במדרש גר אנכי עמך כו' כצל ימינו עלי ארץ. כי עיקר הימים הם האורות המיוחדים לכל נפש מבנ"י. אמנם למטה מתלבשים נקודות הארות מהימים עליונים לזמן הגשמיי. וע"ז נאמר מחדש בכל יום מ"ב. והם רק כמו צל ודמות. דומה להימים העליונים. אבל אינם העיקר רק בבחי' גרים. פי' כמו גר שהמעלה שלו מצד שנתקרב ממקום רחוק וע"ז המעלה הי' כל בריאת עוה"ז שבעבודת האדם מתקרב זמן הטבע לימים העליונים. אמנם יעקב אע"ה תיקן גוף הימים בעוה"ז ג"כ להיות מקורבים הם עצמם להש"י כמ"ש בזוה"ק ביאור הפ' ויקרבו ימי ישראל למות שיקרבו הימים לה'. ולכן נסתלק אח"כ כי בהשלמת העבודה המיוחדת לאדם נסתלק מעולם ועבודת יעקב הי' לקרב עצם הימים לה' כנ"ל. ונאמר עליו ויחי יעקב בא"מ. שהביא החיות גם בא"מ כי גם חושך לא יחשיך ממנו. ובמדרש למה פ' זו סתומה שנסתם עיניהם כו' ד"א שסתם ממנו כל צרות שבעולם. לכאורה ב' הפירושים סותרין. זה נדרש לשבח כו'. אמנם הכל אחד דאיתא ביקש לגלות הקץ ונסתם ממנו. ע"ש המשל שגילה לבנו מקום גט שיחרורו. וראה המלך עומד והשיח לדברים אחרים. וביאור הענין כי יעקב אע"ה הי' למעלה מהטבע ושלט על הטבע. לכן הי' בכוחו להסתיר החיות במצרים. וזהו פי' המד' ושמעו אל ישראל אביכם אל ישראל מה הקב"ה בורא עולמות אף אביכם בורא עולמות. פי' הקב"ה הוא עד שלא נברא העולם והוא משנברא העולם. אולם בבריאת העולם נתגלה זה הפלא אשר הסתיר כבוד מלכותו ית' תוך הטבע באופן שלא יהי' ניכר. עד שנמצא בעולם העושים היפוך רצונו. וזאת היא יותר פלא מהכל. וכן פי' מו"ז ז"ל שם עולם ע"ש ההעלם שעשה הבורא להיות נעלם השגחתו ית' בעוה"ז. וכמו כן הצדיק בורא עולמות כאלו אשר בעבודתו מכניס הארת הקדושה במעשים גשמיים בהצנע והסתר. דומין לבוראם. וזה שאמר להם יעקב הקבצו ושמעו פי' שגנוז הכח גם במצרים רק שצריך יגיעה להוציא מכח אל הפועל. וזה הגלות. והנה יעקב הכניס עצמו למצרים אף כי הי' באמת בן חורין וכן הי' תמיד דרכו בקודש להכניס עצמו במקומות הללו כמ"ש במ"א. ובאופן זה רצה לגלות להם הקץ פי' אף שיהיו באמת בחירות. יכניסו עצמם ברצון להגלות לעשות רצון הבורא. ולא גילה להם מקום השיחרור כדי לפרוק עול הגלות ח"ו. רק כנ"ל שיקבלו עליהם ברצון שיהי' סוד הקץ בהסתר אצלם. אבל לא הי' בכחם למשוך לגמרי אחר מדריגת יעקב. וזה ענין שנסתם ממנו פי' שבהתגלות עיקר כוחו של יעקב עלה בעלמא דאתכסיא מה שלא היו השבטים מגיעים עד שם. וזה עצמו מ"ש במדרש שסתם ממנו כל צרות כו' לכן לא הי' במדרגה של השבטים ולא היו יכולים למשוך אחריו לגמרי. לכן הי' העצה ע"י יוסף וז"ש ויקרא לבנו ליוסף. קריאה לשון חיבה ודביקות שמסר כחו ליוסף וע"י אמצעיות יוסף נמשכו כולם אחר כח יעקב. וז"ש האספו ואגידה פי' ע"י שיהיו אגודה אחת לבטל עצמם אל הכלל. וזה סוד יוסף. וז"ש נתתי לך שכם אחד על אחיך פי' שנתן לו בחי' האחדות והתכללות להיות כולם כלולין בו ועי"ז יבוא הגאולה. וזה סוד השבת דבי' מתאחדין ברזא דאחד. [שכם אחד ר"ת ש"כ מלכותו והוא רזא דאחד והמ"י] לכן אלו משמרין ב' שבתות נגאלין. וב' הם יוסף ובנימין שעל שניהם נאמר צדיקים יירשו ארץ כמ"ש בזוה"ק. וכ"נ הפשוט ג"כ שליוסף מסר סוד הקץ לכן אמר להם יוסף הסימן פקוד יפקוד כו':
The Midrash (Tanchuma Vayechi 2:1) describes life as fleeting, comparing it to a shadow. The main idea of days is spiritual light, which manifests in physical time. This concept is reflected in the phrase "He constantly renews in His goodness the creation of the world," indicating that Hashem continuously renews these lights. However, these lights in the physical realm are like shadows of the superior, spiritual days. Yaakov Avinu perfected himself to the extent that he uplifted his days to Hashem, as the Zohar (1:621:2) states about his death: "the days of Yisrael’s death grew near," meaning he brought his days closer to Hashem. Yaakov's ability to remain spiritually alive even in Mitzrayim, the darkest of places, demonstrated his connection to the divine source of light. This is why the parsha is blocked; it signifies that Yaakov's