallels the days of the week and the 613 mitzvot, dependent on one's actions. The twelve tribes are the source of the 613 mitzvot, paralleling the 248 positive commandments and 365 negative commandments. The forefathers and the twelve tribes form the pillar for the 600,000 souls of Klal Yisrael. Moreover, the 13 tribes (including Menashe and Ephraim) plus 600, alluding to the 600,000 souls, make up 613. The 12 tribes represent the twelve sides of a 3-dimensional cube, symbolizing all physical things in this world. The written Torah, on the other hand, is the inner light, while the candle, compared to a mitzvah, spreads the light of the Torah. Yosef, the tzadik, is above this spreading out, called a flame, and compared to "liquids from your well," representing a higher level, that of Shabbos and the extra soul that comes on Shabbos after preparations during the week. Furthermore, the Zohar explains that during the exile in Mitzrayim, "dibur" (speech) was in exile. Dibur represents clarity and leadership of Hashem in the world, covered by the thick allusion of nature. Bnei Yisrael revealed it by actualizing Hashem's presence through mitzvot preparation, gaining Torah and revelation. Similarly, the tribes made necessary changes and repairs. Before selling Yosef, the Torah states, "They could not speak to him in peace," indicating the absence of leadership. It was only when "Yehuda approached Yosef" that the brothers followed his leadership. The pasuk states, "And Yosef could no longer hold back… And no one stood with him when Yosef confessed to his brothers." This alludes to two forms of Yosef. Originally, when the brothers met him, he was not actually "Yosef," changing between forms. During the time of the Beis Hamikdash, this revelation and clarity were apparent. The Midrash on the pasuk (Shir Hashirim 1:5) "I am blackened but Beautiful" hints at this, blackened during the week but beautiful on Shabbos. Yosef hid this facet, revealing it only when meeting his brothers and father, symbolizing a hidden form now revealed. His statement, "You can see that it is my mouth that is speaking," alludes to a revelation, akin to the prophet's faces burning like flaming torches with the spirit of Hashem.
4
בפסוק אנכי ארד עמך מצרימה. הוא הבטחה שהקב"ה כביכול עמו אנכי בצרה כמ"ש גלו למצרים. לבבל. שכינה עמהם. והיינו שע"י יעקב אבינו השכינה שורה בין ישראל בגלות. וזה ארד עמך מצרימה שהוא הסיבה שעל ידו ישרה עמנו בגלות. כאשר הי' הסדר שע"י השבטים ירד יוסף למצרים. וע"י יוסף ירד יעקב למצרים. וע"י יעקב ירדה השכינה למצרים. ובאמת בכלל ישראל נמצא תמיד שורש יעקב אבינו ע"ה כאשר חז"ל אמרו צורתו של יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד. לכן בכל מקום שירד ירדה עמו השכינה. והוא מצד מדת אמת דכ' תתן אמת ליעקב. והוא חותמו של הקב"ה. לכן ע"י מדת האמת יכולין לקבל חיות בגלות ג"כ. כי הסתר הגלות הוא בשקר. כי באמת מלכותו ית' בכל משלה ולכן ע"י מדת האמת מתעורר הגאולה. וכן שמעתי מפי מו"ז ז"ל פ' ויחי יעקב בארץ מצרים שע"י האמת יכולין לחיות בארץ מצרים כנ"ל. ואמרו חז"ל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים כו' והאכלתיך נחלת יעקב כו'. כי השבת הוא השבת כל דבר לשורשו כמ"ש אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. וזה הוא מדת אמת:
Hashem promises Yaakov, "I will go down with you to Mitzrayim." This guarantees that Hashem's presence is always with Bnei Yisrael in exile, embodying the concept of "עמו אנכי בצרה" ("I am with them in their pain"). It was in Yaakov's merit that Hashem's presence accompanied us in exile. The chain of events began with Yosef going to Mitzrayim due to his brothers, which led to Yaakov's descent to Mitzrayim, ultimately bringing Hashem's presence there. Yaakov's influence remains with Bnei Yisrael in every exile. Our sages teach that Yaakov's form is carved below Hashem's holy throne, signifying his enduring presence. Yaakov's merit lies in his trait of אמת (truth), as stated, "You give truth to Yaakov." Hashem's stamp is truth, and since this world often disguises Hashem's truth, through the repair of truth, we can access Hashem's life force even in exile. The Chidushei Harim explains that through the trait of truth, Yaakov was able to "live" in Mitzrayim, signifying survival and spiritual vitality in exile. This concept also applies to Shabbos, as it is said, "One who pleasures the Shabbos inherits an unlimited reward, the inheritance of Yaakov." On Shabbos, everything returns to its source, exemplified by the command, "No one shall exit his place on Shabbos." This return to the source is the essence of truth, aligning with Yaakov's enduring legacy of אמת.
