במדרש שמעי בת משל לעובר ממקום למקום וראה בירה דולקת כו' כי אברהם אע"ה ראה שכל העולמות מסודרין עפ"י הסדר שנתן הקב"ה וכשבא לעיין בעוה"ז ראה אשר הוא בלי תיקון וחשב לעמוד על בירור הדבר כי תאמר ח"ו שהוא בלי מנהיג ובודאי השגחת הקב"ה בעוה"ז ג"כ והשיבו השי"ת לך לך כלומר שלא יעכב כאן וילך לדרכו כי א"י לתקן אלו המקומות עד שמשליכין מקודם כל עניני עוה"ז. ומס"נ לעבודת השי"ת יותר מהשגת חכמת האדם. ואז זוכין לבסוף ג"כ לתקן הכל. כי בודאי בריאת האדם הי' ע"ז לתקן אלה הדברים רק שמקודם צריכין לבטל הכל שלא בהדרגה. וז"ש שמעי בת ראי הטי אזנך כי שמיעה ראשונה הוא מה שהשי"ת פותח שער לכל ברי'. ואח"כ צריך האדם לדבק עצמו בנקודה זאת. ולעזוב הכל אז זוכה להרחיב זאת הנקודה ונאמר והטי אזנך כלומר להטות כל שמיעת גוף האדם אשר בא ממנו. וכ"ז ע"י שכחי עמך וכן נוהג זה הענין בכל אדם ע"י שמסר נפשו בתחילה כראוי יכול לתקן אח"כ כל הדברים בדרך הישר. וגם בכל ש"ק שהוא ענין לך לך שיש בו מנוח מכל המלאכות. וכשמקבלין השבת כראוי יכולין לתקן אח"כ ימי המעשה כנ"ל:
The Midrash explains the verse (Tehillim 45:11): "Hear my daughter and see, turn your ear, and forget your nation and the house of your father." This verse refers to Avraham, who is likened to a traveler. He journeyed from place to place and came upon a castle that was illuminated, deducing that it must have an owner. Similarly, Avraham observed the ordered nature of creation, yet it seemed incomplete, prompting him to question if there was no one in charge. Hashem responded with "Lech Lecha," signifying that Avraham should continue his journey, for he must first remove all worldly matters from himself to truly repair these places. This self-sacrifice in serving Hashem is greater than wisdom, and only afterward can one merit to repair everything. Our mission is evidently to repair these places, but it requires initial, illogical nullification. The verse teaches: "Hear my daughter," signifying the initial awakening from Hashem that people experience. Subsequently, a person must connect to this point and detach from everything. Only then can one expand this point, represented by "Turn your ear," acknowledging that everything in their life and body comes from Hashem. Through proper self-sacrifice, one can subsequently repair all paths effectively. This concept also applies to every Shabbos, which is akin to a mini "Lech Lecha." During this time, a person takes a break from work, and by accepting Shabbos properly (nullification), one can also repair the days of the week. By dedicating oneself fully to Shabbos, one is empowered to address and repair the workdays that follow.
4
ואעשך לגוי גדול ז"ש אלקי אברהם כו' פי' שבנ"י ממשיכין מלכותו ית' עליהם בכח קבלת מלכות שמים של האבות ז"ש ואעשך כו' כי אברהם אע"ה הי' עובד להשי"ת בכל כחו אשר כביכול לאין שיעור לשלם שכר והי' זה השכר אשר כל עבודתו נתפשט בכל בנ"י בניו לדורותיהם וכל תנועה ועובדא שלו נעשה שורש לבניו בנ"י וכ"כ במד' ברכתו כעץ שתול על פלגי מים משל לרואה אילן יפה כו' ואומר במה אברכך רק שכל ענפים שיצאו מאתך יהיו כמוך כו' ע"ש. וז"ש ואעשך לגוי גדול שנתפשט כחו לגוי גדול כנ"ל כי הקב"ה משלם לכל ברי' שכרו מה שחביב אצלו יותר. ובאברהם אע"ה הי' זה שכר היותר חביב שיהי' ממנו גוי גדול אשר המה מיוחדים לעבודתו ית' והי' זה שכרו כנ"ל:
"And I will make you into a great nation" (Bereishis 12:2). The Gemara (Pesachim 117b) explains that this is the meaning of the words "The G-d of Avraham." The idea is that Bnei Yisrael draw Hashem’s dominion onto themselves through the acceptance of Hashem that our forefathers had. Avraham served Hashem with such dedication that it was as if Hashem could never fully repay him. Instead, his reward extended to the entire Bnei Yisrael for generations, making his actions a foundation for his descendants. This concept is illustrated in the Midrash, which likens Avraham's blessing to a person who finds a beautiful tree and wishes to bless it. Realizing the tree already has everything, he blesses it that all its branches and offshoots will be just as fruitful. This analogy explains Avraham's promise to become a great nation: his influence would spread to his descendants, forming a unique nation devoted to Hashem. Hashem rewards each creature with what is most precious to it. For Avraham, the most cherished reward was that a great and unique nation would emerge from him, dedicated to serving Hashem. This was the ultimate reward, ensuring that his dedication and service to Hashem would perpetuate through his descendants.
