במדרש ואלה מוסיף על הראשונים משל למטרונה הזיין מכאן ומכאן ע"ש. וברש"י מה הראשונים מסיני כי באמת הכל מן התורה. והיא נותנת ברכה לפני' ולאחריה וכמו שכל הבריאה נברא בשביל התורה. והדור שקבלו התורה הוציאו מכח אל הפועל ומ"מ קיום דורות הקודמים היו להיות הכנה לתורה. וכמו כן ממש בפרטות בבנ"י שמקודם הוצרכו ליישר עצמם כענין התקן עצמך ללמוד תורה והוא המשפטים שקודם התורה. לכן כתיב שם ושפטו כו' בכל עת. ולא היו ביחוד למרע"ה כי הם המשפטים שקודמים לתורה. ואח"כ כתיב ואלה המשפטים המיוחדים לאחר קבלת התורה. ואלה המדריגות הם תמיד בכל עובד ה' כפי מה שמיישר מעשיו זוכה לתורה. ואח"כ בכח התורה מיישר מעשיו כראוי וכן לעולם. וזה שהקדימו בנ"י נעשה לנשמע אינו לפי שעה רק שכן הוא לעולם שצריכין מקודם לתקן המעשים. ואח"כ זוכין לשמוע. ואחר השמיעה הוא הזמן שצריכין לתקן המעשים ביותר עפ"י התורה ואז זוכין לשמוע יותר פנימיות התורה. אכן העיקר הוא שצריך להיות המכוון לשם שמים. והאדם העובד ליישר לבבו כדי להיות מוכן לתורה ולעבדות השי"ת אז התורה מסייעת לו שיוכל לגמור המכוון. וכן כתיב ואנשי קודש תהיון לי שצריך האדם לבקש הקדושה כדי להיות מוכן לעבדו ית"ש. ולא להיות רוצה להיות קדוש. כי קודש הוא למעלה מהטבע. ואיזה דרך יהי' מציאות הקדושה בעוה"ז. ורק בכח התורה והקב"ה שקדשנו במצותיו. וז"ש תהיון לי. ופי' תהיון הוא הויה חדשה שבכח איש ישראל למשוך בכל עת התחדשות לחול עליו מלבוש הקדושה ע"י תורה ומצות. וכ' עלה אלי ההרה והיה שם כו'. היינו שנתהפך מרע"ה להויה חדשה כמלאכי השרת כמ"ש חז"ל נכנס בענן נתלבש בענן כו' לשומו כמלאכי השרת. ולכן הי' מ' יום כיצירת הולד במ' יום. כן קיבל בשלימות אותו הציור. ובזו"ח שיה"ש איתא והיה שם שנעשה שֵם הקודש. ויש לכל ישראל חלק בצורה זו וקודם החטא כ' אמרתי אלקים אתם. ואיתא כי בשבת קודש מחזיר משה רע"ה אותה ההארה לכל בנ"י. וזו בחי' נשמה יתירה שלכן אין דומה מאור פניו של אדם בשבת לימי המעשה. ולזה הציור הקדושה זוכין ע"י תרי"ג מצות שהם נגד איברים וגידים. ובעוה"ז נדמה כי העיקר הגוף. והוא רומז לתרי"ג מצות. אבל באמת נהפוך הוא כי עיקר ציור האדם הוא תרי"ג אברים רוחנים שורש התרי"ג מצות ואלה האברים שבגוף הם רמזים אל הפנימיות. ובמשה רבינו ע"ה נתגלה פנימיות המלבוש וכפי מה שמתרחקין מן הגשמיות זוכין להפנימיות. ובימי המעשה צריכין לייגע עצמינו להתרחק מהגשמיות. ובש"ק צריכין לייגע לקבל הארה פנימיות ורוחניות:
The Midrash explains that just as a queen is guarded before and after, so too the Torah is surrounded by laws. Rashi notes that the extra "vav" in "ve'eileh" teaches that all laws were given at Sinai, emphasizing that everything stems from the Torah, which is the source of all blessings. The generations before the giving of the Torah were preparatory, just as individuals must prepare themselves to learn Torah. The laws given before receiving the Torah signify the need for preparation, while the laws after signify the application of Torah to refine one's actions continually. On an individual level, one must first correct their ways to merit receiving the Torah. This is reflected in the sequence of "na'aseh v'nishma" (we will do and we will hear), showing that commitment precedes understanding. After hearing the Torah, one must further refine their actions according to its teachings, leading to deeper insights. This cycle of commitment, learning, and application is continuous and essential for spiritual growth. The main focus should be doing everything for the sake of Hashem. As one works to better themselves and be prepared for Torah, Hashem will assist them. The pasuk “You shall be holy people to Me” implies that holiness is above nature and can be attained through Torah and mitzvot. Moshe's transformation on the mountain, described as becoming like a holy angel, symbolizes this potential for renewal. Each Jew has a part in this holiness, especially on Shabbos, when we receive an extra soul and our spiritual countenance is enhanced. The 613 mitzvot, paralleling our body, are the true essence, and distancing from physicality allows for deeper spiritual revelation. During the week, we strive to distance from physicality, and on Shabbos, we focus on receiving inner spiritual light.