life force was hidden to allow the exile to occur. The Medrash also explains that Yaakov wanted to reveal the end of days to his children but was prevented by Hashem. This is likened to a king's confidant who, upon seeing the king, refrains from revealing secrets. Yaakov, who was above nature, had the power to hide the life force in Mitzrayim and wanted to teach his children how to find the divine light even in darkness. Yaakov's mission was to guide his children through the exile. He called Yosef to pass on his spiritual energy, as Yosef was able to connect the brothers to Yaakov's power. This is why Yaakov said, "Gather together, and I will tell you what will be at the end of days," emphasizing unity and the power of oneness. This oneness is also the secret of Shabbos, where everything becomes unified. The emphasis on keeping Shabbos is that it embodies this oneness, leading to redemption. Yosef's role in revealing the sign of redemption, "פְּקוֹד יִפְקֹד," further illustrates this connection.
4
ויברך את יוסף כו' המלאך כו' יברך כו' הנערים. ומקשין מה הברכה ליוסף. אבל הפי' הוא שנתן ברכה להתפשטות כוחו של יוסף. והנערים הוא התעוררות החיות שבעולם. והכלל כי שורש החיות בא מיוסף אבל כשבא השפע בעולמות שלמטה צריך שמירה. כי לכן בגלות ע"י שליטת הסט"א א"א להתגלות הקדושה. כאשר חכמים הגידו בשנת רעבון אסור הזיווג. אך העצה בגלות ע"י התורה כמ"ש וידגו לרוב פרש"י כמו הדגים שהים מכסה עליהם שאין שולט בהם עה"ר כו'. כמו כן ע"י התורה שנמשלה למים יכול אדם להתכסות מסט"א. ואיתא במדרש כמו דגים שמצפים לטיפה מים כו' כן בנ"י מצפים לתורה. וכפי רוב השתוקקות. התורה מגין עליהם. ואיתא ברש"י בראשית שניתן ברכה לדגים ע"י שצדין מהם כו'. ולכן יוסף שהיא שורש הכל צריך ברכה. וזה ענין ויברך אלקים כו' יום השביעי ע"י שהוא שורש כל הימים כמ"ש מיני' מתברכין. לכן צריך שמירה יותר כמ"ש ופרוס סוכת שלומך כו'. וזהו ויברך את יוסף כו' וידגו לרוב כו' התפשטות כח יוסף כנ"ל:
The pasuk states, "And he blesses Yosef saying, the angel who redeemed me, shall protect the lads, and they will multiply like the fish." The question arises: what blessing did Yaakov give Yosef, as it seems directed only at Menashe and Efraim? The explanation is that Yaakov blessed Yosef with the ability to spread his own power. The source of life force comes from Yosef, but when this blessing descends into the lower worlds, it requires protection. In exile, due to the dominance of negative forces, holiness cannot be readily revealed. This is why marital relations are forbidden during years of famine, as the negative forces hinder the spread of holiness. The solution in exile is through the Torah, which is compared to water. As fish are protected from the evil eye by the sea, so too can people be shielded by the Torah. The Midrash explains that just as fish eagerly await drops of water, Bnei Yisrael eagerly await the Torah. The more one longs for Torah, the more it protects them. Rashi in Bereishis notes that fish were given an extra blessing because they are constantly fished, indicating that Yosef needed an extra blessing for similar reasons. This concept parallels Shabbos, which is the source of blessing for the days of the week. Just as Shabbos requires extra protection, so does Yosef’s blessing. This is why we ask for Hashem’s "sukkah of peace" on Shabbos. Therefore, "And he blessed Yosef...they should multiply like the fish" signifies the spreading of Yosef’s power, protected and flourishing even in challenging times. The blessing to Yosef ensured that his spiritual influence would extend and endure, safeguarded by the Torah’s protective power.