5
מה שהבטיחו הקב"ה כל כך הבטחות נראה כי הי' להגדיל הנסיון לראות אם יהי' הליכתו בעבור השכר. ובאמת כתיב וילך אברם כאשר דיבר אליו ה' שלא הלך רק לעשות רצון הבורא ית':
It seems Hashem gave Avraham numerous promises ("I will bless you," etc.) to test whether Avraham would act for the reward or solely for Hashem's command. The truth is clear from the continuation of the verses: "And Avraham went as Hashem commanded him." This shows that Avraham's motivation was purely to fulfill Hashem's will. The promises served to magnify the trial, but Avraham's actions demonstrated his dedication to Hashem alone, not influenced by the prospect of reward. This highlights Avraham's unwavering commitment to serving Hashem for the sake of divine commandment.
6
התהלך לפני והי' תמים. מה שנקרא תמים ע"י המילה ביאור הענין שיש לאדם שני כחות בעולם הזה ובעולם העליון והיינו כח הנפש בגוף וכח הנשמה שלמעלה שאינו מתפשט בגוף האדם. וכשהאדם זוכה ומקשר עצמו לכח נשמתו נקרא תמים ובא בזכות המילה לכן נקרא ברית שמקשר ומחבר הגוף בהארת נשמתו החופפת על הגוף ובמדרש איתא כי תמה אברהם איך ע"י שיחתך אבר יהי' נקרא תמים. ובאמת ע"י חסרון זה בגוף זוכה אל השלימות כי הגוף הוא בעל חסרון וכדאיתא בזוה"ק על פסוק ה' חפץ דכאו החלי שע"י חסרון בגוף זוכה לשלימות של הנשמה. ואיתא בזוה"ק בראשית ברית אש פי' שכל הבריאה ע"י התורה ובודאי כח הבריאה שבתורה הוא בהנהגה שלמעלה מהגוף והגשמיות ונקרא אש דת כלומר הנהגה אלקית וע"י התורה יכולין לקשר עוה"ז בכח חיות הקדושה שמשם שורש הכל וזה מה שהתורה מתפארת ואהי' אצלו אמון פי' שבכחה ליישר כל המעשים והברואים ולקשר אותם בכח הפנימי שלמעלה מהטבע שהרי על ידה נברא הכל מאין ליש וזהו בראשית ברית אש והתורה והמילה ענין אחד כמ"ש במדרש ע"פ מגיד דבריו ליעקב כי בלי המילה אין זוכין לתורה ע"ש:
"Go before Me and be complete" (Bereishis 17:1). This completion refers to the Bris Milah. A person possesses two powers: one physical, manifested in the body, and one spiritual, residing above and not manifest in the body. Achieving completeness involves connecting the physical to the spiritual power, a connection facilitated by Milah. This covenant (Bris) signifies a powerful bond, linking the body to the spiritual essence above it. The Midrash (Tanchuma Lech Lecha 15) recounts Avraham’s confusion about how cutting a limb could lead to completeness. The idea is that by making the body imperfect, one can connect more profoundly to the spiritual element. The Zohar elaborates on this with the verse "Hashem desires to humble him, and therefore made him ill," indicating that through physical deficiency, one attains the soul's completeness. The Zohar further explains that "Bereshis" can be read as "Bris Eish" (Covenant of Fire), referring to the Torah's fiery energy, which sustains the world. Through Torah, we connect this world to the holy life force, the source of all creation. The Torah is described as an "אמון," a nurturer, guiding and aligning actions, linking creation to the power above nature. This "Covenant of Fire" parallels the Milah, both essential for meriting Torah, as noted in the Midrash (Shemos Rabbah 30:12).
