אך את שבתותי תשמורו כו' וכן ושמרו בנ"י את השבת. ומה שמירה זו שאדם שומר השבת. הלא האדם נשמר בשבת. אך כתיב את שבתותי. והוא הטפל לשבת. היינו להמשיך קדושת השבת לכל הדברים. ובכל דבר יש בחי' שבת אף בחול. רק שנגנז ונסתר בימי המעשה. ובשבת מתגלה. ובעת שנסתר צריך שמירה. והוא הרצון והתשוקה שבימות החול שצריך להיות כל המעשים רק לצורך השבת להיות נ"ר להשי"ת. כמ"ש בספרים שלכל מעשה קטן וגדול יש עלי' בשבת אם נעשה כראוי. וצריך להיות כל המעשים לצורך שבת כנ"ל. וז"ש לעשות את השבת. שלא להיות עשי' אחרת כלל רק השבת כנ"ל. ופרשנו אך את שבתותי. כמ"ש חז"ל על אך את הזהב להעביר החלודה ע"ש. שלא ישאר רק גוף הזהב. כן בנ"י כשמעבירין ההסתר והחלודה. נמצא קדושת השבת בכל מקום כנ"ל. לדעת כו' ששבת נותן דעת לאדם. כי וודאי מתנת השי"ת שנתן השבת. נכלל בזה שיוכל האדם לדעת ולעשות השבת. כמ"ש חז"ל הנותן מתנה כו' צריך להודיעו שנא' לדעת כו'. פי' ידיעה התקשרות ודביקות. כי אם לא הי' נכלל בנתינת שבת ההתקשרות ודביקות בנ"י בבחי' שבת א"כ לא הי' נתינה כלל:
(2) Ach. (Gen. 31:12) "Nevertheless [Ach], you must keep [tishmoru] My sabbaths," and (v.16) "The Israelite people shall keep [v'shamru] the sabbath." What is this "protection" [reading "sh'm'r" as "protect" rather than as "keep"] that a person must protect Shabbat? Isn't it rather that the person is protected by Shabbat? "Nevertheless" it is written "et hashabbat" -- he is subsidiary to Shabbat. [Reading "et" as "with" (and possibly "tishmoru" written defectively as if "tishameiru"). Thus, "the Israelites shall be protected along with Shabbat"; Shabbat is primary, and we are secondary.] The idea here is to extend the sanctity of Shabbat into all things. And in every thing, there is an aspect of Shabbat even on weekdays, but that aspect is conceal ed and hidden on the six days of Creation, and on Shabbat, it is revealed. And in the time when it is hidden, it needs protection [sh'mirah]. And this is the desire and the longing on the weekdays, that all deeds must be for purposes of Shabbat, to be pleasing [nahat ruah] to HaShem, may He be blessed. As it says in the literature, that for every action, small or great, there is an elevation on Shabbat if it is done properly. And all actions must be for purposes of Shabbat, as mentioned above. And this is the meaning of (v.16) "doing [JPS: observing)] Shabbat" -- that there not be any other doing at all except [the doing of] Shabbat, as mentioned above. And we have explained "Nevertheless [Ach]" [you shall keep] My Shabbatot," as our Sages said regarding "'Ach' the gold" (Num. 31:22): "to remove the tarnish." See there. [This statement is attributed to the Sifrei, but is not in the printed Sifrei text. The statement interprets "Ach" as a limitation -- here, as indicating that the tarnish on the metal implement must be removed before the purification ritual.] Similarly, the Israelites, when they remove the concealment and the tarnish, there remains the sanctity of Shabbat in every place, as mentioned above. "[You shall observe the Shabbat, etc.] to know, etc." (Exod. 31:13), for Shabbat provides knowledge to a person. For clearly the gift of HaShem, may He be blessed, that He gave us Shabbat, included in this is that a person can know and can do Shabbat, as the Sages said (Shab. 10b), "If one makes a gift, etc., he must inform him [beforehand], as it is written (Exod. 31:13), 'that you may know [that I the Lord sanctify you].'" For "knowledge" [y'di'ah] is being connected and cleaving [as in "Adam knew Hava"], for if the connection and cleaving of the Jews with the aspect of Shabbat had not been included in the gift of Shabbat, then there would not have been any gift at all.
