במדרש פרשה זו סתומה שכשנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל ד"א שביקש לגלות הקץ ונסתם ממנו. פרשה זו היא ויחי יעקב בא"מ שזה הי' הכנה להגלות מה שחי יעקב במצרים. ולכן לא הי' יכול להתחיל הגלות עד שנסתם זה החיות של יעקב שהי' במצרים. כדכ' נחלת ימיהם זכורה לעולם רק שהי' נסתר זה כדי לחול הגלות ולכן פרשה זו סתומה שנסתם זה החיות אח"כ כנ"ל. וגם לפי הפשוט גוף הגלות לא התחיל עד שתמו כל הדור ההוא. רק שנסתם עין השכל מקודם. כי קודם גלות הגוף הוא גלות הנפש כי הגוף תלוי בתהלוכת הנפש. וגלות הנפשות הי' מיד שנסתם חיותו של יעקב אע"ה. ובזה פרשנו הפסוק ויראו אחי יוסף כו' מת אביהם כו' לו ישטמנו והשב כו' הרעה אשר גמלנו כו' ויבך יוסף כו' אתם חשבתם כו' להחיות עם רב כו' והוא שהשבטים הרגישו מיד בהגלות. וז"ש שראו כי מת אביהם כי לא מצאו חיותו של יעקב כנ"ל. ויוסף ירש מקום אביו. והם סברו שע"י מכירתם את יוסף גרמו גלות מצרים. וז"ש הרעה אשר גמלנו. ויוסף שהי' במדריגת יעקב והי' דבוק בגאולה ידע והבין כי הכל לטובה כי שורש הגלות הוא הגאולה. וז"ש ביקש לגלות הקץ ונסתם ממנו. אם הפי' על זמן ביאת משיח לא ידענו מה סוד עמוק הוא זה. וגם מה נ"מ בידיעה זו. רק עיקר הפי' שרצה לברר להם שורש הגלות והגאולה. כי באמת אין רע יורד משמים וימי הרעה נעשים רק ע"י חסרון המקבלים שנהפך להם לרע. והוא רק הסתר. ולכן יש לו סוף וקץ כי השקר אין לו רגלים וקיום. ואם הי' יודעין זה האמת לא הי' שולט בהם הגלות רק כי לא הי' ניתקן הכל כראוי והי' מוכרח להיות גלות מצרים. ולכן לא הי' יכול לגלות זה הקץ. ומ"מ איתא כי גילה מה שרצה לגלות רק בדרך הסתר ופרשנו בעזה"י כי יש אספקלריא המאירה והיא בחי' יעקב שאין לפניו הסתר ורואה הכל בעין הראות ויש אספקלריא שאינה מאירה. והיא בחי' אמונה שע"י ההסתר עצמו צריכין לבוא אל האמת ע"י האמונה ונק' אספקלריא שא"מ כי האור בא מההסתר דייקא כנ"ל והבן. וכיון שלא הי' יכול יעקב לגלות זה הקץ שהוא לברר להם האמת בבחי' אספקלריא המאירה צריך להיות התיקון בבחי' אמונה. וזה צריכין לידע גם עתה כי בכל גלות כן. שהקב"ה מכין קודם הגלות הארות קדושות שיכולין להתדבק בהם אף בחשך רק שאינו נגלה וכשמאמינים כראוי יכולין למצוא האמת ואז בא גאולה כי תכלית הגלות הגאולה כנ"ל. וכן שמעתי מפי מו"ז ז"ל ע"פ ויחי יעקב בא"מ שע"י בחי' אמת מדתו של יעקב כדכ' תתן אמת ליעקב עי"ז יכולין לחיות גם בכל המצרים שיש לכל איש ישראל כנ"ל. נחזור להנ"ל שהשבטים הרגישו הגלות והבינו כי יוסף הוא שורש הגאולה. וחששו שע"י ששנאו אותו בחשבם כי יוסף רוצה לדחותם מאביהם. עי"ז לא יוכלו להתדבק בו עתה. וחשבו שגרמו הגלות. ויוסף השיב להם כי הכל לטובה רק הם חשבו לרעה. ואפשר עי"ז שחשבו לרעה נענשו בזה שהרגישו הגלות וחשבו שח"ו נסתר דרכם מה'. אבל אלקים חשבה לטובה להחיות עם רב שהוא תיקון הראוי שבא ע"י הגלות. כי יוסף הי' דבוק בהגאולה ולא הרגיש הגלות. ולכן ויבך יוסף בדברם אליו כי ראה שהם התחילו מיד להרגיש הגלות:
The Midrash (Bereishis Rabba 96:1) explains that the parsha of Vayechi is closed because, upon Yaakov’s death, the eyes and hearts of Yisrael were blocked due to the hardship of bondage. Another reason is that Yaakov wanted to reveal the end of days, but it was hidden from him. This parsha, called "ויחי יעקב בא"מ" (“And Yaakov was alive in the land of Mitzrayim”), signifies that Yaakov could still be spiritually alive in Mitzrayim. The exile began only when Yaakov's life force was blocked. The Torah records the actions of the forefathers to ensure their legacy is remembered eternally. Although Yaakov's vitality was hidden to allow the exile to unfold, the physical bondage only began after Yosef's generation died. However, the spiritual exile of the mind preceded the physical one, starting when Yaakov died. When Yaakov died, Yosef's brothers felt the onset of exile, fearing that selling Yosef had caused it. Yosef, who remained connected to Yaakov’s level of spiritual vitality, reassured them that everything was for the best, as the root of exile is redemption. Yaakov’s desire to reveal