תרמ"ד
5644
ב"ה
With G-d's Blessing
במדרש מים עמוקים עצה בלב איש כו'. דהנה עיקר מחלוקת יהודה עם יוסף הי' ב' מיני עבדות הבורא ית'. דכתיב שתה מים מבורך הוא בחי' תורה שבע"פ שנטע בתוכינו ממש. והוא עבודה שבלב זו תפלה. והוא בחי' עבודת ימי המעשה בחי' תרי"ג מצות דתלוין בעובדין. והי"ב שבטים הם שורש התרי"ג מצות נגד רמ"ח איברים ושס"ה גידין. והאבות עם השבטים אשר הם עמודי העולם שהיה הסדר שלהם ג' אבות וי"ב שבטים עד ס' ריבוא. והי"ג שבטים המה על הת"ר שהמה רומזים לס' רבוא כמ"ש במ"א מזה. לכן היו י"ב (דגלים) [שבטים] לי"ב גבולין כמ"ש בספרים. והתורה שבכתב הוא הפנימיות רק שנר מצוה הוא התפשטות כוחות מהאור תורה. ויוסף הצדיק הוא למעלה מזה ההתפשטות. והוא בית יוסף להבה. והוא בחי' ונוזלים מתוך בארך שהוא תוספות נשמה יתירה שבא בשבת קודש אחר תיקון ימי המעשה. ואיתא בזוה"ק בגלות מצרים הי' הדיבור בגלות עי"ש. ופי' הדיבור הוא הנהגת הבורא ית' את העולם שלא היה נגלה בתוך הטבע עד שזכו בנ"י להוציא מכח אל הפועל. וזכו שיעשה להם השי"ת נסים ונפלאות להכיר כח מלכותו ית' בעולם. ואח"כ זכו יותר לתורה מן השמים. והמה ב' בחי' הנ"ל. וכמו כן נתקיים מקודם בין השבטים בכלל. שקודם שתיקנו את שלהם כתיב ולא יכלו דברו לשלום. שלא נמשך הדיבור אחר יוסף הצדיק. והיינו שהי' הדיבור בגלות עד שתיקנו וכ' ויגש אליו יהודה שהוא סמיכות גאולה לתפלה כמ"ש בזוה"ק וכ' ואח"כ דברו אחיו אתו. וכתיב ולא יכול יוסף להתאפק כו' ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף כו' וקשה כיון דכ' אתו מה בהתודע יוסף. כנראה שמקודם לא היה יוסף. כי הלא השבטים לא הכירוהו. וכתיב נבהלו מפניו. כענין שכ' בשבת קודש אין דומה מאור פניו של אדם בש"ק כו'. כי [ע"י] הפנימיות שמתגלה וניתוסף נשמה יתירה. מתחדש הצורה. ולכן היה לו ב' מיני התלבשות. ופושט צורה ולובש צורה. ובזמן המקדש היה מתקיים זאת בישראל כמ"ש במ"א. וכן רמזו במד' שחורה אני בימי המעשה ונאוה בש"ק. לכן לא רצה שיסתכלו אחרים במאור פניו. וכן מ"ש בהיראותו לאביו וירא אליו. מכלל שהי' בו צורה נסתרת שהוצרך לגלותו. והיינו דכתיב עיניכם רואות כו' כי פי המדבר כו'. כמ"ש במדרש על הנביאים שהי' פניהם בוערות כלפידים כשהי' רוה"ק שורה עליהם:
The Midrash Bereishis Rabbah 93:3 describes the encounter between Yosef and Yehuda, relating it to the pasuk in Mishlei (20:5): "the thoughts of man are like deep waters, and a man of understanding can draw them forth." There are two distinct methods of serving Hashem, hinted at in the pasuk (Mishlei 5:15): "Drink water from your cistern, and liquids from your wells." The water from your cistern alludes to the Oral Torah, literally planted inside us by Hashem, connected to the "service of the heart," which is prayer. It parallels the days of the week and the 613 mitzvot, dependent on one's actions. The twelve tribes are the source of the 613 mitzvot, paralleling the 248 positive commandments and 365 negative commandments. The forefathers and the twelve tribes form the pillar for the 600,000 souls of Klal Yisrael. Moreover, the 13 tribes (including Menashe and Ephraim) plus 600, alluding to the 600,000 souls, make up 613. The 12 tribes represent the twelve sides of a 3-dimensional cube, symbolizing all physical things in this world.