תרל"ו
5636
ב"ה
With G-d's Blessing
במדרש שמעי בת משל לעובר ממקום למקום וראה בירה דולקת כו' כי אברהם אע"ה ראה שכל העולמות מסודרין עפ"י הסדר שנתן הקב"ה וכשבא לעיין בעוה"ז ראה אשר הוא בלי תיקון וחשב לעמוד על בירור הדבר כי תאמר ח"ו שהוא בלי מנהיג ובודאי השגחת הקב"ה בעוה"ז ג"כ והשיבו השי"ת לך לך כלומר שלא יעכב כאן וילך לדרכו כי א"י לתקן אלו המקומות עד שמשליכין מקודם כל עניני עוה"ז. ומס"נ לעבודת השי"ת יותר מהשגת חכמת האדם. ואז זוכין לבסוף ג"כ לתקן הכל. כי בודאי בריאת האדם הי' ע"ז לתקן אלה הדברים רק שמקודם צריכין לבטל הכל שלא בהדרגה. וז"ש שמעי בת ראי הטי אזנך כי שמיעה ראשונה הוא מה שהשי"ת פותח שער לכל ברי'. ואח"כ צריך האדם לדבק עצמו בנקודה זאת. ולעזוב הכל אז זוכה להרחיב זאת הנקודה ונאמר והטי אזנך כלומר להטות כל שמיעת גוף האדם אשר בא ממנו. וכ"ז ע"י שכחי עמך וכן נוהג זה הענין בכל אדם ע"י שמסר נפשו בתחילה כראוי יכול לתקן אח"כ כל הדברים בדרך הישר. וגם בכל ש"ק שהוא ענין לך לך שיש בו מנוח מכל המלאכות. וכשמקבלין השבת כראוי יכולין לתקן אח"כ ימי המעשה כנ"ל:
The Midrash explains the verse (Tehillim 45:11): "Hear my daughter and see, turn your ear, and forget your nation and the house of your father." This verse refers to Avraham, who is likened to a traveler. He journeyed from place to place and came upon a castle that was illuminated, deducing that it must have an owner. Similarly, Avraham observed the ordered nature of creation, yet it seemed incomplete, prompting him to question if there was no one in charge. Hashem responded with "Lech Lecha," signifying that Avraham should continue his journey, for he must first remove all worldly matters from himself to truly repair these places. This self-sacrifice in serving Hashem is greater than wisdom, and only afterward can one merit to repair everything.
Our mission is evidently to repair these places, but it requires initial, illogical nullification. The verse teaches: "Hear my daughter," signifying the initial awakening from Hashem that people experience. Subsequently, a person must connect to this point and detach from everything. Only then can one expand this point, represented by "Turn your ear," acknowledging that everything in their life and body comes from Hashem. Through proper self-sacrifice, one can subsequently repair all paths effectively.
This concept also applies to every Shabbos, which is akin to a mini "Lech Lecha." During this time, a person takes a break from work, and by accepting Shabbos properly (nullification), one can also repair the days of the week. By dedicating oneself fully to Shabbos, one is empowered to address and repair the workdays that follow.
ואעשך לגוי גדול ז"ש אלקי אברהם כו' פי' שבנ"י ממשיכין מלכותו ית' עליהם בכח קבלת מלכות שמים של האבות ז"ש ואעשך כו' כי אברהם אע"ה הי' עובד להשי"ת בכל כחו אשר כביכול לאין שיעור לשלם שכר והי' זה השכר אשר כל עבודתו נתפשט בכל בנ"י בניו לדורותיהם וכל תנועה ועובדא שלו נעשה שורש לבניו בנ"י וכ"כ במד' ברכתו כעץ שתול על פלגי מים משל לרואה אילן יפה כו' ואומר במה אברכך רק שכל ענפים שיצאו מאתך יהיו כמוך כו' ע"ש. וז"ש ואעשך לגוי גדול שנתפשט כחו לגוי גדול כנ"ל כי הקב"ה משלם לכל ברי' שכרו מה שחביב אצלו יותר. ובאברהם אע"ה הי' זה שכר היותר חביב שיהי' ממנו גוי גדול אשר המה מיוחדים לעבודתו ית' והי' זה שכרו כנ"ל:
"And I will make you into a great nation" (Bereishis 12:2). The Gemara (Pesachim 117b) explains that this is the meaning of the words "The G-d of Avraham." The idea is that Bnei Yisrael draw Hashem’s dominion onto themselves through the acceptance of Hashem that our forefathers had. Avraham served Hashem with such dedication that it was as if Hashem could never fully repay him. Instead, his reward extended to the entire Bnei Yisrael for generations, making his actions a foundation for his descendants.
