בפסוק ואתה דבר אל בני ישראל כו' אך את שבתותי תשמורו כו'. מאי אך. כתב רש"י למעט שבת ממלאכת המשכן. דאיתא בגמ' מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה כו' לך והודיעם. ותימה שכבר ניתן להם מצות שבת ונשנית בעשרת הדברות. אמנם נראה עפ"י מאמר חכמינו ז"ל כי בקבלת התורה הי' מתוקן כל העולם כאשר היה קודם חטא אדם הראשון. וכתיב וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל פירשו חז"ל שראה שאין העולם כדאי להשתמש כו'. והוא באמת ע"י שנמצא החטא בעולם. אבל בהיות מתוקן הכל בוודאי היו משתמשין באור הגנוז לצדיקים. ובלי ספק הן המה הכתרים שקיבלו בנ"י בהקדימם נעשה לנשמע. ואח"כ נאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים. הוא ג"כ מאותו הטעם שראו שנתקלקל התיקון. והרגישו שיש מציאות הרע בעולם. לכן יראו לנפשותם פן יפגימו ח"ו גם אותו אור הצפון. דמה"ט גנזו המקום כדי שלא יהי' פגם הרשעים מגיע לאותו האור. ולכן בנ"י מעצמם לא שתו איש עדיו עליו כנ"ל. ונודע כי המשכן היה תיקון החטא. פי' שמה שמקודם החטא הי' הכל מתוקן כראוי ולא הצטרכו לדברים הללו ואח"כ נתקן ע"י פרטי המלאכות שבמשכן המשיכו השראת השכינה תוך העשי'. אך קודם החטא היו למעלה מעשי' גשמיות. וזה פי' הקדמת נעשה לנשמע. מול זה בא הבורא ית' לנחם את בני ישראל ולהגיד להם כי השבת עודנו ניתן להם כמו שהי' להם מקודם החטא. וז"ש מתנה טובה יש לי בבית גנזי שהשבת ניתן לבנ"י באופן שהוא גנוז שלא יכול להיות מגע סט"א כלל. וז"ש אך את שבתותי תשמורו. פי' אף שכל המצות נשתנו ולא יוכלו לקיימם באופן הטוב כמקודם החטא. אך השבת הוא כמקודם. וז"ש ואתה דבר כו' שמרע"ה לא הי' בכלל החטא. ולכן נאמר ואתה במצוה זו שיוכל למסור להם זאת המצוה כרצונו. והטעם ביני ובין בני ישראל אות הוא כו'. ודרשו חכמים שניתן בצינעא כו'. פי' שאין מגע נכרי שולט שם. ועיקר הטעם כיון שכל המלאכות בטלים בשבת אין קלקול המעשה פוגם שם. והחטא הוא רק בעשיה. וזה נראה פירוש דברי חז"ל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו שנא' אשרי אנוש כו' שומר שבת מחללו. מחול לו כו'. ותמהו המפרשים ממ"נ אי עשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני תשובה ע"ש בט"ז. אבל נראה כי אף שעשה תשובה החטא מעכב שאינו יכול לקיים המצוה ממש כמקודם החטא. אמנם ע"ז מיוחדת מצות שבת שאין החטא פוגם ומעכב במצוה זו ולענין זה מחול לו שלא יעכב במצוה זו דשמירת שבת כנ"ל. וזה הי' נחמה לבנ"י אשר נשאר להם מצות שמירת שבת כמו קודם החטא. ולכן נאמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות. כי מתגלה בו אור הגנוז כמו שיהי' אחר התיקון. כמ"ש חז"ל שהוא מעין עוה"ב. ובאמת ע"י השבת יכולין להתחזק להשאיר הארת השבת גם בימי המעשה כמ"ש בשם הרב הבעש"ט ז"ל עמ"ש חז"ל וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש. וקשה דזה אין מקומו לכתוב בשבת. ופי' שע"י שאדם זוכר זאת שאחר השבת יסתלק ממנו הארה זו לכן מתדבק בה ביותר:
The pasuk (Shemos 31:13) states, “And you shall speak to Bnei Yisrael... אך את שבתותי תשמורו - only guard My Shabbos’s.” Rashi explains that the word אך - "only," teaches us that the work of building the Mishkan is forbidden on Shabbos. The Gemara (Shabbos 10b) mentions that Hashem told Moshe, "I have a very good gift in My treasure house, it is Shabbos, go and tell them." This is puzzling, as the commandment of Shabbos was already given to Bnei Yisrael. However, our sages explain that when Bnei Yisrael accepted the Torah, they repaired the world to the level it was before the sin of Adam. At