אך את שבתותי תשמורו כי אות הוא ביני וביניכם כו'. התחיל שבתותי ומסיים אות הוא. אבל ביאור הדברים את שבתותי דייקא. כי איך שייך שבני ישראל ישמרו השבת הלא גדלה מעלת השבת קודש ממעלת בני ישראל. ומי גדול השומר או הנשמר. אך התפשטות קדושת שבת שיש בכל איש ישראל כי נשאר רשימה בלב איש ישראל המקיים השבת. וזאת רשימת השבת הנשאר בלב צריך שמירה וודאי. וזאת הרשימה היא אות ביני וביניכם. כי האומות אף אם יעברו וישמרו השבת לא ירגישו מאומה בנפשותם. ובני ישראל הנוחלין נשמה יתירה בשבת לכן צריכין לשמור שלא יפגמו במעשיהם הארת השבת כנ"ל:
"However you shall guard My Shabbos’s for it is a sign between Me and you" (Shemos 31:13). The pasuk begins with the plural "Shabbos’s" yet continues in the singular "it." Why does it switch? The explanation is that the word "My Shabbos’s" is used intentionally. How can Bnei Yisrael guard Shabbos, given its elevated holiness? Surely, the one who guards should be greater than the one being guarded. The answer lies in the spreading of Shabbos's holiness into each Yisrael. Shabbos leaves an imprint on the heart of every Yisrael who keeps it. This imprint needs to be guarded. This imprint is the sign between Hashem and Bnei Yisrael. Even if the nations of the world keep Shabbos, they will not feel this effect in their souls. However, Bnei Yisrael, who receive an extra soul on Shabbos, must be careful not to damage the light of Shabbos through their actions. This is why they are commanded to guard Shabbos.
3
במדרש ויתן אל משה ככלותו לסוף מ' יום אמר א"י כלום נתן לו הקב"ה במתנה כו'. פי' שדייק תיבת ככלותו לומר כי הכל תלוי בסוף המעשה. כי בכל המצות אין בכח האדם להתדבק בשורש המצוה רק ע"י הסיוע משמים. שע"י קיום המצוה שמראה ומרמז להתדבק בקדושת המצות. אז פותח לו הקב"ה שערי בינה. אך זה בא בסוף המעשה לכן המניח באמצע לא השיג עיקר המכוון. וז"ש אין המצוה נקראת אלא על הגומרה. ז"ש ככלותו אז זכה שניתנה לו במתנה. כי מרע"ה לא פסק באמצע. וגמר כל מה שהי' בכחו. ואז ניתן לו במתנה. גם פי' ככלותו הוא כלות הנפש לה'. כיון שעשה בכל יכולתו והשלים כל כח נפשו להשיג פקודי ה'. זכה שניתנה לו כל התורה במתנה. וכמו כן כל אדם כפי כחו יכול להשיג מה שיש לנשמתו חלק בתורת ה' כמאמר ותן חלקנו בתורתך:
The Midrash (Tanchuma Ki Tisa 16) explains the pasuk “And He gave Moshe, upon finishing speaking to him…” After all the time on Har Sinai, Moshe admitted he couldn't fully grasp the Torah, so Hashem gave it to him as a gift. The word ככלותו (upon finishing) indicates that everything depends on the completion of an action. In any mitzvah, a person cannot connect to its source without divine help. By fulfilling the mitzvah, one shows the intention to connect to its holiness, and Hashem then opens the gates of understanding. This understanding comes only at the end of the action, so one who stops midway misses the primary intention. This is why the mitzvah is credited to the one who completes it. The word ככלותו signifies that Moshe merited receiving the Torah as a gift because he did not stop midway but completed everything within his power. Additionally, ככלותו can refer to the soul's longing for Hashem. Since Moshe did everything he could to fulfill Hashem's command, he received the Torah as a gift. Similarly, each person can achieve their unique portion of Hashem's Torah according to their effort, as we pray, "And give us our portion in Your Torah."