This concept is illustrated in the Midrash, which likens Avraham's blessing to a person who finds a beautiful tree and wishes to bless it. Realizing the tree already has everything, he blesses it that all its branches and offshoots will be just as fruitful. This analogy explains Avraham's promise to become a great nation: his influence would spread to his descendants, forming a unique nation devoted to Hashem.
Hashem rewards each creature with what is most precious to it. For Avraham, the most cherished reward was that a great and unique nation would emerge from him, dedicated to serving Hashem. This was the ultimate reward, ensuring that his dedication and service to Hashem would perpetuate through his descendants.
מה שהבטיחו הקב"ה כל כך הבטחות נראה כי הי' להגדיל הנסיון לראות אם יהי' הליכתו בעבור השכר. ובאמת כתיב וילך אברם כאשר דיבר אליו ה' שלא הלך רק לעשות רצון הבורא ית':
It seems Hashem gave Avraham numerous promises ("I will bless you," etc.) to test whether Avraham would act for the reward or solely for Hashem's command. The truth is clear from the continuation of the verses: "And Avraham went as Hashem commanded him." This shows that Avraham's motivation was purely to fulfill Hashem's will.
The promises served to magnify the trial, but Avraham's actions demonstrated his dedication to Hashem alone, not influenced by the prospect of reward. This highlights Avraham's unwavering commitment to serving Hashem for the sake of divine commandment.
התהלך לפני והי' תמים. מה שנקרא תמים ע"י המילה ביאור הענין שיש לאדם שני כחות בעולם הזה ובעולם העליון והיינו כח הנפש בגוף וכח הנשמה שלמעלה שאינו מתפשט בגוף האדם. וכשהאדם זוכה ומקשר עצמו לכח נשמתו נקרא תמים ובא בזכות המילה לכן נקרא ברית שמקשר ומחבר הגוף בהארת נשמתו החופפת על הגוף ובמדרש איתא כי תמה אברהם איך ע"י שיחתך אבר יהי' נקרא תמים. ובאמת ע"י חסרון זה בגוף זוכה אל השלימות כי הגוף הוא בעל חסרון וכדאיתא בזוה"ק על פסוק ה' חפץ דכאו החלי שע"י חסרון בגוף זוכה לשלימות של הנשמה. ואיתא בזוה"ק בראשית ברית אש פי' שכל הבריאה ע"י התורה ובודאי כח הבריאה שבתורה הוא בהנהגה שלמעלה מהגוף והגשמיות ונקרא אש דת כלומר הנהגה אלקית וע"י התורה יכולין לקשר עוה"ז בכח חיות הקדושה שמשם שורש הכל וזה מה שהתורה מתפארת ואהי' אצלו אמון פי' שבכחה ליישר כל המעשים והברואים ולקשר אותם בכח הפנימי שלמעלה מהטבע שהרי על ידה נברא הכל מאין ליש וזהו בראשית ברית אש והתורה והמילה ענין אחד כמ"ש במדרש ע"פ מגיד דבריו ליעקב כי בלי המילה אין זוכין לתורה ע"ש:
"Go before Me and be complete" (Bereishis 17:1). This completion refers to the Bris Milah. A person possesses two powers: one physical, manifested in the body, and one spiritual, residing above and not manifest in the body. Achieving completeness involves connecting the physical to the spiritual power, a connection facilitated by Milah. This covenant (Bris) signifies a powerful bond, linking the body to the spiritual essence above it.
The Midrash (Tanchuma Lech Lecha 15) recounts Avraham’s confusion about how cutting a limb could lead to completeness. The idea is that by making the body imperfect, one can connect more profoundly to the spiritual element. The Zohar elaborates on this with the verse "Hashem desires to humble him, and therefore made him ill," indicating that through physical deficiency, one attains the soul's completeness.
The Zohar further explains that "Bereshis" can be read as "Bris Eish" (Covenant of Fire), referring to the Torah's fiery energy, which sustains the world. Through Torah, we connect this world to the holy life force, the source of all creation. The Torah is described as an "אמון," a nurturer, guiding and aligning actions, linking creation to the power above nature. This "Covenant of Fire" parallels the Milah, both essential for meriting Torah, as noted in the Midrash (Shemos Rabbah 30:12).