5
בפסוק לו ישטמנו יוסף כו'. וקשה כי ראו שהוא הצדיק ואיך חשדו אותו שישנא אותם. אך השבטים עשו תשובה גדולה על חטא המכירה. ומרוב צערם חשבו כי הם גרמו כל גלות מצרים. האמנם הי' סיבה באמת משמים לקיים עצה עמוקה כו'. אבל הם חשבו שהכל בא רק על ידם. וע"ז השיב להם יוסף כי אלקים חשבה לטובה. וי"ל פי' אתם חשבתם עלי רעה פי' שע"י שעשו תשובה גדולה עי"ז נהפך מזדונות לזכיות ולכך אלקים חשבה לטובה:
The pasuk states, "And Yosef’s brothers saw that Yaakov their father had died, and they were worried, perhaps Yosef will hate us and pay us back for all the wrong that we have done to him" (Bereishis 50:15). This raises a question: knowing Yosef was righteous, why would they suspect him of hating them? The brothers had deeply repented for selling Yosef and believed their actions caused the exile to Mitzrayim. Despite the exile being part of a divine plan, they thought it was their fault, leading them to fear Yosef's resentment. Yosef reassured them, saying, “You thought you were doing me harm, but Hashem intended it for good.” Their sincere repentance had transformed their sins into merits, and Hashem had turned their actions into something positive.
תרל"ז
5637
ב"ה
With G-d's Blessing
במדרש גר אנכי עמך כו' כצל ימינו עלי ארץ. כי עיקר הימים הם האורות המיוחדים לכל נפש מבנ"י. אמנם למטה מתלבשים נקודות הארות מהימים עליונים לזמן הגשמיי. וע"ז נאמר מחדש בכל יום מ"ב. והם רק כמו צל ודמות. דומה להימים העליונים. אבל אינם העיקר רק בבחי' גרים. פי' כמו גר שהמעלה שלו מצד שנתקרב ממקום רחוק וע"ז המעלה הי' כל בריאת עוה"ז שבעבודת האדם מתקרב זמן הטבע לימים העליונים. אמנם יעקב אע"ה תיקן גוף הימים בעוה"ז ג"כ להיות מקורבים הם עצמם להש"י כמ"ש בזוה"ק ביאור הפ' ויקרבו ימי ישראל למות שיקרבו הימים לה'. ולכן נסתלק אח"כ כי בהשלמת העבודה המיוחדת לאדם נסתלק מעולם ועבודת יעקב הי' לקרב עצם הימים לה' כנ"ל. ונאמר עליו ויחי יעקב בא"מ. שהביא החיות גם בא"מ כי גם חושך לא יחשיך ממנו. ובמדרש למה פ' זו סתומה שנסתם עיניהם כו' ד"א שסתם ממנו כל צרות שבעולם. לכאורה ב' הפירושים סותרין. זה נדרש לשבח כו'. אמנם הכל אחד דאיתא ביקש לגלות הקץ ונסתם ממנו. ע"ש המשל שגילה לבנו מקום גט שיחרורו. וראה המלך עומד והשיח לדברים אחרים. וביאור הענין כי יעקב אע"ה הי' למעלה מהטבע ושלט על הטבע. לכן הי' בכוחו להסתיר החיות במצרים. וזהו פי' המד' ושמעו אל ישראל אביכם אל ישראל מה הקב"ה בורא עולמות אף אביכם בורא עולמות. פי' הקב"ה הוא עד שלא נברא העולם והוא משנברא העולם. אולם בבריאת העולם נתגלה זה הפלא אשר הסתיר כבוד מלכותו ית' תוך הטבע באופן שלא יהי' ניכר. עד שנמצא בעולם העושים היפוך רצונו. וזאת היא יותר פלא מהכל. וכן פי' מו"ז ז"ל שם עולם ע"ש ההעלם שעשה הבורא להיות נעלם השגחתו ית' בעוה"ז. וכמו כן הצדיק בורא עולמות כאלו אשר בעבודתו מכניס הארת הקדושה במעשים גשמיים בהצנע והסתר. דומין לבוראם. וזה שאמר להם יעקב הקבצו ושמעו פי' שגנוז הכח גם במצרים רק שצריך יגיעה להוציא מכח אל הפועל. וזה הגלות. והנה יעקב הכניס עצמו למצרים אף כי הי' באמת בן חורין וכן הי' תמיד דרכו בקודש להכניס עצמו במקומות הללו כמ"ש במ"א. ובאופן