The written Torah, on the other hand, is the inner light, while the candle, compared to a mitzvah, spreads the light of the Torah. Yosef, the tzadik, is above this spreading out, called a flame, and compared to "liquids from your well," representing a higher level, that of Shabbos and the extra soul that comes on Shabbos after preparations during the week. Furthermore, the Zohar explains that during the exile in Mitzrayim, "dibur" (speech) was in exile. Dibur represents clarity and leadership of Hashem in the world, covered by the thick allusion of nature. Bnei Yisrael revealed it by actualizing Hashem's presence through mitzvot preparation, gaining Torah and revelation. Similarly, the tribes made necessary changes and repairs. Before selling Yosef, the Torah states, "They could not speak to him in peace," indicating the absence of leadership. It was only when "Yehuda approached Yosef" that the brothers followed his leadership.
The pasuk states, "And Yosef could no longer hold back… And no one stood with him when Yosef confessed to his brothers." This alludes to two forms of Yosef. Originally, when the brothers met him, he was not actually "Yosef," changing between forms. During the time of the Beis Hamikdash, this revelation and clarity were apparent. The Midrash on the pasuk (Shir Hashirim 1:5) "I am blackened but Beautiful" hints at this, blackened during the week but beautiful on Shabbos. Yosef hid this facet, revealing it only when meeting his brothers and father, symbolizing a hidden form now revealed. His statement, "You can see that it is my mouth that is speaking," alludes to a revelation, akin to the prophet's faces burning like flaming torches with the spirit of Hashem.
בפסוק אנכי ארד עמך מצרימה. הוא הבטחה שהקב"ה כביכול עמו אנכי בצרה כמ"ש גלו למצרים. לבבל. שכינה עמהם. והיינו שע"י יעקב אבינו השכינה שורה בין ישראל בגלות. וזה ארד עמך מצרימה שהוא הסיבה שעל ידו ישרה עמנו בגלות. כאשר הי' הסדר שע"י השבטים ירד יוסף למצרים. וע"י יוסף ירד יעקב למצרים. וע"י יעקב ירדה השכינה למצרים. ובאמת בכלל ישראל נמצא תמיד שורש יעקב אבינו ע"ה כאשר חז"ל אמרו צורתו של יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד. לכן בכל מקום שירד ירדה עמו השכינה. והוא מצד מדת אמת דכ' תתן אמת ליעקב. והוא חותמו של הקב"ה. לכן ע"י מדת האמת יכולין לקבל חיות בגלות ג"כ. כי הסתר הגלות הוא בשקר. כי באמת מלכותו ית' בכל משלה ולכן ע"י מדת האמת מתעורר הגאולה. וכן שמעתי מפי מו"ז ז"ל פ' ויחי יעקב בארץ מצרים שע"י האמת יכולין לחיות בארץ מצרים כנ"ל. ואמרו חז"ל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים כו' והאכלתיך נחלת יעקב כו'. כי השבת הוא השבת כל דבר לשורשו כמ"ש אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. וזה הוא מדת אמת:
Hashem promises Yaakov, "I will go down with you to Mitzrayim." This guarantees that Hashem's presence is always with Bnei Yisrael in exile, embodying the concept of "עמו אנכי בצרה" ("I am with them in their pain"). It was in Yaakov's merit that Hashem's presence accompanied us in exile. The chain of events began with Yosef going to Mitzrayim due to his brothers, which led to Yaakov's descent to Mitzrayim, ultimately bringing Hashem's presence there.
Yaakov's influence remains with Bnei Yisrael in every exile. Our sages teach that Yaakov's form is carved below Hashem's holy throne, signifying his enduring presence. Yaakov's merit lies in his trait of אמת (truth), as stated, "You give truth to Yaakov." Hashem's stamp is truth, and since this world often disguises Hashem's truth, through the repair of truth, we can access Hashem's life force even in exile. The Chidushei Harim explains that through the trait of truth, Yaakov was able to "live" in Mitzrayim, signifying survival and spiritual vitality in exile.
This concept also applies to Shabbos, as it is said, "One who pleasures the Shabbos inherits an unlimited reward, the inheritance of Yaakov." On Shabbos, everything returns to its source, exemplified by the command, "No one shall exit his place on Shabbos." This return to the source is the essence of truth, aligning with Yaakov's enduring legacy of אמת.