תרל"ו
5636
אך את שבתותי תשמורו כי אות הוא ביני וביניכם כו'. התחיל שבתותי ומסיים אות הוא. אבל ביאור הדברים את שבתותי דייקא. כי איך שייך שבני ישראל ישמרו השבת הלא גדלה מעלת השבת קודש ממעלת בני ישראל. ומי גדול השומר או הנשמר. אך התפשטות קדושת שבת שיש בכל איש ישראל כי נשאר רשימה בלב איש ישראל המקיים השבת. וזאת רשימת השבת הנשאר בלב צריך שמירה וודאי. וזאת הרשימה היא אות ביני וביניכם. כי האומות אף אם יעברו וישמרו השבת לא ירגישו מאומה בנפשותם. ובני ישראל הנוחלין נשמה יתירה בשבת לכן צריכין לשמור שלא יפגמו במעשיהם הארת השבת כנ"ל:
"However you shall guard My Shabbos’s for it is a sign between Me and you" (Shemos 31:13). The pasuk begins with the plural "Shabbos’s" yet continues in the singular "it." Why does it switch?
The explanation is that the word "My Shabbos’s" is used intentionally. How can Bnei Yisrael guard Shabbos, given its elevated holiness? Surely, the one who guards should be greater than the one being guarded. The answer lies in the spreading of Shabbos's holiness into each Yisrael. Shabbos leaves an imprint on the heart of every Yisrael who keeps it. This imprint needs to be guarded.
This imprint is the sign between Hashem and Bnei Yisrael. Even if the nations of the world keep Shabbos, they will not feel this effect in their souls. However, Bnei Yisrael, who receive an extra soul on Shabbos, must be careful not to damage the light of Shabbos through their actions. This is why they are commanded to guard Shabbos.
במדרש ויתן אל משה ככלותו לסוף מ' יום אמר א"י כלום נתן לו הקב"ה במתנה כו'. פי' שדייק תיבת ככלותו לומר כי הכל תלוי בסוף המעשה. כי בכל המצות אין בכח האדם להתדבק בשורש המצוה רק ע"י הסיוע משמים. שע"י קיום המצוה שמראה ומרמז להתדבק בקדושת המצות. אז פותח לו הקב"ה שערי בינה. אך זה בא בסוף המעשה לכן המניח באמצע לא השיג עיקר המכוון. וז"ש אין המצוה נקראת אלא על הגומרה. ז"ש ככלותו אז זכה שניתנה לו במתנה. כי מרע"ה לא פסק באמצע. וגמר כל מה שהי' בכחו. ואז ניתן לו במתנה. גם פי' ככלותו הוא כלות הנפש לה'. כיון שעשה בכל יכולתו והשלים כל כח נפשו להשיג פקודי ה'. זכה שניתנה לו כל התורה במתנה. וכמו כן כל אדם כפי כחו יכול להשיג מה שיש לנשמתו חלק בתורת ה' כמאמר ותן חלקנו בתורתך:
The Midrash (Tanchuma Ki Tisa 16) explains the pasuk “And He gave Moshe, upon finishing speaking to him…” After all the time on Har Sinai, Moshe admitted he couldn't fully grasp the Torah, so Hashem gave it to him as a gift.
The word ככלותו (upon finishing) indicates that everything depends on the completion of an action. In any mitzvah, a person cannot connect to its source without divine help. By fulfilling the mitzvah, one shows the intention to connect to its holiness, and Hashem then opens the gates of understanding. This understanding comes only at the end of the action, so one who stops midway misses the primary intention.
This is why the mitzvah is credited to the one who completes it. The word ככלותו signifies that Moshe merited receiving the Torah as a gift because he did not stop midway but completed everything within his power. Additionally, ככלותו can refer to the soul's longing for Hashem. Since Moshe did everything he could to fulfill Hashem's command, he received the Torah as a gift. Similarly, each person can achieve their unique portion of Hashem's Torah according to their effort, as we pray, "And give us our portion in Your Torah."