3
ושמרו בני ישראל כו' הוא הבטחה ג"כ שבני ישראל ישמרו השבת. ואיתא כי מרע"ה מחזיר לישראל בש"ק הכתרים של נעשה ונשמע. נראה שבשבת לא קלקלו ע"י החטא. ולכך שבת מעין עוה"ב כמ"ש בלוחות ראשונות חירות כו'. וכן איתא בחטא אדם הראשון שנתקבל בשבת. ג"כ כנ"ל שלא הגיע החטא לבחי' שבת. והוא ששבת במקום הגניזה כמ"ש מתנה טובה יש לי בבית גנזי כו' וכיון שנגנז לא הגיע קלקול החטא לשבת כנ"ל:
4
במדרש כי אמרה שבת לפני הקב"ה לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג והשיב כנ"י יהי' בן זוגך. ואין מובן. וי"ל הפי' שיש הסתר לששת הימים. כי שורשן למעלה מיום השביעי. כסדר המנין שביעי אחר ששה. רק שע"י שהם גבוהים יש להם הסתרות. ואין עצמותם בעוה"ז. רק בדרך הסתר. וכמ"ש חז"ל שבחול ההנהגה ע"י המלאך. והוא שליח. אף ששלוחו של אדם כמותו. כי בוודאי ואתה מחי' את כולם כתיב. ומ"מ הוא ע"י הסתר. אבל בשבת נגלה כבודו ית' בעולמות. וע"י השבת מתקשרין ימי החול בשורשן. כי השבת מדבק עוה"ז לשורש החיות שבעולם העליון. וז"ש שאין לה בן זוג שהוא קבלה מיוחדת כמו בימות החול. שיש לכל יום בחי' המקבלת חיים מיום העליון כנ"ל להחיות העולם. והשיב כנס"י יהי' בן זוגך. כי גם בשבת כתיב ביני ובין בני ישראל. ורק לבנ"י מתגלה בשבת כבודו ית'. ועל ידיהם נמשך חיות לכל העולמות. ועפי"ז מובן כי לאומות גם בשבת בא השפע על ידי אמצעי והוא עמו בני ישראל:
תרל"ב
אך את שבתותי תשמורו כו' וכן ושמרו בנ"י את השבת. ומה שמירה זו שאדם שומר השבת. הלא האדם נשמר בשבת. אך כתיב את שבתותי. והוא הטפל לשבת. היינו להמשיך קדושת השבת לכל הדברים. ובכל דבר יש בחי' שבת אף בחול. רק שנגנז ונסתר בימי המעשה. ובשבת מתגלה. ובעת שנסתר צריך שמירה. והוא הרצון והתשוקה שבימות החול שצריך להיות כל המעשים רק לצורך השבת להיות נ"ר להשי"ת. כמ"ש בספרים שלכל מעשה קטן וגדול יש עלי' בשבת אם נעשה כראוי. וצריך להיות כל המעשים לצורך שבת כנ"ל. וז"ש לעשות את השבת. שלא להיות עשי' אחרת כלל רק השבת כנ"ל. ופרשנו אך את שבתותי. כמ"ש חז"ל על אך את הזהב להעביר החלודה ע"ש. שלא ישאר רק גוף הזהב. כן בנ"י כשמעבירין ההסתר והחלודה. נמצא קדושת השבת בכל מקום כנ"ל. לדעת כו' ששבת נותן דעת לאדם. כי וודאי מתנת השי"ת שנתן השבת. נכלל בזה שיוכל האדם לדעת ולעשות השבת. כמ"ש חז"ל הנותן מתנה כו' צריך להודיעו שנא' לדעת כו'. פי' ידיעה התקשרות ודביקות. כי אם לא הי' נכלל בנתינת שבת ההתקשרות ודביקות בנ"י בבחי' שבת א"כ לא הי' נתינה כלל:
(2) Ach. (Gen. 31:12) "Nevertheless [Ach], you must keep [tishmoru] My sabbaths," and (v.16) "The Israelite people shall keep [v'shamru] the sabbath." What is this "protection" [reading "sh'm'r" as "protect" rather than as "keep"] that a person must protect Shabbat? Isn't it rather that the person is protected by Shabbat? "Nevertheless" it is written "et hashabbat" -- he is subsidiary to Shabbat. [Reading "et" as "with" (and possibly "tishmoru" written defectively as if "tishameiru"). Thus, "the Israelites shall be protected along with Shabbat"; Shabbat is primary, and we are secondary.] The idea here is to extend the sanctity of Shabbat into all things. And in every thing, there is an aspect of Shabbat even on weekdays, but that aspect is conceal ed and hidden on the six days of Creation, and on Shabbat, it is revealed. And in the time when it is hidden, it