זה רצה לגלות להם הקץ פי' אף שיהיו באמת בחירות. יכניסו עצמם ברצון להגלות לעשות רצון הבורא. ולא גילה להם מקום השיחרור כדי לפרוק עול הגלות ח"ו. רק כנ"ל שיקבלו עליהם ברצון שיהי' סוד הקץ בהסתר אצלם. אבל לא הי' בכחם למשוך לגמרי אחר מדריגת יעקב. וזה ענין שנסתם ממנו פי' שבהתגלות עיקר כוחו של יעקב עלה בעלמא דאתכסיא מה שלא היו השבטים מגיעים עד שם. וזה עצמו מ"ש במדרש שסתם ממנו כל צרות כו' לכן לא הי' במדרגה של השבטים ולא היו יכולים למשוך אחריו לגמרי. לכן הי' העצה ע"י יוסף וז"ש ויקרא לבנו ליוסף. קריאה לשון חיבה ודביקות שמסר כחו ליוסף וע"י אמצעיות יוסף נמשכו כולם אחר כח יעקב. וז"ש האספו ואגידה פי' ע"י שיהיו אגודה אחת לבטל עצמם אל הכלל. וזה סוד יוסף. וז"ש נתתי לך שכם אחד על אחיך פי' שנתן לו בחי' האחדות והתכללות להיות כולם כלולין בו ועי"ז יבוא הגאולה. וזה סוד השבת דבי' מתאחדין ברזא דאחד. [שכם אחד ר"ת ש"כ מלכותו והוא רזא דאחד והמ"י] לכן אלו משמרין ב' שבתות נגאלין. וב' הם יוסף ובנימין שעל שניהם נאמר צדיקים יירשו ארץ כמ"ש בזוה"ק. וכ"נ הפשוט ג"כ שליוסף מסר סוד הקץ לכן אמר להם יוסף הסימן פקוד יפקוד כו':
The Midrash (Tanchuma Vayechi 2:1) describes life as fleeting, comparing it to a shadow. The main idea of days is spiritual light, which manifests in physical time. This concept is reflected in the phrase "He constantly renews in His goodness the creation of the world," indicating that Hashem continuously renews these lights. However, these lights in the physical realm are like shadows of the superior, spiritual days. Yaakov Avinu perfected himself to the extent that he uplifted his days to Hashem, as the Zohar (1:621:2) states about his death: "the days of Yisrael’s death grew near," meaning he brought his days closer to Hashem.
Yaakov's ability to remain spiritually alive even in Mitzrayim, the darkest of places, demonstrated his connection to the divine source of light. This is why the parsha is blocked; it signifies that Yaakov's life force was hidden to allow the exile to occur. The Medrash also explains that Yaakov wanted to reveal the end of days to his children but was prevented by Hashem. This is likened to a king's confidant who, upon seeing the king, refrains from revealing secrets. Yaakov, who was above nature, had the power to hide the life force in Mitzrayim and wanted to teach his children how to find the divine light even in darkness.
Yaakov's mission was to guide his children through the exile. He called Yosef to pass on his spiritual energy, as Yosef was able to connect the brothers to Yaakov's power. This is why Yaakov said, "Gather together, and I will tell you what will be at the end of days," emphasizing unity and the power of oneness. This oneness is also the secret of Shabbos, where everything becomes unified. The emphasis on keeping Shabbos is that it embodies this oneness, leading to redemption. Yosef's role in revealing the sign of redemption, "פְּקוֹד יִפְקֹד," further illustrates this connection.