תרמ"ז
5647
במדרש ואלה מוסיף על הראשונים משל למטרונה הזיין מכאן ומכאן ע"ש. וברש"י מה הראשונים מסיני כי באמת הכל מן התורה. והיא נותנת ברכה לפני' ולאחריה וכמו שכל הבריאה נברא בשביל התורה. והדור שקבלו התורה הוציאו מכח אל הפועל ומ"מ קיום דורות הקודמים היו להיות הכנה לתורה. וכמו כן ממש בפרטות בבנ"י שמקודם הוצרכו ליישר עצמם כענין התקן עצמך ללמוד תורה והוא המשפטים שקודם התורה. לכן כתיב שם ושפטו כו' בכל עת. ולא היו ביחוד למרע"ה כי הם המשפטים שקודמים לתורה. ואח"כ כתיב ואלה המשפטים המיוחדים לאחר קבלת התורה. ואלה המדריגות הם תמיד בכל עובד ה' כפי מה שמיישר מעשיו זוכה לתורה. ואח"כ בכח התורה מיישר מעשיו כראוי וכן לעולם. וזה שהקדימו בנ"י נעשה לנשמע אינו לפי שעה רק שכן הוא לעולם שצריכין מקודם לתקן המעשים. ואח"כ זוכין לשמוע. ואחר השמיעה הוא הזמן שצריכין לתקן המעשים ביותר עפ"י התורה ואז זוכין לשמוע יותר פנימיות התורה. אכן העיקר הוא שצריך להיות המכוון לשם שמים. והאדם העובד ליישר לבבו כדי להיות מוכן לתורה ולעבדות השי"ת אז התורה מסייעת לו שיוכל לגמור המכוון. וכן כתיב ואנשי קודש תהיון לי שצריך האדם לבקש הקדושה כדי להיות מוכן לעבדו ית"ש. ולא להיות רוצה להיות קדוש. כי קודש הוא למעלה מהטבע. ואיזה דרך יהי' מציאות הקדושה בעוה"ז. ורק בכח התורה והקב"ה שקדשנו במצותיו. וז"ש תהיון לי. ופי' תהיון הוא הויה חדשה שבכח איש ישראל למשוך בכל עת התחדשות לחול עליו מלבוש הקדושה ע"י תורה ומצות. וכ' עלה אלי ההרה והיה שם כו'. היינו שנתהפך מרע"ה להויה חדשה כמלאכי השרת כמ"ש חז"ל נכנס בענן נתלבש בענן כו' לשומו כמלאכי השרת. ולכן הי' מ' יום כיצירת הולד במ' יום. כן קיבל בשלימות אותו הציור. ובזו"ח שיה"ש איתא והיה שם שנעשה שֵם הקודש. ויש לכל ישראל חלק בצורה זו וקודם החטא כ' אמרתי אלקים אתם. ואיתא כי בשבת קודש מחזיר משה רע"ה אותה ההארה לכל בנ"י. וזו בחי' נשמה יתירה שלכן אין דומה מאור פניו של אדם בשבת לימי המעשה. ולזה הציור הקדושה זוכין ע"י תרי"ג מצות שהם נגד איברים וגידים. ובעוה"ז נדמה כי העיקר הגוף. והוא רומז לתרי"ג מצות. אבל באמת נהפוך הוא כי עיקר ציור האדם הוא תרי"ג אברים רוחנים שורש התרי"ג מצות ואלה האברים שבגוף הם רמזים אל הפנימיות. ובמשה רבינו ע"ה נתגלה פנימיות המלבוש וכפי מה שמתרחקין מן הגשמיות זוכין להפנימיות. ובימי המעשה צריכין לייגע עצמינו להתרחק מהגשמיות. ובש"ק צריכין לייגע לקבל הארה פנימיות ורוחניות:
The Midrash explains that just as a queen is guarded before and after, so too the Torah is surrounded by laws. Rashi notes that the extra "vav" in "ve'eileh" teaches that all laws were given at Sinai, emphasizing that everything stems from the Torah, which is the source of all blessings. The generations before the giving of the Torah were preparatory, just as individuals must prepare themselves to learn Torah. The laws given before receiving the Torah signify the need for preparation, while the laws after signify the application of Torah to refine one's actions continually.
On an individual level, one must first correct their ways to merit receiving the Torah. This is reflected in the sequence of "na'aseh v'nishma" (we will do and we will hear), showing that commitment precedes understanding. After hearing the Torah, one must further refine their actions according to its teachings, leading to deeper insights. This cycle of commitment, learning, and application is continuous and essential for spiritual growth.
The main focus should be doing everything for the sake of Hashem. As one works to better themselves and be prepared for Torah, Hashem will assist them. The pasuk “You shall be holy people to Me” implies that holiness is above nature and can be attained through Torah and mitzvot. Moshe's transformation on the mountain, described as becoming like a holy angel, symbolizes this potential for renewal. Each Jew has a part in this holiness, especially on Shabbos, when we receive an extra soul and our spiritual countenance is enhanced. The 613 mitzvot, paralleling our body, are the true essence, and distancing from physicality allows for deeper spiritual revelation. During the week, we strive to distance from physicality, and on Shabbos, we focus on receiving inner spiritual light.