בזוה"ק שבת כללא דכל אורייתא כולא כו'. וכן בגמ' הכופר בשבת הוי מומר לכל התורה. כי קבלת התורה ועשרת הדברות הי' קיום כל העולם כמ"ש חז"ל הששי כו' כמ"ש מו"ז ז"ל כי עשה"ד נגד עשרה מאמרות כו'. וכמו האדם שנכנס בו מקודם יצה"ר ואח"כ בא יצ"ט שהוא תיקונו. וכמו מקודם תהו ובהו כו' כן הי' עש"מ קרובים אל הטבע. עד שהי' עשרת הדברות להתחדש ולתקן חיות של העולם כנ"ל להיות נגלה ומבורר כי רק ממנו ית' בכח התורה כמ"ש בראשית בשביל התורה כו'. ואיתא כי התורה החזירה נשמתן של ישראל שפרחו בשעת עשרת הדברות. וז"ש תורת ה' כו' משיבת נפש כו' ע"ש במדרש. והיינו שהתורה היא העצה להתלבש חיות הש"י תוך מעשים גשמיים ג"כ. שיוכל האדם להתדבק בו ית' אף בעוה"ז. וזהו משיבת נפש לשוב הנפש להיות מקושר בשורש חיות שלו. כי נפש מדרגה תחתונה כמ"ש בזוה"ק שיש נר"נ כו'. והוא ממש בחי' השבת דכ' בי' וינפש. שיש עלי' לכל נפשות ישראל אליו ית'. והיינו שיש נ"ר להש"י מעבודת בנ"י. וממילא נמשך חיות מחדש לבחי' נפש כנ"ל. כי נודע שע"י שבת נמשך חיות לימות החול שיש להם קישור ודיבוק בשורשן ע"י השבת כמ"ש בפ' הקודמת. ונמצא כי השבת הוא שורש התורה להמשיך חיות התורה במעשה בראשית. וכ' וינח ביום השביעי ע"כ ברך כו'. ולכאורה אדרבא כיון שנח ביום הז' מסתמא הוא מבורך וראוי לכך. אך שאינו טעם על קדושת היום בלבד. רק כי הוא טעם איך יכולין בנ"י לשוב בשבת למקום מנוחתם ולהתבטל להתדבק בו ית'. כי וינח כו' ע"כ ניתן זה הכח להמשיך ממקור הברכות לכל העולם שזה פי' ברכה:
The Zohar (Raya Mehemna 2:92a) states, “Shabbos includes the entire Torah,” and the Gemara (Eruvin 69b) says that one who denies Shabbos is considered an apostate of the entire Torah. This is because the receiving of the Torah and the Ten Commandments maintain the world’s existence. Just as a person first has an evil inclination and later gains a good inclination to convert negativity to positivity, the world first experienced chaos (תהו ובהו) and then received the Ten Commandments to renew and repair the world's life force, revealing that everything is from Hashem through the Torah, as stated in Bereishis Rabbah 1:1. The Torah is the vessel through which Hashem’s life force is enclothed in physical actions, allowing one to connect to Hashem even in this world. This is the meaning of “The Torah of Hashem is perfect, it restores one’s soul” (Tehillim 19:8), indicating that the Torah reconnects the soul to its source. The concept of Shabbos, where Hashem rested (וינפש), elevates everything to Hashem, bringing a new life force to the level of nefesh. Through Shabbos, life force is drawn to the weekdays, linking them to their source. Shabbos is the root of the Torah, channeling the life force of the Torah into creation. As it says in Shemos 20:10, “He rested on the seventh day, therefore He blessed it,” indicating that Bnei Yisrael can return to their place of rest and connect to Hashem. Hashem’s rest on Shabbos allows for the drawing of energy from the source of blessings, embodying the essence of all brocha.
3
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד ע"ש יתרו עפמ"ש לשארית נחלתו דרשו חז"ל מי שמשים עצמו כשיריים. ויתרו הי' בעיניו כשיריים ועש"ז נק' יתר. רק מקודם שנתגייר לא הי' זה חשיבות. כי הי' באמת מיותר. ורק נחלתו כתיב. ואח"כ ניתוסף לו וא"ו לשון המשכה:
The Chidushei Harim explained the name Yisro in light of the pasuk “For the remnant of his inheritance,” as the Gemara (Rosh HaShana 17a) interprets this to refer to one who regards himself as unimportant. Yisro considered himself as extra or unworthy, which is why he was called Yeter (literally extra). Before Yisro converted, his humility was not noteworthy, as he was indeed extra and unimportant. The significance comes when it is connected to Hashem, as indicated by the pasuk “The remnants of His legacy נחלתו.” After he converted, the letter vav was added to his name, becoming Yisro, symbolizing his connection to Hashem.