ויברך את יוסף כו' המלאך כו' יברך כו' הנערים. ומקשין מה הברכה ליוסף. אבל הפי' הוא שנתן ברכה להתפשטות כוחו של יוסף. והנערים הוא התעוררות החיות שבעולם. והכלל כי שורש החיות בא מיוסף אבל כשבא השפע בעולמות שלמטה צריך שמירה. כי לכן בגלות ע"י שליטת הסט"א א"א להתגלות הקדושה. כאשר חכמים הגידו בשנת רעבון אסור הזיווג. אך העצה בגלות ע"י התורה כמ"ש וידגו לרוב פרש"י כמו הדגים שהים מכסה עליהם שאין שולט בהם עה"ר כו'. כמו כן ע"י התורה שנמשלה למים יכול אדם להתכסות מסט"א. ואיתא במדרש כמו דגים שמצפים לטיפה מים כו' כן בנ"י מצפים לתורה. וכפי רוב השתוקקות. התורה מגין עליהם. ואיתא ברש"י בראשית שניתן ברכה לדגים ע"י שצדין מהם כו'. ולכן יוסף שהיא שורש הכל צריך ברכה. וזה ענין ויברך אלקים כו' יום השביעי ע"י שהוא שורש כל הימים כמ"ש מיני' מתברכין. לכן צריך שמירה יותר כמ"ש ופרוס סוכת שלומך כו'. וזהו ויברך את יוסף כו' וידגו לרוב כו' התפשטות כח יוסף כנ"ל:
The pasuk states, "And he blesses Yosef saying, the angel who redeemed me, shall protect the lads, and they will multiply like the fish." The question arises: what blessing did Yaakov give Yosef, as it seems directed only at Menashe and Efraim? The explanation is that Yaakov blessed Yosef with the ability to spread his own power. The source of life force comes from Yosef, but when this blessing descends into the lower worlds, it requires protection. In exile, due to the dominance of negative forces, holiness cannot be readily revealed. This is why marital relations are forbidden during years of famine, as the negative forces hinder the spread of holiness.
The solution in exile is through the Torah, which is compared to water. As fish are protected from the evil eye by the sea, so too can people be shielded by the Torah. The Midrash explains that just as fish eagerly await drops of water, Bnei Yisrael eagerly await the Torah. The more one longs for Torah, the more it protects them. Rashi in Bereishis notes that fish were given an extra blessing because they are constantly fished, indicating that Yosef needed an extra blessing for similar reasons.
This concept parallels Shabbos, which is the source of blessing for the days of the week. Just as Shabbos requires extra protection, so does Yosef’s blessing. This is why we ask for Hashem’s "sukkah of peace" on Shabbos. Therefore, "And he blessed Yosef...they should multiply like the fish" signifies the spreading of Yosef’s power, protected and flourishing even in challenging times. The blessing to Yosef ensured that his spiritual influence would extend and endure, safeguarded by the Torah’s protective power.
בפסוק לו ישטמנו יוסף כו'. וקשה כי ראו שהוא הצדיק ואיך חשדו אותו שישנא אותם. אך השבטים עשו תשובה גדולה על חטא המכירה. ומרוב צערם חשבו כי הם גרמו כל גלות מצרים. האמנם הי' סיבה באמת משמים לקיים עצה עמוקה כו'. אבל הם חשבו שהכל בא רק על ידם. וע"ז השיב להם יוסף כי אלקים חשבה לטובה. וי"ל פי' אתם חשבתם עלי רעה פי' שע"י שעשו תשובה גדולה עי"ז נהפך מזדונות לזכיות ולכך אלקים חשבה לטובה:
The pasuk states, "And Yosef’s brothers saw that Yaakov their father had died, and they were worried, perhaps Yosef will hate us and pay us back for all the wrong that we have done to him" (Bereishis 50:15). This raises a question: knowing Yosef was righteous, why would they suspect him of hating them?
The brothers had deeply repented for selling Yosef and believed their actions caused the exile to Mitzrayim. Despite the exile being part of a divine plan, they thought it was their fault, leading them to fear Yosef's resentment. Yosef reassured them, saying, “You thought you were doing me harm, but Hashem intended it for good.” Their sincere repentance had transformed their sins into merits, and Hashem had turned their actions into something positive.