needs protection [sh'mirah]. And this is the desire and the longing on the weekdays, that all deeds must be for purposes of Shabbat, to be pleasing [nahat ruah] to HaShem, may He be blessed. As it says in the literature, that for every action, small or great, there is an elevation on Shabbat if it is done properly. And all actions must be for purposes of Shabbat, as mentioned above. And this is the meaning of (v.16) "doing [JPS: observing)] Shabbat" -- that there not be any other doing at all except [the doing of] Shabbat, as mentioned above. And we have explained "Nevertheless [Ach]" [you shall keep] My Shabbatot," as our Sages said regarding "'Ach' the gold" (Num. 31:22): "to remove the tarnish." See there. [This statement is attributed to the Sifrei, but is not in the printed Sifrei text. The statement interprets "Ach" as a limitation -- here, as indicating that the tarnish on the metal implement must be removed before the purification ritual.] Similarly, the Israelites, when they remove the concealment and the tarnish, there remains the sanctity of Shabbat in every place, as mentioned above. "[You shall observe the Shabbat, etc.] to know, etc." (Exod. 31:13), for Shabbat provides knowledge to a person. For clearly the gift of HaShem, may He be blessed, that He gave us Shabbat, included in this is that a person can know and can do Shabbat, as the Sages said (Shab. 10b), "If one makes a gift, etc., he must inform him [beforehand], as it is written (Exod. 31:13), 'that you may know [that I the Lord sanctify you].'" For "knowledge" [y'di'ah] is being connected and cleaving [as in "Adam knew Hava"], for if the connection and cleaving of the Jews with the aspect of Shabbat had not been included in the gift of Shabbat, then there would not have been any gift at all.
ושמרו בני ישראל כו' הוא הבטחה ג"כ שבני ישראל ישמרו השבת. ואיתא כי מרע"ה מחזיר לישראל בש"ק הכתרים של נעשה ונשמע. נראה שבשבת לא קלקלו ע"י החטא. ולכך שבת מעין עוה"ב כמ"ש בלוחות ראשונות חירות כו'. וכן איתא בחטא אדם הראשון שנתקבל בשבת. ג"כ כנ"ל שלא הגיע החטא לבחי' שבת. והוא ששבת במקום הגניזה כמ"ש מתנה טובה יש לי בבית גנזי כו' וכיון שנגנז לא הגיע קלקול החטא לשבת כנ"ל:
במדרש כי אמרה שבת לפני הקב"ה לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג והשיב כנ"י יהי' בן זוגך. ואין מובן. וי"ל הפי' שיש הסתר לששת הימים. כי שורשן למעלה מיום השביעי. כסדר המנין שביעי אחר ששה. רק שע"י שהם גבוהים יש להם הסתרות. ואין עצמותם בעוה"ז. רק בדרך הסתר. וכמ"ש חז"ל שבחול ההנהגה ע"י המלאך. והוא שליח. אף ששלוחו של אדם כמותו. כי בוודאי ואתה מחי' את כולם כתיב. ומ"מ הוא ע"י הסתר. אבל בשבת נגלה כבודו ית' בעולמות. וע"י השבת מתקשרין ימי החול בשורשן. כי השבת מדבק עוה"ז לשורש החיות שבעולם העליון. וז"ש שאין לה בן זוג שהוא קבלה מיוחדת כמו בימות החול. שיש לכל יום בחי' המקבלת חיים מיום העליון כנ"ל להחיות העולם. והשיב כנס"י יהי' בן זוגך. כי גם בשבת כתיב ביני ובין בני ישראל. ורק לבנ"י מתגלה בשבת כבודו ית'. ועל ידיהם נמשך חיות לכל העולמות. ועפי"ז מובן כי לאומות גם בשבת בא השפע על ידי אמצעי והוא עמו בני ישראל: