שבתותי תשמורו כו'. לשון רבים. כי יש בכל דבר חיות משבת קודש והיא הנקודה המשלמת הכל כמ"ש רש"י ז"ל ויכל אלקים ביום השביעי שבשבת נגמר המלאכה כו'. הפי' כנ"ל ששבת משלים כל דבר. והוא הגמר והקיום של כל דבר שהוא שורש החיות. ובשבת קודש מתעורר שורש זה בכל דבר. ולכך נק' מנוחה שמחזיר כל דבר לשורשו. וכ' רש"י ז"ל שבת שבתון מנוחת מרגוע לא עראי. פי' כי וודאי כל איש ישראל מניח מלאכתו ואינו עושה בשבת. אבל צריך להיות שלא יהי' לעול מה שעוזב מעשיו ביום זה. רק אדרבה להיות מצפה כל ימות השבוע לבוא לשורשו ומקום מנוחתו. והוא שבת קודש. שבעוזבו כל מעשיו. זה עיקר מקום חיותו. וזהו פירוש שמירה שיושב ומצפה כל ימי השבוע מתי יבוא ש"ק ויחזור למקומו כנ"ל. [כמדומה שכ"כ בספרים ג"כ] ואך את שבתותי כו' פי' שלא להיות רצון ותשוקה לדבר אחר בעולם. רק להשי"ת שהוא שורש חיות האדם שמתדבק בו בשבת קודש. גם מ"ש לעשות כו' השבת. אף כי המצוה שלא לעשות. גם מה שמירה שייך לשבת אדרבה שבת שומר אותנו. אך הפירוש להמשיך קדושת שבת לכל מעשה החול ג"כ. ושם צריך שמירה בוודאי וכבר כתבתי מזה במ"א:
(Shemos 31:13) “You shall guard My Shabbos’s” uses the plural expression. This is because everything in the world derives its life force from Shabbos, the point that completes and sustains it. As Rashi explains on Bereishis 2:2, with Shabbos, Hashem's work was completed, indicating that Shabbos completes and sustains all creation. On Shabbos, this life source is awakened in everything, returning all to its source, hence the term "rest." Rashi explains the double expression שבת שבתון (Shemos 31:15) as a restful repose, not a casual rest. This means that while every Jew ceases work on Shabbos, it should not feel burdensome. Instead, one should long for Shabbos throughout the week, anticipating the return to the source of life and rest. This longing is the true meaning of שמירה (guarding or longing for Shabbos), as one eagerly awaits Shabbos to reconnect with their primary life force. The word אך (only) in אך את שבתותי implies that one's desire should be solely for Hashem, the source of life, which we connect with on Shabbos. The phrase לעשות את השבת (to make the Shabbos) means drawing the holiness of Shabbos into all actions during the week, where special protection is needed. This guarding ensures that the sanctity of Shabbos influences every aspect of daily life, as previously explained.
תרל"ג
5633
שבתותי תשמורו כו'. לשון רבים. כי יש בכל דבר חיות משבת קודש והיא הנקודה המשלמת הכל כמ"ש רש"י ז"ל ויכל אלקים ביום השביעי שבשבת נגמר המלאכה כו'. הפי' כנ"ל ששבת משלים כל דבר. והוא הגמר והקיום של כל דבר שהוא שורש החיות. ובשבת קודש מתעורר שורש זה בכל דבר. ולכך נק' מנוחה שמחזיר כל דבר לשורשו. וכ' רש"י ז"ל שבת שבתון מנוחת מרגוע לא עראי. פי' כי וודאי כל איש ישראל מניח מלאכתו ואינו עושה בשבת. אבל צריך להיות שלא יהי' לעול מה שעוזב מעשיו ביום זה. רק אדרבה להיות מצפה כל ימות השבוע לבוא לשורשו ומקום מנוחתו. והוא שבת קודש. שבעוזבו כל מעשיו. זה עיקר מקום חיותו. וזהו פירוש שמירה שיושב ומצפה כל ימי השבוע מתי יבוא ש"ק ויחזור למקומו כנ"ל. [כמדומה שכ"כ בספרים ג"כ] ואך את שבתותי כו' פי' שלא להיות רצון ותשוקה לדבר אחר בעולם. רק להשי"ת שהוא שורש חיות האדם שמתדבק בו בשבת קודש. גם מ"ש לעשות כו' השבת. אף כי המצוה שלא לעשות. גם מה שמירה שייך לשבת אדרבה שבת שומר אותנו. אך הפירוש להמשיך קדושת שבת לכל מעשה החול ג"כ. ושם צריך שמירה בוודאי וכבר כתבתי מזה במ"א:
(Shemos 31:13) “You shall guard My Shabbos’s” uses the plural expression. This is because everything in the world derives its life force from Shabbos, the point that completes and sustains it. As Rashi explains on Bereishis 2:2, with Shabbos, Hashem's work was completed, indicating that Shabbos completes and sustains all creation. On Shabbos, this life source is awakened in everything, returning all to its source, hence the term "rest."
Rashi explains the double expression שבת שבתון (Shemos 31:15) as a restful repose, not a casual rest. This means that while every Jew ceases work on Shabbos, it should not feel burdensome. Instead, one should long for Shabbos throughout the week, anticipating the return to the source of life and rest. This longing is the true meaning of שמירה (guarding or longing for Shabbos), as one eagerly awaits Shabbos to reconnect with their primary life force.
The word אך (only) in אך את שבתותי implies that one's desire should be solely for Hashem, the source of life, which we connect with on Shabbos. The phrase לעשות את השבת (to make the Shabbos) means drawing the holiness of Shabbos into all actions during the week, where special protection is needed. This guarding ensures that the sanctity of Shabbos influences every aspect of daily life, as previously explained.