4
גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. שהקדימו נעשה לנשמע. אם כי בוודאי יש לבטוח ולהאמין כי לא יצוה הש"י רק אשר יהי' בכחם. אך כי קבלו על עצמם לזכות לשמוע ע"י המעשה. וזה הקדמת נעשה לנשמע. וזהו עושי דברו. כי הנה בכל מעשה יש כח דבר ה'. כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו כו' כל צבאם. וכשעושין המעשים כראוי זוכין לשמוע הקול שהוא למעלה מהדיבור. כמ"ש בזוה"ק. ומובן גם לכל אדם כי הקול בפנימיות מהדיבור. שמתחלק לפרטי דברים. והנה בנ"י זכו במעשיהם וקבלת מלכותו. לשמוע קול הש"י. וזה ג"כ זכור ושמור בדיבור אחד. ומי שישנו בשמירה ישנו בזכירה. כי שמירה צריך בבחי' דיבור הנ"ל שנעלם תוך מעשה בראשית. וכפי השמירה זוכין לזכירה הוא מקום שא"צ שמירה כנ"ל:
The Gemara (Shabbos 88a) explains Tehillim 103:20, “Mighty creatures who do His bidding, ever obedient to His bidding,” as referring to Bnei Yisrael’s commitment to accepting the Torah by first saying “na'aseh” (we will do) before “nishma” (we will hear). They believed Hashem would not command more than they could handle but committed to reaching the level of “nishma” through their actions, not just as a gift from Hashem. This is the meaning of “creating His words,” as every action contains Hashem’s energy. As it says in Tehillim 33:6, “With the word of Hashem, the Heaven was made.” By performing actions correctly, they could hear the voice (kol), which is above words (dibbur). The voice is the inner essence of words before they are divided into syllables. Through their actions, Bnei Yisrael merited to hear Hashem’s voice. This also explains the Gemara (Rosh Hashanah 27a) that “remember” (zachor) and “guard” (shamor) were said simultaneously. Guarding (shamor) relates to the level of words hidden in creation, while remembering (zachor) is a higher level, attained through proper guarding, where no guarding is needed.
תרל"ב
5632
בזוה"ק שבת כללא דכל אורייתא כולא כו'. וכן בגמ' הכופר בשבת הוי מומר לכל התורה. כי קבלת התורה ועשרת הדברות הי' קיום כל העולם כמ"ש חז"ל הששי כו' כמ"ש מו"ז ז"ל כי עשה"ד נגד עשרה מאמרות כו'. וכמו האדם שנכנס בו מקודם יצה"ר ואח"כ בא יצ"ט שהוא תיקונו. וכמו מקודם תהו ובהו כו' כן הי' עש"מ קרובים אל הטבע. עד שהי' עשרת הדברות להתחדש ולתקן חיות של העולם כנ"ל להיות נגלה ומבורר כי רק ממנו ית' בכח התורה כמ"ש בראשית בשביל התורה כו'. ואיתא כי התורה החזירה נשמתן של ישראל שפרחו בשעת עשרת הדברות. וז"ש תורת ה' כו' משיבת נפש כו' ע"ש במדרש. והיינו שהתורה היא העצה להתלבש חיות הש"י תוך מעשים גשמיים ג"כ. שיוכל האדם להתדבק בו ית' אף בעוה"ז. וזהו משיבת נפש לשוב הנפש להיות מקושר בשורש חיות שלו. כי נפש מדרגה תחתונה כמ"ש בזוה"ק שיש נר"נ כו'. והוא ממש בחי' השבת דכ' בי' וינפש. שיש עלי' לכל נפשות ישראל אליו ית'. והיינו שיש נ"ר להש"י מעבודת בנ"י. וממילא נמשך חיות מחדש לבחי' נפש כנ"ל. כי נודע שע"י שבת נמשך חיות לימות החול שיש להם קישור ודיבוק בשורשן ע"י השבת כמ"ש בפ' הקודמת. ונמצא כי השבת הוא שורש התורה להמשיך חיות התורה במעשה בראשית. וכ' וינח ביום השביעי ע"כ ברך כו'. ולכאורה אדרבא כיון שנח ביום הז' מסתמא הוא מבורך וראוי לכך. אך שאינו טעם על קדושת היום בלבד. רק כי הוא טעם איך יכולין בנ"י לשוב בשבת למקום מנוחתם ולהתבטל להתדבק בו ית'. כי וינח כו' ע"כ ניתן זה הכח להמשיך ממקור הברכות לכל העולם שזה פי' ברכה:
The Zohar (Raya Mehemna 2:92a) states, “Shabbos includes the entire Torah,” and the Gemara (Eruvin 69b) says that one who denies Shabbos is considered an apostate of the entire Torah. This is because the receiving of the Torah and the Ten Commandments maintain the world’s existence. Just as a person first has an evil inclination and later gains a good inclination to convert negativity to positivity, the world first experienced chaos (תהו ובהו) and then received the Ten Commandments to renew and repair the world's life force, revealing that everything is from Hashem through the Torah, as stated in Bereishis Rabbah 1:1.
The Torah is the vessel through which Hashem’s life force is enclothed in physical actions, allowing one to connect to Hashem even in this world. This is the meaning of “The Torah of Hashem is perfect, it restores one’s soul” (Tehillim 19:8), indicating that the Torah reconnects the soul to its source. The concept of Shabbos, where Hashem rested (וינפש), elevates everything to Hashem, bringing a new life force to the level of nefesh. Through Shabbos, life force is drawn to the weekdays, linking them to their source.
Shabbos is the root of the Torah, channeling the life force of the Torah into creation. As it says in Shemos 20:10, “He rested on the seventh day, therefore He blessed it,” indicating that Bnei Yisrael can return to their place of rest and connect to Hashem. Hashem’s rest on Shabbos allows for the drawing of energy from the source of blessings, embodying the essence of all brocha.
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד ע"ש יתרו עפמ"ש לשארית נחלתו דרשו חז"ל מי שמשים עצמו כשיריים. ויתרו הי' בעיניו כשיריים ועש"ז נק' יתר. רק מקודם שנתגייר לא הי' זה חשיבות. כי הי' באמת מיותר. ורק נחלתו כתיב. ואח"כ ניתוסף לו וא"ו לשון המשכה:
The Chidushei Harim explained the name Yisro in light of the pasuk “For the remnant of his inheritance,” as the Gemara (Rosh HaShana 17a) interprets this to refer to one who regards himself as unimportant. Yisro considered himself as extra or unworthy, which is why he was called Yeter (literally extra). Before Yisro converted, his humility was not noteworthy, as he was indeed extra and unimportant. The significance comes when it is connected to Hashem, as indicated by the pasuk “The remnants of His legacy נחלתו.” After he converted, the letter vav was added to his name, becoming Yisro, symbolizing his connection to Hashem.
גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. שהקדימו נעשה לנשמע. אם כי בוודאי יש לבטוח ולהאמין כי לא יצוה הש"י רק אשר יהי' בכחם. אך כי קבלו על עצמם לזכות לשמוע ע"י המעשה. וזה הקדמת נעשה לנשמע. וזהו עושי דברו. כי הנה בכל מעשה יש כח דבר ה'. כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו כו' כל צבאם. וכשעושין המעשים כראוי זוכין לשמוע הקול שהוא למעלה מהדיבור. כמ"ש בזוה"ק. ומובן גם לכל אדם כי הקול בפנימיות מהדיבור. שמתחלק לפרטי דברים. והנה בנ"י זכו במעשיהם וקבלת מלכותו. לשמוע קול הש"י. וזה ג"כ זכור ושמור בדיבור אחד. ומי שישנו בשמירה ישנו בזכירה. כי שמירה צריך בבחי' דיבור הנ"ל שנעלם תוך מעשה בראשית. וכפי השמירה זוכין לזכירה הוא מקום שא"צ שמירה כנ"ל:
The Gemara (Shabbos 88a) explains Tehillim 103:20, “Mighty creatures who do His bidding, ever obedient to His bidding,” as referring to Bnei Yisrael’s commitment to accepting the Torah by first saying “na'aseh” (we will do) before “nishma” (we will hear). They believed Hashem would not command more than they could handle but committed to reaching the level of “nishma” through their actions, not just as a gift from Hashem.
This is the meaning of “creating His words,” as every action contains Hashem’s energy. As it says in Tehillim 33:6, “With the word of Hashem, the Heaven was made.” By performing actions correctly, they could hear the voice (kol), which is above words (dibbur). The voice is the inner essence of words before they are divided into syllables.
Through their actions, Bnei Yisrael merited to hear Hashem’s voice. This also explains the Gemara (Rosh Hashanah 27a) that “remember” (zachor) and “guard” (shamor) were said simultaneously. Guarding (shamor) relates to the level of words hidden in creation, while remembering (zachor) is a higher level, attained through proper guarding, where no guarding is needed.