the end of days aimed to clarify that all hardships are merely hidden divine goodness, but this truth remained concealed to necessitate the exile. Nevertheless, Yaakov managed to reveal this truth in a hidden manner. There are two types of divine revelation: clear vision (אספקלריא המאירה), representing Yaakov’s emes (truth), and unclear vision (אספקלריא שאינה מאירה), representing emuna (faith). Though Yaakov couldn't reveal the truth clearly, he indicated that redemption can be accessed through emuna in the darkest times. This concept is essential in exile, where Hashem prepares hidden lights that one can connect to through emuna, bringing about redemption. The Chidushei Harim taught that through the attribute of emes, any Jew can find vitality even in the greatest difficulties, as exemplified by Yaakov in Mitzrayim. Returning to Yosef and his brothers, they felt the exile starting and saw Yosef as the source of redemption. They feared their past actions against him had caused the exile. Yosef reassured them that Hashem had intended it all for good, to bring about the survival of many. Yosef, connected to redemption, did not feel the exile, and he cried when he saw his brothers already experiencing it.
4
במדרש שמע ישראל סבא כו'. כי זה האחדות נתן להם יעקב אע"ה כמ"ש וזאת אשר דיבר להם פי' בזוה"ק שנתן להם בחי' זאת והיא מלכות שמים להיות כל הנהגתם בבחי' זאת ומזה בא כל הברכות ועי"ז ויברך אותם:
The Midrash (Bereishis Rabba 96:1) explains that Yaakov bestowed unity upon his sons. The phrase "This ‘zot’ is what he spoke unto them," interpreted by the Zohar as referring to the kingdom of heaven, symbolizes divine unity. Yaakov's blessing was for their actions to be guided by this oneness, the source of all blessings. After instilling this unity, Yaakov blessed each son individually.
תרל"ה
5635
ב"ה
With G-d's Blessing
במדרש פרשה זו סתומה שכשנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל ד"א שביקש לגלות הקץ ונסתם ממנו. פרשה זו היא ויחי יעקב בא"מ שזה הי' הכנה להגלות מה שחי יעקב במצרים. ולכן לא הי' יכול להתחיל הגלות עד שנסתם זה החיות של יעקב שהי' במצרים. כדכ' נחלת ימיהם זכורה לעולם רק שהי' נסתר זה כדי לחול הגלות ולכן פרשה זו סתומה שנסתם זה החיות אח"כ כנ"ל. וגם לפי הפשוט גוף הגלות לא התחיל עד שתמו כל הדור ההוא. רק שנסתם עין השכל מקודם. כי קודם גלות הגוף הוא גלות הנפש כי הגוף תלוי בתהלוכת הנפש. וגלות הנפשות הי' מיד שנסתם חיותו של יעקב אע"ה. ובזה פרשנו הפסוק ויראו אחי יוסף כו' מת אביהם כו' לו ישטמנו והשב כו' הרעה אשר גמלנו כו' ויבך יוסף כו' אתם חשבתם כו' להחיות עם רב כו' והוא שהשבטים הרגישו מיד בהגלות. וז"ש שראו כי מת אביהם כי לא מצאו חיותו של יעקב כנ"ל. ויוסף ירש מקום אביו. והם סברו שע"י מכירתם את יוסף גרמו גלות מצרים. וז"ש הרעה אשר גמלנו. ויוסף שהי' במדריגת יעקב והי' דבוק בגאולה ידע והבין כי הכל לטובה כי שורש הגלות הוא הגאולה. וז"ש ביקש לגלות הקץ ונסתם ממנו. אם הפי' על זמן ביאת משיח לא ידענו מה סוד עמוק הוא זה. וגם מה נ"מ בידיעה זו. רק עיקר הפי' שרצה לברר להם שורש הגלות והגאולה. כי באמת אין רע יורד משמים וימי הרעה נעשים רק ע"י חסרון המקבלים שנהפך להם לרע. והוא רק הסתר. ולכן יש לו סוף וקץ כי השקר אין לו רגלים וקיום. ואם הי' יודעין זה האמת לא הי' שולט בהם הגלות רק כי לא הי' ניתקן הכל כראוי והי' מוכרח להיות גלות מצרים. ולכן לא הי' יכול לגלות זה הקץ. ומ"מ איתא כי גילה מה שרצה לגלות רק בדרך הסתר ופרשנו בעזה"י כי יש אספקלריא המאירה והיא בחי' יעקב שאין לפניו הסתר ורואה הכל בעין הראות ויש אספקלריא שאינה מאירה. והיא בחי' אמונה שע"י ההסתר עצמו צריכין לבוא אל האמת ע"י האמונה ונק' אספקלריא שא"מ כי האור בא מההסתר דייקא כנ"ל והבן. וכיון שלא הי' יכול יעקב לגלות זה הקץ שהוא לברר להם האמת בבחי' אספקלריא המאירה צריך להיות התיקון בבחי' אמונה. וזה צריכין לידע גם עתה כי בכל גלות כן. שהקב"ה מכין קודם הגלות הארות קדושות שיכולין להתדבק בהם אף בחשך רק שאינו נגלה וכשמאמינים כראוי יכולין למצוא האמת ואז בא גאולה כי תכלית הגלות הגאולה כנ"ל. וכן שמעתי מפי מו"ז ז"ל ע"פ ויחי יעקב בא"מ שע"י בחי' אמת מדתו של יעקב כדכ' תתן אמת ליעקב עי"ז יכולין לחיות גם בכל המצרים שיש לכל איש ישראל כנ"ל. נחזור להנ"ל שהשבטים הרגישו הגלות והבינו כי יוסף הוא שורש הגאולה. וחששו שע"י ששנאו אותו בחשבם כי יוסף רוצה לדחותם מאביהם. עי"ז לא יוכלו להתדבק בו עתה. וחשבו שגרמו הגלות. ויוסף השיב להם כי הכל לטובה רק הם חשבו לרעה. ואפשר עי"ז שחשבו לרעה נענשו בזה שהרגישו הגלות וחשבו שח"ו נסתר דרכם מה'. אבל אלקים חשבה לטובה להחיות עם רב שהוא תיקון הראוי שבא ע"י הגלות. כי יוסף הי' דבוק בהגאולה ולא הרגיש הגלות. ולכן ויבך יוסף בדברם אליו כי ראה שהם התחילו מיד להרגיש הגלות:
The Midrash (Bereishis Rabba 96:1) explains that the parsha of Vayechi is closed because, upon Yaakov’s death, the eyes and hearts of Yisrael were blocked due to the hardship of bondage. Another reason is that Yaakov wanted to reveal the end of days, but it was hidden from him. This parsha, called "ויחי יעקב בא"מ" (“And Yaakov was alive in the land of Mitzrayim”), signifies that Yaakov could still be spiritually alive in Mitzrayim. The exile began only when Yaakov's life force was blocked. The Torah records the actions of the forefathers to ensure their legacy is remembered eternally. Although Yaakov's vitality was hidden to allow the exile to unfold, the physical bondage only began after Yosef's generation died. However, the spiritual exile of the mind preceded the physical one, starting when Yaakov died.
When Yaakov died, Yosef's brothers felt the onset of exile, fearing that selling Yosef had caused it. Yosef, who remained connected to Yaakov’s level of spiritual vitality, reassured them that everything was for the best, as the root of exile is redemption. Yaakov’s desire to reveal the end of days aimed to clarify that all hardships are merely hidden divine goodness, but this truth remained concealed to necessitate the exile. Nevertheless, Yaakov managed to reveal this truth in a hidden manner. There are two types of divine revelation: clear vision (אספקלריא המאירה), representing Yaakov’s emes (truth), and unclear vision (אספקלריא שאינה מאירה), representing emuna (faith). Though Yaakov couldn't reveal the truth clearly, he indicated that redemption can be accessed through emuna in the darkest times.
This concept is essential in exile, where Hashem prepares hidden lights that one can connect to through emuna, bringing about redemption. The Chidushei Harim taught that through the attribute of emes, any Jew can find vitality even in the greatest difficulties, as exemplified by Yaakov in Mitzrayim. Returning to Yosef and his brothers, they felt the exile starting and saw Yosef as the source of redemption. They feared their past actions against him had caused the exile. Yosef reassured them that Hashem had intended it all for good, to bring about the survival of many. Yosef, connected to redemption, did not feel the exile, and he cried when he saw his brothers already experiencing it.
במדרש שמע ישראל סבא כו'. כי זה האחדות נתן להם יעקב אע"ה כמ"ש וזאת אשר דיבר להם פי' בזוה"ק שנתן להם בחי' זאת והיא מלכות שמים להיות כל הנהגתם בבחי' זאת ומזה בא כל הברכות ועי"ז ויברך אותם:
The Midrash (Bereishis Rabba 96:1) explains that Yaakov bestowed unity upon his sons. The phrase "This ‘zot’ is what he spoke unto them," interpreted by the Zohar as referring to the kingdom of heaven, symbolizes divine unity. Yaakov's blessing was for their actions to be guided by this oneness, the source of all blessings. After instilling this unity, Yaakov blessed each son individually.