creation, Hashem saw that the light was good and hid it, knowing the world was not ready for it due to sin. When Bnei Yisrael accepted the Torah, they received crowns representing this hidden light. After the sin of the Golden Calf, these crowns were removed because they sensed the presence of evil and feared misusing the hidden light. The Mishkan was a means to repair the sin by drawing Hashem’s presence into the physical world through specific actions. Before the sin, Bnei Yisrael were above physical actions, reflecting the concept of na’aseh before nishma. Despite the sin, Hashem comforted Bnei Yisrael by telling them that Shabbos remains as it was before the sin. This is why Shabbos is described as a good gift hidden in Hashem’s treasure house, unaffected by sin. The word אך - "only," indicates that while other mitzvot were affected by the sin, Shabbos remained unchanged. Shabbos was given in hiding, meaning no foreign element can affect it. The nullification of work on Shabbos ensures that the realm of action and sin cannot touch it. This explains the teaching that one who guards Shabbos, even if they have committed severe sins, is forgiven. The sin does not hinder the mitzvah of Shabbos. This was a comfort to Bnei Yisrael, knowing they retained Shabbos as it was before the sin. Shabbos reveals the hidden light, as it will be after the final repair, and strengthens us to carry its light into the weekdays. The Ba’al Shem Tov explains that knowing the light will depart after Shabbos makes one cling to it more, enhancing its impact.
3
במדרש וישבר אותם כו'. כיון שראה מרע"ה שאין לישראל עמידה חבר עצמו עמהם הם חטאו ואני חטאתי כו' ע"ש. ואין מובן. וגם קשה הא איתא שראה אותיות פורחות באויר לכן שיבר אותם כו'. ונראה ביאור הענין כי בוודאי התורה תלוי בהכנת בני ישראל שהם מקבלי התורה. וכתיב חרות על הלוחות חירות מיצה"ר. ממלאך המות. ממיתה כו'. וקשה מה פי' על הלוחות. רק כפי מה שנחקק ונחרת הארת התורה בלבות בני ישראל. כך נחקקו האותיות בלוחות ג"כ. שעיקר הכתיבה בלב כמ"ש כתבם על לוח לבך. ולכן כשחטאו בנ"י אותיות פורחות כו'. אמנם מרע"ה לא חטא באמת. והיה בכחו להחזיק התורה כמו שאמר לו הקב"ה ואעשה אותך לגוי גדול. אך כי מסר נפשו בעבור בנ"י. ולא רצה לפרוד עצמו מהם. ועי"ז שחבר עצמו עמהם ולא נפרש מהם. שהי' חביב אצלו כללות בנ"י מהלוחות. שהיה יודע רצון הבורא שכנס"י חביבין אליו מהכל. ועי"ז גופא היו האותיות פורחות כנ"ל. ולכן שיבר אותן כנ"ל. ובאמת עי"ז שחיבר עצמו לכללות בנ"י עי"ז תיקן אותם. כי כמו שהי' הוא עמהם באופן זה ההתכללות לא חטאו כי בשעת החטא לא הי' עמהם. וכעין זה שמעתי מפה קדוש אא"ז מו"ר ז"ל שפי' מה שאמרו חז"ל שאמר אנכי ה' אלקיך בלשון יחיד ליתן פתחון פה למשה לי אמרת ולא להם. ופי' שודאי הציווי הי' לכלל ישראל. אך כמו שהם אחדות אחד ודבוקים במשה רע"ה שהוא המייחד אותם באופן זה הציווי שנאמר אליו הוא להם כי הוא אחדות אחד עמהם. ונמצא זה פתחון פה על החטא כי בוודאי קודם החטא נפלו מזאת האחדות. ונמצא שלא הי' הציווי להם כלל בזה המדריגה. אך החטא הוא מה שבאו לידי כך ליפול מכללות האחדות. אבל אינו חמור כמו גוף החטא עכ"ד ז"ל:
On the pasuk (Shemos 32:19) “And he (Moshe) broke the luchos,” the Midrash (Shemos Rabbah 46:1) states that Moshe connected himself integrally to Bnei Yisrael and said to Hashem: Bnei Yisrael have sinned and I too have sinned; if You forgive them, forgive me too. This is difficult to understand. Furthermore, it is stated that Moshe broke the luchos because he saw the letters flying away. The explanation is that the Torah’s presence depends on the preparedness of Bnei Yisrael, the recipients. The Torah was engraved on the luchos, symbolizing freedom from the evil inclination and death. The engraving on the luchos was a reflection of the Torah being engraved on the hearts of Bnei Yisrael. When they sinned, the letters flew off the luchos because the Torah was no longer engraved in their hearts. However, Moshe did not sin and had the ability to retain the Torah, as Hashem offered to make him a great nation. But Moshe chose to remain with Bnei Yisrael, integrating himself with them. He valued the collective Bnei Yisrael more than the luchos, knowing Hashem’s love for them. This connection caused the letters to fly off the luchos, leading Moshe to break them. By integrating himself with Bnei Yisrael, Moshe actually helped repair and save them. Since Moshe did not sin, his connection to Bnei Yisrael meant that, on a collective level, they did not sin. The Chidushei Harim explained that Hashem’s use of the singular “I am Hashem your G-d” gave Moshe an opening to argue that the command was directed at him alone, not Bnei Yisrael. This unity with Moshe provided an argument for their defense, as their sin caused a fall from this unity, making the command less applicable to them. The primary sin was their fall from unity, making the actual sin less severe.
תרל"ז
5637
בפסוק ואתה דבר אל בני ישראל כו' אך את שבתותי תשמורו כו'. מאי אך. כתב רש"י למעט שבת ממלאכת המשכן. דאיתא בגמ' מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה כו' לך והודיעם. ותימה שכבר ניתן להם מצות שבת ונשנית בעשרת הדברות. אמנם נראה עפ"י מאמר חכמינו ז"ל כי בקבלת התורה הי' מתוקן כל העולם כאשר היה קודם חטא אדם הראשון. וכתיב וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל פירשו חז"ל שראה שאין העולם כדאי להשתמש כו'. והוא באמת ע"י שנמצא החטא בעולם. אבל בהיות מתוקן הכל בוודאי היו משתמשין באור הגנוז לצדיקים. ובלי ספק הן המה הכתרים שקיבלו בנ"י בהקדימם נעשה לנשמע. ואח"כ נאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים. הוא ג"כ מאותו הטעם שראו שנתקלקל התיקון. והרגישו שיש מציאות הרע בעולם. לכן יראו לנפשותם פן יפגימו ח"ו גם אותו אור הצפון. דמה"ט גנזו המקום כדי שלא יהי' פגם הרשעים מגיע לאותו האור. ולכן בנ"י מעצמם לא שתו איש עדיו עליו כנ"ל. ונודע כי המשכן היה תיקון החטא. פי' שמה שמקודם החטא הי' הכל מתוקן כראוי ולא הצטרכו לדברים הללו ואח"כ נתקן ע"י פרטי המלאכות שבמשכן המשיכו השראת השכינה תוך העשי'. אך קודם החטא היו למעלה מעשי' גשמיות. וזה פי' הקדמת נעשה לנשמע. מול זה בא הבורא ית' לנחם את בני ישראל ולהגיד להם כי השבת עודנו ניתן להם כמו שהי' להם מקודם החטא. וז"ש מתנה טובה יש לי בבית גנזי שהשבת ניתן לבנ"י באופן שהוא גנוז שלא יכול להיות מגע סט"א כלל. וז"ש אך את שבתותי תשמורו. פי' אף שכל המצות נשתנו ולא יוכלו לקיימם באופן הטוב כמקודם החטא. אך השבת הוא כמקודם. וז"ש ואתה דבר כו' שמרע"ה לא הי' בכלל החטא. ולכן נאמר ואתה במצוה זו שיוכל למסור להם זאת המצוה כרצונו. והטעם ביני ובין בני ישראל אות הוא כו'. ודרשו חכמים שניתן בצינעא כו'. פי' שאין מגע נכרי שולט שם. ועיקר הטעם כיון שכל המלאכות בטלים בשבת אין קלקול המעשה פוגם שם. והחטא הוא רק בעשיה. וזה נראה פירוש דברי חז"ל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו שנא' אשרי אנוש כו' שומר שבת מחללו. מחול לו כו'. ותמהו המפרשים ממ"נ אי עשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני תשובה ע"ש בט"ז. אבל נראה כי אף שעשה תשובה החטא מעכב שאינו יכול לקיים המצוה ממש כמקודם החטא. אמנם ע"ז מיוחדת מצות שבת שאין החטא פוגם ומעכב במצוה זו ולענין זה מחול לו שלא יעכב במצוה זו דשמירת שבת כנ"ל. וזה הי' נחמה לבנ"י אשר נשאר להם מצות שמירת שבת כמו קודם החטא. ולכן נאמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות. כי מתגלה בו אור הגנוז כמו שיהי' אחר התיקון. כמ"ש חז"ל שהוא מעין עוה"ב. ובאמת ע"י השבת יכולין להתחזק להשאיר הארת השבת גם בימי המעשה כמ"ש בשם הרב הבעש"ט ז"ל עמ"ש חז"ל וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש. וקשה דזה אין מקומו לכתוב בשבת. ופי' שע"י שאדם זוכר זאת שאחר השבת יסתלק ממנו הארה זו לכן מתדבק בה ביותר:
The pasuk (Shemos 31:13) states, “And you shall speak to Bnei Yisrael... אך את שבתותי תשמורו - only guard My Shabbos’s.” Rashi explains that the word אך - "only," teaches us that the work of building the Mishkan is forbidden on Shabbos. The Gemara (Shabbos 10b) mentions that Hashem told Moshe, "I have a very good gift in My treasure house, it is Shabbos, go and tell them." This is puzzling, as the commandment of Shabbos was already given to Bnei Yisrael. However, our sages explain that when Bnei Yisrael accepted the Torah, they repaired the world to the level it was before the sin of Adam. At creation, Hashem saw that the light was good and hid it, knowing the world was not ready for it due to sin. When Bnei Yisrael accepted the Torah, they received crowns representing this hidden light. After the sin of the Golden Calf, these crowns were removed because they sensed the presence of evil and feared misusing the hidden light.
The Mishkan was a means to repair the sin by drawing Hashem’s presence into the physical world through specific actions. Before the sin, Bnei Yisrael were above physical actions, reflecting the concept of na’aseh before nishma. Despite the sin, Hashem comforted Bnei Yisrael by telling them that Shabbos remains as it was before the sin. This is why Shabbos is described as a good gift hidden in Hashem’s treasure house, unaffected by sin. The word אך - "only," indicates that while other mitzvot were affected by the sin, Shabbos remained unchanged.
Shabbos was given in hiding, meaning no foreign element can affect it. The nullification of work on Shabbos ensures that the realm of action and sin cannot touch it. This explains the teaching that one who guards Shabbos, even if they have committed severe sins, is forgiven. The sin does not hinder the mitzvah of Shabbos. This was a comfort to Bnei Yisrael, knowing they retained Shabbos as it was before the sin. Shabbos reveals the hidden light, as it will be after the final repair, and strengthens us to carry its light into the weekdays. The Ba’al Shem Tov explains that knowing the light will depart after Shabbos makes one cling to it more, enhancing its impact.
במדרש וישבר אותם כו'. כיון שראה מרע"ה שאין לישראל עמידה חבר עצמו עמהם הם חטאו ואני חטאתי כו' ע"ש. ואין מובן. וגם קשה הא איתא שראה אותיות פורחות באויר לכן שיבר אותם כו'. ונראה ביאור הענין כי בוודאי התורה תלוי בהכנת בני ישראל שהם מקבלי התורה. וכתיב חרות על הלוחות חירות מיצה"ר. ממלאך המות. ממיתה כו'. וקשה מה פי' על הלוחות. רק כפי מה שנחקק ונחרת הארת התורה בלבות בני ישראל. כך נחקקו האותיות בלוחות ג"כ. שעיקר הכתיבה בלב כמ"ש כתבם על לוח לבך. ולכן כשחטאו בנ"י אותיות פורחות כו'. אמנם מרע"ה לא חטא באמת. והיה בכחו להחזיק התורה כמו שאמר לו הקב"ה ואעשה אותך לגוי גדול. אך כי מסר נפשו בעבור בנ"י. ולא רצה לפרוד עצמו מהם. ועי"ז שחבר עצמו עמהם ולא נפרש מהם. שהי' חביב אצלו כללות בנ"י מהלוחות. שהיה יודע רצון הבורא שכנס"י חביבין אליו מהכל. ועי"ז גופא היו האותיות פורחות כנ"ל. ולכן שיבר אותן כנ"ל. ובאמת עי"ז שחיבר עצמו לכללות בנ"י עי"ז תיקן אותם. כי כמו שהי' הוא עמהם באופן זה ההתכללות לא חטאו כי בשעת החטא לא הי' עמהם. וכעין זה שמעתי מפה קדוש אא"ז מו"ר ז"ל שפי' מה שאמרו חז"ל שאמר אנכי ה' אלקיך בלשון יחיד ליתן פתחון פה למשה לי אמרת ולא להם. ופי' שודאי הציווי הי' לכלל ישראל. אך כמו שהם אחדות אחד ודבוקים במשה רע"ה שהוא המייחד אותם באופן זה הציווי שנאמר אליו הוא להם כי הוא אחדות אחד עמהם. ונמצא זה פתחון פה על החטא כי בוודאי קודם החטא נפלו מזאת האחדות. ונמצא שלא הי' הציווי להם כלל בזה המדריגה. אך החטא הוא מה שבאו לידי כך ליפול מכללות האחדות. אבל אינו חמור כמו גוף החטא עכ"ד ז"ל:
On the pasuk (Shemos 32:19) “And he (Moshe) broke the luchos,” the Midrash (Shemos Rabbah 46:1) states that Moshe connected himself integrally to Bnei Yisrael and said to Hashem: Bnei Yisrael have sinned and I too have sinned; if You forgive them, forgive me too. This is difficult to understand. Furthermore, it is stated that Moshe broke the luchos because he saw the letters flying away.
The explanation is that the Torah’s presence depends on the preparedness of Bnei Yisrael, the recipients. The Torah was engraved on the luchos, symbolizing freedom from the evil inclination and death. The engraving on the luchos was a reflection of the Torah being engraved on the hearts of Bnei Yisrael. When they sinned, the letters flew off the luchos because the Torah was no longer engraved in their hearts.
However, Moshe did not sin and had the ability to retain the Torah, as Hashem offered to make him a great nation. But Moshe chose to remain with Bnei Yisrael, integrating himself with them. He valued the collective Bnei Yisrael more than the luchos, knowing Hashem’s love for them. This connection caused the letters to fly off the luchos, leading Moshe to break them. By integrating himself with Bnei Yisrael, Moshe actually helped repair and save them. Since Moshe did not sin, his connection to Bnei Yisrael meant that, on a collective level, they did not sin. The Chidushei Harim explained that Hashem’s use of the singular “I am Hashem your G-d” gave Moshe an opening to argue that the command was directed at him alone, not Bnei Yisrael. This unity with Moshe provided an argument for their defense, as their sin caused a fall from this unity, making the command less applicable to them. The primary sin was their fall from unity, making the actual sin less severe.